למעריצי להקת ELO נדמה שזו משימה לא פשוטה לשמר את הסאונד ואת האנרגיה של שירי הלהקה המבריקה שכונתה על ידי ג'ון לנון "הבנים של החיפושיות", אולם לטענת הכנר מיק קמינסקי, חבר בהרכב המקורי של הלהקה וזה שממשיך את דרכה עם להקת האורקסטרה (The Orchestra), זה לא קשה כמו שזה נראה. "עובדה", הוא אומר בריאיון טלפוני ל-ynet, "להקת האורקסטרה היא הגלגול השלישי של ELO, והיא עדיין מרקידה וממלאת אולמות ברחבי העולם".
הריאיון עם קמינסקי מתקיים לרגל הגעת ההרכב המצליח לארבע הופעות בישראל בתחילת חודש יוני הקרוב (בתל אביב ב-1 וב-2 ביוני, בחיפה ב-5 ביוני ובירושלים ב-6 ביוני). ההופעות שיכללו את כל הלהיטים הגדולים של הלהקה, יוקלטו ויהפכו לאלבום הופעה חיה חדש בשם Songs From The Holy Land.
4 צפייה בגלריה
עדיין מרקידים וממלאים אולמות. מיק קמינסקי, כנר להקת האורקסטרה
(צילום: ® The Orchestra America, LLC)
"הופענו בישראל פעמיים בעבר" מספר קמינסקי. "ההופעות היו כל כך מוצלחות והתקבלנו על ידי הקהל בהתלהבות, פרגון ואהבה כך שהייתה זו החלטה קלה לחזור אליכם בפעם השלישית ולהקליט את האלבום דווקא בהופעות שלנו בישראל. אנחנו משוכנעים שנתקבל באותו החום בו התקבלנו קודם. מעבר לקהל, אני מחכה ליהנות מתל אביב ומהים", הוא אומר. "הייתי בירושלים בעבר ויש לי חברים בארץ אז נראה מה הם מתכננים עבורי. אני מתרגש".
קמינסקי (71) נולד וגדל ביורקשייר שבאנגליה, בניגוד לשמועה רווחת שטוענת שגדל בשכונה יהודית במנ'צסטר. "זה מאוד מצחיק אותי, גם לא ברור לי איפה השמועה הזו נולדה, לא גדלתי וגם לא חייתי שם - גדלתי ביורקשייר ויש המון הבדל בין שתי הערים. המקום בו גדלתי ירוק מאוד, ליד נהר, מאוד מאוד בריטי. אין בו שום דבר מהחספוס וממעמד הפועלים שכה מזוהה עם מנצ'סטר".
סבתו שהייתה מורה למוזיקה ואיתה בילה זמן רב בילדותו, הכירה לו בגיל חמש את הכינור. "היא לימדה אותי והקנתה לי את הבסיס להשכלה מוזיקלית. אני מנגן בכינור כבר 65 שנים ועדיין נהנה מזה. התחלתי כמובן עם מוזיקה קלאסית, אבל בימים המאוחרים יותר של בית הספר למוזיקה, לקחתי קורס בג'אז. פתאום נפתח לי עולם חדש, של ג'אז ושל מוזיקה פופולרית יותר, התחלתי לנגן בכל מיני להקות והרכבים והשארתי את המוזיקה הקלאסית מאחורי".
4 צפייה בגלריה
החלטה קלה לחזור לישראל בפעם השלישית. להקת האורקסטרה
(צילום: ® The Orchestra America, LLC)
אחרי לימודי המוזיקה, קמינסקי עבר ללונדון ושם התחיל לנגן בתוכניות טלוויזיה ועם הרכבים שונים, עד שב-1973 ראה מודעה בעיתון לפיה ELO מחפשים כנר. "לא הייתי מודע ללהקה לפני", הוא מספר, "אבל רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי ואהבתי את העובדה שלהקת פופ כביכול, מחפשת נגן כינור. עשיתי שני אודישנים, בשניהם ג'ף לין ישב - והדברים פשוט הסתדרו".
"נאלצתי ללמוד הכול מהר מאוד, לא הייתה לי נחיתה רכה או זמן התאקלמות", קמינסקי צוחק כשהוא נזכר בימיו הראשונים עם הלהקה. "דברים היו שונים מאוד ממה שידעתי והכרתי עד אז. ההופעה הראשונה שלי עם הלהקה הייתה במדיסון סקוור גארדן. דמייני את גודל האירוע עבור מישהו שלא עזב את אנגליה קודם לכן. זה היה ממש שינוי ענק בחיי. השוק היה גדול ומהר מאוד מצאתי את עצמי טס לכל מקום ומופיע בפני קהלים מאוד גדולים".
הצלחת למצוא את הקול שלך בלהקה?
"לחלוטין", הוא מסביר. "תרמתי את הסאונד הייחודי שלי ללא ספק, בעיקר בהופעות החיות. הוספנו כינור לרוקנ'רול ולפופ. זה היה די חלוצי והיווה התחלה של משהו שהפך לפופולרי. אני חושב שהתגובה האוהדת של הקהל לכינור ולאלמנטים הקלאסיים עודדה שימושים נוספים בהמשך".
ELO הוקמה בתחילת שנות ה-70 על ידי ג'ף לין ובב בוון (Bev Bevan) עם רצון ליצור שירי פופ ורוק עם נגיעות קלאסיות. הלהקה שחררה 13 אלבומים וכבשה את מצעדי הפזמונים העולמים עם להיטים כמו Mr. Blue Sky, Don't Bring Me Down, Can't Get It Out Of My Head, Evil Woman, Telephone Line ו–Last Train to London. ב-1986 פרש לין מהלהקה. "היינו בשיא ההצלחה כשלג'ף נמאס. בגדול, הוא לא רצה להופיע יותר", מספר מיק, "לפחות לא איתנו". לין פרש לקריירת סולו ואף הצטרף לבוב דילן, רוי אורביסון, טום פטי וג'ורג' האריסון לסופרגרופ The Travelling Wilburys.
בוון המתופף שמר על ההרכב יחד עם קמינסקי והבסיסט קלי גרוקט (שנפטר ב-2009 מהתקף לב) וקרא לו 2 ELO. אך כשגם בוון פרש ב-1990, החברים הנותרים שינו את שם ההרכב פעם נוספת ללהקת האורקסטרה. "היו הרבה דיונים ואילוצים משפטיים, ובשל התנגדות נחרצת של ג'ף לא יכולנו לשמר את השם", מסביר קמינסקי, "אבל אין ספק שההמשכיות עדיין שם וגם בלי ג'ף ובלי בב - אנחנו מצליחים להגיע לסאונד המקורי".
"הגיעו אלינו כמה נגנים יוצאים מן הכלל וכמה זמרים מעולים והתחברנו מאוד מהר ופשוט המשכנו, אז המעבר היה קל. יש לנו שלושה זמרים חזקים מאוד. הווקאליסט המוביל, שנמצא איתנו מאז הגלגול השני של ELO הוא אריק טרוייר. אריק עבד עם ג'ון לנון, בילי ג'ואל ומיט לוף. הוא מעביר את הסאונד של ELO בצורה פנטסטית, אני חושב שיעיד על כך כל מי שנכח בעבר בהופעות שלנו. הבן אדם פשוט מעולה".
לא היו לך התלבטויות? תמיד ידעת שאתה רוצה להמשיך עם זה?
"המעריצים רצו שנמשיך אז זה מה שעשינו", הוא עונה ללא היסוס. "ניגנו בהתחלה כמה הופעות כמדד, והתגובות של המעריצים והקהל היו מדהימות אז היה לנו ברור שאנחנו ממשיכים. אנחנו בעצם מונעים מהקהל, עושים הכל בשבילם. אין כמו לראות אותם נהנים ומבסוטים".
אתם מנגנים להיטים מאוד גדולים. איך החוויה של להסתובב בעולם עם השירים הללו?
"מדובר בחוויה יוצאת מן הכלל, עוד מהתו הראשון של השיר הקהל משתגע ומגיב. Mr. Blue Sky זה השיר שתמיד נדמה לנו שהקהל הכי מחכה לו. כמובן שיש עוד המון להיטים מלבדו אבל זה ה-להיט מבחינת הקהל. השיר הופיע בכל כך הרבה מקומות, מסרטים ותכניות טלוויזיה ועד פרסומות ודרך אמנים אחרים שביצעו אותו, לדעתי, זהו אחד השירים הידועים בכל הזמנים וכנראה גם אחד האהובים".
אתה בקשר עם מי מהחברים המקוריים של הלהקה?
"לפעמים עם בב, אבל את ג'ף לא ראיתי משנת 1986, שזה הרבה מאוד זמן. אני יודע שהוא חזר להופיע, שהוא גם חזר לשם של ELO (שנשאר שלו משפטית -ש"ג) אבל, לא ראיתי אותו בהופעות. בעבר הוא לא היה מאוד מרוצה מזה שאנחנו קיימים ואף ניסה לעצור אותנו מספר פעמים, אבל אני מקווה שהוא יודע שמה שאנחנו עושים זה מאהבת המוזיקה ומאהבת הקהל. בסופו של יום, כולנו כבר אנשים מבוגרים ואם יש דבר שגורם לנו שמחה וגורם לנו להמשיך, שווה להתמיד בו".
