טענות להטרדות מיניות נגד המורה למשחק יורם לוינשטיין: תאגיד השידור כאן פרסם היום (ב') תחקיר של העיתונאית מיכל רבינוביץ' ובו מובאות עדויות להטרדות מיניות לכאורה של לוינשטיין.
א׳, לשעבר סטודנט בבית הספר למשחק של לוינשטיין, סיפר על המקרים שחווה עם המורה. "בכל בוקר שיורם היה רואה אותי הוא היה מחבק אותי במותן ומצמיד אליו. חיבוק מהמותן, מלמטה. היינו יכולים גם להישאר עוד בחצר ולדבר עם אנשים והחיבוק היה נשאר עליי, ולפעמים היד הייתה גולשת גם לטוסיק שלי, והבנתי שזה לא יפסיק בזה. אז בכל פעם שהוא היה מוצא אותי במסדרונות, הוא היה מוצא אותי בחוץ ואומר לי שהוא מתגעגע, שהוא מתפתה לא לשלוח לי הודעות באתרי היכרויות, שהוא מחכה לסוף שנה שנוכל שנינו להגשים את הרצונות שלנו. הוא אמר לי גם: 'אני יודע שגם אתה חושב עליי בלילה'".
א׳ הוסיף כי לקח לו זמן להבין שהחיבוקים לכאורה של לוינשטיין אינם רגילים. "בהתחלה אמרתי לעצמי, 'טוב, זה נפל, היד שלו נפלה, הוא מבוגר'. כאילו, אתה הרבה זמן עם היד על המותן, היד נופלת. אבל אז כשזה כבר התחיל להיות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אתה מרגיש שהוא לא מחבק רק את המותן, הוא כבר מגיע לטוסיק, וגם השיחות איתו התחילו להיות כאלה שבכל פעם שהוא פוגש אותי אז הוא אומר לי כמה הוא התגעגע אליי ושהוא חושב עליי בלילות".
עוד הוסיף א׳ כי הוא "בטיפול פסיכולוגי רק בגלל המעשים שלו. אני הייתי מכור לקלונקס, אני עם ציפרלקס, אני עם חרדות קבועות. לא צריך להיאנס כדי להגיע לזה. אתה יכול להיאנס נפשית".
הסטודנט לשעבר סיפר על סיטואציה נוספת שאירעה בינו לבין לוינשטיין. "הוא תפס לי את היד ואמר לי 'שב'. והכול קורה כאילו מול כולם, פשוט יש מוזיקה מטורפת… ואז הוא אומר לי 'אני מאוהב בך ככה, אתה מבין את זה?'. גיליתי שהוא אמר את אותו טקסט לעוד מישהו לפני עשר שנים. אז אתה אומר: 'פאק, הוא חרא, הוא כאילו עשה לי...' והוא עושה את זה תמיד. אני מעולם לא אמרתי שאני רוצה משהו כזה, מעולם לא אמרתי שאני מפנטז עליו או כל דבר בסגנון".
א׳ נשאל האם ביקש מלוינשטיין לעצור, והשיב: "מעולם לא אמרתי לו שאני לא בעניין. מבחינתי, אם אני אגיד את זה אני אחטוף צעקות, אני אעוף מבית הספר, אני לא אהיה שחקן. הוא יגיד לכולם שאני, לא יודע, לכל מיני מנהלי תיאטראות שאני בן אדם שטוען שמטרידים אותו מינית ושצריך להיזהר ממני. זה מה שעבר לי בראש".
לדבריו של א', התחושות שלו היו קשות: "נכנסתי לדכאון שלושה חודשים, לא דיברתי, ניסיתי להתחמק ממנו. לא ידעתי מאיזה דלת להיכנס פיזית לבית ספר כדי לא לראות אותו. פחדתי פחד מוות מהחיוך החרמני הזה שלא רציתי לראות".
עדות נוספת לפגיעה לכאורה היא של ב', שהגיש תלונה במשטרה לפי התחקיר לפני כשלושה חודשים. "אמרתי שכדי שאנשים אחרים לפחות לא ייפגעו כמו שאני נפגעתי. אני לא יודע איך אני נפלתי קורבן ככה".
לפי ב' נאמר לו על ידי לוינשטיין: "'כשאתה חושב על סקס תחשוב עליי', או 'אוהו, איזה מברגה יש לי' בקונוטציות מיניות כאלה. אני הייתי תלמיד שלו, הוא הציע לי ללכת איתו להצגה, רק אני והוא. אני כתלמיד, איך אני... מה אני אמור להגיד? אני מנסה למנוע את זה, ואז הוא סוג של נעלב ממך. והוא המנהל שלך, אז רגע, אני אמור לְרַצות אותך?".
ב' נשאל על ידי רבינוביץ' האם הוא הדף את לוינשטיין וסרב ללכת איתו להצגה, וזה השיב. "חד משמעית לא. לא הייתי מוכן בחיים ללכת איתו להצגה, הוא גורם לך להיות כמו אמא ואבא, ואתה מגיע למצב שאתה מתחבק עם הבן אדם באופן שאתה לא מתחבק כמו עם חבר ילדות שלך או עם קרוב משפחה שלך, חיבוקים שאתה מרגיש שיש שם איזשהו משהו מעבר".
עוד הוסיף ב': "נכנסתי לבית הספר הזה למשחק חדור מוטיבציה, נכנסתי לבית ספר הזה בולדוזר. אני עכשיו הולך להצליח ויהי מה, ואני אוכיח, ויצאתי משם סמרטוט".
עדות נוספת היא של ג', לשעבר סטודנטית בבית הספר של לוינשטיין: "בפעם הראשונה שאני פוגשת אותו, אני ילדה בת 23, אבל התלבשתי כנראה שלא לטעמו. השיער לא היה מספיק מסודר, כמובן שאת משקשקת מפחד. יורם הגדול, לעלות מולו במונולוג זה כמו לדבר עם אלוהים. והוא אומר לי: 'תעצרי, את חושבת שאת יפה? את חושבת שאת יפה?' ואז הוא צורח עליי: 'את לא יפה, את לא יפה! אם לא תתחילי לסדר שיער, להתאפר, להתלבש כמו שצריך, לעולם את תעשי תפקידים של נשים בנות 50-40. אומנות, משרתות, עם עדיפות למוצא מזרחי'. התרסקתי. פשוט שריטה בלב. כרגע אמרו לי שאני מכוערת לעיני ואוזני כולם".
יורם לוינשטיין מסר בתגובה לתחקיר כאן: "הסיפור הזה נפל עליי כרעם ביום בהיר. אני מזועזע ממנו. לא נמסר לי עד לשידור הכתבה במי מדובר, אבל עברתי במחשבה מהירה על אלפי תלמידים שלמדו אצלי משחק, ולא הצלחתי לחשוב על מישהו שיכול/ה להגיד עליי דברים כאלה. אני כבר 35 שנים עם הסטודיו במקצוע הזה. זה תחום רווי מתח. הרבה פעמים אני האיש שעומד מול אנשים שיש להם חלום להיות שחקנים מפורסמים ובעצם גודע להם את החלום. אבל מעולם! מעולם לא היתה לי מטרה לפגוע אלא רק לקדם על מנת שיעבדו במקצוע. אם האישום הוא חיבוק, אז בהחלט אנחנו מחבקים בבית הספר, אוהבים את התלמידים ותומכים בהם בכל דרך. בשום אופן לא חיבוקים עם קונוטציה מינית חלילה.
"התיאורים האלו מופרכים וכמובן שאין בהם אמת. בית הספר שלנו מקפיד מאוד על הנושא הזה של הטרדות מיניות: יש לנו ממונה על הנושא וכל תלונה מבוררת לעומק ומטופלת. החדר שלי אף פעם לא נעול וגם הציטוטים שיוחסו לי בכתבה שקריים. אני לא משתמש במילה 'מברגה' ואני לא הייתי מאפשר לשיח עם תלמיד לעבור לפסים כאלו שלא מתאימים. להפך, אני אחראי על המשמעת בבית הספר, אני מקפיד על כל איחור וחיסור, ולפעמים גם מדיח תלמידים על בעיות משמעת. לא הייתי שם את עצמי לעולם בידיים של אף תלמיד בצורה כזו.
"גם הטענות על אמירה משפילה לתלמידה היא עיוות נורא של המציאות. צריך להכיר את הסטודיו שלנו. זה קורס טיס של תחום המשחק. זה מקום תובעני, אנחנו עובדים בצורה אינטנסיבית עם כל תלמיד כדי להוציא ממנו את הכישורים שלו למקסימום במטרה שיצליח. במובן מסוים הרבה אנשים באים דווקא אלינו מתוך ידיעה שאצלנו אתה תתעצב לשחקן מקצועי והכשרון שלך יהפוך להיות כלי שאנשי מקצוע ישתוקקו לעבוד איתו. כשאנחנו אומרים לשחקן שהוא יפה או מכוער תוך כדי עבודה על מונולוג, זה בפירוש לא מתייחס למראה החיצוני שלו אלא על איך שהם מביאים את האישיות שלהם לידי ביטוי ומה הם יכולים לשנות בתפיסתם על מנת שישפרו עצמם כשחקנים. הרי בסופו של דבר בית הספר קיבל אותם ללימודים מתוך הנחה שיוכלו להתפתח.
"הסטודיו הוא שם דבר בעולם התרבות הישראלי והשפיע רבות עליו, הן מהבחינה המקצועית והקהילתית. הבוגרים הם שחקנים מובילים בתיאטרון, בקולנוע ובטלויזיה. אנחנו ממוקמים בשכונת התקווה והתלמידים עובדים עם 19 קבוצות בתוך השכונה, כ-300 איש. מהבחינה זאת הסטודיו היה והינו פורץ דרך.
"אני עומד על כך, שכל טענה שקרית תתברר עד הסוף. אני בטוח שהבירור יעלה שלא נפל פגם בדבריי וגם ישפוך אור על הנסיבות שהובילו להצפה של הטענות האלו. אני מזמין את כל מי שרוצה לבוא לסטודיו ולראות מקרוב איך אנחנו עובדים, כדי להבין עד כמה הטענות האלו חסרות שחר".
