"לכל הטיפאני פאנליות של העולם – אני יודעת", כתבה הסופרת ג'סיקה נול בהקדשה בעמוד הראשון של ספרה, "הנערה הכי בת מזל בעולם" (Luckiest Girl Alive, 2015). הספר זינק במהירות לרשימות רבי המכר הודות לכישרון הכתיבה של נול, אבל כוונת המחברת האמיתית התבררה רק כשנה מאוחר יותר, בטור אישי שכתבה נול ל"לני", הניוזלטר הפמיניסטי של לנה דנהאם ("בנות"). האונס הקבוצתי שעברה הגיבורה של הספר מתבסס, כך מסתבר, על חוויה אישית של המחברת עצמה, שהתרחשה כשהייתה בת 15. במשך שנים חיה נול בתחושה הבודדה שאף אחד לא יסכים לקרוא לאירוע שעברה "אונס", עד שהבינה שרוח הזמן השתנתה וחשפה את הדמיון בינה ובין הגיבורה שלה.
"עשיתי את הטעות וחשבתי שחיים טובים זו הנקמה הטובה ביותר", היא כותבת בטור (חובת קריאה לכל מי שמעריך כתיבה רגשית חכמה וכנה), "עד שהבנתי, בסופו של דבר, שמראית עין של חיים טובים היא לא שוות ערך ללחיות טוב בפועל. וגם אם היא הייתה, הנקמה לא מולידה ריפוי. הריפוי יגיע כשאני אחלץ מהבושה, כשאני אקרע את התכריכים מעל האמת. אם הייתי קורבן לפשע הנורא השני בספר שלי (תקרית ירי בבית ספר, ס"ש), הייתי מדברת עליו בגלוי. לא הייתי מעמידה פנים שזה לא קרה לי, כאילו אני כבר לא כאובה, כאילו אני כבר לא בוכה על זה. למה זה צריך להיות שונה?"
ביקורות סרטים נוספות:
שמו של הספר, שהושאל גם לטובת הסרט, "הנערה הכי בת מזל בעולם", הוא תמצית הסיפור כולו. מילה קוניס מגלמת את אני, כתבת מצליחה בת 28 במגזין נשים שעומדת להינשא ללוק, בחור מיוחס מבית עשיר, ומשקיעה את מירב האנרגיה שלה ביצירת פסאדה של חיים מושלמים, שלאמונתה יתקנו את הנפש הפצועה שלה. על פניו היא הנערה הכי בת המזל בעולם אבל אלו רק פיגומים רעועים שעומדים לקרוס בכל רגע. נול, שאחראית גם על עיבוד הספר לתסריט, שילבה קריינות רקע של קוניס שחושפת את העולם הפנימי שלה ומנכיחה את הפער העצום בין החזות המוחזקת של אני ובין ההתפוררות הפנימית שלה. הודות לתסריט מצליחה קוניס, למרות המנעד המוגבל שלה, להחזיק את שני הקצוות האלה בהצלחה.
כשאני מקבלת הצעות חוזרות ונשנות להתראיין לסרט דוקומנטרי על אירוע ירי שהתרחש בבית הספר הפרטי שבו למדה כנערה, ונאלצה להסתפק במלגה בשעה שהנערים והנערות סביבה הגיעו מעושר וייחוס אמיתיים, היא מתלבטת אם לקחת בו חלק. הסיבה להתלבטות הולכת ונחשפת כשהסרט מתקדם: היא נאנסה על ידי שלושה נערים פופולרים מבית הספר במהלך מסיבה אלכוהולית. שניים מהם נהרגו באירוע הירי, השלישי הפך למשותק ורמז בהזדמנויות שונות שלאני יש חלק ביוזמת אירוע הירי ותחושות הנחיתות והאשמה של אני, כמו גם הרצון להשאיר הכל מאחור ולעבור לחיים שהיא מפנטזת עליהם, מונעים ממנה לקחת חלק בחשיפת האמת.
את הכותרות שלו הרוויח הסרט בשבוע שבו היה באוויר, ברוח התקופה והמודעות לטריגרים, עקב תלונות של צופים לנטפליקס. בסרט מופיעות סצנות קשות לצפייה שמתארות באופן גרפי למדי את האונס הקבוצתי כמו גם את אירוע הירי, ואזהרת הטריגר המעומעמת שחברת הסטרימינג הואילה לספק לא בדיוק מכינה את הצופה לזעזוע שהוא עומד להתמודד איתו. כנ"ל הטריילר, שנראה כמו סרט שהייתם מצפים מקוניס המתקתקה לקחת בו חלק. נטפליקס כבר ספגה לא מעט תלונות דומות בסדרות קודמות (האחרונה היתה כש"דאהמר" זכתה לקיטלוג כסדרת להט"ב), וכנראה שמישהו נרדם שם בשמירה או קיווה שהגרעין המותחני של הסרט יהפוך את הסצנות המדוברות ללגיטימיות.
אפשר להתווכח על נחיצות הסצנות קורעות הלב לסרט עצמו, אבל בשורה התחתונה "הנערה הכי בת מזל בעולם" מעביר היטב את העולם הפנימי של הגיבורה שלו, את המאבק האמיתי המתמשך שלה "לנצח" את הכאב עד שהיא מבינה שהניצחון עובר דרך הכאב. את ההתמודדות עם פוסט טראומה, את הריפוי. היא לא הגיבורה הכנועה והקורבנית, היא אפילו לא דמות שקל לחבב או להיקשר אליה, אבל היא משרתת ניואנס מרתק של התמודדות עם התקפה מינית. הבימוי המהיר של הבמאי הבריטי מייק בארקר ("סיפורה של שפחה", "פארגו") והשנינות הצינית של הדמות הראשית מאזנים את הנושא הכבד, והסוף הטוב הקתרטי הופכים את "הנערה הכי בת מזל בעולם" לסרט שיארוז לכם שעתיים של Metoo# קוהרנטי ונוגע ללב.