האב גבריאל אמורת' נשא בתואר מגרש השדים הרשמי של רומא וקריית הוותיקן, תואר אותו קיבל בשנת 1986. ב-1990 הוא אף ייסד את האגודה הבינלאומית של מגרשי השדים ועמד בראשה עד שנת 2000. בין השנים 1996 ו-2013 הוא ביצע, לטענתו, 160 אלף גירושי שדים, כלומר כ-6000 בשנה ו-16 ביום. אדם עסוק. בשנת 2017 יצא לאקרנים סרט תיעודי בבימויו של וויליאם פרידקין - מי אם לא הוא, הבמאי של "מגרש השדים" - בשם "השטן והאב אמורת'" שבו הוא עקב אחר הפעם התשיעית שבה עוברת רוזה, אישה איטלקייה בשנות ה-30 המאוחרות לחייה, גירוש שדים בידי האב אמורת'. הסרט מתאר אותה במעין טראנס, קצף יוצא מפיה, משתוללת בפראות, שעה שהאב מורה לשד בלטינית לעזוב את גופה.
"מגרש השדים בשירות האפיפיור" - טריילר
כשנה לפני שהושלם סרטו של פרידקין הלך האב אמורת' לעולמו, ועתה מגיע "מגרש השדים בשירות האפיפיור" (The Pope’s Exorcist) שנדרש לדמותו. ראסל קרואו בהופעה משועשעת משהו מגלם את האב-מגרש השדים אשר מתנייע על וספה ברחובות רומא בדרכו למשימה זו ואחרת. בפרולוג של הסרט, המתנהל ברובו באיטלקית (למעשה, הסרט עובר לאנגלית, באופן אקראי למדי, רק אחרי כמחצית השעה), נקרא האב אמורת' לגרש שד שהתנחל בגופו של צעיר איטלקי שהחל לפתע לדבר אנגלית. הדרך הערמומית שבה הוא מצליח להתגבר על הישות השטנית מעוררת עליו את זעמם של כמה מראשי הכנסייה, שתוהים האם היום – הסרט מתרחש בשנים 1986-7 – יש בכלל טעם במקצוע הזה של גירוש שדים. בשימוע שנערך לו מודה אכן אמורת' שכ-98 אחוזים מן המקרים שהוא נתקל בהם אינם קשורים לשדים כלל ועיקר, אלא לתחום הפסיכיאטריה.
אהה! אבל לפנינו סרט שעוסק באחד מאותם שני אחוזים. זה קורה כאשר אמורת' מוזעק על ידי כומר ספרדי (דניאל זובאטו) למנזר כפרי נטוש בחבל קסטיליה. שם נמצא ילד אמריקני במצוקה, אחרי שככל הנראה שד נורא השתלט עליו. מה עושה ילד אמריקני תמים (פיטר דה-סוזה פיוני) במנזר? מסתבר שאמו האלמנה ירשה את המנזר אחרי מות בעלה בתאונה מחרידה, ועתה היא מגיעה יחד עם בתה הבכורה ובנה הצעיר שעדיין שרוי בטראומה אחרי שהיה עד למות אביו, כדי לשפץ את המנזר ולמכור אותו. כאשר יגיע האב אמורת' למקום יתברר לנו סודו של המנזר הזה, והאם האלמנה תבין שישנן ירושות שעדיף להניח להן.
הבמאי ג'וליוס אייברי ("השומרוני") מספק לצופיו האדישים עוד מאותו דבר. כל הצרחות, ההתעופפויות, הטריקות, החריקות, עיוותי הפנים והעיניים המימיות בצבע דם, רשימה חלקית בלבד – הכל פה. קשה לצפות בילד הקשור בקרעי סדינים למיטה ומנבל את פיו נוכח הכומר מבלי להיזכר בלינדה בלייר והקיא ב"מגרש השדים" הקלאסי. אבל בכך מסתכם הדמיון בין הסרטים. ישנם כאן פלאשבקים שחוזרים אל האב אמורת' כחייל צעיר במלחמת העולם השנייה, אבל אין בהם כדי להעניק עומק או מורכבות לדמותו (האב אמורת', אגב, היה משוכנע שהיטלר וסטלין היו אחוזי דיבוק, והקביעה הזו שלו מ-2006 עוררה כמה תגובות נזעמות כאילו יש בה כדי להצדיק את מעשי העריצים).
כן, הסרט אינו לוקח את עצמו ברצינות, והוא אפילו מספק הסבר מגוחך לרדיפות האינקוויזיציה הספרדית במאה ה-15. חלקו החותם מוצא את האב אמורת' ועמיתו הספרדי כשהם חושפים את סודות המנזר, נתקלים בשלדים בני מאות שנים – האב אפילו מוצא מפתח עתיק, שנראה משום מה בוהק להפליא, כאשר הוא מפשפש, ובכן, בשרידי קיבתו של אחד השלדים – במה שנראה כמו גרסה דלת-תקציב במיוחד של אחד מפרקי "אינדיאנה ג'ונס". ההתמודדות עם אשמדאי הפעם היא כה תובענית, עד שאפילו האפיפיור (השחקן הוותיק פרנקו נרו) כמעט משלם עליה בחייו. באופן משונה, שמו של האפיפיור אינו נזכר, אבל הוא לגמרי איטלקי שעה שהאפיפיור שכיהן באותן שנים, יוחנן פאולוס השני, היה פולני - ולמעשה היה האפיפיור הראשון מזה 400 שנה שלא היה איטלקי. טוב, נניח לזוטות מעין אלה.
"מגרש השדים בשירות האפיפיור" נדמה כמו הפרק הראשון בסדרה שתלך בעקבות היקום הקולנועי של "לזמן את הרוע", שמעמיד במרכזו את דמויותיהם האמיתיות של זוג מגרשי השדים אד ולוריין וורן (היקום הזה כולל גם את סדרת סרטי בובת הפורצלן השטנית "אנאבל"). אם הסרט יזכה להצלחה, ובעצם אין סיבה שלא, אנו צפויים לעקוב אחר מסעותיהם של האב אמורת' ועמיתו הספרדי ברחבי תבל בעקבות ישויות דמוניות. ספק רב אם הסיפור במנזר הקסטיליאני התרחש במציאות, ואם האב אמורת' אכן הביס כך את אשמדאי (למעוניינים: הוא כתב מספר ספרים שעל שניים מהם אשכרה מבוסס הסרט). יש משהו חינני באופן שבו קרואו מגלם את דמותו של אמורת' וקורא "קוקו" בכל פעם שהוא נהנה מעצמו, אבל בתור סרט גירוש שדים זה לא מספיק. אפילו השטן מפהק.
