מופע המחווה שערכה תזמורת המהפכה ליוסי בנאי אמש (ד') נפתח במונולוג הנפלא שלו על תמצית האהבה. "אם הייתי צריך לומר לכם במילה אחת את כל מה שאני מתכונן לומר לכם הערב - הייתי בוחר במילה אהבה", נשמע קולו של בנאי. "אהבה זה שם התואר, שם העצם וזה גם שם המשחק. לא צריך להיות אוהב מקצועי כדי להבין שאם אתה הולך לישון בלילה עם לב אוהב, אתה קם בבוקר כמו קרן שמש ושר אהבה לעולם, והעולם לא מפסיק ללטף אותך עם מנדולינות בנשמה. מה שחשוב זה לאהוב רבותיי. לאהוב כל עץ, כל כוכב, כל אפרסק, כי אם נדע לאהוב אתם תראו איך האור יהיה אחר, איך העולם יחייך אלינו יותר, אתם תראו איך חצי עולם יחבק חצי עולם, וכל מה שיהיה מחסום, גדר או נגיד אפילו קיר, יפרוס פתאום כנפיים ויתחיל להיות שיר".
ולא רק אהבה הייתה שם המשחק, גם געגועים. כל מי שמילא אתמול את המשכן לאמנויות הבמה הגיע מלא געגועים – הקהל, תזמורת המהפכה, רבקה מיכאלי שהייתה לחברתו הטובה, האחת והיחידה אניה בוקשטיין ואבי גרייניק שבא עם אהבה גדולה ליוסי בנאי ולכל מה שהוא מסמל. הייתה שם גם הישראליות שמחברת בין נתן אלתרמן לחומוס של רחמו וריח דגים, השירים, התפקידים שגילם והמערכונים שהאמן הגדול הזה הוריש לנו בנדיבות.
ערבי המחווה בארץ, שמשום מה בעיקר אוהבת להתגעגע, הפכו כבר מזמן לתעשייה מצליחה - גם כלכלית. לרוב יש להם מתכונת שכבר הוכיחה את עצמה, לטוב ולרע – זמרים, חלקם בני גילם של גיבורי המחווה, שמגישים את השירים לצד קטעי קישור מחכימים (לך תתווכח עם הצלחות). הערבים שעורכת תזמורת המהפכה, במסגרת סדרת המהפכה באופרה הישראלית בניהולם האמנותי של זהר שרון, רועי אופנהיים ואמיר לקנר, הוכיחו שהכי טוב לעשות את זה אחרת.
זה עבד מצוין במופעים שהוקדשו לתרנגולים ולשלישיית הגשש החיוור, ועובד גם הפעם. מיכאלי, גרייניק ובוקשטיין הציעו פרשנות מקורית, מרתקת, חכמה ומשעשעת לקלאסיקות ישראליות שנשמעו בעבר כבר אינספור פעמים. תזמורת המהפכה יצאה למסע בעקבות השירים, המערכונים והקטעים שיצר בנאי, כשהיא מחברת בין המוזיקה המוכרת לבין קטעים חדשים שנכתבו בהשראתה על ידי רוני סיני. המופע גם כלל קטעי וידאו נדירים בעיצוב ראוי לשבח את של אורן גבאי.
בריאיון עת מותה של נעמי שמר, חברתו הקרובה, סיפר יוסי בנאי כיצד פנה אליה על מנת לכתוב לו שיר שהוא מעין "ספירת מלאי" של המדינה שלנו, ואילו היא שלחה אותו לכתוב את השיר בעצמו. הוא כתב, ושמר הלחינה, והשאר היסטוריה. את הריאיון ההוא של בנאי וההקלטה של השיר ממופע משנות ה-70 בשחור לבן, הפך אמיר לקנר ליצירה מוזיקלית חדשה ויפה על בסיס הלחן העממי מההגדה של פסח - "אחד מי יודע".
שירים ומערכונים נוספים של בנאי, ביניהם "שיכור ולא מיין", "אני וסימון ומואיז הקטן" (שבוצע ביחד עם קטעים מאגדות ילדים שהקליט בנאי בקולו), "מרוב אהבה", "אהבה בת עשרים" וחומרים נוספים שלו שמזמן הפכו לקלאסיקה, כיכבו אף הם במופע בדרכים מפתיעות ומרגשות. ואין כמעט מישהו, מבני הדור שגדל על בנאי, שלא זוכר את מערכון הטלפון של בנאי ומיכאלי ("הלו, זה יוסי בנאי?") שהפעם בוצע המערכון בליווי מוזיקלי של התזמורת, עם פרק חדש שאותו כתב רוני סיני במיוחד למופע.
4 צפייה בגלריה
קטעים שהפכו לקלאסיקות כיכבו במופע בדרכים מפתיעות ומרגשות. מתוך "יוסי בנאי ותזמורת המהפכה"
(צילום: משה צ'יטיאת)
גם "אשת מהנדס - רבע עוף", שכתב חנוך לוין ובוצע בערב, התחבר ליצירה מוזיקלית בביצוע התזמורת, שהלחין לקנר. אלא שהפעם זכה הקהל גם לראות את אשת המהנדס, שלושים שנה אחרי, כשהיא אשת מהנדס לשעבר, ושמע ממנה מה עלה בגורל בן זוגה והאם זכה לאכול רבע עוף או בורקס (כפי שביקש: "על סף המוות, כשהיה חצי גוסס, העביר מורשת, בעלי המהנדס: עכשיו יקירתי, כשאני הולך בלי שוב, הדור הבא חייב לשמוע ולהיות קשוב - אמנם בורקס מפוצץ בפחמימות, אבל הוא לא הורג כי אין בו עצמות").
אבי גרייניק ואניה בוקשטיין זכאים למרב מחמאות. בוקשטיין הצטרפה להקלטה של בנאי שר את "הגבירה בחום", שכתבו יעקב שבתאי וג'ורג' מוסטקי, ואחר כך שרה את "אני גרה מול המים" היפה, שבנאי כתב וענבל סמדר הלחינה. ביצוע מועדן ומרגש. גרייניק שיחק אותה עם "זהירות הגורילה" ועם "ורדה קדנצה", ושניהם קינחו ב"מרוב אהבה" שכתבו בנאי ומתי כספי. עוד הברקה הייתה שיחת הטלפון בין קולו של בנאי לבוקשטיין (בוקשטיין: "שלום, אני מדברת עם יוסי בנאי?" בנאי: "כן". בוקשטיין: "אני מעריצה גדולה, האם תהיה מעוניין להצטרף למועדון הנוסע המחריד?"), כשהמערכון מסתיים בווידיאו ארכיוני מהמערכון הנושן ההוא, בו בנאי הכעוס אומר: "אינעל אביך ואימך ואחותך הקטנה והמופרעת", ומיכאלי עונה לו: "הלו יוסי, אתה השתגעת?"
אחרי "אהבה בת עשרים" ששר בנאי באחת ההקלטות, וכולל את השורות – "יפה שלי/ את יחידה ומכושפה שלי/ מאור השחר עד לבוא לילי/ אוהב אותך,/ אוהב עדיין", שרה לו מיכאלי: "יפה שלי/ אתה יחיד ומכושף שלי/ מאור השחר עד לבוא לילי/ אוהבת אותך/ אוהבת עדיין". מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל אמרו הכול.
