סצנה כזו, כמדומה, טרם ראינו בסרט דוקומנטרי. הקורבן משוחח בטלפון עם מי שניסה לרצוח אותו, ושומע ממנו במדויק על התכנון והסיבות האפשריות לכישלון. עובדה: ההתנקשות לא צלחה. זהו אחד מאותם רגעים שבהם הצופה יכול לשמוע את הלסת שלו נשמטת. הפושע מפטפט וחושף פרטים סודיים אודות ניסיון החיסול מבלי שיהיה לו מושג שהוא מדבר עם זה ששרד אותו. למעשה, איש מבין המאזינים לשיחה המוקלטת לא מאמין שזה קורה. גם לא הבמאי דניאל רוהר שהסצנה מופיעה בסרטו המצוין "נבלני" שיוקרן בפסטיבל דוקאביב שייפתח ביום חמישי הבא (26 במאי), ויתקיים בסינמטק תל אביב ובאתרים נוספים בעיר.
"נבלני" - טריילר
"נבלני" מביא את סיפורו של האיש שהעז לשמש אופוזיציה לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. זה אינו סרט ביוגרפי, אלא דיוקנו של חושף סדרתי של שחיתויות בצמרת הרוסית, שזכה לפופולריות עצומה באינטרנט, והפך לאיום על המשטר עד שנאלץ לגלות מארצו בעקבות ניסיון התנקשות. באוגוסט 2020 אושפז נבלני, עורך דין במקצועו, במצב חמור בבית חולים בסיביר בעקבות סימני הרעלה. אשתו, יוליה, שבסרט נראית כשהיא מנסה לשווא לראות את בעלה בבית החולים אך נהדפת בגסות על-ידי אנשי ביטחון – הצליחה בסופו של דבר להעבירו לבית חולים בגרמניה, בעיקר משום שידעה ששם תיחשף העובדה שהורעל.
שם, בגרמניה, אחרי החלמתו, גם מתנהלת השיחה הטלפונית בין נבלני ואחד המעורבים בהתנקשות. בחדר נוכח גם עיתונאי-חוקר בולגרי, כריסטו גרוזב, שהיה מעורב בחשיפת מעורבות השלטונות הרוסיים בפרשה. בשיחת זום עם רוהר, יהודי-אמריקאי עם משפחה בישראל, אני אומר לו שבאיזשהו שלב חשתי רחמים כלפי האיש מעברו השני של הקו עם נבלני (שמציג עצמו כחוקר מטעם רשויות הביטחון), שמבלי דעת כורה לעצמו את קברו.
4 צפייה בגלריה
"הוא התמודד עם הסכנה שבה נתונים חייו באמצעות הומור וקלילות". מתוך "נבלני"
(צילום: dogwoof)
"אתה חייב לחוש משהו בשבילו", מסכים רוהר שאף יתארח בפסטיבל. "אין בך חמלה אם אתה לא מרגיש משהו כלפיו וכלפי האישה והילדים שהותיר אחריו, שכן סביר שהוא מת עכשיו. זה מה שקורה כשאתה עובד עבור שירותי הביטחון הרוסיים, מדבר בקו לא מאובטח, ומספק כל פרט אפשרי על אחד מהמבצעים הכי חשאיים שהתרחשו ברוסיה לאחרונה. ברמה האנושית, אני חש צער על אשתו וילדיו. בה בעת עלינו לזכור: הוא רוצח שמעורב ברציחתם של בני אדם רבים. אנשים שכל פשעם היה שהייתה להם עמדה פוליטית. אז אני מצטער, אין לי שום בעיה לישון בלילה כי זו הייתה החלטה שלו לעבוד עם חוליית הרוצחים, וזו הייתה אי הכשירות המוחלטת שלו שהובילה למותו שלו. הוא חפר את הקבר שלו במו ידיו. אני פשוט הייתי שם בזמן שהוא עשה את זה".
כמו מותחן פוליטי משובח, "נבלני" מתאר כיצד כמה אנשים טובים הצליחו להוכיח קשר בין התמוטטותו הפתאומית של האופוזיציונר במהלך טיסה פנימית ברוסיה ובין גז העצבים נוביצ'וק שפותח עוד על-ידי הממשל הסובייטי ושימש להרעלתם מתנגדיו של פוטין. "זה דבר מעניין שלמדתי במהלך עשיית הסרט", מוסיף רוהר. "למדתי על המגושמות וחוסר היעילות של מנגנוני הביטחון הרוסיים. הסוכנים שלהם הם פשוט אידיוטים. בשירותו של פוטין עובדים דבילים שמסתובבים בעולם עם נשקים כימיים מאוד מסוכנים – ומפשלים".
קשה שלא להיכבש בקסמו של אלכסיי נבלני בן ה-46, שעונה לשאלותיו של רוהר באנגלית שוטפת, מישיר מבט אל המצלמה, ובשיער בלונדיני ומראה אתלטי נדמה כמו מי שהייתי רוצה לראות גם כנשיא הבא של ישראל. על אף הסכנה הנשקפת לחייו, הוא מתפוצץ מצחוק במהלך מה שמבחינתו היא גם מתיחה טלפונית מוצלחת. חייך, אכלת אותה. טוב, אני תוהה אצל רוהר. איך הצלחת לשכנע אותו שאתה בעצמך לא איזה סוכן רוסי שבא להשלים את העבודה?
"זו שאלה מצוינת. זה היה מאתגר להגיע אל המעגל הפנימי של נבלני. העיתונאי החוקר הבולגרי, כריסטו, עבד על המקרה של נבלני והוא הציג אותי בפניו. ואז זו הייתה רק שאלה של לשכנע את אלכסיי שאני האדם הנכון לעבוד עמו. הבהרתי לו שאנחנו חייבים להתחיל לצלם מיד. אני חושב שהוא העריך את זה והתחלנו לצלם ביום שלמחרת. הנכס הגדול מבחינתי היה הסימפטיה בינינו. לשנינו יש חוש הומור, שנינו אוהבים לצחוק ולהתבדח, שום דבר אינו קדוש. הוא התמודד עם הסכנה שבה נתונים חייו באמצעות הומור וקלילות. כיהודי, זה משהו שיכולתי להזדהות עמו. אני חושב שזה מאפיין מאוד יהודי. זה מה שאפשר לנו להתחבר".
הסרט אינו נמנע מהתייחסות לעננה שמעכירה את דימויו האידילי של נבלני כאיש משפחה, פוליטיקאי ואושיית טיקטוק מקסימה. רוהר מאזכר את החיבור שהיה לו עם לאומנים רוסיים קיצוניים, ומעמת אותו עם העובדה שהוא השתתף בעצרת שנתית שבה נטלו חלק ניאו-נאצים. נבלני הקים מפלגה בשם "נארוד" ובין הסרטונים שהעלה בעבר ליוטיוב נכלל אחד מטריד במיוחד שבו הוא מחופש לרופא שיניים וטוען שהפתרון לפשיזם ברוסיה הוא באמצעות גירוש מהגרים. בכתבה על אודותיו שפורסמה ב"ניו-יורקר" הוא מצוטט כמי שהכריז "יש לנו הזכות להיות רוסים ברוסיה, ואנחנו נגן עליה". נבלני בסרט מתמודד בגילוי לב עם סיפור העצרת ההיא ומודה שאכן "זה לא נראה טוב, בשבילי", ואז מישיר את מבטו אל המצלמה ומשלב את ידיו כתלמיד המקווה שהתשובה שנתן מספקת.
"לא חששנו להציג בסרט נושאים ורגעים מעברו שהם מאתגרים, מורכבים ומגוונים. אני חושב שבכך טמונה המורכבות של אישיותו, מה שהופך אותה למעניינת", אומר רוהר. "ואם אנשים צופים בסרט ויוצאים ממנו עם אמביוולנטיות כלפי נבלני – זה בסדר מבחינתי. הנה אדם שישנם אלמנטים בעברו שהם מאוד לא נוחים, והוא מתמודד על המשרה הגבוהה ביותר בארצו. צריך לבחון אותו היטב. ידעתי שתפקידי כקולנוען לא יהיה מוצלח אם לא אוכל להעלות את הנושאים האלה. לשמחתי, הוא שיתף פעולה".
4 צפייה בגלריה
"לא חששנו להציג נושאים ורגעים מעברו שהם מאתגרים ומורכבים". מתוך "נבלני"
(צילום: dogwoof)
עוד לפני ניסיון החיסול ההוא, ניסו השלטונות להיפטר מנבלני באמצעות התזת נוזל ירוק רעיל על פניו, שגרם לו להיראות כמו הענק הירוק. פוטין עצמו מסרב בפומבי להתייחס אליו בשמו אלא רק כ"האזרח" או "האיש הזה שהזכרת". אני שואל את רוהר אם הסרט הוביל אותו לתובנות חדשות, מפתיעות אפילו, בנוגע לרוסיה. "אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה מפתיעות", הוא משיב. "אבל הסרט מציג מיקרוקוסמוס של מה שקורה עכשיו באוקראינה. הוא מראה את תעשיית השקרים, התעמולה שמשמשת להטעיית הציבור, אלימות ורצח כאמצעי לפתור בעיות, התקפה על כל סוג של מחשבה עצמאית במדינה".
נבלני, שנעצר מיד עם שובו מגרמניה לרוסיה בראשית 2021, נידון לתקופת מאסר של 3.5 שנים ולפני כחודשיים נקבעה לו תקופת מאסר נוספת של תשע שנים באשמת הונאה. הוא כלוא במושבת עונשין ומצבו הבריאותי, על-פי המדווח, אינו טוב. רוהר מתעדכן במצבו של נבלני דרך בני משפחתו שרשאים לבקרו לעיתים נדירות. "מה שאני יכול לומר לך מניסיון אישי הוא שאישיותו של אלכסיי נבלני היא פלדה יצוקה ועמוד השדרה שלו עשוי מברזל משוריין. אישית, אני מאמין שהשפעתו על ההיסטוריה עוד תגיע. זהו כוח שיש להכיר בו. אם הוא ישרוד את עונש המאסר שלו, הוא יפציע כדמות משמעותית בעתידה של רוסיה. אני מקווה כך בשבילו".
אי אפשר לנהל את הדיון בסרט מבלי להתייחס למלחמה באוקראינה. רוהר חש עלבון צורב נוכח התנהלותה של ישראל, וחשוב לו לומר כמה דברים שאותם הוא מבקש שאפרסם. "הממשלה הישראלית צריכה להתבייש. היא מתנהלת כמתווכת במו"מ לשלום במקום לקחת עמדה עקרונית כנגד המשטר האלים והמרושע הזה. לרוסים אין בעיה להרוג יהודים אוקראינים. יתר על כן, זה לא סוד שהאוליגרכים שעוזרים לממן את המשטר הזה הם בעלי אזרחות ישראלית ונכסים בישראל. הממשלה הישראלית צריכה לנקוט עמדה, להחרים את הנכסים האלה, ולהטיל סנקציות על מי שאחראים על המשטר הזה. אני מאוכזב עמוקות שהממשלה הישראלית לא עשתה את זה".
והוא מוסיף: "אני חושב שנפתלי בנט הוא בבואה של נתניהו. אני לא אוהב אותו בכלל. אני חושב שזה היה מסוכן וטיפשי בשבילו לטוס למוסקבה כדי להיפגש עם פוטין. פוטין לא שם שיט על בנט. נפתלי בנט מנסה למצב את עצמו כיוצר עסקאות אבל הוא פשוט לא. היה צריך את לברוב שיצהיר הצהרות מגוחכות על היטלר ואנטישמיות כדי שהממשלה הישראלית תצא בגינוי חמור. אני מריע לאותם ישראלים שמסכימים עם העמדה הזו".
על נאומו מעורר המחלוקת של זלנסקי, בזום, בפני הכנסת, בו הוא השווה בין השואה למתרחש באוקראינה רוהר אומר: "השואה היא טריטוריה קדושה ואולי זה היה שימוש לא אלגנטי בשפה מצד זלנסקי. אבל הוא מדבר על ילדים אוקראינים שנרצחים ובתי ספר שמופצצים. אני חושב שמה שזלנסקי התכוון אליו זה האימה של סבל אנושי. וכל אחד בכנסת יכול להסכים על זה".
הסרט מוקרן בשיתוף עם האגודה לזכויות אדם לרגל 50 שנה לאגודה והוא ישודר ב-yes דוקו ובהוט 8.
