אשר סוויסה, הידוע כמוזיקאי והדי-ג'יי המוביל סקאזי, הגיע לוועידת הבריאות של ynet ו-"ידיעות אחרונות" וסיפר בריאיון על התקופה האחרונה בחייו המקצועיים כשמצד אחד הוא מופיע על במות ברחבי העולם, כשבחייו האישיים התרחבה משפחתו כשהפך אבא לשתיים עם לידת בתו השנייה.
מנגינת החיים: ראיון עם סקאזי (אשר סוויסה), מוזיקאי ודיג׳יי
(צילום: אורי דוידוביץ, ירון ברנר, אלכס בורטמן)
"אני לא יודע אם אנשים כמוני - שלא היה להם ילדים - יודעים, ברגע שיש לך ילדים אתה הרבה יותר מודאג וכל האירועים האלה עושים אותי הרבה יותר מודאג, זה בטוח", סיפר בשיחה עימו.
אז אתה לוקח את התקופה האחרונה אחרת לגמרי.
"לגמרי. הרבה יותר בדאגה, הרבה יותר באכפתיות. אני מסתכל על כולם - וכולם 'ילדים של' פתאום, אז יותר קשה לי, יותר רגשי".
עוד סיפר סקאזי בניסיון שלו להשתמש במוזיקה ככלי מרפא, במיוחד כשפגש את אלה שאיבדו את הכול, כשפגש מדי שבוע ניצולי נובה, חיילים ופצועים בבתי החולים ובבתיהם. "בהתחלה ניסיתי לעזור באזור של הנובה, ואז ראיתי שיש להפ הרבה מאוד עזרה [אז] החלטתי ללכת לכיוון החיילים. שמתי את כל הכוח שלי שם", הוסיף וסיפר. "שמתי את הפלטה באוטו, לקחתי את חיליק חבר שלי, ונסענו בסיס-בסיס בעוטף ובכל הארץ ובאנו לעשות להם שמח לפני הכניסה לעזה. היה הרבה פצמ״רים והרבה אקשן. לא ראיתי לנכון שאני יושב בבית ולא עושה כלום בסיטואציה הזאת. להילחם אני לא יכול, כי אני לא קרבי, אבל אני די-ג'יי קרבי. אני יכול להגיע לתוך האש, לתוך הבסיסים ולתוך המוצבים. ניגנתי במוצבים סופר-הזויים. אני חושב שיותר מלהרים ולרפא ולתת אנרגיה ומורל לחיילים, זה גם להראות לאנשים שאנחנו לא מפחדים. זה גם ריפא אותי".
עוד סיפר המוזיקאי על השגרה ההזויה שלו - כשמצד אחד הוא המשיך להופיע על במות ברחבי העולם וניסה להעלות את המודעות למצב החטופים ומה שקורה בארץ, ומצד שני היה חוזר לישראל ומופיע בפני הפצועים בבתי החולים. "בטומורולנד החלטתי שאני מדבר שם בעברית - נגד כל חוקי הפסטיבל - מרים דגל של החיילים החטופים, עושה כל מה שאסור ולא עניין אותי, הוציאו אותי משם. היו הרבה מאוד ישראלים שתמכו והיה מאוד מרגש, אנשים בכו. למחרת איך שנחתי [בארץ] הלכתי לאיכילוב ועשיתי להם שם איכילובלנד ל-30-40 פצועים. הבאתי להם את אותו סט, את ההרגשה, באתי עם דגל ניסיתי לעשות כמה שיותר שמח".
2 צפייה בגלריה
"זה משהו שרודף אותי". סקאזי בוועידת הבריאות של קבוצת ידיעות אחרונות
(צילום: אביגיל עוזי)
לצד הרצון לשפר את המורל של אלה שנלחמים עבור המדינה, עוד סקאזי משתף גם ברגעים קשים שבהם הסיפור נגמר אחרת. "היינו במוצב מסוים וניגנתי לחבר׳ה שעמדו לצאת למשימה באותו לילה, חודש וקצת אחרי תחילת המלחמה, ניגנתי לחבר׳ה האלה ונהניתי איתם, רקדנו והתחבקנו כולם", אמר. "יצאתי משם ולמחרת הגיעה הרשימה של ההרוגים וביניהם הייתה גם קבוצה שהייתי שם איתה. זה משהו שרודף אותי כי אני הייתי איתם ברגעים האלה, נתתי להם את הבוסט הזה, וזה יושב לי בראש. היה קטע כזה גם עם יהלום שהופעתי [בפניהם], ואחר כך חזרתי ראיתי את התמונות של מי שלא חזר".
קשה לשמוע דבר כזה, אבל אתה היית חלק מהשמחה הרגילה שלהם, הם חבר׳ה צעירים שהתגייסו לצבא, אבל בסוף הם אוהבים מוזיקה, אוהבים לרקוד.
"חד משמעית, חבר׳ה בליינים. היית צריכה לראות את המורל של החיילים. עשיתי הרבה במות בחיים שלי, והקריירה שלי הייתה מורכבת מהרבה מאוד הופעות סופר-גדולות ומרגשות, אבל אני יכול להגיד לך לנגן ל-50-60 חיילים חי"רניקים שהולכים עכשיו להיכנס באטרף, באמוק של החיים לתוך עזה, זה אנרגיה שאת לא יכולה - אין דבר יותר גבוה מזה. אין יותר מספק מזה בשבילי, ואין דבר יותר חזק מהאנרגיה שהם נותנים את הלב למוזיקה. הם מתחברים להכול כי הם יודעים שהם הולכים להיכנס. והרבה יודעים שיכול להיות שהם יפצעו, יכול להיות שיקרו גם דברים אחרים".
