המוזיקאי האמריקאי-יהודי פיטר יארו, מייסד שלישיית הפולק-פופ המצליחה פיטר, פול ומרי, הלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 86 בביתו שבניו יורק, בעקבות סרטן שלפוחית השתן.
"הדרקון האמיץ שלנו עייף ונכנס לפרק האחרון של חייו המופלאים", נפרדה ממנו בתו בת'אני. "העולם מכיר את פיטר יארו כאייקון פולק פעיל, אך האדם שמאחורי האגדה היה איש נדיב, יצירתי, נלהב, שובב וחכם בדיוק כפי שמילות שיריו מעידות".
יארו נולד ב-1938 בברוקלין, והוא נודע כאמור בעיקר בזכות ההרכב שהקים יחד עם נואל (פול) סטוקי ומרי טרוורס בתחילת שנות ה-60. הלהקה זכתה להצלחה אדירה, עם שישה סינגלים שנכנסו לעשירייה הפותחת במצעדים, ושיר אחד שהגיע גם למקום הראשון - הגרסה שלהם ל-Leaving on a Jet Plane, שנכתב על ידי ג'ון דנוור.
האלבום המוכר ביותר של השלושה הוא אלבומם השני, שיצא ב-1963 ונקרא Moving. אלבום זה כלל את השיר Puff the Magic Dragon, שהפך למוכר ביותר של הלהקה אך רבים האשימו אותו ברמיזות לשימוש בסמים - עם זאת השלושה הקפידו להכחיש זאת לאורך השנים.
פיטר, פול ומרי היו מזוהים עם התנועה לזכויות האזרח, והופיעו בצעדת וושינגטון ההיסטורית ב-1963 בהובלת ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור. חברי הלהקה היו פעילים גם במחאות נגד המלחמה במהלך שנות ה-60 המאוחרות. יארו הפיק קונצרטים למען השלום וכן סייע בארגון צעדת המחאה ב-1969 שמשכה כחצי מיליון אנשים לוושינגטון במחאה נגד מלחמת וייטנאם.
בשנת 1970 התפרקה הלהקה, כשיארו, סטוקי וטרוורס החליטו לפנות לקריירות סולו. הפירוק נבע גם מסיבה נוספת, שכן ב-1970 הורשע יארו בתקיפה מינית של נערה בת 14 שבאה לחדר ההלבשה שלו כדי לבקש חתימה. יארו ריצה מספר חודשים בלבד מתוך עונש של שנה עד שלוש שנים, וב-1981 קיבל חנינה מנשיא ארצות הברית דאז, ג'ימי קרטר.
פיטר, פול ומרי התאחדו מספר פעמים לאורך השנים באירועים פוליטיים, ואף יצאו לסיבוב הופעות בקיץ 1978. הסיבוב הוביל לאיחוד ממושך יותר של הלהקה ב-1981, שנמשך עד שנות ה-90. השלישייה כיכבה במספר סרטי תעודה וסרטים לטלוויזיה. ב-2009 הלכה טרוורס לעולמה והיא בת 72.
"כילד יחיד שגדל ללא אחים או אחיות נהניתי מתשומת הלב המלאה של הוריי, אך עם הקמת פיטר, פול ומרי, פתאום היה לי אח בשם פיטר יארו. הוא היה השושבין שלי בחתונתי ואני הייתי השושבין שלו", ספד לו סטוקי, "הוא היה 'דוד' אוהב לשלוש בנותיי. בעוד שהחיבה שלי לכפר ונוחותו בעיר הפרידו בינינו גאוגרפית, ההבדלים בפרספקטיבות שלנו היו לעיתים קרובות סיבה לחגיגת חברותנו והמוזיקה שלנו.
"הייתי מבוגר מפיטר בחמישה חודשים – אך הוא הפך לאח הצעיר שלי, היצירתי, הבלתי נלאה, הספונטני והמוזיקלי – ובאותו זמן גם למדתי להעריך ולאהוב את חוכמתו כמו אח גדול".
