קשה להאמין שבכל הקריירה המוזיקלית הארוכה והמפוארת שלו לאונרד כהן המנוח נתקל בתקרית כל כך קיצונית ויוצאת דופן כמו זו שהתרחשה בהקלטת אלבומו Death of a Ladies' Man ב-1977. כהן פנה אל המפיק המוזיקלי של האלבום פיל ספקטור וביקש ממנו להתחיל בהקלטות למחרת. התגובה של ספקטור הייתה מטורפת - הוא הוציא אקדח וירה בתקרת האולפן.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ספקטור היה מה שנהוג לכנות "גאון-מוטרף". כשכהן נשאל מדוע המשיך לעבוד איתו אחרי התקרית, הוא הודה שהוקסם ממנו. ואכן, ספקטור היה מפיק מוזיקלי פורץ דרך - האיש שהמציא את שיטת "חומת הצליל" (wall of sound) שחוללה מהפכה של ממש. לצד זה הוא היה טיפוס מעורער ואלים. הוא היה במצב שיכרות תמידי בשנות ה-70, ונגמל זמנית מאלכוהול בתום העבודה עם כהן אחרי שרופאיו הסבירו לו שלא מומלץ לשלב שתייה חריפה עם התרופות שהוא נטל. ב-2002, כשהוא כבר בעשור השביעי של חייו, ספקטור חזר לשתות. גם הלילה המר של חייו טבע באלכוהול.
רגע השפל הכי גדול של המפיק הוותיק התרחש ב-2009. בתום משפט חוזר הוא הורשע ברצח מדרגה שנייה של השחקנית לנה קלרקסון. המעשה אומנם גבל בטירוף, אך ספקטור נמצא כשיר לעמוד לדין. במשפט הראשון, שנמשך חמישה חודשים וחצי וכלל עשרות עדים, התקשה חבר המושבעים להכריע פה אחד אם הנאשם שלפניהם אשם במעשים שיוחסו לו. ייתכן שאחד מהם זמזם איזה שיר שספקטור הפיק – אולי Be My Baby של הרונטס – והתקשה ליישב את הפער שבין היופי ששמע באוזניו לבין הכיעור והטירוף שאותן אוזניים בדיוק נחשפו אליהם במשפט.
תוצאת המשפט השני של ספקטור, והמתוקשר פחות מקודמו, כבר הייתה חד-משמעית. הוא נמצא אשם ונשלח למאסר עולם, עם אפשרות להמתקת העונש לאחר 19 שנה. לפני כשנה סיים ספקטור את חייו מאחורי הסורגים, לאחר שנדבק בקורונה ומת במתקן הבריאות בכלא סטוקטון שבמדינת קליפורניה. איש מחבריו המוזיקאים לא ביקר אותו שם. חלקם שכחו ממנו, ואת הבודדים שכן פנו אליו הוא דחה.
ספקטור וקלרקסון היו הפכים: היא - שחקנית בי-מוביז כושלת שנאלצה לעבוד כמארחת במועדון לילה, בלונדינית גבוהה ויפהפייה אמיתית; הוא - מפיק מוזיקלי מפורסם בדימוס, עשיר מופלג שהתגורר בטירה מבודדת בראש גבעה, שנעל מגפיים גבוהי עקב שפיצו על קומתו הנמוכה וחבש פאה על ראשו. היו להם גם שני דברים במשותף: שניהם איבדו את אבותיהם בילדותם והגיעו להוליווד כדי להפוך לכוכבים. קלרקסון התפרסמה בעיקר לאחר מותה. ספקטור דווקא הצליח להגשים את חלומו. אך על אף שנגע בפסגות רבות, הוא היה חולה שליטה קיצוני שהתקשה להתמודד עם כישלונות ועם דחיות. כשטכנאי שאיתו עבד בעבר סיפר לו שהוא מחק בטעות את אחד מערוצי ההקלטה, המפיק זחל מתחת לקונסולה באולפן, התכנס בתוך עצמו ובכה שם במשך ארבע שעות. הוא סבל כל חייו מחוסר ביטחון – וחשב שיזכה בו אם יסתובב עם אקדח צמוד ושומרי ראש.
"ספקטור" - הטריילר
את הפער שבין ההישגים המקצועיים הכבירים של ספקטור – בעיקר בשנותיו הראשונות – לבין המעשה המפלצתי שבו הוא הורשע קשה מאוד ליישב. כעת מבקשים ארבעת פרקי הסדרה התיעודית "ספקטור", שעליה חתום הבמאי זוכה האוסקר ג'יימס מארש ("איש על חבל"), לעשות זאת. סדרת הפשע האמיתי המרתקת הזאת, שמשודרת החל מהיום ב-yes דוקו, אינה הניסיון הטלוויזיוני הראשון לטפל בעלייתו ונפילתו של ספקטור. לפני כעשור יצר דיוויד מאמט את סרט הטלוויזיה "פיל ספקטור", שבו נכנס אל פצ'ינו לנעלי האדם שהחל את דרכו כמפיק המיתולוגי וסיים את חייו כאסיר. קרוביה של קלרקסון זעמו על הסרט וטענו שספקטור מוצג בו באור מחמיא מדי, ושהפוקוס על הקשר שלו עם עו"ד לינדה קני ביידן, מצוות ההגנה היקר שלו (בגילומה של הלן מירן), הופך את המפלצת שרצחה את בת משפחתם לאישיות מורכבת שיש להתחשב במצבה.
גם כיום, שנה לאחר מותו, לא בטוח מה ספקטור היה יותר: אחד המפיקים המוזיקליים החשובים בהיסטוריה, שתרם רבות להתפתחות הפופ והרוק בשנות ה-60 ובראשית שנות ה-70, או אדם בעייתי שהגדיר את עצמו כטיפוס חרדתי וחולה במאניה-דיפרסיה שמעדיף תקליטים ושירים על פני בני אדם. סימני האזהרה הופיעו לאורך השנים, אך על אף שספקטור נטל תרופות בקביעות, בתו ניקול מספרת בסדרה שהוא לא הסכים ללכת לטיפול - גם לא לאחר שבנו בן העשר מת מלוקמיה.
לספקטור הייתה היסטוריה ארוכה מאוד של מעשי אלימות, שהגיעו לשיאם ב-3 בפברואר 2003 כשירה למוות בקלרקסון בביתו. הוא עצמו לא העיד במהלך שני המשפטים שנערכו לו, ואשתו דאז ראשל, צעירה בלונדינית עם חלומות על קריירה מוזיקלית, הפריעה לא אחת למהלך הדיונים בקריאות ביניים (היא התגרשה ממנו כשהיה בכלא). הצוות המשפטי היקר שספקטור שכר להגנתו, שבראשו עמד רוברט שפירו (חבר בצוות המשפטי שהביא לזיכויו של או.ג'יי סימפסון), שב וטען שהמפיק המיתולוגי בדימוס חף מפשע. הם הודו שספקטור פגש את השחקנית במועדון כמה שעות לפני מותה, אך הוסיפו שסיבת המוות הייתה אחרת - היא התאבדה, לטענתם, עקב הדיכאון שתקף אותה בשל כישלונותיה המקצועיים. התביעה התעקשה שהירי בקלרקסון בוצע במהלך משחק אלים שאותו שנהג ספקטור לבצע עם נשים ויותר מפעם אחת. חלקן נקראו להעיד במהלך המשפט במטרה לבסס את ההיסטוריה האלימה של ספקטור. התיאורים מחרידים.
נדמה שלפחות על דבר אחד ההגנה והתביעה יכלו להסכים: זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ספקטור נופף באיום בכלי הנשק האישי שלו מול זה שניצב מולו. לא רק לאונרד כהן ראה את ספקטור עושה זאת, גם ג'ון לנון. ספקטור עבד עם החיפושית לשעבר על שני אלבומי המופת שלו, John Lennon/Plastic Ono Band ו-Imagine. במהלך העבודה עליהם לא נרשמו תקריות מטרידות, אך ב-1973, כשהם עבדו על Rock 'n' Roll, אלבום הקאברים הבינוני של לנון, המפיק עבר התמוטטות עצבים קשה באולפן. הוא שלף את האקדח, איים על הזמר, ירה באוויר ונמלט מהמקום עם סרטי ההקלטה. לנון וספקטור לא שבו לעבוד יחד, והמפיק נאלץ לחפש לקוחות/קורבנות אחרים. ספקטור התקשה להתמודד עם הנתק מלנון, שאותו הגדיר כחבר וכ"אחיו הגדול".
אלא שגם במעטים שעוד הסכימו לעבוד עם ספקטור בהמשך הוא לא תמיד טיפל בכפפות של משי. ב-1979 הוא נשכר להפקת האלבום End of the Century של הראמונז. ספקטור הגיע לפרויקט של להקת הפאנק האמריקנית במטרה לסייע לה ליצור סאונד יותר ידידותי לרדיו. האלבום עמד במשימה והניב כמה שירים שזכו לזמן אוויר נאה, אך האווירה באולפן לא הייתה נעימה, ולא בגלל הפאנקיסטים הצעירים שבחדר. האקדח של ספקטור – זה שהופיע ואף ירה במערכות הקודמות – נשלף גם הפעם, לאחר שאחד מחברי הלהקה ביקש לעזוב את האולפן בזמן ההקלטות. לימים מיתן חבר אחר בהרכב את תיאור הדברים, וטען שעל אף שהאקדחים של ספקטור היו שם, הוא לא איים עליהם, ושהם לא הוחזקו כבני ערובה במהלך העבודה איתו.
הסיפורים האלו לא בדיוק הגבירו את הביקוש לשירותיו של ספקטור, ולאורך שנות ה-80 וה-90 הוא העביר את מרבית זמנו באחוזתו בלוס אנג'לס. ב-1981 הוא נקרא להפיק את האלבום Season of Glass של יוקו אונו, שיצא כשנה לאחר מותו של לנון. משום מה, האלמנה הטרייה לא חששה לעבוד עם האדם שנופף בנשק מול בעלה (שנרצח ביריות אקדח) כמה שנים קודם לכן. באמצע שנות ה-90 ספקטור הוזמן לעבוד על האלבום Falling into You של סלין דיון, אך נחתך משם עקב מחלוקת עם הצוות באולפן. עבודת ההפקה האחרונה שלו הייתה האלבום Silence Is Easy של להקת האינדי-רוק הבריטית סטארסיילור. האלבום יצא בסתיו 2003, כחצי שנה לאחר הלילה הגורלי שבו ספקטור וקלרקסון נפגשו.
ייתכן שכדי להבין טוב יותר את דמותו המורכבת של ספקטור יש לשוב לתחילת סיפורו. הוא נולד יום לאחר חג המולד של 1939 למשפחה יהודית-רוסית ברובע ברונקס בניו יורק. ענייני נפש היו במשפחה גם דורות קודם לכן. אביו בנימין (במקור שמו היה ברוך) התאבד במכוניתו לאחר ששקע בחובות כשספקטור היה בן תשע, ויתום מאב הוא עבר עם משפחתו ללוס אנג'לס והחל לגלות עניין במוזיקה, בינתיים רק עם הגיטרה בחדרו. הנער נמוך קומה בעל השיער המוזר ועור הפנים הבעייתי התקשה להשתלב, והמוזיקה שימשה לו מפלט. בגיל 16 הוא הקים את להקתו הראשונה, הטדי-ברז, שעימם שר ב-1958 את הלהיט To Know Him is to Love Him (את שורת הנושא לקח ספקטור מהכתובת שהייתה על מצבת הקבר של אביו). השיר נמכר במיליון עותקים אך הלהקה לא האריכה ימים, וספקטור הבין שמקומו הטבעי באולפן הוא מעברה השני של הזכוכית – כמפיק. הוא החל לעבוד בחברת ההפקות של ג'רי ליבר ומייק סטולר בבניין בריל בניו יורק, ותפס די מהר מה אפשר וצריך לעשות באולפן הקלטות. הוא בעיקר הבין שכך הוא יהיה זה שכולם מקשיבים לו ומיישרים איתו קו, ולא להיפך.
קריירת ההפקה שלו נסקה עם בוא הסיקסטיז. לאחר שכתב לבן אי. קינג את הלהיט Spanish Harlem, הוא הקים חברת הפקה ועבד כמו מכונה, בין היתר עם קוני פרנסיס והקריסטלז. אף שבתחילת הסבנטיז הוא יהיה מעורב בהפקה של לפחות שלושה אלבומי מופת (השניים של לנון ו-All Things Must Pass המשולש של ג'ורג' האריסון מ-1970), ספקטור של ראשית הסיקסטיז האמין בסינגלים. הוא טען שברוב האלבומים יש רק שני שירים ששווים משהו, ועשרת האחרים הם זבל. האלבום היחיד שהוא הפיק אז היה "מתנת חג מולד בשבילך מפיל ספקטור", אלבום שירי חג מולד בביצוע של אמנים שונים מ-1963, שהפך ללהיט מכירות עצום שניחם את האומה השבורה מרצח הנשיא קנדי.
My sweet lord של ג'ורג' האריסון בהפקת ספקטור
באותם ימים החל ספקטור לפתח ולשכלל את "חומת הצליל", שהפכה לסימן ההיכר שלו. השיטה החדשנית לזמנה הזאת הצליחה לאגד שכבות על גבי שכבות של אותו הצליל, במטרה להעניק לו נפח ועוצמה. ספקטור הקליט את הנגנים שלו כמה פעמים, ולאחר מכן הכפיל ושילש חלקים מתפקידיהם לטובת העצמת הסאונד. התוצאה הייתה מרהיבה, גם במושגים של ימינו. למאזין היה נדמה שהוא שומע תזמורת במתכונת כמעט סימפונית בשיר פופ קליל באורך של שלוש דקות. מכיוון שספקטור היה פרפקציוניסט, הוא העדיף לעבוד עם חבורת נגנים ומוזיקאים שעליה סמך, ומנתה בין היתר את ליאון ראסל, ג'ק ניטשה וסוני בונו.
בספר המומלץ "מדרגות לגן עדן: יהודים, שחורים ומהפכת המוזיקה האמריקאית" (רסלינג, 2017), שכתב ד"ר ארי קטורזה, מתאר חוקר המוזיקה את החשיבות של ספקטור בהתפתחות הפופ המערבי. קטורזה רואה בספקטור את הטייקון הראשון של בני הנוער, והמפיק היהודי אכן כיוון לצעירים, שהחלו להפוך באותה התקופה לכוח קנייה שתעשיית המוזיקה הבינה שכדאי להתחיל להתחשב בו. הקורא קנייה ווסט אולי לא יאהב את השורות הבאות, אך ספקטור היה עוד חוליה חשובה ומוצלחת בשרשרת הארוכה שחיברה בין מוזיקאים ומפיקים יהודים ממוצא אירופי שהתחנכו על ברכי המוזיקה הקלאסית ומחזות הזמר לבין זמרים וזמרות שחורים שגדלו על ג'אז, בלוז וגוספל.
את החיבור שבין ההלחנה בסגנון ה"לבן" לבין הקולות השחורים ספקטור מיקסם כשהחל לעבוד ב-1964 עם הרונטס - טריו נשי ושחור. ורוניקה (רוני) בנט, אחת מחברות ההרכב, נישאה לספקטור ב-1968. הנישואים היו רחוקים מלהיות מאושרים. הוא נהג לכלוא אותה ואת ילדיהם באחוזתו. הוא היה פרנואידי כבר אז, וכשאשתו יצאה עם הרכב שלה הוא הכריח אותה למקם במושב הנוסע שלצידה בובה בדמותו. בסוף היא נמלטה מהבית. היחס הפטרוני והמזלזל שלו כלפי נשים יחזור בעוצמות שונות ובסיטואציות משתנות בהמשך חייו. ספקטור התייחס לנשים – זמרות, רעיות ומאהבות לרגע כאחד – כאל כלי שניתן לו לעשותו בו כרצונו. ייתכן שהשנאה של ספקטור לנשים נבעה מהיחס המזלזל שלו זכה מאחותו ומאימו, שגם הן לא היו בדיוק בריאות בנפשן.
החזון המוזיקלי-הפקתי-מיתוגי של ספקטור כמו נתפר למידותיהן של הרונטס, ואת מה שלא נתפר ספקטור התאים לגחמותיו. עם החזון וההכוונה הספקטוריים הלהקה זכתה להצלחה גדולה, וב-1966, במהלך סיבוב ההופעות האחרון של הביטלס בארצות הברית (ובכלל), היא שימשה כמופע החימום. באותה שנה ספקטור השלים את הפקת האלבום שאותו הכתיר כפסגת יצירתו: River Deep Mountain High של אייק וטינה טרנר. אף שספקטור היה מרוצה, האלבום נכשל בארצות הברית, ובתעשייה היה נדמה שמגע הזהב של ספקטור אבד לו. רגע לפני תום העשור, ספקטור הוסיף לעצמו עוד תואר – שחקן קולנוע, לאחר שגילם סוחר סמים בסרט "אדם בעקבות גורלו" (easy rider).
4 צפייה בגלריה
ספקטור עם הרונטס. הרים את הלהקה מוזיקלית והתעלל באחת מחברותיה
(צילום: Redferns, באדיבות yes דוקו )
אחרי שכבש כל פסגה אפשרית באמריקה, ספקטור נחת ב-1970 בבריטניה במטרה לעזור לביטלס לסיים את העבודה על הפרויקט Let it Be/Get Beck שהתקשה להמריא. לנון האמין שספקטור הוא האיש שהרביעייה זקוקה לו, וזה עבד – רק בכיוון ההפוך. היחסים שבין פול מקרטני לשלושת חבריו ללהקה, שגם כך היו מורכבים, הלכו והחריפו. לנון טען שספקטור הציל את השירים התקועים, ושהעבודה שלו באלבום הייתה מצוינת. מקרטני, ששנא את התזמורים העשירים של ספקטור עוד ב-1970, המתין כשלושים שנה עד שהוציא את הגרסה הנקייה שלו - Let It Be... Naked.
את הביטלס ספקטור לא הציל, אבל עבור שניים מהם הוא הפך לכמה רגעים לבעל ברית. במקביל לעבודה עם לנון, המפיק היהודי-אמריקאי הצליח להפוך את הביטל השקט לכוכב הגדול באמת שלאחר פירוק הלהקה. כמעט כל תו שמפאר את 106 הדקות שמילאו את ששת הצדדים של האלבום המשולש של האריסון, All things must pass, הוא טור-דה-פורס של כישרון כתיבה ונגינה, מאות שעות אולפן מפרכות ורשימה ארוכה של נגני-על שהתייצבו להקלטות באחוזה של האריסון.
ספקטור, שהפיק את האלבום עם האריסון, הביא כאן את חומת הצליל המפורסמת שלו לכדי שלמות: האריסון זיקק את נגינתו בגיטרת סלייד; אריק קלפטון הציג סולואים מרהיבים; הקלידן בילי פרסטון (שהתארח ב-Let It Be) זורח כאן; וקלאוס פורמן על הבאס ורינגו סטאר על התופים – שניגנו גם באלבום הסולו של לנון מאותה השנה – השלימו חמישייה פותחת חלומית. חוץ מהם היו שם חברי דרק והדומינוס, להקת בדפינגר, דייב מייסון מטראפיק, המתופף ג'ינג'ר בייקר ואפילו פיל קולינס הצעיר.
האלבום המשולש של האריסון נותר אחד מרגעי השיא של הרוק, ואי אפשר לנתק את חלקו של ספקטור בהישג. במובן מסוים, בתום ההקלטות ההן החלה נפילתו - עם האקדחים הנשלפים באולפנים וההסתגרות הארוכה באחוזה, שהופרה רק לטובת סיבובים ליליים ברולס-רויס עם החלונות הכהים, והסתיימה ברגע שבו הוא ירה למוות בקלרקסון, והפך באחת ממפיק עבר עשיר שסוחב על גבו שק של רכילות ומיתוסים לרוצח שסיים את חייו מאחורי הסורגים.
