בחודש הבא יגיעו לסיומן 13 שנות המתנה ארוכות בהן חיכו מעריצים רבים לגלות מה יעלה בגורלם של הסאלים ומה יעשו ג'ייק ונייטירי על מנת להגן על הכוכב שלהם ועל בני הנאבי, או במילים אחרות - ב-15 בדצמבר יעלה סוף-סוף לאקרנים "אווטאר: דרכם של המים", סרט ההמשך לשובר הקופות שיצא לראשונה ב-2009.
"אווטאר", בבימויו של ג'יימס קמרון ובכיכובם של סם וורתינגטון, זואי סלדנה וסיגורני וויבר, היה הסרט הראשון שהכניס בקופות מעל שני מיליארד דולר והפך לסרט המכניס בהיסטוריה, כשעל הדרך הוא גם היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר וזכה בשלושה כולל הפרסים לצילום ולאפקטים מיוחדים. בהתחשב בהצלחה המאסיבית של הסרט היה די ברור שיזכה להמשך, אבל אף אחד מהמעריצים לא חשב שזה ייקח כל כך הרבה זמן. לג'ון לנדאו, המפיק של שני הסרטים, יש הסבר ברור לעיכוב ואותו הוא מעניק ל-ynet בריאיון בלעדי שמתקיים בלונדון: "הסרט לקח הרבה זמן בגלל שלא באנו לעשות סרט המשך אחד, אלא ארבעה. על מנת לעשות זאת, כמו שעושים כל סרט - יש להתחיל עם התסריט. אף פעם לא תבנה בית בלי שיש לך את הבלו-פרינט, בלי תוכנית יסוד, ואנחנו כתבנו ארבע תוכניות יסוד שג'ים (הבמאי, ש"ג) יאהב וירצה לעשות.
לראיונות נוספים:
"מעבר לתסריטים, תופתעו לגלות שהגודל של הסרטים הבאים גדול בהרבה מהראשון. היינו צריכים לעצב אותם, אחר כך לצלם אותם, ולא צילמנו רק את סרט ההמשך הראשון - צילמנו כבר שניים וגם את ההתחלה של סרט ההמשך השלישי, ולקח לנו זמן לעשות את זה נכון. האמת היא שאני מודה על כך שהיה לנו את הזמן הזה כי בדצמבר אנחנו מתכוונים להגיש לכם את חווית הקולנוע האיכותית ביותר, כזו שלא יכולנו לעשות לפני חמש שנים או אפילו לפני שלוש".
אם לאחר 13 שנים זיכרונכם התעמעם בנוגע להתרחשויות של הסרט הראשון, אנחנו פה כדי להזכיר שהוא לקח את הצופים לאמצע המאה ה-22 בכוכב פנדורה. גזע האדם השתלט על הכוכב במטרה לשים ידו על מינרל יקר שנמצא על הכוכב, תוך שהוא פוגע ומעמיד בסכנה את קיומם של הנאבים, ילידי המקום. שם הסרט מתייחס לגוף נאבי המהונדס בצורה גנטית ומופעל מתוך מוחו של ג'ייק סאלי (וורתינגטון), אדם שהיה לו קשר עבר לילידים.
מבלי לרדת לפרטים של תוכנית היסוד יותר מדי, ולא שגילו לנו יותר מדי פרטים לפני הריאיון, נספר רק שסרט ההמשך עדיין ייסוב סביב דמותם של סאלי ושל נייטירי (סלדנה) שמתבגרים ומקימים משפחה. לנדאו מסביר שלמרות שמדובר בסרט המשך, הכוונה היא שכל סרט יעמוד בפני עצמו ושהצופים יוכלו ליהנות ממנו גם אם לא ראו את הסרטים הקודמים. "ראינו ארבעה סיפורים שהרגשנו מחויבים לספר. כל אחד מהסרטים האלה, הוא עצמאי. לכל אחד מהם חייב שתהיה סגירה אמוציונלית משל עצמו".
מציאות חדשה, בעיות חדשות
בעוד הסרט הראשון התרחש ביערות הירוקים והעצומים של פנדורה, סרט ההמשך, כפי שעולה מהכותר שלו, מתרחש ברובו באוקיינוסים הכחולים של הכוכב ועוקב אחרי ג'ייק, נייטירי וילדיהם כשהם מגלים שבט אחר שחי ליד המים עם תרבות משלו ופילוסופיה משלו לחיים. כפי שנודע ממש לאחרונה, על מנת לסייר בעולמו של השבט החדש - הצופים יתבקשו לפנות מעל לשלוש שעות ביומן.
"הסרט הראשון היה על יערות הגשם, אבל אם חושבים על זה, חלק רחב יותר מהעולם שלנו מכוסה מים, כך שמבחינתנו ללכת לכיוון הזה היה התפתחות אורגנית וטבעית שנתנה לנו הזדמנות להעביר את הצופים לעולם התת-ימי ולהראות להם דברים שלא ראו בעבר", מסביר לנדאו. "'דרך המים' היא פילוסופיה תרבותית של אנשי פנדורה שחיים ליד הריפים. הם חיים בהרמוניה עם המים והקיום שלהם תלוי בהם כמקור שנותן חיים אבל גם לוקח חיים. זה היה דבר שמאוד התרגשנו לעשות, להציג לצופים נקודת מבט נוספת וקצת שונה על האוקיינוסים ומקורות המים בעולם".
"אווטאר" היה חלוץ לא רק בתחום הטכנולוגיה, אלא גם במסר. כעת אתם יוצרים בעולם שכבר נלחם בשינויי האקלים ומדבר על קיימות וסביבה, איך זה השפיע על הסרט?
"ידענו שאנחנו רוצים להמשיך עם המסר הזה כי הוא חשוב. לדעתי, כקולנוענים וכיוצרים יש לנו אחריות להשפיע ולשנות. אבל מעבר לנושאים האקולוגיים שהעלנו בסרט הראשון, יש נושאים נוספים בעיתיים כרגע בעולמנו וגם אליהם החלטנו להתייחס, כמו הנושא של בני נוער והצורך שלהם למצוא זהות, הסרט שלנו מתייחס בדיוק לזה עם דור צעיר שמתמודד עם הנושאים הללו. יש דמות אחת שמעולם לא פגשה את הוריה ולא הכירה אותם, ולכן לא ממש יודעת מי היא; צעיר אחר שבא ממשפחה מעורבת והוא שונה לגמרי מכל מי שנמצא סביבו; משפחה שנאלצת לעזוב את ביתה ולנדוד למקום אחר - הם פליטים המתמודדים עם מציאות חדשה, עם חיפוש אחר בית. כל אלה נושאים בוערים כיום. הסרט שלנו מתייחס לא רק לשמירה על החורשות והימים, הוא מתייחס למצפון המוסרי של האינדיבידואל בחברה, וגם למצפון של החברה כקולקטיב".
כשיצא לראשונה ב-2009, "אווטאר" הביא עימו בשורה טכנולוגית וחידוש, אולם מאז, טכנולוגית התלת-ממד לא ממש תפסה כפי שציפו והטכנולוגיה הקולנועית התפתחה בכיוונים אחרים, עם זאת לנדאו משוכנע שהסרט החדש יפיל את הצופים מהכיסא או יותר נכון, יעיף אותם מהמים. "הסרט לוקח את מה שעשינו קודם ומעמיק אותו, ממש לוקח אותו לשלב הבא. 'אווטאר' הוא סרט שמשתמש בטכנולוגיה כדי לגרום לך לשכוח מטכנולוגיה בזמן שאתה צופה בו. הצופה כל כך מרוכז ומושקע בסיפור שהוא לא חושב לרגע אם זה היה מסך ירוק, מסך כחול או טכנולוגית לכידת תנועה. מבחינתי ההצלחה היא כשהדמויות שלנו קופצות לתוך המים והצופה לא חושב שכל מה שהוא רואה זו עבודת מחשב, אלא מרגיש שהוא קפץ למים איתם. אנחנו מביאים הפעם יותר 'וואו'. העלינו את הרף בכל מה שקשור לתוכן ויזואלי, לטווח דינמי ולביצועים שאנחנו מסוגלים להוציא מהשחקנים שלנו ברמת המיקרו והניואנסים, בזכות טכנולוגיה חדשנית וחדה".
אם כך, למה אתם לא נחשבים בעצם לסרט אנימציה?
"סרט אנימציה נעזר באנימטורים כדי להגדיר את ההופעות והמשחק של הדמויות - אנחנו לא. אפקטים מיוחדים זה שילוב של אלמנטים ויזואליים לתוך תמונה בעלת תנועה אמיתית. אם את יושבת וצופה בסרט של המיניונים, זה כיף גדול, סרט ענק, אבל הוא לחלוטין אנימציה. יש אנימטור בחדר שמתרגם את הקול של שחקן לתוך גוף ציורי שמופיע. אנחנו לא עושים את זה, אנחנו שמים את השחקנים שלנו שם בפנים. יש לנו 16 מצלמות שמצלמות את מה שהשחקן עושה וכשהחומרים מועברים לאפקטים המיוחדים, אנחנו מוודאים שהשחקנים שלנו הם אלו שנמצאים על המסך. לפני כמה ימים הנחיתי פאנל עם השחקנים ושאלתי את סם וורתינגטון איך הוא הרגיש כשראה את הדמות שלו בפעם הראשונה על המסך. הוא ענה שהוא ממש ראה את עצמו על המסך. התשובה שלו היא הסיבה שאנחנו לא סרט אנימציה".
לנדאו מספר שהחזון של קמרון ושלו לכוכב פנדורה גדול יותר מהסרטים. כפי שהעולמות של מארוול והיקום של מלחמת הכוכבים גדלו מעבר לסרטים גם הם רוצים לקחת את העולם למחוזות אחרים, אולם, כפי שהוא מסביר - לא בכל מחיר. "אנחנו רוצים להרחיב את העולם של פנדורה מעבר לסרטים, והתחלנו לעשות את זה דרך Dark Horse Comics וגם דרך משחקי מחשב עם סיפורים עלילתיים אבל, נוכל לעשות את כל זה רק ככל שנצליח להמשיך להיות אחראיים על התוכן. אנחנו רוצים עדיין להיות הנווטים. אז כן, נצא החוצה, אבל לא מעבר ליכולת שלנו להיות גאים במוצר ולהיות בעלי השפעה על הכיוון שהמוצר ייקח".
ג'ון לנדאו היה מנהל באולפני פוקס המאה ה-20, כשפגש את ג'יימס קמרון לראשונה. קמרון בדיוק ביים את הסרט "שקרים אמיתיים" (1994) עם ארנולד שוורצנגר וג'יימי לי קרטיס, ולנדאו היה האחראי על הסרט מטעם האולפן. גם אם לא תמיד ראו עין בעין נראה היה שהבמאי התרשם מהמחויבות ומצורת העבודה של לנדאו וכשהאחרון החליט לעזוב את תפקידו, קמרון ניגש אליו עם הצעה. "ג'ים שאל אותי אם אני מעוניין להצטרף לפרויקט שאותו כינה Planet Ice, שהיה בעצם שם קוד לטיטניק. עבדנו יחד על הסרט ואחריו הוא כבר הציע לי להיכנס כשותף בחברת ההפקה Lightstorm וזה מה שעשיתי. השותפות בינינו עובדת כי ג'ים רואה בי מישהו שלא מפחד מאתגרים ולא מפחד לעשות טעויות. אם טעיתי, אני מודה בזה כדי שנוכל להתקדם. במהלך השנים פיתחנו סוג של קצרנות בינינו. ברור שיש ימים שאני שטן ויש ימים שאני מלאך, אבל אנחנו יודעים למצוא את האיזון בין השניים כי לשנינו מטרה משותפת. אין לכל אחד אג'נדה שונה - יש תסריט שאותו אנחנו רוצים להפוך לסרט, יש סרט שאנחנו רוצים להציג לקהל, עכשיו בוא ננסה לראות איך אנחנו עושים את זה, ביחד, בצורה הטובה והנכונה ביותר".
נדמה שאתה חי ונושם את הפרויקט הזה כבר 13 שנים. אתה יכול לדבר קצת על ההשלכות שלו על החיים שלך? על הוויתורים שנדרשו ממך?
"אני אסיר תודה שיש לי אישה שמבינה כמה צריך להשקיע בשביל לעשות סרט. היא מתבדחת שאנחנו נשואים 37 שנים כי אני לא בבית חצי מהזמן", הוא צוחק, ״אני אסיר תודה שיש לי שני בנים שאני מאוד קרוב אליהם שיודעים שמתי שרק אוכל אהיה בתחרויות הספורט ובמסיבות הסיום שלהם. אבל, הוויתורים שאני עושה הם הוויתורים שכל הצוות שלי עושה ולכן אני לא יכול להסתכל עליהם כדבר שלילי. זה חלק מהעשייה. כולנו מקריבים אבל, אם אתה כבר מקריב משהו כדאי שהוא יהיה בשביל דבר שאתה מאוד מאמין בו מאוד אוהב, ואני בר מזל שזה מה שאני עושה עם האנשים שאני עושה את זה איתם. זו הקרבה, אבל זה שווה את זה".