קשה, קשה בשנים האחרונות עם כל סדרות הפנטזיה ששוטפות את המסכים. הן נראות מעולה, ברובן, תודות לתקציבי הענק המורעפים עליהן; הן בונות עולם מרהיב ומדוקדק, פורסות בפני צופיהן סיפורים אפיים של מלחמת בני אור בבני חושך, ומלהקות צעירים כריזמטיים ואטרקטיביים ככל האפשר כדי לסגור את העניין. איך אפשר לסרב לעסקה שכזו?
"מחזור כישור הזמן" – טריילר
אלא שבחלק הארי של המקרים, סדרות הפנטזיה הללו - שהינן כמובן פירות ההצלחה העצומה של "משחקי הכס" (ועוד קודם לכן, של המפץ הז'אנרי הגדול שעשתה טרילוגיית סרטי "שר הטבעות" בראשית שנות ה-2000) - ובכן, בחלק הארי של המקרים, הסדרות הללו אינן טובות במיוחד, למרבה הצער. בנקודת הזמן הזו, אחרי שכבר קיבלנו בשנים האחרונות את "סיפורי שאנארה" (MTV), "המכשף" (The Witcher), "מכשפת" (Cursed) ו"צל ועצם" (Shadow and Bone, שלושתן של נטפליקס), חובבי הפנטזיה הטלוויזיונית כבר יודעים שלא לקוות ליותר מדי; במקרה הטוב יקבלו מוצר גנרי שעדיין יצליח איכשהו לזכות בתשומת ליבם, ובמקרה הרע יקבלו מוצר גנרי שלא יצליח לעשות זאת.
החדשות הטובות במקרה של "מחזור כישור הזמן" (The Wheel of Time), סדרת הפנטזיה הגדולה החדשה של שירות הסטרימינג אמזון פריים (שעלתה בסוף השבוע האחרון וזמינה לצפייה גם בישראל) על פי סדרת הספרים המונומנטלית של הסופר המנוח רוברט ג'ורדן, הן שהיא שייכת לסוג הראשון, קרי: סוחפת מספיק על מנת להצדיק את זמנכם. החדשות הרעות הן שבסופו של יום ולמרות ההשקעה הניכרת, גם היא גנרית למדי. על גיים-צ'יינג'רית מזן "משחקי הכס" אין בכלל מה לדבר פה.
הסיפור - שאותו פרס ג'ורדן ב-11 ספרים, כשלאחר מותו אחז בנטל הסופר ברנדון סנדרסון, שכתב עוד שלושה ספרים שמסיימים את הסאגה - מתחיל בכפר הררי קטן באזור ספר, שאליו מגיעה מוריין (רוזמונד פייק), המשתייכת למסדר של נשים-קוסמות, האאס סדאי. רק להן שמורה הזכות לתעל את "הכוח האחד" - קסם רב עוצמה, שבעבר הרחוק היה זמין גם לגברים, ועתה אסור להם בתכלית האיסור. ומול מוריין ניצבת משימה: לאתר בקרב אנשי הכפר את "הדרקון שנולד מחדש", אדם שמהווה את גלגולו של גיבור מיתולוגי שבלם את אדון האופל לפני עידנים ויידרש לעשות זאת שוב בקרוב.
אחרי אירוע אלים ובלתי צפוי, מוריין מוצאת את עצמה נמלטת על נפשה מהכפר בחברת בן לווייתה/שומר הראש שלה לאן (דניאל הני), יחד עם ארבעה צעירים שכל אחד מהם יכול להיות גלגולו המודרני של הדרקון - איגוויין (מדליין מאדן), ראנד (ג'ושה סטרדובסקי), פרין (מרכוס ראת'פורד) ומאט (בארני האריס). בשלב מאוחר יותר ישנה מצטרפת נוספת, אבל בואו לא נרחיב יותר מדי כדי לא לספיילר עבור מי שאינם ממעריצי ספריו של ג'ורדן.
בכל מקרה, החבורה כולה נמצאת בדרכים על מנת להגיע למעוז האאס סדאי, שם יזכו להגנה מפני התפלצים הרודפים אחריהם - ושם יוכלו לגלות מי מביניהם הוא הדרקון שנולד מחדש, שעתיד לשמש כחיץ מפני תוכניותיו הזדוניות של אדון האופל. אלא שבשל סיבות כאלו ואחרות החבורה מתפצלת - ושלושת פרקיה הראשונים של העונה, שעלו בבת אחת באמזון פריים, מסתיימים מעט אחרי הנקודה הזו.
וכאמור, לפחות עד אז כל העניין סוחף למדי, וזאת למרות בימוי שאיננו מהעילית שתמצאו בז'אנר, עריכה מרושלת (בעיקר בקטעי האקשן), ופה ושם כמה אפקטים ממוחשבים מחורבנים באמת ובתמים. הייתכן שתקציב של 100 מיליון דולר כבר איננו מספיק כדי לשכור בית אפקטים איכותי? אבל אם נניח לשיהוקים הללו, הסיפתח של "מחזור כישור הזמן" מתגלה כמוצלח מספיק על מנת להביא אתכם לפרק הבא, לפחות. הלוקיישנים מגוונים ומרשימים, העלילה נהירה ונעה בזריזות, והשחקנים נאים וכריזמטיים דיים, גם אם אינם זכירים במיוחד. פייק - לא איי-ליסטרית כמו הנרי קאביל ב"המכשף", אבל עדיין שם ונוכחות עם משקל ויכולות מוכחות - עושה עבודה מצוינת בגילומה של מוריין, שבה רב הנסתר על הגלוי.
ועדיין, בסופו של דבר, גנרי. ייתכן מאוד שזוהי איננה אשמתו של רייף ג'דקינס - בעברו מתמודד ב"הישרדות" ארה"ב (עונה 11), ובהווה יוצרה של "מחזור כישור הזמן". ספריו של ג'ורדן - ולמען הגילוי הנאות, כותב שורות אלו אינו ממעריציהם - שייכים לסוגה המתקראת High Fantasy, פנטזיה "גבוהה". את הארכיטיפ המובהק והמוקדם שלה תמצאו בדמות אפוס "שר הטבעות" של טולקין. באופן מובן, מדובר בסוגה בסיסית למדי של הפנטזיה, שבמובן הז'אנרי הכללי יותר שלה התרחקה מאז ימיו של טולקין לכיוונים מרתקים, לעיתים רדיקליים.
כבר בשנות ה-90, כשג'ורדן החל לפרסם את הספרים בסדרה שלו, היה בהם משהו מעט אנכרוניסטי. היום, אחרי ש"משחקי הכס" פתחה מחדש את מגרש המשחקים הפנטסטי עם החספוס שלה, עם מערכת המוסר האמביוולנטית ועם ריאליזם יחסי, הפנטזיה האפית "הקלאסית" של "מחזור כישור הזמן" נראית כמו רגרסיה של ממש. זה לא שלז'אנר אין זכות קיום היום, כמובן, אלא רק שכדי להתקיים ולהיות רלוונטי הוא זקוק לאיזשהו אדג' - משהו כמו החרמנות העולצת של "המכשף", למשל - כדי להותיר חותם. ול"כישור הזמן", לפחות על סמך שלושת פרקיה הראשונים, פשוט אין את האדג' הזה.
היא מהנה למדי, עשירה ויזואלית, וכאמור, סוחפת מספיק על מנת שתישארו איתה, לפחות בשלב זה. אבל בסופו של דבר, לאור האינפלציה המסתמנת בסוגת הפנטזיה בעת האחרונה, ובמיוחד אל מול ההבטחות הגדולות שעוד אמורות להגיע - כמו "בית הדרקון", הפריקוול המצופה של "משחקי הכס", וכמובן הפנטזיה הגדולה הבאה של אמזון, המתרחשת בעולם של "שר הטבעות" - "כישור הזמן" לא נראית כמי שתותיר חותם משמעותי במיוחד. בסך הכול עוד סדרת פנטזיה מושקעת ונחמדה, ולא הרבה יותר מזה. קצת חבל, לא?
