פיצוצים גרעיניים אין, קומיקס אאוט, והתייחסויות למצב בישראל ועזה? נותר עוד לראות. טקס האוסקר הקרוב יתקיים בלוס אנג'לס בלילה שבין ראשון לשני, והוליווד נערכת לכך מזה חודשים. הליינאפ השנה נחשב חזק במיוחד ובסימן התחדשות יצירתית, דווקא כשהעתיד של הוליווד לוט בערפל מתמיד. אז יש ברשימה שוברי קופות וסרטי ארט-האוס קרירים מאירופה, קומדיות מובהקות ודרמות רציניות שחבל על הזמן, נספחי אינדי וסרטים עם תקציב מנופח, מיעוטים במועמדויות (ואולי אף ברשימת הזוכים), וגם סרטים עם גיבורות חזקות. הכול, כך נראה, יהיה כינור שני לסרט האחד שהוליווד בחרה לאהוב השנה.
אז גם אם אתם לא מצטרפים לשידור החי (שישודר בליל ראשון ב-yes וב-+STING), וקמים רק בבוקר יום שני לראות אם וויל סמית' התפרץ לאולם לתת למישהו עוד סטירה, ומי לכלך על ישראל - הנה כמה הימורים מושכלים שיאפשרו לכם לומר בשיחת המסדרון "בטח, ידעתי שלודוויג גורנסון ייקח את פרס המוזיקה":
הסרט הטוב ביותר
כולם השנה דיברו על "ברבינהיימר", התחרות המקרית והמחויכת בין שני הסרטים ההפוכים בעולם -"ברבי" ו"אופנהיימר", שיצאו באותו יום שמח ביולי - ואיך במקום שיהפכו למתחרים שמקיזים זה את דמו הוורוד של זה בקופות, שניהם הפכו ללהיטי ענק. ולא סתם להיטי ענק, אלא כאלו שפונים לקהל מבוגר: "ברבי" היה הסרט המצליח של אשתקד עם 1.4 מיליארד דולר, ו"אופנהיימר" עם כמעט מיליארד דולר הכנסות - הישג בלתי נתפס בימינו לדרמה היסטורית שקופצת קדימה ואחורה בעלילה וכוללת חפירות על פיזיקה גרעינית, אתיקה מלחמתית ורדיפת קומוניסטים.
הוליווד הופתעה ואז חיבקה את התופעה, גם כי היא נותנת לה לפתע קצת אוויר מכל החדשות הגרועות על AI, שביתות בלתי נגמרות ובעיקר מהווה משב רוח רענן מול ז'אנר הקומיקס שנמאס על כולם והתחיל להיכשל בקופות. "הנה היא" - כך אומרים כולם בהוליווד כמנטרה, ומתעלמים מזה ש"ברבינהיימר" הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל - "ההוכחה שיש עוד חשיבות לתסריט, מחשבה מקורית ועומק, וכשהסרט מבוצע טוב, הקהל נוהר".
אבל למרות הניסיון ליצור מתח מזויף גם עכשיו בטקס שהוא הסמן האולטימטיבי של מה שהוליווד חושבת על עצמה, באוסקר מסתמן זוכה אחד: "אופנהיימר". האפוס הביוגרפי המשוכלל של כריסטופר נולאן מייצג באמת את כל מה שהוליווד רוצה להיות: גם מביא קהל וגם לא משטיח דבר בדרך; גם מלא כוכבים אבל גם לא מופע ראווה של אף אחד מהם; גם בעל טאץ' של מודעות פוליטית והרהור על העולם של היום דרך משל מהעבר (פצצות אטום = אינטליגנציה מלאכותית?), וגם לא באמת מרגיז אף אחד (טוב, חוץ מהיפנים שנשרפו חיים מהפצצה, אבל לא רואים אותם בסרט). בקיצור: גם יפה וגם אופה. עם 13 מועמדויות - ל"ברבי" יש רק שמונה, עם השמטה מפתיעה בקטגוריות הבמאית והשחקנית - "אופנהיימר" הוא המוביל במרוץ בכל מובן. הסרט זכה כמעט בכל הפרסים המקדימים, ולא הפגין שום חולשה עד כה בעונת הפרסים. הוא זכה בגלובוס הזהב, בגילדות המפיקים, הבמאים, השחקנים וכנראה גם נערות המים. הוא הקונצנזוס המושלם.
רק מה? הפתעות היו באוסקר. כולם זוכרים את השוק של "אור ירח" שהביס משום מקום את "לה לה לנד", ואיך ש"שייקספיר מאוהב" השפיל את ספילברג ו"להציל את טוראי ראיין" ברגע האחרון (בוז!). לכן יש כמובן נרטיב נגדי, די שולי כרגע, של אלו שחייבים איפכא מסתברא. אולי הוליווד תיעלב בשם גרטה גרוויג ומרגו רובי, שלא מועמדות כאמור לפרסי הבמאית והשחקנית, ותיתן ברגע האחרון את הפרס לסרט הוורוד? אולי "ברבי" אבל גם "מסכנים שכאלה", שהם סרטים "נשיים" על גיבורות חזקות, יכינו מתקפת-פתע נגד כריסטופר נולאן וחבורת הבנים שלו? כרגע, התסריטים האלה לא סבירים. זה נראה בעיקר כמו ניסיון להזריק אקשן לתחרות די מנומנמת, אבל אם זה יקרה - תזכרו איפה קראתם על זה לראשונה.
מי יזכה: "אופנהיימר", ותכינו את העגלה להעמיס את הפרסים.
מי האנדרדוגים שיכולים להפתיע: האמיצים ממש מוזמנים להמר על הפתעה מרעישה של "ברבי" או "מסכנים שכאלה", אבל אנחנו נגד זה שתזרקו את הכסף שלכם.
למי מגיע: "אופנהיימר", הוא הסרט הנכון בכל מובן.
הבמאי הטוב ביותר
אם האוסקר לפרס הסרט עבור "אופנהיימר" סגור עם חריץ קטן בדלת להפתעה ורודה, אז נולאן נעל עם סט מנעולים את האוסקר שלו בקטגוריית הבימוי. הוא גם הבמאי של הסרט הנערץ של השנה לפי כל הפרסים המקדימים, וגם בא עם נרטיב חזק של "מה זה מגיע לו". כזכור, נולאן, כמו שהיה מרטין סקורסזה במשך עשורים רבים, נחשב ל"מקופח נצחי": במאי גאון שנשכח בצד הדרך כי האוסקרים לא מתחברים לז'אנרים שלרוב הוא שוחה בהם (מד"ב וקומיקס - כזכור, השמטת "האביר האפל" מרשימת הסרט הטוב ביותר הביאה למהפכה באוסקר לפני עשור וחצי). עכשיו הוא עשה דרמה היסטורית מכובדת, ומצוינת ואהובה בדין, אז כל הכוכבים מתחברים.
מי יזכה: נולאן. כל דבר אחר יהיה בגדר פיצוץ גרעיני.
האנדרדוגית שיכולה להפתיע: גרוויג לא מועמדת, אז בשביל האקשן נזרוק כאן את השם של הבמאית הצרפתייה ז'וסטין טרייה מ"אנטומיה של נפילה" ואת יורגוס לנתימוס מ"מסכנים שכאלה". סתם כדי שתשברו שיניים.
למי מגיע: כריסטופר "ברור שמגיע" נולאן.
השחקן הטוב ביותר
היה שלב שבו היה נראה שזה מאבק צמוד - תחילה של קיליאן מרפי נגד בראדלי קופר, שגילמו השנה את שני האייקונים היהודים שהגדירו את האמריקה במאה ה-20: רוברט אופנהיימר מול ליאונרד ברנשטיין. אלא שהקהל לא באמת התחבר ל"מאסטרו" בנטלפיקס וקופר חזר למשבצת השחקן הנואש מדי לאוסקר, שמפסיד בכל הטקסים לטובים ממנו. אחר כך פרץ לחיינו פול ג'יאמטי הנפלא בקומדיה המרירה-מתוקה "נשארים לחג", והוא נראה בעל סיכוי קצת גבוה יותר. קודם כל זה באמת תפקיד נפלא, ושנית - הנה הזדמנות לאקדמיה לפצות שחקן אופי ותיק ואהוד, שקופח סדרתית עד כה (הוא אפילו לא היה מועמד על "דרכים צדדיות", שיתוף הפעולה הקודם והמעולה שלו עם הבמאי אלכסנדר פיין). מה שנקרא, "מפעל חיים" ופרס תחרותי באותה קטגוריה.
כל זה נרטיב יפה, אלא שהפרסים המקדימים לא הפסיקו ליפול בחיקו של מרפי האירי, שבאמת עושה ב"אופנהיימר" את תפקיד חייו. ייתכן שהוא אולי קצת פחות בברנז'ה, ונראה קצת חייזרי, אבל בשורה התחתונה מרפי הוא המוביל - עם סיכון קל לאיגוף מג'יאמטי.
מי יזכה: קיליאן מרפי. את המכונה הגרעינית הזו קשה לעצור.
האנדרדוג: ג'יאמטי. הוא ממילא אנדרדוג בכל מובן.
למי מגיע: ג'יאמטי. אנחנו רוצים פשוט לחבק אותו ולתת לו צביטה בלחי.
שחקנית
המאבק ראש בראש האמיתי הראשון של הערב: שתי נשים חזקות שזכייה של כל אחת מהן תסמל משהו. אמה סטון עושה את תפקיד חייה וחושפת את נפשה וגופה בתוך ילדה-בגוף-אישה-נועזת, בסרט המטורלל אך האהוב מאוד בהוליווד "מסכנים שכאלה" (יש לו 11 מועמדויות). הבעיה הראשונה: סטון כבר זכתה באוסקר ב"לה לה לנד", וכיום היא רק בת 35. האם סטון, ישאלו הלשונות הרעות, היא באמת שחקנית בקליבר של, נניח, ג'ודי פוסטר ומריל סטריפ, שזכו כל אחת בשני פסלונים כבר בגיל צעיר? הבעיה שנייה, והמהותית יותר: היא לבנה. כמו סיד. ומולה עומדת לילי גלדסטון - השחקנית ממוצא אמריקאי-ילידי - ששופכת את הנשמה בתפקיד הוליוודי ראשון ב"רוצחי פרח הירח" של סקורסזה. למרות שתכלס מדובר בתפקיד משנה מבחינת זמן מסך, היא במובנים רבים הלב של הסרט ומתעלה על דיקפריו ושות' שמולה.
אבל מה שבאמת חשוב כאן זו הפוליטיקה: בהוליווד ובארצות הברית מדגדג לליברלים הרצון הצדקני לראות כותרת בסגנון "שחקנית אמריקאית-ילידית ראשונה זוכה בפסלון" (שנה אחרי שהשחקנית האסייתית הראשונה זכתה בפרס בקטגוריה הזו, מישל יאו ב"הכל בכל מקום בבת אחת"). מדובר ב"סיפור" שקשה לוותר עליו. ובכל זאת, כותב שורות אלה שם את הז'יטונים על סטון, מכמה סיבות: היא טובה יותר, ויש לה את התמיכה של הפלג הבריטי באקדמיה ("מסכנים" הוא בסוף סרט בריטי) שפחות רגישים לכל חישובי פוליטיקת הזהויות הללו, איזה מיעוט צריך לזכות באיזו שנה. אבל זה באמת ברמת הטלת מטבע.
12 צפייה בגלריה
מה שבאמת חשוב זו הפוליטיקה. לילי גלדסטון לצד ליאונרדו דיקפריו, מתוך "רוצחי פרח הירח"
מי תזכה: סטון, אבל בעצם אולי לא.
מי האנדרדוגית שיכולה להפתיע: גלדסטון. לא כזו אנדר, ולגמרי בקלפים שתעלה לפודיום.
למי מגיע: לסטון או לסנדרה הולר הצוננת מ"אנטומיה של נפילה".
שחקן המשנה הטוב ביותר
סוג של סגור. כולם אוהבים את רוברט דאוני ג'וניור ב"אופנהיימר", למרות שהוא לא הכי טוב שם, אפילו לא בין שחקני המשנה (איפה מועמדות למאט דיימון, איפה?). ובעיקר, כולם רוצים שהשחקן הזה יזכה כבר. הרי דאוני ג'וניור הוא אחד השחקנים הפופולריים בעולם בגלל "איירון מן" - והעובדה שהוא הולך לזכות רגע אחרי שפשט את מדי מארוול, היא קצת המטא-סיפור של "אופנהיימר": הנה הוליווד ושחקניה משאירים את הקומיקס מאחור ומראים לכם מה הם יודעים לעשות. במקרה של דאוני ג'וניור, זה לא הרבה. אבל אנחנו לא ממורמרים, מה פתאום.
12 צפייה בגלריה
לאחד מגיע, לשני - קצת פחות. רוברט דאוני ג'וניור וקיליאן מרפי בטקס פרסי גלובוס הזהב
(צילום: REUTERS/Mario Anzuoni)
מי יזכה: דאוני ג'וניור, ובואו נגיד שזה היה על התפקיד שלו ב"רעם טרופי".
מי האנדרדוג שיכול להפתיע: ראיין גוסלינג ב"ברבי". שחקן אהוב והכול, אבל כמו שלמדנו לא פעם, הוליווד לא מעריכה בזמן אמת מספיק הופעות קומיות דגולות - ושנים אחרי זה דופקת את הראש.
למי מגיע: לראיין "אני רק קן" גוסלינג מ"ברבי" מגיע כל כך יותר.
שחקנית המשנה הטובה ביותר
גם סוג של סגור. השחקנית האפרו-אמריקאית דאווין ג'וי רנדולף עושה תפקיד נפלא ב"נשארים לחג" בתור טבחית קשת-יום שבמהלך חופשת חג המולד, נשארת עם כל הלבנים העשירים בפנימייה. זה מה שיקרה גם על במת האוסקר - הזדמנות של הוליווד להראות שהיא מכבדת גם נשים שחורות לא רזות שאינן כוכבות, ולא רק את כל הדאוני ג'וניורז העשירים והמלוקקים של העולם. גם באמת מגיע לה, ובינינו, הייתה שנה חלשה בקטגוריה.
מי תזכה: רנדולף.
האנדרדוגית שיכולה להפתיע: אמילי בלאנט ב"אופנהיימר", אם הסחף לסרט יהיה ממש מוגזם.
למי מגיע: רנדולף.
התסריט המעובד הטוב ביותר
על הנייר, כאן היה אמור להיות המאבק הצמוד באמת בין "אופנהיימר" ל"ברבי" (למרות שאיש לא מבין למה "ברבי" בקטגוריית ה"מעובד" כשמדובר באחד התסריטים המקוריים של השנה, שלא מבוסס על שום דבר מלבד הבובה). הנה הזדמנות לכבד עוד קצת את נולאן, או לחילופין זוג כותבים שהם בעצמם שניים מהילדים האהובים בעיר הסרטים - גרטה גרוויג (שלא מועמדת בבימוי, ואפקט העלבון על כך יכול לתת לה עוד כמה נקודות לשלב הזכייה) ובן זוגה המוערך לכשעצמו נואה באומבך ("חיים בין השורות").
מה לעשות שכששניים רבים, השלישי כנראה לוקח: הקומדיה המתחכמת "מעשייה אמריקאית", שלועגת לפוליטיקת הזהויות, היא מהסרטים האהודים של השנה. בנוהל, יש גם בונוס - לתת כאן פסלון ליוצר שחור צעיר (קורד ג'פרסון) בסרט הפריצה שלו כבמאי ותסריטאי, מה שגם יגוון קצת את השורות מבחינה אתנית.
התסריט המקורי הטוב ביותר
המותחן הצרפתי האהוב מאוד "אנטומיה של נפילה", שזכה בפרס הראשון בפסטיבל קאן, יקבל את ליטרת הבשר שלו פה מהוליווד. הסרט, שיעלה כאן בהמשך החודש, הצליח להפוך גם את בני הזוג התסריטאים - ז'וסטין טרייה וארתור הררי - לסלבים לא קטנים בברנז'ה ההוליוודית. לא מזיק שהסרט שלהם מספר על סופרת שמוערכת יותר מבעלה הסופר הבינוני - שיקוף של בני הזוג עצמם. טרייה הרי היא הבמאית של הסרט וזכתה לתהילת עולם בקאן, בעוד הוא משתרך מאחוריה, מה שהופך להרהור על זוגיות והצלחה (ואז הסרט מתחיל בכך שהוא נהרג באופן מסתורי והיא חשודה ברציחתו. זה, נקווה, לא יקרה במציאות). הפתעות? יכולים להתרחש איגופים מכיוון "חיים שלמים" ו"נשארים לחג", עוד שני סרטים עצמאיים אהובים במיוחד בתחרות.
12 צפייה בגלריה
כבר לקח את קאן, עכשיו מגיע האוסקר. מתוך "אנטומיה של נפילה"
(צילום: באדיבות קולנוע חדש)
הסרט בשפה זרה הטוב ביותר
מזל טוב לבריטניה. מדינה נידחת בשולי תעשיית הקולנוע, שאיש מבניה ויוצריה מעולם לא זכה באף פסלון (סתם), הולכת לזכות לראשונה בפרס הסרט בשפה זרה שאינה אנגלית. כן, עוד לפני ישראל. איך זה קרה? ובכן, "אזור העניין" הוא סרט שואה נפלא (שיוצא היום, ה') המתעד את שגרת יומה של משפחת מפקד המחנה רודולף הס באושוויץ. הוא הפך לאחד הסרטים המדוברים של השנה, ומועמד לחמישה פרסים, כולל לסרט הטוב ביותר.
ביים אותו הבמאי היהודי הבריטי הנהדר ג'ונתן גלייזר (ריאיון עם היוצר, שאחראי בין היתר לשלל קליפים של רדיוהד ובלר לפני שפנה לעשות פיצ'רים אומנותיים, מחר ב"7 לילות"). אבל הסרט שלו בגרמנית - אז הוא יניף את הפסלון כאן ולא בקטגוריות הבימוי או התסריט, שם הוא מועמד גם כן. תכלס, מגיע לו. וצפו פגיעה: אם יגיע נאום פוליטי במהלך הערב, לכאן או לכאן, סיכוי טוב שזה יהיה ברגע הזה.
סרט האנימציה הטוב ביותר
הצילום, העריכה, המוזיקה - הטובים ביותר
"אופנהיימר", "אופנהיימר", "אופנהיימר". הסרט הנפלא יאסוף גם בקטגוריות הטכניות את ערימת הפסלונים שלו, מה שיאפשר פיצוי ראוי לצלם ההולנדי, הוותיק והנפלא הויט ואן הויטמה, ולמלחין השוודי לודוויג גורנסון, שניהם מהדור הצעיר בהוליווד. תתכוננו להרבה "תודה" בשפות שאינן עברית או אנגלית. "מסכנים שכאלה" ו"ברבי" ינסו לקבל קצת כבוד בקטגוריות העיצוב, האיפור, והתלבושות.
סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר
כן, זו הנקודה היחידה שבה יש באמת סיכוי ממשי לשמוע "תודה" בעברית בערב, ובדין. "מכתב לחזיר", סרט נפלא באנימציה שיצרה בוגרת בצלאל טל קנטור, רק בן 17 דקות וכבש בצדק את הוליווד והעולם. ארי פולמן היה הראשון שניבא לפני שנתיים ש"יגיע רחוק".
אז עכשיו חזאי אוסקרים מסוימים מהמרים שהוא יכול לגרוף פה את הפרס היוקרתי בעולם הקולנוע, גם אם ההימור הנפוץ יותר כרגע בקטגוריה הוא על סרט קצר בשם War is Over על ג'ון לנון ויוקו אונו. ג'ון ויוקו זה נחמד, אבל הלב שלנו עם טל, ושותפה המפיק עמית גיצלטר שמועמד גם הוא. שיהיה לכולם בהצלחה.
