אנחנו רגע לפני טקס פרסי האוסקר ה-95, שמתקיים בראשון הקרוב (וישודר גם בארץ ב-yes), וההתרגשות בשיאה. מי ייקח את הכבוד, ויזכה בפרס הסרט הטוב ביותר? האם קומדיית המד"ב המשוגעת "הכול בכל מקום בבת אחת" תנצל את המומנטום הגדול שהיא צוברת בשבועות האחרונים? או שמא תחליט האקדמיה לחבק שוב את מרטין מקדונה האירי, יוצרו של "רוחות אינישרין" עתיר השבחים? ומה עם "טאר המנצחת" המאתגר שצבר לא מעט מעריצים משלו? או תצוגת התכלית הסוחפת ומנפצת הקופות של טום קרוז קשישא, "אהבה בשחקים: מאווריק"?
ובכן, בהנחה מושכלת שקרוז צריך להגיד יפה תודה ולהסתפק במועמדותו, וכנ"ל לגבי ג'יימס קמרון ומפלצת המזומנים שלו "אווטאר: דרכם של המים", הכול עדיין די פתוח, הכול יכול לקרות. וכדי שגם אתם תוכלו להשתתף בבורסת ההימורים והדיונים, החלטנו להעניק לכם מדריך שימושי שיסכם עבורכם בקצרה את עשרת המתמודדים על פרס הסרט הטוב ביותר, וייתן לכם איזה משפט נחמד שיגרום לכם להישמע עילאיים ומתנשאים ומעורים בחומר. הוספנו גם משפט שממנו אתם צריכים להיזהר, אם אתם לא רוצים לצאת דבילים. לצאת דביל זה קל מכפי שזה נראה, באחריות.
"הכול בכל מקום בבת אחת"
במשפט וחצי: אישה סינית-אמריקנית, בעלת מכבסה, מגלה שהיא יכולה לקפוץ בין יקומים, וכעת מוטל עליה להציל את הקיום כולו מכוחות ההרס המאיימים עליו.
עכשיו קצת יותר: יצירת המד"ב המקורית והמטורללת של הצמד דניאל שיינרט ודן קוואן כבר הספיקה לצבור שלל פרסים, בהם פרסי גלובוס הזהב לשחקנים מישל יאו וג'ונתן קה קוואן, וכרגע נמצאת בעמדת מפתח לקראת טקס פרסי האוסקר הקרב. הסיפור, שקופץ כאחוז טירוף בין שלל יקומים ומציאויות, משתמש בקונספט המד"בי על מנת לתאר את הקונפליקט הדרמטי שבין אם לבתה (את האם מגלמת יאו, ואת הבת – סטפני הסו). הדמיון העשיר, ההומור האבסורדי (הדביבון!) והדרמה המרגשת שבבסיסו, מתחת לדימויים המרכזיים (הסו מגלמת גם את הכוח ההרסני שמאיים על היקומים), הופכים את הסרט הייחודי הזה לחוויה שאין שנייה לה.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "מכל הסרטים שיוצאים לאחרונה ועוסקים במולטיוורס, עם דגש על סרטי גיבורי על שעושים בקונספט שימוש אופרטיבי רדוד, סוף כל סוף יש אחד שמשתמש לצרכים דרמטיים אותנטיים במגוון האינסופי של אפשרויות שמציע הקונספט".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "לא הבנתי כלום. מה הקטע של הדביבון? לא הבנתי כלום".
"רוחות אינישרין"
במשפט וחצי: מחלוקת שהולכת ומסלימה מתגלעת בין שני חברים באי קטנטן מול חופי אירלנד, לאחר שאחד מהם מחליט שאיננו מעוניין יותר בקשר עם השני.
עכשיו קצת יותר: סרטו החדש של הבמאי המבריק מרטין מקדונה ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") הפך לאחד מהמדוברים של השנה, ובצדק רב. מעבר לתצוגות המשחק הנפלאות של כל המעורבים (קולין פארל מופלא פה), "אינישרין" עוסק באופן נבון, מלנכולי - אך לגמרי לא חף מהומור - בתמות אוניברסליות של בדידות, גבריות, חברות ונאמנות. גיבוריו, ובראשם פאדריק (פארל) שפשוט לא מצליח להבין מדוע חברו הוותיק קולם (ברנדן גליסן) לא רוצה יותר בקשר עימו, הם מהסוג ששובר את הלב לאלף רסיסים.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "ביסודו, הסיפור מהווה אלגוריה למלחמת האזרחים שקרעה את אירלנד לגזרים בשנה שבה מתרחשת עלילת הסרט, 1923. ומקדונה בוחר נכון כשהוא מחליט שלא להצביע על כך ישירות, אלא דרך הדי המלחמה הקלושים המגיעים לאי המרוחק".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "איפה הרוחות, לא הבנתי? חשבתי שזה סרט אימה".
"הפייבלמנים"
במשפט וחצי: מבט אוטוביוגרפי של סטיבן ספילברג על ילדותו והתאהבותו במדיום הקולנועי, בצל התפרקות נישואי הוריו.
עכשיו קצת יותר: אחרי 33 סרטים, רבים מהם חלק בלתי נפרד מהפנתיאון הקולנועי, סופסוף נדרש סטיבן ספילברג לעיון בתולדותיו שלו, והוא עושה זאת עם המעוף הקולנועי המפואר שהפך אותו למאסטרו. "הפייבלמנים", שמבוסס על חייו, סוקר חלק מחוויות הילדות שעיצבו את היוצר והאדם שהפך להיות בבגרותו - מההתאהבות בקולנוע (שהפחיד אותו, תחילה), דרך ההתמודדות עם גירושי הוריו והתפרקות התא המשפחתי (אלמנט שיחזור שוב ושוב ביצירותיו), ועד לגילויי האנטישמיות שחווה כנער באריזונה ובקליפורניה.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "שמתם לב לשלל המחוות שספילברג עושה ליצירותיו המפורסמות? המחווה הכי בולטת היא ל-'1941', כי בדיוק כמותו, גם 'הפייבלמנים' נכשל. חה!".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "מאוכזב. הבטיחו סרט גיבורי-על שעוסק בפייבל-מן וחבורתו הלוחמים ברשע, קיבלתי משפחה של יהודים רגישים עם כוח-על של רחמים עצמיים".
"אלביס"
במשפט וחצי: סיפור חייו של אלביס פרסלי האגדי (אוסטין באטלר) המובא דרך תחנות שונות בחייו הסוערים, ודרך מערכת היחסים שלו עם מנהלו המפוקפק, קולונל טום פרקר.
עכשיו קצת יותר: סרטו התזזיתי של באז לורמן ("מולאן רוז'") מעניק טיפול פופי, תזזיתי ועתיר אנרגיה לסיפורו של מלך הרוקנ'רול אלביס פרסלי. הפריזמה שדרכה מגיש לורמן את הסיפור היא מערכת היחסים של אלביס עם קולונל טום פרקר, בגילומו השנוי במחלוקת של טום הנקס, שלוקח חסות על הצעיר החתיך, המוכשר ונוטף הסקס אפיל – והופך אותו לכוכב הגדול ביותר עלי אדמות.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "כל כך נמאס מהסגנון המקסימליסטי הדורסני הזה של לורמן. תתבגר כבר, חבר, השנה היא 2023 ואופנת ה-2,000 קאטים לכל סצנה חלפה לה מזמן".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "למה לא היה שאוט-אאוט לתחנת הדלק אלביס בנווה אילן? אנטישמים".
"אווטאר: דרכם של המים"
במשפט וחצי: ההמשכון המצופה של ג'יימס קמרון למגה-להיט שלו מ-2009 רואה כיצד ג'ייק סאלי (סם וורת'ינגטון), כעת עם המשפחה שהקים, ממשיך להיאבק בכוחות הקולוניאליסטיים של בני האדם המבקשים לחמוס את משאבי הפלנטה פנדורה.
עכשיו קצת יותר: 14 שנה אחרי שכבש את העולם עם הסרט הרווחי בכל הזמנים, חוזר ג'יימס קמרון עם המשכון עצום מידות המתנהל באוויר, ביבשה ובעיקר בים, מדגים את הטופ של הטופ שיש בעולם האפקטים המיוחדים כרגע, ומעניק לצופיו חוויית צפייה סוחפת להפליא - כזו שבכוחה לגרום אף לשלוש וקצת שעות זמן מסך לחלוף ביעף.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "אז בעצם הפתרון לסרט המשך מנתץ קופות זה לקחת את כל מה שקרה בסרט הראשון, לעשות אותו שוב אחד לאחד, ורק להוסיף לגיבור משפחה חדשה כדי שיהיה לו מעט יותר מה להפסיד? פיס אוף קייק".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "שלוש שעות 'אווטאר' בלי אומת האש? פחחח. מה שכן, עשו את קטרה וסוקה טוב, גם זה משהו".
"משולש העצבות"
במשפט וחצי: קומדיה שחורה שיורה חיצי תרעלה בחברה המעמדית, המתענגת על סיפון אוניית פאר בעוד אנשי השירות הטרודים עמלים על סיפוק כל מאווייה - לפני שסערה לא צפויה הופכת את היוצרות, ואת הבטן.
עכשיו קצת יותר: הסאטירה האכזרית של רובן אוסטלונד ("כוח עליון") מטווחת את העשירים, אבל לא רק אותם, בהפלגת תענוגות שהופכת לסיוט עתיר הפרשות גופניות. נשמע כיף? ובכן, זה כיף, גם בגלל המגע של אוסטלונד, מלגלג ומרושע אך בהחלט לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי, וגם בגלל תצוגות המשחק המשובבות - בעיקר זו של וודי הרלסון כקפטן המרקסיסט השיכור של האונייה.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "להקיא זה מצחיק והכול, אבל ההתגוללות בסחי, שמבטאת את הבוז העמוק של אוסטלונד לגיבוריו, הופכת לטו מאץ' בשלב מסוים. געגועים לבונואל".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "בהפלגה ישראלית זה לא היה קורה, כי בהופעה של משה פרץ כולם מתאחדים, עשירים ועניים כאחד".
"אהבה בשחקים: מאווריק"
במשפט וחצי: המשכון מאוחר ללהיט מ-1986, שבו הטייס האלוף פיט "מאווריק" מיטצ'ל חונך חבורה חדשה של טייסי קרב בדרכם למשימה מסוכנת.
עכשיו קצת יותר: 36 שנה אחרי הבלוקבאסטר שהפך אותו לכוכב הוליוודי שזוהרו טרם דעך, טום קרוז בן ה-60 חוזר כדי להראות לכל הצוציקים מסביב מי הוא הסופרסטאר האמיתי, בסרט שפוצץ לקופות את הצורה - ובאופן מפתיע ממש, זכה לשלל שבחים ולאהדה כמעט אוניברסלית. הסיפור, שעוקב אחר ניסיונותיו של מאווריק - עדיין טיפוס מרדני, מה אתם יודעים - לאלף חבורה לא ממושמעת של טייסים צעירים לפני משימה הרת-גורל, ובכן, הוא לא ממש חשוב. לסרט הזה באים בשביל לראות חטייאר נוצץ מבצע פעלולים בלתי נתפסים במו ידיו, וזה מספיק.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "אחח, טום קרוז והומו-ארוטיות נוטפת טסטוסטרון ומאצ'ואיזם ג'ינגואיסטי, איזה שילוב מושלם".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "חחח, אייתו 'מבריק' לא נכון, ועוד על הפוסטר".
"טאר המנצחת"
במשפט וחצי: דרמה מתעתעת על מנצחת מהוללת (קייט בלאנשט), העומדת מול משבר שתודלק ביהירותה, בכוחניותה ובנצלנותה.
עכשיו קצת יותר: סרטו המבריק והמאתגר של טוד פילד, שהגיע בסך הכול 16 שנה אחרי סרטו הקודם ("ילדים קטנים"), מציע לצופיו דיוקן פסיכולוגי מורכב של גיבורה מרתיעה - מנצחת מפורסמת, סופרסטארית בענף, ששולטת ביד רמה בסביבתה ובין היתר ניצלה את תהילתה לצרכים הארווי-וויינסטניים, וכעת ניצבת בפני המדרון התלול המוביל טיפוסים שכאלה למפלתם המתבקשת.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "כשהכישרון מתנגש באגו ובאיד, ואז השניים מתנגשים בתרבות הביטול, ברור שהפיצוץ יהיה מרהיב".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "קוראים לסרט 'טאר המנצחת', אבל בתכלס היא מפסידה. מרגיש שעשו עליי סיבוב".
"במערב אין כל חדש"
במשפט וחצי: עיבוד נוסף לספרו האנטי-מלחמתי של אריך מריה רמרק, שסוקר את קורותיהם המצמיתים של חיילים גרמנים במלחמת העולם הראשונה, המוצאים את עצמם נלחמים ומתים בשוחות בעבור שאיפותיהם של גנרלים מנותקים.
עכשיו קצת יותר: סרטו דובר-הגרמנית של אדוארד ברגר, שעלה בנטפליקס, כבש את העולם השנה - וכבר גרף שלל פרסים ותשע מועמדויות בטקס פרסי האוסקר הקרוב, לא דבר של מה בכך עבור סרט זר. הסיפור, כאמור, עוקב אחר ארבעה חיילים גרמנים צעירים בחזית הצרפתית, בימי מלחמת העולם הראשונה. התקוות שלהם באשר לתהילה וההרפתקאות הממתינות להם מתחלפות עד מהרה באימה טהורה, חידלון וייאוש אל מול הקרבות הקשים, התנאים הלא-אנושיים והאטימות של הפיקוד הבכיר בכל הנוגע למצבם.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "הכוח האמיתי של הסרט טמון באמפתיה שהוא מעורר כלפי מי שבאופן מסורתי סומנו בקולנוע כאויב חסר פנים שיש לנצחו בכל מחיר - צעירים שטופי מוח שלא יודעים עבור מה הם נלחמים, אבל בהחלט יודעים למות בהמוניהם עבור המטרות הערטילאיות של מפקדיהם".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "נאצים ארורים. אה, הנאצים זה רק כמה שנים אחר כך? לא משנה. נאצים ארורים".
"נשים מדברות"
במשפט וחצי: קבוצת נשים בקהילה דתית מבודדת בבוליביה מתכנסת על מנת לדון בפעולות שינקטו, אחרי שהתברר כי חבורת גברים מהמושבה סיממו ותקפו את חלקן מינית בעת שישנו.
ועכשיו קצת יותר: סרטה של שרה פולי, בכיכוב רוני מארה, פרנסס מקדורמנד (שגם הפיקה), קלייר פוי, ג'סי באקלי ואחרות, מתרחש במושבה מנוניטית - קהילה דתית מבודדת ואדוקה עד מאוד בבוליביה. העלילה מבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש בין 2009-2005, אחרי שנשות הקהילה גילו שמספר גברים מהמקום סיממו ותקפו מינית נשים ונערות בעת שישנו. אחרי שהפרשה מתפוצצת והחשודים נעצרים בידי הרשויות, הנשים מתכנסות על מנת להחליט מה יהיה צעדן הבא. הסרט מבוסס על ספרה של מריה טואס, שהייתה בת הקהילה המנוניטית עד גיל 18.
משפט שיוציא אתכם חכמים: "יותר מכול זהו דווקא ההומור שמרים ראש ברגעים לא צפויים של הסרט הזה - שעל פניו אמור היה להיות כבד מנשוא - המחזק את המסרים שלו בדבר טראומה, אשמה, הגדרה עצמית וסליחה".
משפט שיוציא אתכם סתומים: "אם הן רק מדברות יש מצב שהיה עדיף לעשות מזה פודקאסט, לא ככה?".
פורסם לראשונה: 18:17, 11.03.23