יומנה של אנה פרנק הוא כנראה הסיפור האישי המזוהה יותר מכול עם השואה. הספר, שמבוסס על היומן האישי שכתבה הנערה בזמן ששהתה עם משפחתה במחבוא בבית באמסטרדם, זכה לעיבודים רבים - מחזות, סרטים וסדרות טלוויזיה. אנה פרנק מתה בגיל 15 בלבד, בשנת 1945. כ-12 שנה לאחר מכן גילמה ליא קניג את דמותה בהצגה שהועלתה בתיאטרון היהודי בבוקרשט. כעת, 65 שנה אחרי, מתפרסמות תמונות נדירות מהמחזה. "לא אשכח את ההתרגשות אז", נזכרת קניג, "זה היה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי".
לרגל יום השואה הבינלאומי, שחל השבוע (27 בינואר), מפרסם הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית תוכנייה של ההצגה ביידיש "דאס טאגבוכ פון אנא פראנק" (יומנה של אנה פרנק), שהועלתה כאמור ב-1957 בתיאטרון היהודי בבוקרשט, רומניה, בכיכובה של קניג, לימים הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי.
אמה של ליא, דינה קניג, הייתה אחת מכוכבות התיאטרון בבוקרשט. היא לא רצתה שבתה תמשיך בדרכה בשל המצב הירוד של התיאטרון אחרי השואה, אך ליא התעקשה. היא למדה באקדמיה לאמנות בבוקרשט והשתלבה בתיאטרון היהודי המקומי בתפקידים שונים.
ההצגה, בבימויו של ג'ינל תאודורסקו, התבססה על מחזה שנכתב על ידי פרנסס גודריץ', שזכתה בעקבותיו בפרס פוליצר. קניג בת ה-92 התרגשה לשמוע אתמול (א') שקיים תיעוד מהמחזה המדובר. "אף פעם לא ראיתי תמונות של ההצגה", אמרה, "זה מדהים שהן קיימות עדיין כי לא תיעדו מספיק אז. אלה היו ימים שפחות השקיעו ביחסי ציבור".
קניג מספרת מה עמד מאחורי ההחלטה להעלות מחזה על סיפור חייה של אנה פרנק: "באותם ימים ארגנו ברומניה תחרות ארצית בין כל התיאטראות של ההצגה הכי טובה. התיאטרון היהודי שלנו החליט להציג את היומן של אנה פרנק. זו הייתה סנסציה גדולה כשזכיתי בפרס הראשון. עד היום אנשים זוכרים אותי כאנה פרנק. לא אשכח את ההתרגשות שהייתה לי אז. זה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי".
בפני ליא ניצב אתגר מקצועי: היא הייתה בת 28 כששיחקה את הנערה אנה פרנק. בפעם הבאה שהמחזה עלה בתיאטרון, שנתיים לאחר מכן, היא ככל הנראה הייתה מבוגרת מדי לתפקיד, ואת מקומה תפסה אופליה שטראל, כפי שעולה מתוכנייה אחרת השמורה בארכיון העם היהודי.
"הייתי בת 28 וחשבתי: איך אשחק ילדה?", משחזרת קניג, "אבל הבמאי תאודורסקו אמר שהוא לוקח אותי. הוא לא היה יהודי וזה היה דווקא לטובת המחזה. כשבאנו לקריאה ראשונה, אף אחד לא הצליח לקרוא כי מיד התחלנו לבכות. תאודורסקו אמר שהוא מבין את הכאב, אבל הסביר שהוא לא נוגע בו כמו שזה נוגע בנו, כיהודים. הוא היה נפלא ותיעל את זה למחזה נהדר".
הצילומים, תוכניית ההצגה וחומרים נוספים מהתיאטרון היהודי בבוקרשט, שפעל אחרי המלחמה, הוברחו לארץ על ידי לשכת הקשר נתיב. לדברי ד"ר יוחאי בן-גדליה, מנהל ארכיון העם היהודי של הספרייה הלאומית, המקרה של אנה פרנק לא היה אמור להפוך לסיפור האישי המזוהה ביותר עם השואה. "אנה הייתה מהמגדר הלא נכון", הוא מסביר, "ובגיל שאנחנו נוטים לא להתייחס אליו ברצינות. היא לא התפרסמה כסופרת וכל הכתיבה שלה הייתה למגירה. אך למרות זאת, היומן שלה מצליח לשקף את חוויית השואה באופן שטקסטים קנוניים יותר לא הצליחו".
