צרפת עושה כבוד לבכיר הסאדיסטים
המורשת של הצרפתים חשובה להם, גם כשהיא בוטה להפליא. והנה הוכחה: ממשלת צרפת נעתרה השבוע לקמפיין ציבורי של מוסדות ואנשי תרבות, ורכשה את כתב ידו של המרקיז דה סאד לסיפור "120 הימים של סדום" כדי שיוחזק בבעלות המדינה. העלות: 4.55 מיליון אירו, שהם כ-17.5 מיליון שקלים. עם זאת, יש לציין שהכסף לא הגיעה ממשלמי המסים, אלא מארנקו של איש העסקים הנדיב עמנואל בוסר (Boussard).
דה סאד, האיש שעל שמו נקרא הסאדיזם, כתב את ספרו הפורנוגרפי בשנת 1785, בזמן שהיה כלוא בבסטיליה בעקבות פרשיות מין, שכללו ניאוף, הוללות וכנראה גם התעללות במשרתים ובזונות. הסיפור מתאר את מעשיהם של ארבעה אצילים חובבי אורגיות שמכנסים ביער עשרות אנשים (נערות, נערים, נשים ומבוגרים) ומתעללים בהם בשלל דרכים סוטות.
ימים ספורים לפני שהועבר מהבסטיליה למתקן כליאה אחר, לאנשים בעלי הפרעות נפשיות, הוא הצפין בקיר את כתב היד שלו, מגילה שאורכה 12 מטרים. הסיפור השערורייתי שכתב פורסם רק שנים ארוכות לאחר מכן, בשנת 1904. בשנת 1929 התגלגל כתב היד לצאצאיו של המרקיז, ובשנת 1982 הוא נגנב ונמכר לאספן חובב אירוטיקה. לפי הגרדיאן, בשנת 2014 נרכש כתב היד על ידי גוף פרטי. ועכשיו, כאמור, הוא יהיה בעלותה של צרפת - אותה מדינה שלפני יותר מ-200 כלאה את דה סאד בשל שערוריותיו. "היצירה הזו היא סמל לחופש ספרותי ואמנותי", בירכו בספרייה הלאומית בפריז. הזמנים משתנים.
צנזורה נוסח הונגריה
ידיעה מטרידה מאירופה: הרשויות במחוז פשט בהונגריה קנסו לאחרונה רשת חנויות ספרים בעקבות מכירת ספר ילדים שעוסק במשפחות להט"ביות. הכותר, שנקרא Micsoda család ("איזו משפחה!") מקבץ יחד שני ספרים שתורגמו מאנגלית, מאת הסופר לורנס שימל והמאיירת אלינה ברסלינה. הראשון מספר על ילד ושתי אמהותיו, והשני על ילדה ושני אבותיה. לפי רויטרס, הרשויות נרתעו במיוחד מהציורים הצבעוניים והחינניים.
הקנס שהוטל על רשת החנויות לירה קוניב עומד על 250 אלף פורינט הונגרי, שהם כ-2,700 שקלים. לא מדובר בהון תועפות, אך עצם הענישה מעידה על הכיוון המסוכן והמדיר שבו צועדת הונגריה. נציב מחוז פשט, ריצ'רד טרני (Tarnai), אמר לטלוויזיה המקומית שרשת החנויות עברה על החוק המגדיר אילו תכנים ראויים לשיווק, כיוון שהסיפורים כוללים "תכנים שחורגים מהנורמה". לדבריו, גם הצגת הספר הייתה מטעה: "הוא הונח לצד ספרים אחרים, ולא הייתה שום דרך לדעת שהוא עוסק במשפחות שאינן משפחות נורמליות".
בתגובה, ברשת הודיעו כי יציבו שלט שיצהיר כי הם מוכרים גם "ספרים עם תוכן שונה מזה המסורתי". הסופר לורנס שימל, שכתב את הסיפורים, האשים בטוויטר שהונגריה "מנסה לנרמל שנאה ודעה קדומה באמצעות התקפות מרוכזות על ספרים שמציגים לילדים את העולם המגוון שהם חיים בתוכו".
יש גם מכשפות טובות: אפרים סידון לילדים
אם יש לכם ילדים, הנה דרך נפלאה להעביר איתם רבע שעה של הנאה ואיכות. סרטון חדש שנעשה באנימציית פלסטלינה, בקריינותה של אודיה קורן, מביא סיפור טרי-טרי שכתב אפרים סידון, על שיפקה המכשפה הטובה. "למרות הדעה המקובלת לפיה מרבית המכשפות הן רעות ומרושעת, הרי בסקר שנערך לאחרונה בין כלל המכשפות בעולם, התברר כי 33 אחוזים מהן, כלומר כשליש, הן מכשפות טובות!", מסבירים ברצינות גמורה יוצרי הסרטון. תודו שזה חמוד. את איורי הפלסטלינה עשה איתמר טל ועל ההנפשה חתום אבינועם סולומון. אתם מוזמנים לצפות בסרט הקצר כאן, בחינם.
טיפוס של חתולים: סיפור שהיה באמת?
לא מזמן דיווחנו כאן שהסיפור הקצר והוויראלי "טיפוס של חתולים" מאת קריסטן רופניאן צפוי לקבל פנים חדשות בדמות סרט. אבל הנה ידיעה מעניינת עוד יותר, ולמעשה סיפור קצר ומרתק בפני עצמו, סביב הסיפור המקורי. במאמר שפורסם במגזין סלייט, אישה אמריקנית בשם אלכסיס נוביצקי טוענת כי הסיפור המדובר (העוסק כזכור בעולם הדייטינג, הטרדות מיניות וגבולות אפורים) כולל למעשה פרטים מחייה. זמן קצר לאחר שהסיפור התפרסם בניו יורקר, היא כותבת, היא החלה לקבל מבול של הודעות מחברים שתהו האם היא כתבה את הסיפור בעילום שם. "הייתי צריכה להתיישב ברכבת כי איבדתי יציבות", היא משחזרת את רגע הגילוי.
ואכן, קריאת הסיפור הייתה עוכרת שלווה עבורה, בלשון המעטה: הגיבורה ב"טיפוס של חתולים" מגיעה מעיר הולדתה, גרה במעונות הקולג' שבהם היא גרה ואף עובדת באותו בית קולנוע שבו היא עבדה. תיאור הגבר בסיפור היה לה מוכר מאוד גם כן: הוא נראה והתנהג ממש כמו גבר שפעם יצאה איתו, המכונה במאמר צ'ארלס, כולל סגנון הלבוש הקעקוע בכתף. גם פער הגילים היה זהה - כשהיא הייתה בקולג' הוא היה בן 30 ומשהו. עם זאת, חלקו השני של הסיפור, המתאר את המפגש המיני הגבולי בין הדמויות הראשיות, כבר היה לה זר לחלוטין. נוביצקי שלחה את הסיפור לצ'ארלס, שזיהה את הדמיון גם כן ("נראה שמישהו עקב אחרינו", כתב לה), אבל החליף נושא שיחה במהרה.
נוביצקי וצ'ארלס החלו לצאת בשנת 2012. הסיפור של רופניאן התפרסם בשנת 2017. בשנת 2020 נוביצקי גילתה כי צ'ארלס מת, בעקבות הודעה שקיבלה מאימו באינסטגרם. היא יצרה קשר עם אחד מחבריו הטובים ביותר, שסיפר לה שצ'ארלס ורופיניאן הכירו בעבר. נוביצקי לא ממש שקלה ברצינות את האפשרות הזו קודם לכן. "באותו רגע הבנתי בפעם הראשונה שהחשד שלי היה נכון, הסיפור 'טיפוס של חתולים' היה עליי", היא כותבת במאמר בסלייט. היא נמלאה זעם על רופניאן, שלתחושתה פלשה לחייה ופגעה בפרטיות שלה.
אז היא שלחה מייל לסופרת, שלא הכחישה. למעשה, רופניאן התנצלה והביעה חרטה על התנהלותה. לדבריה, היא אכן ידעה על הקשר בין צ'ארלס ונוביצקי והוא נתן לה השראה בכתיבה. "השתמשתי בעובדות רק כנקודת מוצא, ואז כתבתי סיפור שהיה ברובו פרי הדמיון, אבל גם שאב מתוך החוויות האישיות שלי, מהעבר ומהווה. בדיעבד, טעיתי שלא מחקתי חלק מהפרטים הביוגרפיים, ובעיקר את שם העיר. זה היה חסר אחריות", היא כתבה. אחר כך השתיים גם שוחחו בטלפון, ונוביצקי עדכנה את רופניאן שצ'ארלס מת. היא אינה מפרטת מה נאמר באותה שיחה, לבקשתה של הסופרת. על אף שנוביצקי מביעה לקראת סוף המאמר נימה סלחנית, היא משתפת שהסיפור עדיין מעסיק אותה רבות באופן אישי, ומבחינה רחבה יותר, מציף לדעתה שאלות מרתקות על הקשר שבין החיים והמציאות. לא נותר אלא להסכים.
האלכימאי מגיע לקולנוע
לפעמים נדמה שמעטים האנשים שמגלים יחס אדיש לרומן "האלכימאי" של הסופר הברזילאי פאולו קואלו, אחד מרבי המכר הגדולים אי פעם, שיצא לראשונה ב-1988 ומאז תורגם לאינספור שפות. חלק מהקוראים מהללים אותו כיצירה מלאת השראה ודמיון, ואחרים בזים לעצם קיומו ומתארים אותו כספר עזרה עצמית שרק מתחזה לרומן (ואתם מוזמנים להגיב ולציין מה עמדתכם בסוגיה). כעת הספר צפוי להגיע למסך הגדול.
אם טרם קראתם, נציין בקצרה שהעלילה מגוללת את הרפתקאותיו של סנטיאגו, רועה צעיר שמחפש אוצר שהוחבא אי שם בפירמידות. בדרך הוא לומד שלל שיעורים ולקחים על החיים, חלקם קלישאתיים יותר וחלקם (רק מעט) פחות. צילומי הסרט יתחילו בעוד כחודש במרוקו, וברשימת המפיקים מופיע גם וויל סמית', מעריץ מושבע של קואלו. בתפקידים הראשיים יככבו סבסטיאן דה סוזה ("אנשים נורמלים") בתפקיד סנטיאגו, טום הולנדר ("בירדמן") ושוהרה אע'דאשלו. על התסריט יהיו חתומים קואלו, ראיין קרסטון וקווין סקוט פרייקס (Frakes). האחרון, שגם יביים, מסר לתקשורת: "קואלו ניסח את זה הכי טוב: כשאתה באמת רוצה שמשהו יקרה, כל העולם מתאחד כדי שזה יתגשם. הרבה זמן חלמתי להגיש את הסיפור הזה לעולם, ועכשיו אנחנו יכולים לעשות את זה באופן שיבטא את החזון של קואלו". לפעמים חלומות מתגשמים.
בתוך כך, לפני מספר ימים פורסם טריילר ראשון לסרט היפני Drive My Car, שמבוסס על סיפור קצר מאת הרוקי מורקמי. בימים אלו הסרט גם מוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל קאן, והוא אף מועמד לפרס דקל הזהב, ראש בראש עם נדב לפיד (ועם עוד כמה חבר'ה מהעולם). אתם מוזמנים לצפות בטריילר הקצרצר, אם כי למען האמת, אם אינם דוברים יפנית - כנראה שלא תבינו ממנו דבר או חצי דבר.
מארץ הפלאות לשוק ההון
ולסיום, זוכרים שמטבע מיוחד, שהונפק במחווה ליצירתו של הסופר ה. ג'. וולס ("מלחמת העולמות"), חולל שערורייה קטנה בבריטניה? אז כעת הגיע תורם של לואיס קרול ואליס לקבל מטבע, ויש לקוות שהפעם הכוונה הטובה תתקבל בחיבוק. חברת המטבעות הממשלתית של בריטניה הכריזה כי מהדורה מיוחדת של מטבעות של חמישה ליש"ט תציין 150 שנים לצאת ספר הילדים המפורסם, שכבר מזמן הפך לקלאסיקה ספרותית על זמנית לכל הגילאים. המטבע ייצא בשני עיצובים שונים, המתבססים על איוריו הידועים של סר ג'ון טניאל, בכיכובם של חתול הצ'שייר והתאומים טווידלי וטווידלדם. על המטבע מתנוסס גם ציטוט מתוך הספר - curiouser and curiouser - "מסקרן יותר ויותר", בתרגום חופשי. לפי ההודעה הרשמית, מדובר במטבע המפורט ביותר מבחינה עיצובית שהונפק אי פעם על ידי חברת המטבעות הממשלתית. למען האמת, אליס הרוויחה את זה בכבוד.
