אין שום סיבה, באמת, לצפות ב"אימה במצולות 2: התהום" (Meg 2: The Trench). יש בו אפקטים ממוחשבים זולים, סצינות תת ימיות שמעוצבות ברישול, כמה שוכני מעמקים קדמונים שתוקפים נופשים תמימים במה שנקרא "אי הכיף", נבלים שמסיימים את חייהם כטרף, ושלושה תסריטאים שבטח שובתים עכשיו והשד, או נכון יותר המגלודון, יודע במה הם עדיפים על בינה מלאכותית שתעשה את העבודה במקומם. בעצם, גם גרסה פחות מתקדמת של AI יכולה לעשות את מה שהם עשו.
"אימה במצולות 2: התהום" - טריילר
(צילום: באדיבות Tulip Entertainment)
"אימה במצולות 2" מוצא שוב את צוללן החילוץ בגילומו של ג'ייסון סטיית'ם כשהוא נאבק במגה-כרישים שבכותרת המקורית. הפעם מתלווה לכך גם ניחוח אקולוגי. בתחילת הסרט הוא נלחם בעברייני אוקיינוס שמזהמים את המים בפסולת רדיואקטיבית, ובהמשך מוביל חבורה של חוקרים אל שקע מריאנה, התהום האוקיאני העמוק ביותר, שם גם שוכנות המפלצות הימיות שאחת מהן אף חיה בבסיס הימי שמעל, תחת פיקוחו ואילופו של אחד מאנשי הצוות (כוכב אמנויות הלחימה הסיני, וו ג'ינג). למסע אל המצולות מצטרפת בחשאי גם בתה הצעירה והסוררת של אהובתו הסינית של סטיית'ם מהסרט הקודם שנפטרה בינתיים. שם, בקרקעית האוקיינוס, הצוות מגלה, חוץ מכרישי ענק, גם תחנת כרייה לא חוקית שמפגישה אותם עם פושעים סביבתיים. אל דאגה, המגלודונים יטפלו בזה.
לביקורות סרטים נוספות:
הבה לא נתעכב על השעה הראשונה של הסרט ששום דבר ולא כלום קורה בה, וגם כאשר מתרחש משהו בקושי ניתן להבחין בו בגלל החשיכה בקרקעית האוקיינוס, ונריץ את הסרט אל המערכה שמתרחשת על חופי אי הנופש Fun Island, שמה שקורה בה מפצה על השיממון והזחילה שלפני. גם זה נראה אומנם כמו שילוב של "מלתעות 19" ו"עולם היורה 37", אבל לפחות נדמה שמישהו, אולי תסריטאי בעל חוש הומור מסוים שהצטרף לצוות הכותבים, החליט קצת להשקיע. אחרי הכול, ישנה שם סצנה שבה סטיית'ם נמלט מפני כמה כרישים ומכחיד אותם באמצעות צלצלי נפץ. חכם ג'ייסון סטיית'ם מול מגלודונים חלשים. נראה אותו מול יריב לוין וביטול עילת הסבירות.
2 צפייה בגלריה
אפשר ישר להתחיל מהחצי השני. מתוך "אימה במצולות 2: התהום"
(צילום: באדיבות Tulip Entertainment)
אין שום דבר מפתיע בקביעה ש"אימה במצולות 2" הוא סרט קלוש. היה זה מפתיע לו לא היה. כמו סרטים רבים מסוגו, סרטי מפלצות זאת אומרת, הוא מיועד גם לשוק הסיני רב העוצמה מבחינה כלכלית, ולכן אתרי ההתרחשות, הדמויות וגם השפה (הסרט דובר בחלקו סינית) נבחרו בהתאם. הוא לא מיועד לעורר דבר. את מקומו של סטיית'ם בסרט יכולה הייתה לתפוס בקלות תוכנה ממוחשבת. התסריטאים והשחקנים בהוליווד יצאו לשביתה בדיוק על זה – החרדה שכבר לא יהיה בהם צורך, וכאשר צופים בסרט הזה אפשר בהחלט להבין אותם.
גם הביקורת הזו יכולה הייתה להיכתב מעצמה, אלמלא זהותו של הבמאי, בן וויטלי הבריטי, שביים עד כה סרטים יוצאי דופן ועטורי שבחים. אחד מהם, "שדה באנגליה" מ-2013, דרמת אימה סוריאליסטית המתרחשת במאה ה-17, הוא מהסרטים הבריטיים הטובים והמעניינים של העשור הקודם. אבל גם עבודות אחרות שלו, כמו סרט הפשע Down Terrace מ-2009 או הקומדיה האפלה Sightseers מ-2012 סימנו אותו כאחד היוצרים הבריטים המוכשרים של התקופה. נדמה שתרומתו האמנותית לסרט הנוכחי היא זניחה.
ולמה שלא תהיה זניחה, בעצם? סרטים כמו זה אינם מצריכים במאי, כשם שאפשר לוותר בהם על תסריטאים או שחקנים. כאשר היצור החי היחיד שאכפת לך ממנו היא כלבת יורקשייר טרייר זערורית העונה לשם "פיפין", וכל מה שאתה רוצה בזמן שזרועות התמנון הענק (כן, יש תמנון ענק) ולסתות הכרישים משתוללות על החוף הוא שפיפין תשרוד – מי בכלל צריך דמויות? הכימיה בין סטיית'ם וג'ינג קצת מזכירה את זו שבין כריס טאקר וג'קי צ'אן בסדרת סרטי "שעת שיא", אבל רק קצת. סטיית'ם נע ומדבר כמו קלינט איסטווד בזמן שהוא ישן, ואילו ג'ינג חסר את הכריזמה הקומית של צ'אן, לפחות על פי הופעתו כאן.
גילוי נאות: לא צפיתי בפרק הראשון של "אימה במצולות" (2018), וספק אם ישנו כוח כלשהו שיצליח לגרור אותי לסרט השלישי בסדרה שסביר שיקרה, בעיקר נוכח הכנסות סוף שבוע כלל עולמיות של 145 מיליון דולר של "התהום". לא משום שהסרט משעמם ברובו והאפקטים דלים. אלא משום שנדמה לי שהיום, דווקא היום, צריך לכבד קצת יותר את הפונקציה הזו שנקראת תסריט, את המקצוע הזה שנקרא משחק. כאשר בינה מלאכותית תשתלט על הקולנוע, ו"אימה במצולות 2" בהחלט מצביע על הכיוון, היא תמחק סופית גם את תאי המוח של הצופים שיהפכו לישויות לועסות פופקורן מול מסך שעליו כלום.
