לפני שהתפרסם כבמאי של "שומרי הגלקסיה" (2014) ג'יימס גאן היה איש של אולפני "טרומה" (Troma), אולפנים שמתמחים בהפקות זולות, בדרך כלל בקומדיות אימה טראשיות בז'אנר האימה וגיבורי העל. הסרט המכונן של האולפן היה The Toxic Avenger (1984) פרודיית אנטי גיבור-על על מנקה שירותים עלוב ואומלל, שכימיקלים הופכים אותו למפלצת מעוותת ורבת עוצמה הנוקמת בכל אלו שהתעללו בו. זה היה 11 שנים לפני שגאן הצטרף לאולפן, ו-37 שנים לפני "יחידת המתאבדים" (The Suicide Squad) שמבצע חיבור דומה בין גיבורי-על רעים, הרואיות ומפלצתיות, לצד הומור שחור פרוע ומזוויע. הרוח של "טרומה" נוכחת גם כאן, אבל בתקציב שהוא כמעט פי 400 מזה של הפקת האולפן.
יחידת המתאבדים – טריילר
העבודה של גאן בטרומה כללה כתיבת תסריטים ("טרומאו ויוליה" מ-1997) והפקה של סרטים. סרטו הראשון כבמאי, Slither (2006), עוסק בפרזיט חייזרי מזוויע שחודר לגופם ומוחם של קורבנותיו. לאחר מכן הוא ביים את קומדיית דלת התקציב "סופר" (2010) עם ריין וילסון (דוויט שרוט מ"המשרד") על גבר שמחליט להפוך לגיבור-על כדי להחזיר את אשתו אליו. שני הסרטים לא החזירו את הוצאות ההפקה. גאן היה עשוי לדשדש בשולי התעשייה אילולא קווין פייגי, הבוס של אולפני מארוול, הפך אותו ל"קלף הפרוע" של האולפן.
כמו שרבים גילו בשנים האחרונות, העבר הוא דבר שעשוי לחזור ולרדוף אותך ברשתות החברתיות. במקרה של גאן הצפתם של ציוצים מלפני עשר שנים עם בדיחות על פדופיליה ואונס הובילו ב-2018 לפיטוריו המבוהלים מדיסני (המחזיקים בבעלות על אולפני מארוול). גאן התנצל על הדברים, ושחקני "שומרי הגלקסיה" עמדו לצידו, אבל זה לא עזר. מאז גילו בדיסני שהכסף הגדול של "שומרי הגלקסיה" מצדיק מחילה שתאפשר את חזרתו של גאן לאולפן, לבימוי הפרק השלישי של "שומרי הגלקסיה". בינתיים, בתקופת הגלות ממארוול-דיסני, גאן קיבל מאולפני וורנר ו-DC הזדמנות לביים את סרט האנטי גיבורי-על האלים והמופרע שמארוול לא היו מעיזים לתת לו.
יש הרבה מה לומר בגנות סרטי גיבורי העל של DC לעומת אלו של מארוול. למארוול יש את התפיסה האסטרטגית של "יקום" מבוסס היטב, והמונחית על ידי "במאי העל" קווין פייגי. מכך גם נובעת היכולת לשמור על רמה בסיסית מספקת גם בסרטים הפחות מוצלחים של האולפן ולהשיג הצלחה כלכלית אדירה. טעות קולוסאלית בסדר הגודל של סדרת סרטי "סופרמן" ו"ליגת הצדק" של זאק סניידר לא עשויה להתרחש אצל מארוול. מצד שני, דווקא בגלל הבלגן, DC מהמרים על כיוונים שונים ויוצאים להם גם סרטים מצוינים ואפלים יותר כמו טרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולאן, "ג'וקר" של טוד פיליפס, וכעת "יחידת המתאבדים".
"יחידת המתאבדים" הוא ה"אנטי-נוקמים". חבורת נבלי-על מדרג זוטר (הבכירה שבהם היא הארלי קווין), חלקם בעלי כוחות מגוחכים, שנכפה עליהם (באמצעות מטען נפץ שמוחדר לצווארם) לצאת למשימות התאבדות בחסות הממשל האמריקני. הסרט מ-2016 בבימויו של דיוויד אייר היה הצלחה כלכלית לא רעה, אבל נשחט בביקורות ונחשב לאחת מנקודות השפל של הז'אנר. גאן חוזר אל הקונספט אבל מביים אותו ללא מגבלה על רף האלימות (דירוג R במקום ה-PG-13 של הקודם), ועם יכולת ללכת עם הרעיונות המופרעים שלו הכי רחוק שאפשר.
הסרט הוא לא המשך לקודם, אלא סוג של איתחול לקונספט (וממילא חלק מהדמויות לא שרדו את הסרט הקודם). ראשית, הדמויות שחוזרות: אמנדה וולר (ויולה דיוויס) הבוסית חסרת הרחמים של א.ר.ג.ו.ס, הארגון הממשלתי, שכופה על נבלי העל את משימות ההתאבדות. הארלי קווין (מרגו רובי) חוזרת בווריאציה יותר סקסית, מופרעת ומשעשעת מכפי שהייתה בסרט ה"ההעצמה הנשית" הירוד "ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת" (2020), וקולונל ריק פלאג (ג'ואל קינמן) – איש הצבא שאמור להוביל את קרקס המופרעים למשימת ההתאבדות. בתפקיד קטן חוזר גם "קפטן בומרנג" (ג'אי קורטני). כל שאר הדמויות "חדשות", אבל חלק מהן מקבילות בפונקציה שלהן לדמויות שהיו בסרט של 2016.
"הלב" של הסרט הוא שתי דמויות: רוברט דובאה "בלאדספורט" (אידריס אלבה), מומחה לנשקים, שהשתתפותו מושגת באמצעות האיום בשליחת בתו המתבגרת לכלא. ישנה גם דמות הצעירה של "ראט'אצ'רית 2" (דניאלה מלכיאור), שהולכת בדרכו של אביה האהוב והמנוח במיומנותה לשלוט ולתפעל צבא עכברושים. החלקים הרגשיים בסרט לא באמת עובדים, אבל הם חיוניים להפוגה הנדרשת מהטון הניהיליסטי ששולט ברובו.
שאר החברים בקבוצה הם דמויות קיצוניות יותר, מה"פיסמייקר" (ג'ון סינה), רוצח מיומן וחסר עקבות שמחשיב עצמו כפטריוט, דמות נלעגת ולא חכמה במיוחד. "קינג שארק" (סילווסטר סטאלון) יצור היברידי של עמלץ לבן ואדם, עם נטייה לנשנש בני אדם. ו"האיש המנוקד" (דייוויד דסטמלצ'יאן) שיורה נקודות צבעוניות קטלניות ושיש לו תיסבוכים נפשיים קשים מיחסיו עם אימו המנוחה והמתעללת. הדמות החביבה ביותר היא "הסמור" עוד היבריד חייתי-אנושי במראה מדובלל ומפלבל, עם נטיות קניבליסטיות. הפוטנציאל שבו רחוק ממיצוי, אבל תמיד יש אפשרות לסרט המשך.
מהלך הפתיחה של הסרט משמש כתצוגת תכלית של גאן לנכונותו לעשות סרט שבו חייה של אף דמות אינם מובטחים. המוות, בין אם הוא של נבלי-על, או של בני אדם "רגילים" (טובים או רעים) שנקלעים לקו האש, הוא תמיד נקודת מוצא לדימויים גראפיים שמנסים לזעזע ולהצחיק בו זמנית. אם זה לא משהו שאתם עשויים ליהנות ממנו – אין לכם מה לחפש בסרט.
במסורת המקובלת של סרטי משימה של דמויות אנטי סוציאליות (בנוסח "12 הנועזים" של רוברט אולדריץ'), הדמויות צריכות ללמוד להסתדר זו עם זו, בעודן מפגינות את שלל המיומנויות שלהן. במקרה זה פשיטה על המדינה הלטינו-אמריקנית הפיקטיבית "קורטו-מלטיז" שבה התבצעה הפיכה, שהשלכותיה עלולות להוביל לשימוש מסוכן ביצור מסוכן – מפלצת קאייג'ו בצורת כוכב ים עם עין אחת. מתחת לרעיון זה מסתתרת ביקורת על המדיניות האמריקנית ביחס לשכנותיה, נכונותה לשתף פעולה עם כוחות אפלים, ונכונותה לזרוע הרס במדינה כשהכוחות האפלים מתחלפים באחרים שאינם משתפים איתה פעולה. בתוך הרעש הצבעוני והאלים של הסרט הרובד הפוליטי נוכח, אבל לא בטוח שכל הצופים יבחינו בו.
"יחידת המתאבדים" מצליח במה שהרבה סרטים מנסים לעשות. הוא לא מרוסן ע"י דירוג PG-13, מגבלות תקציב, או טעם טוב. עבודה של במאי אינטליגנטי שמצליח להשחיל רעיונות חתרניים, להשתמש באופן המוצלח ביותר (עד כה) בדמותה של הארלי קווין, ולשחרר בדיחות בקצב של מכונת ירייה. גם אם לא הכול עובד באותה מידת הצלחה, אי אפשר שלא לפרגן לבידור קולנועי פרוע ועשוי היטב.
