המאה ה-19 באנגליה לא הייתה בדיוק מופת של זכויות אדם או של שוויון בין גברים ונשים, וההיררכיה החברתית הייתה נוקשה ומגבילה, ובכל זאת, הקריין של "החיזור" (The Courtship, במקור) לא מתבלבל כשהוא מסביר שמדובר ב"תקופה הרומנטית ביותר בהיסטוריה". הסיבה? רומנים של ג'יין אוסטן וסדרות תקופתיות שגרמו לנו להתמכר לאהבות מושהות ולמתח מיני שהולך ונבנה עד שהוא שורף את הגיבורים מבפנים. אם סדרות השידוכים האלו היו מצולמות היום, הן היו מחזיקות פרק אחד במקרה הטוב. אז אין להתפלא ש-NBC החליטה לרכוב על הדימוי הרומנטי הזה ולהמציא את "החיזור", ריאליטי שידוכים שנותן לכם את כל החבילה (כמעט) - השמלות והטייצים, הכרכרות, הנשפים והקידות.
"החיזור" - טריילר
את הרעיון לפתח ריאליטי שידוכים בסגנון אנגליה של המאה ה-19, עם הלבוש, הלאנצ'ן בגן ובעיקר הגינונים וכללי החברה המוקפדים הגו ב- NBC כבר לפני יותר משנה. אלא שכמו שקורה לפעמים, כשמוחות מבריקים חושבים באופן דומה, נטפליקס העניקה לעולם את "ברידג'רטון", ושיגעון הרומנטיקה תוצרת אוסטן שטף את המערב בסערה. הפורמט של NBC, שבמקור נקרא "גאווה ודעה קדומה: ניסוי ברומנטיקה", שינה את שמו ל"החיזור" ויצא לדרך כשהוא מקבל רוח גבית מהטרנד החדש והגעגוע לעידן הישן.
אם "החיזור" (שעלתה השבוע בארצות הברית ועדיין לא הגיעה לארץ) תיראה לכם מוכרת, זה לא במקרה. ראשית, יש דמיון מובהק בינה ובין פורמט שידוכים מצליח אחר, "הרווקה". שנית, "החיזור" היא עוד חוליה בגל תוכניות השידוכים מהשנתיים האחרונות, המבקשות לנטרל את האפקט התזזיתי של היכרויות ודייטים באמצעות אפליקציות או רשתות חברתיות. "האהבה היא עיוורת" היא הנציגה הבולטת שלהן, אבל היא לא היחידה. כמוה, גם "החיזור" מנסה להוציא מהמשחק את הדייטינג הדיגיטלי ולהחזיר לזירת ההיכרויות משהו בלתי אמצעי מצד אחד וסבלני ומעמיק מצד שני. בקיצור, "החיזור" רוצה שתפסיקו להחליק ימינה ושמאלה ותתחילו להביט ישר, בעיניים של מחזר פוטנציאלי שעומד מולכן. ואם כל מה שצריך זה להיכנס למכונת זמן שתחזיר אותנו אחורה למאה ה-19 - אז הנה אנחנו באים.
ביקורות נוספות:
ניקול רמי היא מתכנתת ומנהלת מוצר בת 26, שכבר הגיעה למסקנה שעולם הדייטינג המודרני לא עובד בשבילה, ושהיא מוכנה להשתתף בניסוי. היא ממוקמת בטירה (אותה טירה שבה צולמה "ברידג'רטון", אגב, ואם לדייק, היא שימשה כטירה של הדוכס סיימון בסדרה) עם 16 מחזרים פוטנציאליים בתוספת שינוי קל מפורמט מ"הרווקה" - ההורים שלה, אחותה וחברתה הטובה ביותר - כולם יספקו לה ייעוץ צמוד. במקום קוקטייל פתיחה בטירה מתקיים נשף, במקום לימוזינות המחזרים מגיעים בכרכרות, פעילויות הפנאי שלהם כוללות סיף וחתירה (ויציאה מבריכה בחולצה רטובה לבנה א-לה מר דארסי), והניפוי נערך במסגרת ריקוד פרידה מסורתי - שהנוכחים התבקשו ללמוד את צעדיו מראש.
דמיון נוסף ל"ברידג'רטון" נרשם בגזרת הליהוק. עיוורון הצבעים של שונדה ריימס, או מה שבנטפליקס אוהבים לכנות "גיוון אתני", הפך את המלכה האנגלית במאה ה-19 לשחורה ואת הזוגות המובילים של הסדרה (לפחות בשתי העונות הראשונות) לזוגות מעורבים. "החיזור", בהתאמה, עושה בעונה הראשונה את מה של"הרווקה" לקח עשר שנים: רמי היא בחורה שחורה ואחוז גבוה ממחזריה אינם לבנים. אבל מעבר לתיקון, רמי היא ליהוק מושלם לתפקיד: היא מצחיקה, נינוחה, היא מצליחה לשוות אווירה קז'ואלית וזורמת לסצנות מלאכותיות ומאולצות, כיאה לפורמט, ומכניסה קצת ג'וס לטקסטים הכל כך לעוסים מהז'אנר.
האם "החיזור" באמת לוכדת את הקסם באיפוק ובייצריות המרוסנת של התקופה ההיא? פחות. מעבר לתפאורה המרשימה מאוד, השמלות והקידות, אין הבדל בינה לבין "הרווקה" מבחינת אופי היחסים בין המחוזרת למחזרים. הדיאלוגים הם דיאלוגים מודרניים, ההצגה העצמית זהה לדייטים שאתם מכירים והחיזור האיטי הסתיים בנשיקה צרפתית כבר בסוף הפרק הראשון. זה לא מספיק להביא את האדם לטירה האנגלית כדי להוציא אותו מהטינדר, כך מתברר. אבל הליהוק של רמי הכובשת, ההגשה של ריק אדוארדס הבריטי, ההומור העצמי של ההפקה וכמובן - התפאורה והסט, מרעננים קצת את הפורמט ומבטיחים הנאה לא קטנה לחובבי הז'אנר, לפחות עד ש"ברידג'רטון" תחזור.
