"דייויד בואי הציל את חיי", מכריז הבמאי ברט מורגן (53) בריאיון ל-ynet, כשאנחנו נפגשים במסעדה בחוף הים של קאן, למחרת הבכורה החגיגית של סרטו התיעודי "דייויד בואי: Moonage Daydream", שיעלה ביום חמישי הקרוב (15 בספטמבר) לבתי הקולנוע. כשאני תוהה איך האליל והאגדה, האיש שנפל מכוכב אחר הושיע את קיומו, מורגן ממהר להסביר, בשצף בלתי ניתן לעצירה. "היה לי התקף לב ב-5 בינואר 2017, משהו כמו שנה לתוך עשיית הסרט הזה. הלב שלי עצר לשלוש דקות והייתי בתרדמת במשך שבוע. היה לי התקף לב, לא בגלל הגנטיקה שלי, אלא בגלל שלא היה לי איזון בחיים. הייתי וורקהוליק, שמשקיע את כל כולו בעבודה. מדדתי את הערך שלי רק על בסיס העבודה. כמו כן, כמו קורט קוביין, גם אני לא יכולתי לקבל ביקורת משום סוג. התקף הלב קרה יום אחרי יום הולדת שמונה לבן שלי, והייתי בתרדמת כשהבת שלי חגגה 12 - שזה גם יום ההולדת של דייויד בואי: ה-8 לינואר.
6 צפייה בגלריה
"הבנתי שהסרט שלי יציג את 'הדרך של בואי'". מתוך "דייויד בואי: Moonage Daydream"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיימנטס)
"כשמשהו כל כך טראומטי קורה לך אתה מתחיל לשאול את השאלות הגדולות האלה של: 'איזה מסר אני משאיר לילדים שלי?'. והמסר הזה היה: 'אם תעבדו קשה מדי - תמותו'. הייתי צריך ללמוד איך לחיות, ומה זה איזון. ואז גיליתי את בואי מחדש. אני הולך לעבודה בכל יום ומקשיב לבואי. ממש כאילו אני הולך לכנסייה. נולדתי יהודי אבל מעולם לא קיבלתי את הסביבה המטפחת או איזו נחמה מהיהדות, לא הרגשתי חיבור לתנ"ך כמו שאני מרגיש עם 'הברית החדשה של בואי'. הבנתי שהסרט שלי יציג את 'הדרך של בואי', ושבאמצעותה אני יכול לתת לילדים שלי את מפת הדרך לאיך לחיות חיים מלאים. אחד הדברים היפים שבואי אומר הוא ש'אין דבר כזה לטעות, יש רק תקריות משמחות באמצע הדרך'. ובגלל כל הדברים האלה, הסרט הזה מאוד אישי מבחינתי".
לריאיונות נוספים:
גם בואי היה וורקהוליק במשך תקופה ארוכה מספר מורגן, "לפני שפגש את רעייתו הדוגמנית אימאן והתחיל להכניס קצת איזון לחיים, גם לבואי היה התקף לב. הוא גם שר הרבה על המוות. אחלוק איתך את אחת ההפתעות האהובות עליי שמוחבאות בסרט: יש שיר שבואי כתב באלבום הראשון שלו מ-1967 שנקרא Silly Boy Blue, שמדבר על לידה מחדש", אומר וממהר להשמיע את השיר באמצעות הטלפון הסלולרי שלו ומיד משמיע שיר נוסף - Blackstar, "וזהו אחד השירים האחרונים שבואי כתב והוא הופיע באלבום האולפן האחרון שלו. שניהם עוסקים בעניין גלגול נשמות. גיליתי את זה לגמרי בעצמי. לקחתי את שני השירים, הנחתי אותם אחד על גבי השני בתוכנה וראיתי שיש שם התאמה מושלמת. בסוף הסרט, אני מריץ את Silly Boy Blue ישר לתוך Blackstar - ואי אפשר להרגיש את העריכה. זה זורם בצורה מושלמת. התקשרתי למפיק המוזיקלי טוני ויסקונטי ושאלתי אותו: 'כשעבדתם על Blackstar, דייויד עשה איזה רפרנס ל-Silly Boy Blue?' והוא אמר לי שלא. אז הקשיתי עליו: 'רגע, מה לא?'. טוני השיב: 'למה אתה שואל?' ואמרתי לו שזה מרגיש כאילו יש שיחה בין שני השירים, שיחה בין בואי לעצמו".
"דייויד בואי: Moonage Daydream" - טריילר
לכל אחד יש בואי משלו
מורגן, יליד לוס-אנג'לס, זכור לטוב מהסרטים התיעודיים המרתקים ועטורי הפרסים "הילד נשאר בסרט" ששיחזר את חייו הפרועים והסוערים של מפיק העל ההוליוודי רוברט אוונס, "ג'יין" על חוקרת הקופים ג'יין גודול ובעיקר מהסרטים שתיעדו אגדות רוק: Crossfire Hurricane על הרולינג סטונס, Kurt Cobain: Montage of Heck, שהפליא לחקור את חייו ומותו של קורט קוביין, הסולן המנוח של להקת נירוונה – סרט שנעשה ביוזמתה של האלמנה קורטני לאב, והיא זאת שסיפקה לו חומרים נדירים ויצירות אמנות של קוביין.
6 צפייה בגלריה
"צפיתי בסרט אתמול לצד עוד 2,300 איש ועדיין הרגשתי כאילו דייויד בואי מדבר רק אליי". ברט מורגן
(צילום: AP)
העובדה שפרנסיס בין קוביין, בתם של קוביין ולאב, הפכה למפיקת הסרט, סייעה לו רבות ופתחה עבורו דלתות נעולות ומוגפות. גם בסרטו החדש על בואי, שמגיע בשבוע הבא לבתי הקולנוע בישראל, מורגן זכה לסיוע, לשיתוף פעולה ולתמיכה מלאה ממשפחתו של המוזיקאי, שמת ב-2016 בגיל 69, אחרי מאבק בסרטן הכבד. אלמנתו של בואי, הדוגמנית אימאן, אמרה בריאיון ל"וראייטי" לפני כשנה שהמשפחה יוצאת נחרצות נגד סרטים ביוגרפיים על חייו של בואי; "התשובה היא לא", אמרה והוסיפה. "אנחנו תמיד שואלים אחד את השני: 'האם דייויד היה עושה סרט כזה?׳ והוא לא'. ועדיין, ברור כשמש, שהמשפחה הייתה הרבה יותר פתוחה לסרט דוקומנטרי שמתמקד בהופעות שבואי עשה, בטח כשהוא נעשה בידי מישהו עם הרקע של ברט מורגן.
וכך מורגן קיבל גישה לארכיונים הפרטיים של בואי, הכוללים את הקלטות המאסטר שלו ושעות של חומרים מצולמים של 35 מ"מ ו-16 מ"מ מהופעותיו על הבמה.
בפגישתנו, מורגן לא התאושש עדיין מהקרנת הבכורה המרגשת בפסטיבל קאן. "מה שמצחיק הוא שצפיתי בסרט אתמול לצד עוד 2,300 איש ועדיין הרגשתי כאילו הוא מדבר רק אליי. הרגשתי כאילו אני שם לבד. שכל מה שהוא אומר מהדהד לי עם חוויות העבר, לחמש שנים אחורה ולהתקף הלב שלי. הסרט נוצר כך שהוא יוכל לשקף את הצופה - הוא השתקפות. יש ריאיון נהדר שמיק רוק עשה עם בואי שלושה חודשים לפני שיצא 'זיגי סטארדאסט', שבו לא השתמשתי בסוף, בו אמר: 'דייויד, שמעתי שיש לך איזו אופרת חלל שיוצאת', והוא ענה: 'לא ממש, אחי, יש שם איש מהחלל וכולם החליטו שזה כל הקונספט - ממש משליכים על זה, כאילו הם משלימים את החסר'. וזה הקטע של בואי. זה הסוד שלו, שלכולם יש בואי משלהם. הוא מזמין אותנו להשליך את הפנטזיות האישיות שלנו, והוא משקף לנו אותן חזרה. רציתי ליצור סרט שיעשה את אותו הדבר. אז כשישבתי אתמול באולם והרגשתי שהוא מדבר רק אליי התקווה שלי היא שגם כשאתה יושב וצופה בסרט תרגיש כאילו הוא מדבר רק אליך".
אתה זוכר מתי גילית אותו לראשונה?
"גיליתי אותו בערך בתקופת Scary Monsters שיצא ב-1980 וכלל את השיר Ashes to Ashes. העטיפה של האלבום בה בואי לבוש בחליפת ליצן הייתה 'וואו, מה זה?' והמוזיקה הייתה מדהימה. כשבואי נכנס לחיים שלי, אני הייתי בן 12 וזו הייתה כמובן תגלית מוזיקלית, אך חשוב מכך - הוא זה שאמר לי שזה בסדר שיהיו לי רגשות מסוימים, שזה בסדר שאני לא דומה להורים שלי. הוא עזר לי להבין את המיניות שלי, את ההעדפות שלי - ואני חושב שכבר כמה דורות הוא משמש בתפקיד הזה, של מי שעוזר לך לגלות את עצמך. ומישהו צעיר יראה את הסרט שלי הוא לא יבין כמה מסוכן זה היה להופיע כמו שבואי הופיע בטלוויזיה ב-1973 ולדבר על המיניות שלך. אי אפשר היה שלא לאהוב אותו ברגע הזה – הוא היה כזה אמיץ ואף אחד אחר לא עשה משהו כזה! תחשוב כמה חופש זה נתן לצעירים, שקודם לא היה להם שום מודל לחיקוי, והנה יש להם את דייויד בואי. הוא בטח הציל חיים של רבים מהם".
6 צפייה בגלריה
"בואי הוא זה שאמר לי שזה בסדר שיהיו לי רגשות מסוימים". מתוך "דייויד בואי: Moonage Daydream"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיימנטס)
כיום יש מילון של כל הזהויות המיניות והמגדריות החדשות. אין כבר את החלוקה הפשטנית של פעם. איך בואי היה מגדיר את עצמו לפני המילון הזה?
"אני לא חושב שהוא היה מגדיר את עצמו. בואי לא אהב תוויות, וגם לא אהב שניסו להגדיר אותו. למעשה, אני לא חושב שאפשר להגדיר את בואי - רק לחוות. מה שכן ברור הוא שבואי הילל את האינדיבידואליות ושכבר חמישים שנה הוא משמש באותו התפקיד עבור דורות שונים".
למה לא הזכרת בסרט את אשתו הראשונה אנג'י בואי ובנם הבמאי דאנקן ג'ונס?
"בגלל שלא מדובר בסרט ביוגרפי".
אבל כן הזכרת את הנישואים השניים שלו.
"רימיתי קצת, כי אני זה שיוצר את העולם של הסרט. יצאתי רמאי במובן הזה, לגמרי שברתי את החוקים שאני הצבתי לעצמי. אם אתה הולך לכתוב ביקורת על הסרט שלי, אתה צריך לבקר אותי על כך שהכנסתי את אימאן. הסרט כורת ברית עם הצופה, שלא מדובר ביצירה אוטוביוגרפית - ואז חצי שעה לתוך הסרט אני אומר: 'וואי, אני חייב להכניס לכאן משהו'. אתה יודע למה? אמרתי שלא מדובר באוטוביוגרפיה, אבל בואי מדבר על בדידות וניכור כל כך הרבה, שהרגשתי שאי אפשר להגיד את זה שוב ושוב מבלי לצלול קצת מתחת לפני השטח ולהסביר את שורש הבעיה. אז רימיתי ונטיתי לכיוון הפסיכולוגי בזה שהלכתי לבית בבריקסטון בלונדון בו גדל, וזה המקור בדרך כלל לכל טראומות הילדות שלנו".
6 צפייה בגלריה
"אני לא חושב שאפשר להגדיר את בואי - רק לחוות". מתוך "דייויד בואי: Moonage Daydream"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיימנטס)
"בואי הפך למיתוס - הוא כבר לא הדבר עצמו, אלא משהו במרכאות"
למה בחרת לפתוח את הסרט בציטוט של בואי, המדבר על ההכרזה המפורסמת של הפילוסוף פרידריך ניטשה משלהי המאה ה-19, "אלוהים מת, אני הייתי בהלוויה שלו" ועל כן בני האדם חייבים להפוך לאלים?
"היו כמה סיבות. החשובה ביניהן הייתה למסור לצופה כבר בחמש הדקות הראשונות שלא מדובר בסרט ביוגרפי. הייתי צריך לבסס ולומר שלא מדובר בסוג הסרטים האלה, שדרכם אתה יכול לקבל סקירה על חיים של מישהו. אם הסרט מתחיל בשורה על ניטשה, אז הצופה לא יצפה לשמוע ציטוט של בואי בסגנון 'והפעם הראשונה ששמעתי את השיר שלי ברדיו'. ניטשה, מבחינתי, מזקק את המהות של הפילוסופיה של בואי. אני גמד אינטלקטואלי ביחס לבואי, אבל הרעיון היה שלא רק ניטשה מזקק את המהות הזאת, אלא גם ג'יימס ג'ויס בתחום הספרות, איינשטיין בפיזיקה ופיקאסו באמנות - כל אחד מהם עזר לנו לפרק את התפיסות שלנו לגורמים.
"וכמו שבואי אומר בציטוט בפתיח, 'אם אלוהים מת, אז במה נותר לנו להאמין?' ובכן, זה מביא להמון חרדה. והתהיות הללו, בשילוב כל הידע שהצטבר לנו ממאתיים השנים שקדמו למהפכה התעשייתית ועד היום, הביאו לשאלות על איך המוח שלנו התפתח ב-300 שנה בלבד כך שיוכל לעבד את עודף המידע שמגיע אלינו מהסביבה. בואי שיחזר את הנוף הקולי של התקופה המודרנית. הוא יצר את המצלול של הכאוס. הסוד לחוכמה ולפילוסופיה של בואי היה שבואי ביקש להיות במבוק. אם אתה נוקשה ולא מצליח לזרום עם מה שקורה מסביב אתה נשבר. אבל בואי אפשר לעצמו לזרום ולנוע עם החיים - הוא לא ניסה להיאבק בהם. הוא זרם איתם. וזה לדעתי לקח חשוב. רבים מאיתנו מנסים ליצור איזה מבנה וסדר בחיים, אבל למה בעצם?".
6 צפייה בגלריה
"אין משהו אנכרוניסטי בבואי. צפייה בסרט מבהירה שזו לא איזו מלכודת נוסטלגית". מתוך "דייויד בואי: Moonage Daydream"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיימנטס)
מורגן סבור שבואי היה "מין נאו-בודהיסט. הוא מעולם לא עקב בצורה אחרי מערכת אמונות אחת קונקרטית, אבל אם כבר לדעתי הוא היה קרוב יותר לבודהיזם. אגב, אנשים חושבים שלהעמיד פנים זה דבר רע אבל בואי צמח מאמנות העמדת הפנים. אני חשבתי שגם אני עשיתי סרט שכולו העמדת פנים - הרי שאם לא היה כזה הוא לא היה נאמן לדמותו של בואי. מה שאני מדבר עליו עכשיו נמצא כמה וכמה רמות מעל ההבנה הפילוסופית שלי, כך שאני באמת לא מאמין שאני מדבר על זה, אבל הקטע של בואי היה: 'למה לא?' ו'אם אני אביך את עצמי, אז מה? הכול טוב".
"זה משהו שלא הייתי אומר לפני חמש שנים וזה ונובע מההבנה, בהשראת בואי שיש לנו זמן מוגבל ולכן צריך לעשות ממנו את המיטב. והאמת? אני מרגיש שלאורך כל הקריירה שלי ניסיתי להוכיח משהו למישהו, ואני כבר לא חש את הצורך לעשות את זה. וזה משחרר מאוד להבין שמעכשיו והלאה אני הולך ליצור בשבילי מבלי לדאוג מ'המותג' שלי או מה שזה לא יהיה".
אם בואי היה חי היום, עדיין הייתה לו השפעה?
"בואי רלוונטי יותר היום משהיה אי פעם. ב-2022-2021, בין האמנים שכבר אינם בין החיים, בואי הפך לאמן הכי מושמע בעולם. כשהוא מת, הוא לא היה ממש קרוב לזה. עכשיו הוא עובר את מייקל ג'קסון, ג'ון לנון ואלביס פרסלי. בין מי שכבר לא איתנו, הוא האמן הכי פופולרי. במובן הזה אני חושב שאנחנו רק מתחילים את עידן בואי. בואי הפך לקאלט, למיתוס. הוא כבר לא הדבר עצמו, אלא משהו במרכאות. וזה חיוני, מהותי. אין משהו אנכרוניסטי בבואי. צפייה בסרט מבהירה שזו לא איזו מלכודת נוסטלגית. לדעתי הכול שם מאוד נוכח - הכול קורה עכשיו. אפשר לקחת את כל מה שהוא אמר ולהחיל אותו על היום. אני לא מריח את הנוסטלגיה. כל מה שהוא אומר רלוונטי לחיים שלי גם היום".
ואכן המפגש עם משנתו ומורשתו של בואי, טלטל בהרבה אספקטים את חייו העכשוויים של מורגן, לא רק בלהיות פחות וורקהוליק ולאזן את חייו. "אימצתי את הבואייזם. לאחרונה התחלתי לעבוד על סרט שעוסק בשחקן מפורסם, שאיני יכול לחשוף כרגע את שמו – כוכב קולנוע ענק ואיקוני שהמיתוס אופף אותו, ובסרט רציתי להקים את כל המיתוסים הללו לתחייה - כפי שאני עושה בדרך כלל. ואז פתאום הבנתי שאני מרגיש יותר מדי בנוח בחדר העריכה שלי, בו אני לא צריך להתמודד עם העולם שבחוץ - ולכן מבחינתי לעשות את הסרט הזה בדרך בה נהגתי לעבוד, יהיה בזבוז זמן. אני צריך לעשות את מה שיגרום לי מקסימום חוסר נוחות, כלומר לוותר על השליטה המלאה שלי על הסרט.
6 צפייה בגלריה
"כל הקריירה שלי ניסיתי להוכיח משהו למישהו, ואני כבר לא חש את הצורך לעשות את זה". ברט מורגן
(צילום: AP)
"אמרתי לשחקן הזה, שעשה עבודה נהדרת עד כה בלהגן על הדימוי הציבורי שלו, שאני הולך לצלם כל הזמן ושהוא לא יוכל להגיד לי מתי לכבות את המצלמה. אמרתי לו: 'אני הולך לישון איתך, הולך לעבודה איתך - המצלמה תמיד שם'. הסברתי לו שהסיבה שאנחנו צריכים לעשות את זה היא שזה יהיה מפחיד גם עבורי וגם עבורו - מה שאומר שנהיה במקום טוב. שנוכל לעשות משהו מיוחד. זה לא משהו שהייתי אומר לפני חמש שנים והוא נובע מההבנה, בהשראת בואי, שיש לנו זמן מוגבל ולכן צריך לעשות ממנו את המיטב. והאמת? אני מרגיש שלאורך כל הקריירה שלי ניסיתי להוכיח משהו למישהו, ואני כבר לא חש את הצורך לעשות את זה. זה משחרר מאוד להבין שמעתה והלאה אני הולך ליצור בשבילי מבלי לדאוג מ'המותג' שלי".
