מה קורה ללהקת מחול אחרי שהמנהל האמנותי שלה, מי שהקים אותה והיה הכוריאוגרף היחיד (כמעט) שיצר עבורה, הולך לעולמו? האם היא מתפרקת גם? ממשיכה להציג רק את עבודותיו? ואם היא בוחרת לתת ליוצרים אחרים להיכנס - את מי היא בוחרת? השאלות הללו קיבלו מענה שונה בעשורים האחרונים מכמה להקות, דוגמת "מרס קנינגהם", "תיאטרון וופרטל" (פינה באוש) ולהקת "מרתה גרהאם". אמש (ג'), במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, נתנה גם להקת המחול של אלווין איילי את המענה שלה. ונדמה, לפחות אם להסתמך על התצוגה אתמול, שגם אם ישנם אי דיוקים בתוצאה, הלך הרוח שבחר המנהל האמנותי רוברט באטל, מיישב היטב בין הרצון לשמר את המסורת של איילי, שהלך לעולמו ב-1989, לבין הצורך לפתוח את השער ליצירה חדשה.
בערב הוצגו ארבע עבודות - שלוש מתוכן חדשות יחסית, והאחרונה הייתה (כמובן) "התגלויות", היצירה האייקונית והמוכרת ביותר של איילי, שאין מופע בישראל שלא מסתיים עימה. עוד נגיע אליה, אבל בינתיים, הערב נפתח עם שני דואטים: הראשון In a Sentimental Mood, שיצר ג'אמר רוברטס ללהקה ב-2022, והשני Unfold, שהועלה בבכורה ב-2007. הדואט של רוברטס היה בחירה מעניינת וכמעט נועזת לפתיחת המופע. על הבמה הוצב ריבוע קטיפה אדום, שתחם את גבולות הדואט. הוצבו עליו שני כיסאות, קולב, שולחן קטן עם פרחים ומנורה מעוצבת נתלתה מעל. מעין סלון ממשי, שהוא גם מרחב מטאפורי גדול יותר של הזוגיות עצמה.
לביקורות נוספות במדור:
הסולנים, קהילה קמבל וג'יימס גילמר, הציגו במהלך כ-25 דקות את כל קצוות הקשת של הזוגיות. היו שם רומנטיקה ורוך, ניכור וזעם, קרבה וגעגוע, חיבור ופרידה כואבת. התפאורה עצמה יצרה תחושה שמדובר באיזה סרט קולנוע ישן, עד שלא ברור האם אנחנו צופים בזיכרון או בהווה, במשהו שכבר קרה או בחיזיון מלא חרדה מהעתיד. כמעט בשום שלב של הדואט לא נעו הרקדנים יחד באוניסונו, ולא בכדי. כל אחד מהם כמו נלחם לשמור על עצמו, על שלו, על השונות שלו שבאה לידי ביטוי בבחירות התנועתיות וכמובן בביצוע. ודווקא לקראת הסוף, הם פתאום רקדו זה לצד זה בתאום מושלם, רק כדי להבין שזהו גם הרגע שבו צריך להיפרד. המוזיקה, אפית ודרמטית, שיחקה גם היא על הבלבול בין הזמנים, וגם בין הרגשות - מפני שלא היה ברור אם הם אוהבים, רבים או גם וגם בו זמנית.
לעומת הדואט הראשון, Unfold היא לטעמי בחירה מיותרת לערב הזה. למרות הבחירה הסוערת של באטל במוזיקה מתוך האופרה "לואיס", הכוריאוגרפיה לא הצליחה להשלים אותה או להציע לה פרשנות מעניינת. מלבד הביצוע היפה של ג'קלין האריס וקנג' סגאווה אין המון לומר על היצירה הזאת. היא נראתה כאילו נשלפה מעבודה ארוכה יותר, שם אולי היה לה הקשר נכון. אך למרבה הצער היא לא עמדה בפני עצמה, ולא כללה סיפור בימתי או יצירתי מספיק מעניין.
לאחר ההפסקה הוצגה העבודה המעניינת והשלמה ביותר של הערב - Are You In Your Feelings של קייל אברהם. 12 רקדנים, לבושים בגדים צבעוניים, זוהרים כמעט, יצאו ונכנסו לבמה, שהייתה נראית כמו מעין מועדון ריקודים. הכוריאוגרפיה הציגה פריימים וסגמנטים קצרים מאותו מועדון לילה - זוג אוהבים שנהנים מריקוד משותף, שתי חבורות שמאתגרות זו את זו לריקוד משותף, זוג נשים שאחת מגלמת אישה והשנייה את המאהבת של בעלה, והן ספק נלחמות ספק מתקרבות ועוד ועוד. הפסקול הורכב משירים שבוצעו כולם על ידי אמנים אפרו-אמריקאיים, אם כי בלא מעט סגנונות שונים. ולמרות הסכנה שכל האירוע יהפוך להיות קיטשי מדי או קליפ של MTV, הצליח אברהם להראות את הגרוב המיוחד ששמור ללהקת אלווין איילי, וגם לסיפור שהיא מבקשת לספר על גופים שזזים בצורה מסוימת.
4 צפייה בגלריה
מצליח להראות את הגרוב המיוחד ששמור ללהקת אלווין איילי. מתוך מופע המחול של אלווין איילי
(צילום: Paul Kolnik)
בשלב מסוים של היצירה עמדו הרקדנים במעין משולש על הבמה, וביצעו יחד אוניסונו. המבנה הפשוט לכאורה הזכיר לי את מבנה הפתיחה של "התגלויות", כמו גם חלק מהג'סטות שנבחרו. וכך הוארה העבודה הזאת כהומאז' לאיילי עצמו, כאילו ביקש אברהם לומר, "אם איילי היה יוצר היום, כנראה שכך היה יוצר". מדובר בעבודה לא פשוטה לביצוע, וכאן באו לידי ביטוי הבדלי הרמות בין רקדני הלהקה. בלטה לטובה הסולנית אשלי קיילין גרין, שנדמה היה שאין לה עצם אחת בגופה.
הערב נחתם, כאמור, עם "התגלויות" האייקונית, שהיא כדרכה אירוע בימתי שאי אפשר להישאר אדישים אליו. גם אם נוצרה כשהיה מעמד אחר לאפרו-אמריקאים בארצות הברית, היא נראית רלוונטית מתמיד. זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותה, אך הפעם יותר מתמיד שמתי לב לכוריאוגרפיה הקשה מאוד לביצוע של איילי. הגם שיש פה יבוא של הרבה סגנונות שנולדו באפריקה וברחוב, איילי נשען הרבה על טכניקה קלאסית וגם על טכניקה מודרנית מורכבת. מכיוון שהיצירה מורכבת מקטעי סולו ודואטים רבים, לא היה הרבה מקום להתחבא, ומי שלא שלט בטכניקה רעד וקפצץ לא מעט.
4 צפייה בגלריה
הבדלים ניכרים ברמתם של הרקדנים. מתוך מופע המחול של אלווין איילי
(צילום: Gert Krautbauer )
הלהקה מציגה בארץ שתי הופעות - הראשונה היא זו שנדונה בביקורת זו, והשנייה היא מקבץ מעבודותיו של איילי. למי שעוד מתלבטים לגבי כרטיסים, אמליץ דווקא על התוכנית המדוברת כאן. זאת הזדמנות לראות יצירות חדשות, מבלי לוותר על הייחוד והקסם של אלווין איילי.
