מי שזה לא היה אשר הגה את הרעיון להוציא לפועל את המיני-סדרה "הוקאיי", בוודאי חשב בזמנו שמדובר בהברקה אמיתית, אפילו נועזת. עלילה שמתרחשת בניו יורק המושלגת והמוארת רגע לפני חג המולד, גיבור שמנסה לשלב בין חיי המשפחה לבין מחויבותו לחברה טובה וצודקת יותר, נסיכה מבית טוב ששכלה את אביה ומגלה שאמה הערמומית עומדת להינשא לגבר מרושע - כל אלה מרכיבים שעומדים בתקן של התכנים החביבים על ראשי אולפני דיסני, ועם קצת עבודה קשה וכישרון אפשר לארוז אותם יחדיו כסדרת גיבורי על של מארוול. מישהו בוודאי חשב שזה מקורי, שלא לומר גאוני, וייעד את "הוקאיי" כלהיט של דיסני פלוס לקראת תקופת החגים. לעזאזל, יש פה אפילו דמות של צעירה אינדיאנית חירשת. אי אפשר להיכשל פה.
"הוקאיי" – טריילר
אחרי שידורם של שני הפרקים הראשונים של "הוקאיי" בדיסני פלוס (שלא זמין בישראל), אפשר להגיד שמדובר באכזבה אדירה למי שציפה לבשורה חדשה ומרעננת ממארוול, ותזכורת עגומה למי שכבר השלימו עם הגישה השמרנית שאימצו לעצמם ראשי האולפנים בהשראת תאגיד הבידור שמזוהה עם תכנים לכל המשפחה. החתרנות הפוליטית של סרטי קפטן אמריקה ו"הפנתר השחור" נזנחה לטובת תקינות פוליטית, מתוך כוונה ברורה להימנע מפגיעה כלשהי במישהו מן הצופים. הגיבור קלינט ברטון (המוכר כהוקאיי) ידוע כקשת שלעולם לא יחטיא כשהוא מכוון את חיציו למטרה - אבל בעיבוד הטלוויזיוני לדמותו הוא יורה חץ אחד, ועוד אחד, עשרה, שמונים. ובסוף אף אחד מהם לא פוגע. כי לא נעים, לא מול הילדים. לא בכריסמס.
הוקאיי היה תמיד סוג של עוף מוזר בתוך להקת הנוקמים. בניגוד לגיבורי העל האחרים בנבחרת, ברטון הוא בן אנוש מן המניין שלא ניחן בכוחות מיוחדים, אלא בכישורים יוצאי דופן. ביקום הקולנועי הצפוף מאוד של מארוול, לא נותן לו הרבה מקום, והשחקן ג'רמי רנר שגילם אותו לא זכה ליותר מדי דקות מסך. למעשה, ברטון נעדר לגמרי מבמת הנוקמים של מארוול בין הופעתו ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" ב-2016 ועד לגיחתו המפתיעה אך המתבקשת שלוש שנים לאחר מכן ב"הנוקמים: סוף המשחק". בסרט האחרון שסיכם את קורות הנוקמים, הוא שב לפעולה בדמות רונין, מעין נינג'ה אפל שהוא האלטר-אגו של האלטר-אגו של ברטון. דווקא במעמד זה, בגלל פיצול האישיות המשוכפל שלו או אולי כי פשוט התגעגענו, הדמות של ברטון/הוקאיי/רונין הצליחה להתבלט ולשלוח חץ ללב המעריצים. כמו קופידון, הם התאהבו בו מחדש. לא בגלל שהוא נראה טוב, או כי הוא שופע קסם אישי ולבביות. להיפך, הייסורים האישיים והמסתורין סביב נסיבות חזרתו סיקרנו אותנו. ומה מארוול עשו עם הרשמים העזים שהותירה הדמות על המסך הגדול? החזירו אותה לשירות מילואים בדיסני פלוס כמין סנטה קלאוס טלוויזיוני לקראת חג המולד.
היקום הקולנועי של מארוול עבר ביקוע והתפצלות לצורך התמזגות בסביבה החדשה של שירות הסטרימינג דיסני פלוס. אסטרטגיית החדירה הגיעה במנות קטנות ושאפתניות עם שלל מיני-סדרות שהוקדשו לחלק מדמויות המשנה של "הנוקמים". בניגוד לשוברי הקופות עתירי התקציב שנשענו על סצנות אקשן מסחררות וחזיונות ראווה גדולים מהחיים, כל אחד מהמיזמים הטלוויזיונים הותאם לתבנית ז'אנרית אחרת. "וונדהוויז'ן" עוצבה כפארודיה תקופתית, "הפלקון וחייל החורף" כמותחן פרנויה, ו"לוקי" כפילם נואר בלשי. במקרה של "הוקאיי", התסריטאי ג'ונתן איגלה הולך על מה שאפשר להגדיר כדרמת נעורים ברוח העת הנוכחית.
דרמת נעורים זו הגדרה קצת בלתי מתקבלת על הדעת לסדרה שאמורה לעסוק בגבר מבוגר ואב לשלושה (בגילומו של רנר בן ה-50 שחוזר לתפקיד), אבל בטח כבר שמעתם שברטון הוא לא הדמות הראשית ב"הוקאיי". מי שמובילה את העלילה היא צעירה בשם קייט בישופ (בגילומה של היילי סטיינפלד), בת טובים שובבה ורבת תושייה שכילדה שכלה את אביה במהלך מתקפת הצ'יטאורי על ניו יורק. בזמנו הוקאיי הציל אותה ממוות ומאז ראתה בו מודל לחיקוי ורכשה מיומנויות של אמנויות לחימה וכקשתית. מי שמעולם לא היוותה לה מודל לחיקוי היא אמה (ורה פרמיגה). אמנם מדובר באשת עסקים מצליחה העומדת בראש חברה לטכנולוגיה בטחונית, והיא זו הדואגת לכל מחסורה, אבל קייט לא מתעניינת בכסף. היא מכוונת לצדק, וגם להרפתקאות, כמו הגיבור שלה. כשהיא שבה באי רצון לביקור בית במנהטן, היא מגלה להפתעתה שאמא התארסה לברנש מפוקפק בשם ג'ק דוקיין (טוני דלטון) בעל תשוקה לחרבות ולמזומנים.
קייט היא נסיכת דיסני מודרנית, במסורת סינדלה, מולאן או אלזה. היא באה מבית פריבילגי אך מתעקשת לצאת מאיזור הנוחות שלה כדי להביא טוב לעולם, או לכל הפחות להפחית את הרוע שבו כשהיא עוטה את חליפת הרונין שמצאה. הבעיה היא שהרוע מתחיל מבפנים וברור שאביה החורג החלקלק זומם משהו. פה נכנס לתמונה ברטון, שהגיע לניו יורק עם שלושת ילדיו כטיול של כיף לרגל חג המולד. כשהוא מזהה את הדמות המסתורית בחליפת הרונין שהוא עצמו נהג ללבוש בעבר, הוא יוצא לברר במה מדובר. כשהוא מגלה לתדהמתו שמאחוריה המסיכה יש נערה שאפתנית, הוא נחלץ לעזרתה וממלא את החלל האבהי בחייה, תוך שהוא משהה את חובותיו כאב לילדיו הביולוגיים. לעלילה מתווספת גם פרשת רצח, ומלחמת כנופיות, אבל אלו משמשים בעיקר כתירוץ לחיזוק והעמקת הקשר הרגשי בין קייט לברטון כשהם מתעתדים להילחם בפשע יחדיו.
אחרי שני פרקים, לא ברור עדיין מיהם הנבלים ומהי המזימה. לא נותר לה יותר מדי זמן להתפתח בהתחשב בכך שהמיני-סדרה כולה מונה שישה פרקים בסך הכל. נכון לעכשיו, לא נראה שיש גם עניין גדול של התסריטאי איגלה להעמיק יותר מדי אל תוך עלילת המתח וסצנות האקשן, כשהם מתרכזים בהרפתקה חביבה לכריסמס. התעלומות שנותרו הן מי הוא מי, איך תשתלב הדמות ילנה בלובה (שצצה בסרט "האלמנה השחורה" בגילומה של פלורנס פוי), ומה הוא תפקידה של מיה לופז המכונה אקו? על פניו מדובר בנבלית אבל ברור שהיא תשוב למוטב. זה לא יכול להיות אחרת כשמדובר באישה ממוצא אינדיאני שהיא גם חירשת, לבטח כשאלקווה פוקס שמגלמת אותה היא שחקנית ממוצא אינדיאני, שהיא גם חירשת וגם קטועת רגל. ההכרזה של מארוול על כך שאקו תזכה למיני-סדרה משלה מבטיחה לה עתיד כנסיכה. כמו קייט, או פוקהונטס. בינתיים היא עסוקה בלתת הוראות לבריונים מזרח אירופיים רפי שכל - סטריאוטיפ שעומד בתקן הפוליטיקלי קורקט האמריקני.
"הוקאיי" הייתה אמורה להיות עוד פרק בהעמקת המרחב העלילתי, הרעיוני והז'אנרי של סביבת גיבורי העל של מארוול בדרך מהקולנוע לטלוויזיה, אבל המרחב הזה הולך ומצטמצם במסדרון הצדקני הצר של דיסני פלוס. חזינו בכך לאחרונה בבתי הקולנוע עם "נצחיים" ועכשיו גם אצלכם בסלון. ב"לא זמן למות", ג'יימס בונד מוריש את תואר ה-007 המיתולוגי שלו לאישה שחורה שתמלא את מקומו. ברטון, קלינט ברטון, עובר תהליך דומה ב"הוקאיי" כשהוא מוריש את הכינוי שלו, הוקאיי (או רונין), לצעירה שאפתנית שתמשיך את מורשתו. יתכן שהגישה הזו עוזרת להפצת מסרים של גיוון תרבותי וחברתי בעולם האמיתי, אבל היא כופה את עצמה על גיוון העלילה והדמויות ביקום הבדיוני של מארוול. אתם תצטרכו להחליט בעצמכם מה חשוב יותר.
