לפני כמה חודשים מצא את עצמו ליאור אשכנזי, האיש והרעמה האפורה, במכון להשתלת שיער. ולא לצורכי תחקיר לדמות חדשה. "אני מתחיל להקריח", הוא מסביר. "יש לי מפרצים מטורפים, פעם היה לי קו שיער של איכר אבל זהו, כבר לא. השיער נושר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
די, נו.
"אני חושב על השתלת שיער מכיתה ט', היה אצלנו בשכבה מישהו שהתחיל להקריח ומאז נכנסתי להיסטריה. אז הגעתי למכון כזה עם חבר, בדקו לי עם מצלמה את צפיפות השיער, קיבלתי הסבר על איך עושים ומה עושים. בגלל שיש לי שיער, אפשר לעשות השתלה עליו ואז זה בכלל לא מורגש. אמרתי, 'אני עושה את זה!'"
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם
עכשיו אתה ממציא.
"אני לא מתכוון שאני רוצה לעשות עכשיו קו שיער מעל הגבות, כמו של בובת פלסטיק גרועה מהאייטיז. אבל כשיצאתי מהמקום הזה, אני והחבר שבאתי איתו הסתכלנו אחד על השני ואמרנו, 'לא, זה לא יקרה'. מצד שני, אני אמות כשלא יהיה לי שיער, ואני אומר לך שזה כבר קורה. אני אומר לך שהשיער דליל!"
גברים יכעסו עליך עכשיו. אני מכירה כמה בני 30 שמאוד ישמחו לרעמה שלך.
"כן, בכל פעם שאני מדבר על זה עם הקירחים של 'ארץ נהדרת' הם רוצים להרוג אותי, זורקים עליי כיסא. יש שם קרחות מגיל 20".
בגיל 53, עם רזומה מקצועי עשיר להתפקע, אשכנזי הוא הג'ורג' קלוני שלנו. בלי הפרסומות לאספרסו, אבל עם הכריזמה, הכישרון, וכן, גם השיער.
בימים אלה הוא מככב על המסך הקטן והגדול במקביל: ב"בוגד" המצוין של עמית כהן ורון לשם (חמישי ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV) הוא מגלם איש שב"כ עיוור שחוזר לשירות בעקבות היעלמותו של מטוס שעליו נמצאים אשתו וילדיו; הסדרה, שבה מככבים גם ניב סולטן, עוז זהבי, אורנה בנאי ודקלה, היא שיתוף פעולה ראשון ומסקרן בין HOT וחברת ההפקה וההפצה הבינלאומית WEST END MEDIA בבעלות שרון הראל כהן ומאיה אמסלם, אשתו של אשכנזי.
בסרט "קריוקי" שיוצא לאקרנים ביום חמישי, הוא מגלם סוכן דוגמניות נהנתן שמגיע ממיאמי היישר לפנטהאוז בחולון - תפקיד שזיכה אותו במועמדות לפרס אופיר. הדמות הזאת, של פלייבוי מתבגר עם חיבה למסיבות קריוקי, מעלה שאלות על הזדקנות, על הכמיהה לנעורים, על יכולתו של אדם להשלים עם הדבר החמקמק הזה שנקרא זמן. אשכנזי תיחקר את הנושא הזה טוב-טוב.
"אני נמצא עכשיו בעשור הכי מחורבן שיש, לגברים ולשחקנים. העשור שבין 40 ל-50 אצלי היה פשוט גאוני. פתאום יש בום, הכל קורה בבת אחת. ואז מגיע 50, ואתה כבר לא מחדש יותר כאמן, כי יש דור חדש עם שפה חדשה".
אתה באמת מרגיש שאתה כבר לא מחדש?
"כן, אני שומע את השפה החדשה, אני רוצה להיות חלק ממנה, אבל לא יכול. זה קצת בומרי לדבר כמו בן 20 וזה כאילו פאתט. במפגשים עם שחקנים צעירים גם מסתכלים עליך קצת... אני זוכר את הפעם הראשונה שעבדתי עם ששון בתיאטרון, את ההרגשה של 'וואו, אני יושב עם ששון גבאי, שמישהו יצבוט אותי'. ועכשיו אני מזהה את המבט הזה אצל שחקנים צעירים שפוגשים איתי, וזה קצת מוזר. כי בתחושה אתה לא שם מנטלית.
"זו הטרגדיה של 50, זה קצת כמו שבעה. לוקח לך עשור שלם כנראה להפנים את המעבר. בגיל 40 אתה עוד יכול לצאת עם צעירים לברים ולמועדונים, הכל סבבה, השיער עוד לא לבן לגמרי, ב-50 זה פתטי, אתה כבר אבא שלהם".
אז משבר גיל ה-40 מדלג היום ל-50?
"אני מניח שיש אנשים שעוברים משבר בגיל 40, אני לא, אני פרחתי. לי היה משבר 50 קשה, ממש קשה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"התחלתי להיות יותר פעיל באינסטגרם, בפייסבוק, לענות לאנשים. דברים שלא התעסקתי בהם קודם".
מעלה "סלפיז", עושה "דאקפייס"?
"לא, לא כאלה. יותר פתטי, בדיחות של דוד. פתאום אמרתי, רגע, אני מנסה להיות קול ומגניב? אני זוכר שגם מאיה אמרה לי, 'מה נהיה?' עכשיו, זה גם מביא עוד דברים".
בחורות?
"כמובן, ותמונות ועניינים".
מה, שולחות לך תמונות עירום?
"מה את מופתעת? כן, שולחות תמונות ו'זה מוצא חן בעיניך?' או כותבות, 'בחיים לא עשיתי את זה, פעם ראשונה' וכאלה. נורא מלחיץ. יש לי חברים שזורמים עם זה, שזה מוצא חן בעיניהם, אבל מדובר פה בשוק בשר. אפשר ליפול לזה בשניות ואני בטוח שזה גם יכול להיות ממכר".
ענית?
"בהתחלה בשם השעשוע, כי אני גם פלרטטן מטבעי, ולפעמים אתה יושב עם חברים ושואל אותם, 'מה לענות, מה לענות', כאלה. אבל זה לא מכבד. פתאום אתה מסתכל על זה מהצד ואומר 'וואט דה פאק'. ואז אתה מבין שהתבגרת. כשהתחתנתי עם מאיה, לפני עשר שנים, בדיוק התחילו לדבר על טינדר ואמרתי, 'מה? מה זאת אומרת, באים, מזדיינים והולכים הביתה?' ואמרו לי, 'כן, זה גאוני!' אני לא יודע כמה הייתי מסתדר עם זה, אני חרדתי בדברים האלה. לא מתפקד בסיטואציה כזו בכלל".
אתה עדיין נכנס לאינבוקס?
"כבר לא, בשביל לא לראות. משהו נחסם, משהו קרה, כמו הקפה שהפסקתי לשתות לפני חצי שנה".
אולי זו לא התבגרות, אולי סתם טוב לך במקום שאתה נמצא בו.
"כן, הייתי צריך להגיד את זה מההתחלה כנראה".
אני מניחה שכשמתייגים אותך כסמל סקס זה מחלחל גם לאיך שאתה נושא את עצמך בעולם, וההתבגרות מאתגרת יותר.
"לא, זה אף פעם לא היה אישיו. יום אחד איזה עורך החליט לשים אותי ב'מצעד הסקסיים' ומשם זה התגלגל. לא שיתפתי עם זה פעולה, גם לא תפסתי מעצמי יפה או חתיך ואף פעם לא היו לי קוביות בבטן. אני אוכל פחמימות, את רואה. זה גם קצת עולם אחר. כשאני התחלתי לשחק, משחק נחשב מקצוע. היום, מספיק שתגיד את הטקסט שוטף ו'יאללה בוא'".
איך אתה מרגיש לגבי זה?
"אני יכול להבין את ההיגיון מאחורי הדברים. כשהתחיל הריאליטי הייתה תרעומת גדולה של שחקנים. גם אני טענתי שמי שלא למד בבית ספר למשחק, לא יכול להיות שחקן. למה לא בעצם? זה כמו להגיד שמי שלא למד ברימון לא יכול לשיר. אבל הכול השתנה, אנחנו נולדנו בעולם אנלוגי והבנות שלי כבר גדלו לעולם דיגיטלי. לי אין טיקטוק בטלפון".
"כשהתחתנתי עם מאיה, לפני עשר שנים, בדיוק התחילו לדבר על טינדר ואמרתי, 'מה? מה זאת אומרת, באים, מזדיינים והולכים הביתה?' ואמרו לי, 'כן, זה גאוני!' אני לא יודע כמה הייתי מסתדר עם זה, אני חרדתי בדברים האלה. לא מתפקד בסיטואציה כזו בכלל"
אתה רוצה טיקטוק?
"לא. כשאני רואה אנשים בגילי בטיקטוק זה נורא מביך אותי. באמת. אז קיבלתם לייקים, אבל אתם מתבזים, זה נורא. אבל לא בגלל ההתבזות אין לי טיקטוק, בגלל שאין לי תוכן. מישהו פעם אמר לי, 'צריך לצלם סטורי כל יום, לעבוד בזה'. אמרתי, 'מצטער, אבל יש לי עבודה. אני עובד בה!' אז כן, אני מרגיש שאני לאט-לאט יוצא מהמעגל הטרנדי".
אתה רוצה להיות במעגל הטרנדי?
"זה יכול להיות נחמד לרגעים. בלי שמות, אבל יש מישהי מוכרת, בת 80 כמעט, שפתחה אינסטגרם והתחילה לעשות כל מיני גאגים ועניינים. בהתחלה זה היה מגניב, באיזשהו שלב אתה אומר, אוקיי, כנראה משעמם לה נורא, אבל זה כבר לא מצחיק. אין לי בעיה עם העולם הזה, אני פשוט לא יכול להיות חלק ממנו כי אני מרגיש פתטי".
ערך הוויקיפדיה של ליאור אשכנזי מוגדר כ"ערך בבדיקה". "לתשומת ליבכם", מוזהרים המבקרים בראש העמוד, "פרטים מסוימים בערך זה מצריכים בדיקה נוספת, בשל חשד למספר רב של פרטי מידע שגויים שסיפק השחקן עצמו". ניסוח מנומס לתחביב שטיפח אחד השחקנים המוערכים בישראל במשך השנים: לפזר בריאיונות, לצד ערימות של חן, גם חופן שקרים. אומנות בפני עצמה, בטח כשאשכנזי לא מכחיש.
"אני נורא מזהה עיתונאי שבא בחוסר חשק. והיו לי כאלה בהתחלה מלא", הוא מסביר, "אז בריאיון הראשון שלי סיפרתי נקי מאיפה אני ומי אני. בריאיון השני, לפני ההצגה 'ערפל', הכתבת התחילה לשאול את אותן שאלות, באה לסמן וי על שחקן צעיר שצריך לעשות יחסי ציבור ואז כתבה שהייתה מעדיפה לראיין את דליק ווליניץ. בשלישי, כשכתבת אחרת התחילה לשאול את אותן שאלות, אמרתי לה, 'תגידי, אין ארכיון?' ואז התחלתי להמציא דברים, שיהיה מעניין. זה התחיל בקטנות, נגיד לספר שנולדתי בקיבוץ, ומראיון לראיון זה התחיל לתפוח ונהניתי מזה".
למה?
"בעיקר כי זו טיפה תחושת עליונות על מי שמולך, של 'אתה לא עשית את העבודה שלך ואני יכול לעשות מה שאני רוצה'".
לא עלו עליך?
"בריאיון ל'לאשה' הכתבת פתחה את זה ואמרה, 'לפני שאנחנו מתחילים, איפה נולדת? בכל ריאיון אתה עונה משהו אחר'. אמרתי, 'סוף-סוף מישהי שקראה ריאיונות קודמים!'"
והשקרים שלך בריאיונות העבירו את האדם שמולך שיעור.
"כן, בין אם הוא יודע ובין אם לא".
21 שנים עברו מאז שסרט הפריצה שלו, "חתונה מאוחרת", סימן את אשכנזי בתור הגבר החדש. גם חתיך, גם מחוספס, גם מסוגל לצלול לעולמו הפנימי. דמותו של המאצ'ו הישראלי, המיליטריסטי, החלה להתפרק - על המסך, כמו בחיים.
"בניתוחים האקדמיים, הייצוג של הדמויות שלי בקולנוע הוגדר כמאצ'ו הרגיש", הוא אומר, "עד אז הגברים בסרטים הישראליים היו מזיינים את דליה שימקו על הקיר. מאז כבר יש דור חדש".
דור חדש שגדל לצד תנועת מי-טו. אתה מרגיש את זה על הסט?
"לקח לזה זמן לחלחל. היום בחו"ל עושים אפילו פרזנטציה כזו, שבה מראים לך איך להתנהג על הסט. אבל אנחנו מדברים על דור מאוד ספציפי שאולי עוד לא הפנים איך להתנהג, בדור שלי ובטח מתחתיי - אין את הדבר הזה. לא הרגשתי את זה אף פעם, לא ראיתי את זה מהצד בסרטים שהשתתפתי בהם".
תעבוד עם איבגי?
"אין לי תשובה, באמת שאני לא יודע. זה מצב מורכב. אנחנו נמצאים בשלב שבו יש כל הזמן סיפורים על אנשים שאתה מכיר וזה מבאס, אתה שומע עליהם דברים ואומר, 'אוקיי, וואו'. אני עוד לא יודע איך להתייחס לזה. אבל הנה, לואי סי-קיי ממשיך להופיע".
סיפרת בראיונות שגם אתה הוטרדת.
"כשהייתי שחקן חם כן, גם אני קיבלתי צביטות בתחת. הרגשתי כמו הבלונדינית על הבר, כמו חתיכת בשר. זה יכול להחמיא בפעם הראשונה, אבל באיזשהו שלב אתה באמת מרגיש אובייקט וזה לא נעים. זה גרם לי להפסיק לצאת לברים. ועדיין, אי-אפשר להשוות את זה להטרדות של נשים בשום אופן, אנחנו חיים בעולם גברי. יצא לי להיות בישיבה בחדר עם חמש נשים ולהגיד, וואלה, ככה מרגישה אישה בחדר מלא גברים. ואני מניח שלנשים זה הרבה יותר לא נעים".
ההבנה הזאת מחלחלת לעבודה?
"בגרסה המקורית של 'זרים מושלמים', למשל (רימייק ישראלי לסרט האיטלקי שביים אשכנזי, הסרט השני הכי נצפה בקולנוע ב-2021) עקרת הבית היא שתיינית, בארוחה היא משתכרת ומטיחה דברים קשים בבן הזוג שלה. לי זה צרם, לא חשבתי שזה צריך לבוא משכרות אלא ממקום נקי, מהחלטה מודעת. או כשיש את הרגע שבו הדמות הצעירה בגרסה האיטלקית זורקת את טבעת הנישואים והולכת, אחרי שעברה השפלה. בגרסה הישראלית עם שירה נאור, היא יוצאת, מסתכלת לתוך המצלמה, מחייכת ועוזבת. זה בעיניי מספר סיפור אחר. היא לא קורבן של הסיטואציה".
גם ב"קריוקי" הדמות שלך חורגת מדמות המאצ'ו ומתגלה כנזילה מינית.
"נכון. זו השפה של משה רוזנטל, שהוא במאי צעיר וקול חדש".
יש סצנה די חתרנית בינך לבין ששון גבאי, ולא ארחיב, כדי לא לעשות ספוילר.
"את חושבת? לא התכוונתי".
ומנגד אתה מגלם גם דמויות של גברים אסופים, מאצ'ואים פר אקסלנס, כמו הרמטכ"ל דדו, דוד אלעזר, בסרט על גולדה שצילמת לאחרונה.
"נכון. דדו, שוועדת אגרנט האשימה אותו באחריות למלחמה כי כל החברים שלו דאגו לתחת שלהם והוא אכל אותה קשה מאוד, היחיד שיצא אשם, וזה למרות שהוא התריע. אני זוכר שאבא שלי העריץ אותו ממש. הוא גם נראה הכי אלביס ברמות, בן 50 עם שיער שחור. מסתכלים עליו עכשיו בתמונות ושואלים: הוא צבע, הוא לא צבע? אולי את הצדעיים. עוד לא השכילו להבין שאפור זה בעצם סקסי".
יש קו שמחבר בין הדמויות שגילמת ב"גולדה", "פוקסטרוט", "שעת נעילה", בני גנץ ב"ארץ נהדרת". מפא"יניקים שחווים את החלום ושברו. ישראל הראשונה שמסרבים לפנות את מקומם לאחרים.
"כן, מה שאבישי בן חיים קורא לו הגמוניה. יכול להיות, לא על זה אני חושב כשאני בוחר תפקידים. אני מסתכל על ההתפתחות של הדמות, איפה המשבר, איפה המחסומים ואיך מדלגים מעליהם. זה יותר קשה כשמשחקים דמויות היסטוריות. ב'שבעה ימים באנטבה' שיחקתי את רבין. אתה קורא פרוטוקולים שנפתחו ופתאום אומר, רגע, זה לא מה שסיפרו לנו".
כלומר?
"אמרו על רבין שהיה הססן, אבל הוא רק חישב סיכונים. זו לא הססנות אלא דווקא משהו מאוד החלטי של אני לא יוצא לפעולת חילוץ אם אני לא יודע בוודאות שאין לי אלטרנטיבות. הוא לא רצה שחיילים ימותו".
אז כשחקן אתה רואה את המניעים ואת התכונות שבפוליטיקה יכולות להצטייר כחולשות.
"כן, וזו ממש הדה-לגיטימציה שעשו לגנץ עכשיו בבחירות, אחד לאחד. הגיע לך רמטכ"ל שנותן נאום מרגש על כלניות ואתה אומר, 'וואו, מי זה האיש הזה, מדהים!' וממש בתוך חודש מתחילת הקמפיינים הוא הפך להיות סמרטוט רצפה. כל הגנרלים נפלו בזה. ליפקין-שחק, איציק מרדכי, כל מי שנכנס לפוליטיקה. אחד אחרי השני. חללים. אתה מגיע מהצבא, ואומר, 'מה זה מדינה? קטן עליי'. אבל פה זה קן צרעות, צריך אופי לזה".
אתה חושב שגנץ אוהב את החיקוי שלך?
"בהתחלה הוא היה מפרסם כל מיני סרטונים כאלה שבהם הוא צופה במערכונים. הוא הפסיק באיזשהו שלב. לא יודע למה".
אבל רואים שיש לך אהבה לדמות.
"את לא תאהבי את הדמות אם השחקן לא אוהב אותה".
הדמות של גנץ לא מוצגת כמו הדמות של מירי רגב.
"כי שם יש הגחכה".
אתה לא מגחיך אותו.
"דווקא קיבלתי הרבה פידבקים ברחוב של 'למה אתה עושה את זה לגנץ?' אמרו שאנחנו עושים לו עוול, מוציאים אותו טיפש".
סיפרת בריאיון שבתעשייה הזאת רק קומיקאים ובדרנים יכולים להתפרנס. זה היה השיקול להצטרף ל"ארץ נהדרת" בקשת?
"ממש לא. זה לא שיש שם כסף".
אין שם?
"לא, אין. זה קאסט ענק. 'ארץ' זה פרסטיז'".
באותו ריאיון סיפרת שאתה לא יכול לקנות דירה. ואני שואלת, אם שחקן בקנה המידה שלך לא מצליח לעשות כסף, מי עושה כסף בתחום הזה?
"תראי, 'קריוקי' נעשה בשקל וחצי. עבדנו מתחת לתעריף המינימום של שח"ם, כי משה הוא חבר. אין פה תקציבים, ב'זרים מושלמים' שביימתי יש קאסט חלומות, וכולם עבדו במינימום שח"ם. זה היה מביך. אתה בא להגיד לחנן סביון וגיא עמיר או ליוסי מרשק ומורן אטיאס וצריך להגיד, תשמעו, אין לנו כסף".
וכמי שצילם גם בחו"ל, חווית הפקות עם תקציב.
"זה לא ששם יש כספים בשמיים, זה סרטים קטנים, לא גל גדות. נכון, זה לא כמו בארץ אבל עדיין, אני לא קונה מזה בית. מה שעשיתי היה מאוד לא סרטי אולפנים".
היית רוצה?
"בטח, זו חוויה. אני מניח שלא יהיה לי כוח להיות גיבור-על. זה קשה, היא עובדת קשה גל גדות, זה אימונים מטורפים, אמא לילדים שקורעים לה את התחת".
אז אם יציעו לך לשחק את באטמן תסרב בגלל האימונים?
"בחיים לא אגיד לא לדבר כזה, בשום אופן".
מאיה אשתך אחראית להפצת "בוגד" לחו"ל ועומדת מאחורי המכירה של "שעת נעילה" ל-HBO.
"ומי ראה את הכסף? זה לא מגיע לשחקנים, זה מגיע למי שהשקיע בסדרה".
אבל אני מניחה שזה מביא הצעות עבודה.
"תלוי. אחרי 'מי מפחד מהזאב הרע' הגעתי לשני סרטי אימה בחו"ל. אבל אני לא עושה משהו בשביל שמשהו אחר יקרה מזה, זה לא הלך המחשבה שלי".
התאכזבת שהסדרה "פגע וברח" לא המשיכה לעונה שנייה בנטפליקס?
(צוחק): "לא, כי מתִּי בסוף הפרק האחרון".
"כולם אומרים עכשיו חו"ל-חו"ל-חו"ל. ומה? צריך לתחזק את זה. אני מודה שלא רציתי להיות מהגר, להיות זר, זה מלחיץ מדי. הייתה לי תקופה של חודש ומשהו בלוס-אנג'לס ולא היה לי טוב. אין לי רישיון וכל העיר היא כביש מהיר. אתה הולך ברחוב וחושבים שאתה הומלס"
תראה מה קרה לניב סולטן ולשירה האס. הגדר לחו"ל נפרצה.
"נכון, כולם אומרים עכשיו חו"ל-חו"ל-חו"ל. ומה? צריך לתחזק את זה, לתחזק קריירה. אני מודה שלא רציתי להיות מהגר, להיות זר, אני חרדתי מדי. הייתה לי תקופה של חודש ומשהו בלוס-אנג'לס ולא היה לי טוב. אין לי רישיון נהיגה, ואי-אפשר ללכת שם ברחוב, כי כל העיר כביש מהיר. אתה הולך ברחוב וחושבים שאתה הומלס. אבל היופי שהיום כבר לא צריך לנסוע לאמריקה. אתה מצלם אודישן בבית ושולח".
אז בסוף כיף לך בשכונתיות של ישראל.
"אולי גם זה חלק מההתבגרות. פתאום חוף הים נראה לי מדהים. ואני לא הולך לים, שונא ים".
פורסם לראשונה: 07:43, 23.09.22
