כשיוהאן סבסטיאן באך מת, גם המוזיקה שלו מתה. די מוזר לחשוב היום, 272 שנים אחרי מותו וכששמו מוזכר בשורה אחת עם המלחינים הגדולים בהיסטוריה - שהמוזיקה שלו חיכתה שיגלו אותה. "לא פלג (באך בגרמנית משמעותו פלג, י"ש) היה צריך להיות שמו, אלא אוקיינוס", אמר עליו בטהובן. ובאמת ברבות השנים הפכה יצירתו מזרזוף דק לזרם שוצף שמוכר כרטיסים וממלא אולמות, שלא לדבר על פסטיבלים המוקדשים בלעדית לביצוע יצירותיו, תווים שנשרקים ברחוב ואותות טלוויזיוניים - נשמע משונה שהיו שנים שבהן המוזיקה שלו הייתה מוכרת רק לחובבי מוזיקה יודעי חן, מוזיקולוגים וחוקרים וגם לאחר מכן, התגלתה בתחילה למעטים ורק אחר כך להמון.
באך היה בן למשפחה שעיסוקה היה מוזיקה. הדורות שקדמו לו, בני דורו וצאצאיו היו מוזיקאים מקצועיים. חלקם עבדו לפרנסתם אצל אציל בעל נכסים שמימן את שכרם כמוזיקאי חצר ואחרים הועסקו בכנסייה או ברשות מקומית ויצרו מוזיקה לאירועים חילוניים או במטרה למשוך קהל לתפילות יום ראשון וחגים. הם חיברו את היצירה, ניגנו אותה או ניצחו על המקהלה ועל המתפללים. באך היה מה שקרוי "אדם לכל עת" - הוא החל את דרכו כנער מקהלה, ניגן בכינור, בעוגב ובצ'מבלו ונחשב לאחד מגדולי הנגנים על כלי מקלדת. כשהועסק אצל אציל בעל ממון, חיבר באך יצירות לכלי יחיד לכינור, חליל, כלי מקלדת וכתב יצירות בעלות אופי קליל כמו למשל קנטטה שעוסקת בשבחו של הקפה.
כשהיה בן 38, מונה למוזיקאי הראשי של בית הספר של הקתדרלה בלייפציג ובמסגרתו היה אחראי לא רק על אספקה קבועה של יצירות לכנסיות של העיר אלא גם על תוכנית הלימודים של נערי המקהלה. הוא החזיק במשרה הזו עד מותו בגיל 65 ובמהלך השנים חיבר מוזיקה לפרקי הברית החדשה, הפסיונים וקנטטות לתפילות יום ראשון. אבל לאחר מותו, המוזיקה שלו נעלמה, היא לא נוגנה ולא הושרה ומעטים ידעו על קיומה.
מי שהחזיר את באך לתודעה היה המלחין פליקס מנדלסון, גרמני ונצר למשפחה יהודית חשובה שהעלה במרץ 1829 את ה"מתאוס-פסיון" (הפסיון על פי מתי) על בימת אולם הקונצרטים והביא בפעם הראשונה את המוזיקה הליטורגית לקהל לא דתי. הביצוע המונומנטלי יצר גל של התעניינות מחודשת במוזיקה של באך, והיא שבה למקומה הראוי. היא עברה מהפכות מביצועי ענק גרנדיוזיים עד לגל האותנטי שהחזיר אותה לממדים האינטימיים המדמים את הביצועים המקוריים של המאה ה-18.
הרבה זמן חלף מאז ובמאה הקודמת גילו את המוזיקה של באך גם הרכבי ג'אז נודעים, הבולטים שבהם הם שלישיית ז'אק לוסייה, רביעיית הג'אז המודרנית וכמובן הסווינגל סינגרס – הרכב הא-קפלה הוותיק שנוסד בפריז ב-1963 ופעיל עד היום. השמינייה הקולית הזו פרצה לאחר השתתפותה בסרט הצרפתי "סוכריות מפולפלות", שמונה זמרים צרפתים שרו את המוזיקה האינסטרומנטלית של באך ללא שימוש בכלי נגינה. כשהוציאו את התקליט הראשון שלהם "ג'אז סבסטיאן באך", הקהל נכבש והוא הצליח מאוד.
כמה שנים אחרי גרסת הא-קפלה החלוצית לבאך, המוזיקה שלו קיבלה שדרוג נוסף. הפעם הוא היה רחוק מהקול האנושי ואלקטרוני לחלוטין. בשנת 1964 יצר ד"ר רוברט מוג את הסינתיסייזר הראשון שלו, וארבע שנים אחרי כן יצא לאור האלבום Switched on Bach של המלחינה וונדי קרלוס (אז וולטר קרלוס) שלקח את באך היישר למצעדי הפזמונים ונתן לו את הסאונד של העתיד.
- עוד במדור מוזיקה:
יחסי המוזיקה של באך עם העם היושב בציון היו מורכבים, שכן היו מי שלא יכלו לשאת את העירוב. המתנגדים יצאו בעיקר נגד הטקסטים של הברית החדשה ובראשם מתיאוס ויוהנס, בהם מואשמים היהודים בתמיכה ובעידוד צליבתו של ישו. אבל זה לא נגמר שם, המתנגדים יצאו נגד ההופעה של זמרים יהודים בכנסיות ושירתם את היצירות הנוצריות גם באולמות הקונצרטים השונים בארץ.
לא בטוח שהאיום המיסיונרי של המרת דת בעקבות השמעה או ביצוע של יצירותיו נידון אי פעם בגלוי, אבל מתחת לפני השטח הוא הורגש. הקמתו של פסטיבל אבו גוש ביוזמתו של המוזיקאי זיגי שטדרמן שלימים נוהל על ידי חנה צור, גרשון כהן וכיום עמית טיפנברון - עמד במרכזו של עימות מעל דפי העיתונות שהגיע אפילו לדיון בוועדות הכנסת.
המראה של צברים במכנסי חאקי ארוכים (מדובר על שנות ה-60, כזכור) הממלאים את ספסלי הכנסיות ומולם ניצבים זמרים ישראלים המתענגים על שירת הפסיונים והקנטטות של באך זכה לאהדה מצד אחד ולהתנגדות מן הצד האחר. לדעת רבים דווקא התיאור "יהודים שרים בגרמנית מוזיקה פרוטסטנטית בכנסיה קתולית בכפר מוסלמי" יכול היה לשמש מותג לישראל הסובלנית היודעת לקבל, אבל הוויכוח נמשך. ובמקביל נרשמה גם הצלחה ועלתה דרישה מהקהל לשמוע את המוזיקה הדתית של באך במקומות נוספים. עם השנים המתנגדים למוזיקה של באך ולטקסטים האנטישמיים בברית החדשה דעכו, נאלמו ונעלמו.
שנים אחר כך, בנובמבר 1995 ערוץ 2 בחר בצלילי הפרק "אַגנוּס דֶאִי" (שֶה האֵל), מתוך המיסה בסי מינור של באך - לאות השידורים שסקרו את רצח יצחק רבין. כבר לא נשמעו קולות שמחו על השימוש ביצירתו של המלחין. תמונת קורבן הרצח הנפשע והמוזיקה המנחמת של באך, השלימו זה את זה.
בישראל של היום המוזיקה של באך, הדתית והחילונית, מושכת קהל רב, בכנסיות ובאולמות הקונצרטים. פסטיבלי באך היו לעניין שבשגרה בייחוד כאשר הרכבי בארוק כמו הבארוקדה הישראלית ותזמורת הבארוק ירושלים ומקהלות שונות כוללות בטבעיות את המוזיקה של באך בהיצע התוכניות שלהן ובמקביל מקהלות ותזמורת בעיקר מאירופה מתקבלות כאן בסבר פנים יפות. באך הפך לרכיב מבוקש בתפריט של צרכני המוזיקה הישראלים, חובשי כיפה ושאינם חובשי כיפה. אלה וגם אלה אינם מסתפקים בהיצע באך כאן בארץ, ונוהרים לפסטיבלי באך באירופה, בעיקר בגרמניה, ומצטרפים לשיירות עולי הרגל הבאים לשמוע את המוזיקה. גם השנה נפתח פסטיבל באך בישראל והוא יתקיים לכל אורך חודש מרץ בירושלים חיפה ובתל אביב.
