פעם בכמה חודשים מסתנן לפסגת מכירות כרטיסי קולנוע בארצות הברית סרט "מבוסס אמונה" (Faith based). לא יהיו בו שחקנים מדרג א', ב' או ג', אלא כאלו שהקריירה שלהם דעכה לפני שנים, או שאמונתם המתעצמת הרחיקה אותם מהחוטאים של הוליווד. חברות ההפקה הנוצריות נמנעות משיטות ההפצה המקובלות ומקדמות אותם בתוך הקהילות, ולעיתים אף ישירות בדרשות בכנסיות. בין אם אלו שיחזורים של דמויות וסיטואציות דתיות ("הפסיון של ישו" האנטישמי של מל גיבסון מ-2004), פנטזיות אפוקליפטיות-נוצריות (סרטי סדרת Left Behind החל משנת 2000) או דרמות שמביאות את ערכי המאמינים לעולם המודרני (Heaven Is for Real מ-2014) – אין טעם לצפות מהם למורכבות או אמביוולנטיות בהצגת שאלות דתיות כשכל תכליתם היא להעצים את האמונה.
"מרים" – טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בעבר נוצרו סרטים אלו עבור ספריות ההשאלה, אך כיום פלטפורמה דוגמת נטפליקס תקבל אותם בברכה. רובם אינם מצריכים יותר מאשר תקציבי הפקה צנועים, והדבר בוודאי לא פוגע בנכונות לתת מענה לנישה זו. במסגרת זו ניתן למקם גם את "מרים" (Mary) של די. ג'יי קארוסו, שמציג את סיפור חייה של מרים הבתולה אימו של ישוע - מההבטחה שניתנה להוריה ע"י המלאך גבריאל ועד התינוק הרך בזרועותיה. עבור הצופים הישראלים, שלא מרבים לצפות בשקיקה בקולנוע נוצרי, האטרקציה העיקרית היא נוכחותם של שחקנים ישראלים בתפקידים ראשיים. אם פירגון לכישרונות מקומיים אינו מהווה עבורכם סיבה מספקת, הרי שבהחלט ניתן לוותר עליו.
קארוסו מגיע עם רקורד של במאי הוליוודי מקצועי שהתמחה בסרטי אקשן. ההצלחה האחרונה שלו הייתה "XXX: הילוך גבוה" (2017) שהופק בתקציב בינוני והרוויח כ-350 מיליון דולר. מאז הוא ביים עוד שני סרטים שהופקו במסגרות דתיות/שמרניות: המערבון הרומנטי והכושל כלכלית "עד שתחפץ אהבה" (2022) וסרט המתח "כלואה" (2022) שהופק עבור אתר החדשות והמדיה ה"דיילי וייר".
לא מעט סרטים נעשו על חיי ישו, ובדרך כלל שמור בהם מקום גם לדמות המשנה של אימו. קשה לה להתחרות בדרמה של ישו, שכוללת דרשות, ניסים ופסיון. האתגר שעומד בפני סרט או סדרה שבה מריה משמשת כדמות הראשית היא שארבעת הבשורות לא מעניקות לה יותר מפסוקים בודדים. כדי לקבל קצת יותר פרטים, עם מידה של תוקף דתי, יש להיעזר בספר האפוקריפי (חיצוני) "הבשורה על-פי יעקב" שמתמקד במרים.
הבעיה השנייה היא שגם היצמדות לטקסט הנוצרי לא פותרת את אי-ההלימה של המתואר עם סטנדרטים מוסריים עכשוויים. אומנם זה לא בעייתי כמו מקרה עאישה שהתארסה בגיל 6 לנביא מוחמד ואיבדה את בתוליה בגיל תשע, אבל גם פה יש לא מעט מוקשים. למשל, הוריה יהויקים וחנה ששמים את מרים בת השלוש במקדש, יוסף הגבר הבוגר שמקבל את מרים בהגרלה של הכהן הגדול זכריה בעודה בת 12, והיותה נושאת את התינוק ברחמה בגיל 16.
אין בגרסת "הבשורה על-פי יעקב" הרבה רומנטיקה או אקשן, אבל יש לא מעט שבטיות פטריארכלית, ואלמנטים שמוסיפים גוונים לא-סימפטיים לסטנדרטים המעודכנים של טוהר דתי. הדמות של מרים לקויה מבחינה דרמטית מכיוון שגם על פי טקסט שמרחיב בהתייחסות אליה היא חסרה כל ממד של "פעלנות יוזמת" (Agency). התסריטאי טימותי מייקל הייז, שאין לו רקורד ראוי לציון, צריך לנווט בשדה המוקשים הזה: לא לחרוג באופן משמעותי מהדימוי של פאסיביות טהורה של מרים הבתולה כדי לא לנכר את קהל היעד, אך גם לא להישאר נאמן לטקסט עם הבעייתיות המוסרית והדרמטית מפרספקטיבה עכשווית. בשביל למצוא איזון כזה נדרש פלא שאינו נופל מ"עיבור ללא חטא".
"מרים" נפתח בשני שוטים של דהירה דרמטית על סוס בהילוך איטי, המלווה במוזיקה קצבית. בשוט הבא אנו רואים את מרים (נועה כהן), עומדת במדבר הפראי, הרוח מנשבת בבגדיה בהילוך איטי ובזרועותיה התינוק המקודש. קצת מאחור, ישוב על סוס, בעלה יוסף (עידו טאקו). "נבחרתי להביא מתנה לעולם. המתנה הגדולה ביותר שאותה הוא ידע. אתם אולי חושבים שאתם מכירים את הסיפור שלי. תאמינו לי – אתם לא". פתיחה בומבסטית מהסוג שהיה יושב היטב ב"סיפור מקור" גנרי של גיבורת-על.
מנקודת זו, שמהווה גם את סוף הסרט, העלילה תחזור לימים שלפני לידת מרים. המלאך גבריאל (דאדלי אושונוסי) מבטיח ליהויקים (אורי פפר) ולחנה (הילה וידור), הוריה של מרים, שאלוהים יעניק להם מתנה "שאין כמוה" בלידת בת. בהיותה בת 10 (מילה האריס), מרים תובא למקדש שם מצפה לה חנה הנביאה (סוזן בראון), והיא תגדל תחת ההשגחה הדתית של הכהן הגדול בבא בן בוטא (מחמט קורטולוש).
במקביל יש קו עלילתי נוסף, שבו מוצג במלוא שפלותו המלך הורדוס (אנתוני הופקינס), החורש מזימות כלפי שארית בית חשמונאי בעודו נשוי למרים החשמונאית (מילי אביטל). שלומית בת הרודיאס (סטפני נור) משמשת כיועצת המדרבנת אותו למעשי רשע של השפלת היהודים בשם אדוניו הרומיים. הקו העלילתי המחופף דמוי "משחקי הכס" כולל בתוכו לא מעט אי-דיוקים ורצף זמנים שאינו הגיוני. הופקינס עושה תפקיד שהפילמוגרפיה המכובדת שלו הייתה יכולה להסתדר בלעדיו, והוא מבוגר בכ-30 שנה מהורדוס באותה תקופת זמן.
עם הגיעה של מרים לנעוריה (כעת בגילומה של כהן) היא תהיה בצומת של פיתוי. מצד אחד השטן (איימון פראן) מנסה להדיח אותה לחטא, ומהצד שני יש אהבת נעורים. המפגש עם יוסף בגרסת הסרט מתרחש ברגע רומנטי על גדת נהר. יוסף מונחה ע"י המלאך גבריאל למקום ממנו יראה לראשונה את מרים. היא כורעת בגדה ממול בעודה משתעשעת בבד צהוב שמתעופף ברוח. זה מספיק כדי שיוסף יתאהב בה, ונראה שגם הצחוק שלה מהתנהגותו הגולמנית מעיד שבה נעור רגש דומה. אהבת נעורים טהורה המסוגלת להכיל את ההפריה האלוהית הקרבה של הנערה.
שתי המערכות הבאות של העלילה מחברות בין הניסיון של מרים ויוסף לממש את אהבתם, השליחות האלוהית, והמזימות של הורדוס שאל אוזניו מגיעות הבשורות על לידת "מלך היהודים". כל זה מבוצע בשילוב של רצינות יתרה, ולא מעט רגעים של חוסר קוהרנטיות עלילתית. השפה הסגנונית היא של אפוס הוליוודי בתקציב בינוני (יחסית גבוה להפקות "מבוססות אמונה"), עם הרבה קלישאות בימוי שמובילות את הסרט לסוף שממנו החל.
הבחירה בשחקנים ישראלים משקפת את הנטייה העכשווית לליהוק ששומר על אותנטיות אתנית וגזעית. מאות שנים של אומנות נוצרית-אירופית יצרו דימוי של ישוע ומרים שלא ממש עשו זאת, אבל גם השחקנים הישראלים שנבחרו משמרים מספיק מהסטריאוטיפים האירופים. הישראליות נוכחת במבטאים וקולות הרקע בעברית עכשווית. כך בסצנת שוק "אינטנסיבית" שבה מרים נמצאת בסכנה נשמע מהצד "אתה חושב שתמצא סחורה יותר טובה", ובהמשך "לאן את הולכת" ו"תתפסו אותה". אל תצפו פה לארמית מדוברת כמו זו שהייתה ב"הפסיון של ישו".
בתקופה בה כל מצורע וזב חוטם מלהג עצמו לדעת ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר), אין זה פלא שבחירת הליהוק הולידה תגובות שליליות. "הישראלים מפציצים את מקום הולדתו של ישו", "ישו, מרי וכל מי שבסדרה [הטעות במקור א"ד] צריך להיות פלסטיני" וכך הלאה. ה"אותנטיות" של החלטת הליהוק אולי לא משכנעת במיוחד, אבל אם היא הצליחה להעלות את לחץ הדם של כמה מטומטמים ללא מושג לגבי מקור הנצרות - זה כבר היה שווה את זה.
