לא מעט סרטי אנימציה מהשנים האחרונות מתמקדים בדמויות שנתפסות כ"רעות" אך אינן כאלו באמת. יתכן שטבעם האמיתי אינו מובן על ידי סביבתם ("ראלף ההורס") או שמעולם לא קיבלו הזדמנות להוכיח את נטייתם לטוב (גרו מ"גנוב על הירח") או שאיפיון ה"טוב" ניכר עם הופעתו של "רע גרוע יותר" ("מגה-מוח"). כך או אחרת נדמה שיש קונצנזוס בקרב היוצרים העכשוויים של סרטי ילדים שטוב מושלם ועקבי הוא משעמם, ועדיף להמיר אותו בטוב המתגלה בהדרגה. יתכן וגישה זו מוצדקת ומעשירה מבחינה מוסרית את הצופים הצעירים, אך הדבר לא הופך בהכרח את הסרט למעניין או מתוחכם.
טריילר - "לא רעים בכלל"
"לא רעים בכלל" (The Bad Guys), סרט האנימציה החדש של אולפני דרימוורקס, הוא עיבוד לסדרה מצליחה של קומיקס לילדים מ-2015 מאת הסופר האוסטרלי ארון בלייבי. גיבורי הסדרה הם חבורת שודדים המתבססת על חיות המזוהות בתרבות כפרועות, מסוכנות או מפחידות. המהלך העלילתי עוסק בניסיונן לחזור למוטב, להשתמש לראשונה בכישוריהם הייחודיים כדי לעשות את "הדבר הנכון".
ביקורות קולנוע נוספות:
ב-2018, שנה לפני שהקומיקס הגיע לראש מצעד רבי המכר לסדרות ספרי ילדים של "ניו יורק טיימס", דריוורקס כבר החלו את העיבוד לסרט אנימציה. כדרכו של האולפן שרוב סרטיו מבוססי סדרות ("שרק", "קונג פו פנדה", "מדגסקר", "הדרקון הראשון שלי" ועוד), זוהה כאן פוטנציאל לסדרת סרטים. העיבוד מושפע מסרטי אקשן למבוגרים שבמרכזם סצנות שוד מתוחכמות - בראש ובראשונה סדרת סרטי "דני אושן" של סטיבן סודרברג.
הקצב המהיר והאלמנטים המתוחכמים בהשראת סרטי פשע למבוגרים עשויים לאתגר את יכולת ההבנה של ילדים, אך אין זה אומר שהם לא יחוו הנאה שטחית מעצם התנועה המהירה והצבעונית של הסרט. אולפני דרימווקס אולי מתקשים ליצור סרטים בעלי עומק רגשי וחזון מקורי כמו אלו של פיקסאר אבל הם מתמחים בבידור מלוטש. חובבי אנימציה בוגרים עשויים להשתעמם בסרט שדמויותיו שבלוניות ועלילתו צפויה.
העלילה מתרחשת בעולם בו חיים בני אדם לצד חיות אנתרופומורפיות (מואנשות). ישנה גם קבוצה שלישית (אך מצומצמת) של חיות שאינן נבדלות במראן והתנהגותן מחיות "רגילות". זה קצת מבלבל כשאחת הדמויות הראשיות המאופיינת בתכונות אנושיות היא של שרקן (חזיר ים), ובה בעת העלילה עושה שימוש רב בשרקנים "נטולי ייחוד" בצורתם ותכונותיהם. בהשוואה לסרט כמו "זוטרופוליס" (2016), שהתרחש גם הוא בעולם המאוכלס בחיות אנתרופומורפיות, ניכר התכנון הלא מספיק מוקפד של חוקי העולם הבדיוני.
הדמות הראשית היא של מר זאב (סם רוקוול) ראש הכנופיה, דמות חלקלקה ושופעת ביטחון עצמי. אבל בתוכו פועם לב של חיה טובה, שבעל כורחה תכשכש בזנב כשתזכה ליחס של אמון ואהדה. הסגן המסור הוא פורץ הכספות של הכנופיה - מר נחש (מארק מרון), מי שלא יקבל ברוח טובה את הניסיון לחזור לדרך הישר. החברים האחרים בכנופיה הן דמויות המשורטטות באופן שטחי, רק כדי לחלוב בדיחה פה ושם, מבלי שהן תעבורנה שינוי משמעותי במהלך הסרט. הן כוללות את ההאקרית גברת טרנטולה (אקוואפינה הבלתי נמנעת), את אשף התחפושות מר כריש (קרייג רובינסון), ואת מר פיראנה (אנתוני ראמוס) המופקד על הפעלת הכוח הנדרשת.
האירוע המחולל הוא שוד ספקטקולרי שכושל בגלל רגע של חוסר מיקוד מצידו של מר זאב. במהלך השוד הוא משתהה לרגע קצר ועוזר לאישה זקנה. הריגוש הקטן של להיות "זאב טוב" משבש את התכנון המושלם. אלמנט נוסף של הסחת דעת הוא נוכחותה של המושלת - שועלה אדומה בשם דיאן פוקסינגטון (זאזי ביטס), שאחריה מר זאב מנסה לחזר.
חברי הכנופיה עומדים לפני שנות מאסר רבות, והדבר היחיד שיכול למנוע זאת הוא ההצעה של השרקן הפילנתרופ פרופסור מרמלייד (ריצ'רד איואדה) שמציע לשקם את השודדים. מכיוון שהסירוב הוא לא ממש אופציה, חברי הכנופיה יעברו סדרת תרגולים שאמורה לשנות את התנהגותם. תרגולים אלו יסדקו את האחווה בחבורה, בעיקר בקשר בין מר זאב שטוען כי הוא מעמיד פנים, ומר נחש החושד כי הבוס מנסה לגרור אותם לדרך הישר.
ברוח סרטי פשע אותם "לא רעים בכלל" מחקה, צפויות תפניות בעלילה, דמויות תתגלינה כשונות מכפי שהן מציגות עצמן או מתיימרות להיות, ואירועים עלילתיים יוסברו בדיעבד בדרך שמשלימה את הפערים. צופים מבוגרים לא יתקשו לצפות את התפניות, וצופים צעירים עשויים להתבלבל ולא להבין (גם אם לא בהכרח יהיה להם אכפת מכך בקדחתנות הכללית של הסרט).
את הרעיון של עולם שבו יש "חיות טובות" ו"חיות רעות" ראינו מבוצע בדרך משעשעת ומעניינת הרבה יותר ב"זוטרופוליס". האלמנטים העלילתיים הדומים של חזות מתעתעת ודעות קדומות זכו בו לפיתוח הולם, ולא תפקדו רק כאמתלה לסצנות אקשן. עבור המבוגרים, המעוניינים בבידור הולם ברוח זו, ראוי לשוב ולהזכיר את העיבוד המבריק של ווס אנדרסון ל"מר שועל המהולל" (2009) של רואלד דאל שעוסק בשלל נושאים - מאקולוגיה, גיבוש של אינדיווידואליים בעלי תכונות אופי ייחודיות, ומאבק בין דחפים חייתיים ותירבות. שלא לדבר על ההבדל בין אנימציית סטופ מושן מדודה ומעוצבת להפליא, לקדחתנות ה-CGI הדינאמית של "לא רעים בכלל" שבה הכל אפשרי ולשום דבר אין אימפקט. הסרט של דרימוורקס אפשרי כבידור מסיח דעת עבור ילדים, אבל אין לצפות ממנו ליותר מכך.
