בפרימיירה לסדרה בכיכובו הוא גילה עד כמה תעשיית השואו-ביזנס יכולה להיות אכזרית, רווית אגו ותחרותיות. אבי אבורומי הוא אחד הזמרים המצליחים ביותר בתקופה האחרונה, אבל אם עברתם את גיל 25 כנראה שהשם שלו לא יגיד לכם הרבה. הוא נחשב לאליל נוער שהחל את דרכו בזכות שיר שכתב על אהובת לבו לשעבר, שהתפוצץ ברשתות החברתיות לפני כשמונה שנים.
מאז, אבורומי אוחז בצבא של מעריצות, כזה שהולך איתו לכל מקום, ולדבריו אפילו מגיע לביתו כמעט בכל ערב. הצבא הזה ליווה אותו גם כאמור להשקת סדרת הטלוויזיה "תלאתה" בניקולדיאון. בריאיון ל-ynet הוא מספר שהמעריצות, שהגיעו במיוחד עבורו, הגיבו במחיאות כפיים סוערות בכל פעם שהוא הופיע על המסך הגדול - מה שגרם לאי נוחות באולם.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
"בכל פעם שהקהל שלי מחא כפיים שמעתי לחשושים של אנשים שרק לפני כמה חודשים שיחקו ועבדו איתי", אבורומי מספר. "ואז אני רואה מישהי מהשחקניות מסתובבת אליי ואומרת לי 'טוב מה? זיינתם את המוח'. מה את רוצה ממני עכשיו? היינו חברים כל הצילומים, מה עשיתי לך? זה היה מעליב. ממש נפגעתי ממנה".
קוראים לזה קנאה, כנראה.
"אני לא רוצה להגיד את זה ככה. אני רוצה לחשוב שהיה לה יום לא טוב או רגע של כעס. למה צריך את זה? אני מפרגן לך. את הכוכבת הראשית של הסדרה, אני לא רוצה להגיד שמות, כן? אבל למה שתעשי דבר כזה? למה שתגידי לי דבר כזה? למה שלא תתאפקי, או שתשמחי בשבילי? את לא חייבת, אבל זה המינימום, למה את מוציאה לי את כל הרוח מהמפרשים? נפגעתי מאוד מהדבר הזה".
8 צפייה בגלריה
"בכל פעם שהקהל שלי מחא כפיים שמעתי לחשושים של אנשים שרק לפני כמה חודשים שיחקו ועבדו איתי". אבי אבורומי, מתוך הסדרה "תלאתה"
(צילום מסך)
אמרת לה שנפגעת?
"לא. יש אנשים שאני מרגיש שזה לא מעניין אותם באמת. יש אנשים שאגיד להם שנפגעתי ויש אנשים שלא, מהסיבה שזה לא יזיז שום דבר. היום אנחנו בגדר מכרים ותו לא".
"יש אנשים שלא מחשיבים אותי יהודי"
בקלות אפשר היה לקטלג את סיפורו של אבי אבורומי בן ה-27 בתור סיפור סינדרלה מהאגדות: צעיר עם לב שבור שהעלה שיר לרשתות החברתיות כדי להחזיר את האהבה הנכזבת שלו - מתפוצץ ברשתות החברתיות והופך לכוכב.
אבל האמת היא שהסיפור של הכוכב העולה הרבה יותר גדול מזה: הוא נולד למשפחה ערבית באילת, אח בכור מבין שלושה, בגיל 13 איבד את אביו שנפטר, ומאז נאלץ אבורומי לסייע בפרנסת הבית ("הוא אמר לי שאני צריך לדאוג לאמא ולאחים שלי, והתחלתי לחלק פלאיירים בשביל עוד 100 שקל"). אבורומי מעיד שגדל בבית שלא נשען על ערכים דתיים, אבל מאז ומתמיד הרגיש מחובר ליהדות והחליט להמיר את דתו, על אף החשש מתגובת משפחתו. יתרה מכך, אבורומי התעקש להתגייס לצה"ל ואף רצה לשמש בתור לוחם, אולם אימו לא אישרה לו, והוא נאלץ לוותר על השירות הקרבי.
8 צפייה בגלריה
"העובדה שבערב העצמאות יש לי חמש הופעות זה אחד ההישגים הכי גדולים שלי". אבי אבורומי
(צילום: שי פרנקו)
אבורומי מעיד כי הוא עשה הרבה בחייו כדי להרגיש "שייך", אולם את התגיירותו הוא משייך דווקא לחיבור הרוחני שלו לדת היהודית ובכלל למדינת ישראל שבה נולד. "העובדה שבערב העצמאות יש לי חמש הופעות זה אחד ההישגים הכי גדולים שלי", הוא מספר בגאון, "אני גאה להופיע ביום העצמאות. בשנה שעברה ביקשתי להופיע עם דגל ישראל, אני שם אותו בגאווה וזה אחד מההישגים שלי. אני תמיד אייצג את ישראל".
למרות הדברים הללו, יש מי שלא מקבל את התגיירותו או גאוותו הישראלית של אבורומי. "כשהייתי יוצא לדייטים הייתי מספר על העבר שלי ועל ההתגיירות שלי כבר בפגישה הראשונה. תמיד. זה היה כלל. והיו כאלה שאמרו לי 'זה פחות מתאים לי'".
למה לדעתך?
"יש אנשים שלא מחשיבים אותי יהודי. כנראה יש אנשים שרוצים להיות מהרבנות הראשית לישראל כי הם חושבים שהם יודעים איך בן אדם צריך להתגייר. מתברר שהגיור שלי לא מתאים לכולם, למרות שעשיתי גיור אורתודוקסי בצבא ואפילו עשיתי ברית [מילה] רפואית כשנולדתי. יש אנשים שזה פחות מתאים להם, ואני מכבד את זה. אני בחרתי להיות יהודי וישראלי ואני הולך עם זה עד הסוף".
היום, הזמר הצעיר מעיד כי הוא בזוגיות מזה כחצי שנה, והתקבל בזרועות פתוחות בביתה של זוגתו. "היא סיפרה להורים שלה והם החליטו לקבל אותי, זה אחד הדברים המבורכים בעיניי ואני מאוד אוהב אותם. הם משפחה מאוד טובה".
את הקריירה המוזיקלית שלו אבורומי כאמור החל בעקבות "תדעי לך", שיר שכתב על חברתו לשעבר. "קיוויתי להחזיר אותה", הוא אומר בחיוך, "לא חשבתי שתצא מזה קריירה". הסרטון שהעלה לרשתות החברתיות צבר מאות אלפי צפיות והביא אותו לפתוח הופעה ראשונה לפני כשש שנים. "כשהייתי בצבא היה לי מפיק מוזיקלי שטיפל בהכול, מי חשב בכלל שאני צריך מנהל? לא חשבתי שאהיה זמר. עשיתי מוזיקה כדי שהבחורה שכתבתי עליה את השיר תחזור אליי".
אותו המפיק הציע לאבורומי רעיון - פתיחת הופעה ראשונה בבית היוצר, שנותן אפשרות לאמנים צעירים להופיע בתמורה לסכום סמלי. "המפיק המוזיקלי אמר לי 'יש לך איזה שישה-שבעה שירים, בוא ננסה'. באותה התקופה יותר הרגשתי את הקהל בפייסבוק כי הוא היה חזק אז, הסרטונים התחילו לצבור תאוצה ולהגיע לעשרות אלפי לייקים ומאות אלפי צפיות.
"לא ידעתי אם זה ריאלי בכלל לפתוח הופעה, אבל הוא אמר לי 'מה אכפת לך? בוא ננסה', ובאמת בתוך שעה מכרנו את כל הכרטיסים. פתחנו הופעה נוספת ותוך יומיים מכרנו שוב את כל הכרטיסים. עשינו משהו כמו 16,000 שקל. שתבין, עד אותם ימים בכל מה שקשור לכסף אני אפילו לא ידעתי איך נראית הספרה הרביעית".
מה עושים עם הכסף?
"שילמנו לנגנים ובאותו הזמן הייתי משלם על אולפן שעלה 250 שקל, זה כסף שגלגל את עצמו ושימש למחייה ולעזור בבית".
היו לך נגנים? זה יפה יחסית למקום שהיית בו בהתחלה.
"באנו באוטו מאילת לבית היוצר בתל אביב. ציוד הנגינה היה בבגאז'. הסתדרנו, חיים כמו וואחשים, מופיעים כמו וואחשים. אני זוכר שבהופעה הראשונה עליתי לבמה ורציתי לקבור את עצמי, רעד לי הקול כמו ילד בר מצווה, באמת. אבל התמכרתי לזה, לכיף הזה, לבמה, והקהל אוהב אותך ויש אנרגיה מטורפת בחלל. אמרתי שאני אמשיך להוציא שירים, לא יודע מה ייצא מזה".
אחרי שהשתחרר מצה"ל, אבורומי דווקא לא מינף את שתי ההופעות הללו לקריירה, והלך בדרכם של חיילים משוחררים: עבודה בעגלות המכירות מעבר לים בטייוואן, עד שהתקבלה ההודעה שכנראה תשנה את חייו. "המפיק שלח לי הודעה ואמר שיש אופציה לסגור הופעה בזאפה הרצליה. הוא אמר לי שזה 350 איש בישיבה, שאלתי אם אנחנו יכולים למלא את זה הוא אמר לי 'אני בטוח', אז אמרתי לו 'יאללה'".
8 צפייה בגלריה
"אני זוכר שבהופעה הראשונה עליתי לבמה ורציתי לקבור את עצמי, רעד לי הקול כמו ילד בר מצווה". אבי אבורומי בהופעה בהיכל שלמה
(צילום: ניר אמיתי)
האתגר הזה היה שונה מבית היוצר, שבו השכרת המקום מוצעת בסכום סמלי ואין כמעט הוצאות, בעוד סגירת הופעה במקום כמו הזאפה כרוכה בסיכון כלכלי, ואבורומי מעיד כי המצב הסוציו-אקנומי הקשה בביתו ריחף מעליו כל הזמן. "אמרתי למפיק מה שאני תמיד אומר למנהלים שלי - אין לי כסף. אל תעשו דברים בציפייה שאני אחזיר, אם הפסדנו, הפסדנו. אם אתה דופק אותי, קח בחשבון שאין לי איך להחזיר לך".
ומה קרה בזאפה הרצליה?
"המפיק התקשר אליי ואמר שאנחנו גובים 90-100 שקל לכרטיס. הוא אמר לי לחזור כי נמכרו כל הכרטיסים. בהופעה הזאת הבנתי שאני רוצה לעשות מוזיקה, הבנתי שאני לא יכול לעשות את זה באילת, אני רחוק מאנשים".
ההחלטה נפלה ואבורומי העתיק את מגוריו למרכז הארץ, לראשון לציון. "בהתחלה אמא שלי חששה, היא אמרה לי, 'אני לא רוצה שתשאיר אותי לבד'. המצב הכלכלי בבית היה כל כך קשה שלא היה לנו מזגן באילת. אתה יודע מה זה כשאין מזגן בבית באילת? היינו מדליקים מאווררים ונכנסים להתקלח כל שעה וחצי. אמרתי לאמא שלי, 'אל תדאגי, אני הולך לעבוד, לא משנה מה אני אעשה - אשלח לך כסף', וככה היה. יום אחרי שעברתי לגור במרכז התחלתי לעבוד בתור מלצר".
לא חשבת על זה שלפני רגע מילאת את זאפה הרצליה ופתאום אתה ממלצר?
"אני אגיד לך ככה - הפסקתי לעבוד בעבודה נוספת רק לפני שנתיים. אני לא אוהב לא לעבוד, הייתי ברמן, טבח ומנהל בר. את כל הדברים האלה עשיתי במסעדה שקרובה לדירה שלי בראשון לציון. היה לי את הרגע הזה שאמרתי 'אבל לפני דקה מילאתי אולם ואנשים קנו כרטיס בשביל לראות אותי', אבל בדיעבד אני מודה על כל מה שעברתי".
8 צפייה בגלריה
"לא צריך להתייפייף. רוצה לעשות היכל מנורה כי זה הישג בקריירה". אבי אבורומי בהופעה בהיכל שלמה
(צילום: ניר אמיתי)
למה?
"בקלות יכולתי להיות בן אדם שהשמש זורחת לו מהתחת, כפוי טובה, שחצן ומתנשא. בסיבוב ההופעות האחרון מכרנו 20,000 כרטיסים ותכף אנחנו סולד-אאוט במנורה, נשאר לנו למכור אלף כרטיסים להופעה בעוד חודשיים. אלוהים העביר אותי דרך כזאת שאמר לי 'לא משנה כמה תצליח, אני אתן לך סטירות כל הזמן שתזכור מי אתה ומה אתה. שלא תשכח בטעות שבאת מאילת, שהיית נער בסיכון ויכולת לסיים בדרך אחרת'. בדיעבד, מזל שזה קרה. אם לא הייתי עובר את הדרך שעברתי יכול להיות שהייתי מתנהג אחרת. אני לא כזה שרוצה לחיות חיים של כוכב".
ואתה לא חי חיים של כוכב?
"לא. מה זה כוכב בכלל? לפני שנה נסעתי על ניסאן שנת 2007, והסיבה היחידה שהחלפתי אוטו כי היא שפכה מנוע. אמרתי לך, משימת חיי היא לדאוג לאמא שלי ולמשפחה שלי. הבאתי לאמא שלי מזגן הביתה, קניתי לה מדיח כלים. בהמשך אני רוצה לקנות לה בית. היא לא רוצה שאעשה את כל זה, אבל אני רוצה לדאוג לה, זאת ה-משימה שלי".
מה תביא לה אחרי ההופעה במנורה?
"ממה שהבנתי מהמנהלים שלי, בדרך כלל אין כסף בהופעות גדולות".
אז למה עושים את זה?
"לא צריך להתייפייף, אתה רוצה לעשות היכל מנורה כי זה הישג בקריירה, אנשים עובדים על הישגים, הם רוצים לעלות שלבים ולא רוצים להישאר במקום".
את ההופעה במנורה מבטחים סגר אבורומי אחרי שהופיע פעמיים בהיכל שלמה בתל אביב והצליח להוציא להיט אחר להיט שמככב בפלייליסטים בספוטיפיי, יוטיוב ופלטפורמות נוספות. בין השירים הבולטים שלו הדואט עם מור "אין אותנו יותר", "ספרי להם הכל", "מה עובר לך בראש" ועוד, שאת רובם הוא כותב בעצמו. ההצלחה שלו הגיעה גם ליוצרי "פאודה", שליהקו אותו לתפקיד בעונתה השלישית של הסדרה, וכעת הוא נמצא גם במשא ומתן לגבי השתתפותו בפסטיגל הקרוב - אולי החותמת המרכזית למעמד של כוכב נוער.
למרות כל אלה, אבורומי מרגיש שהוא "ליד", ולא באמת זוכה לפירגון שהוא ראוי לו. "רק בחודשים האחרונים התחילו להשמיע אותי ברדיו. אני תמיד בצד ליד כולם. לא משנה כמה הישגים נעשה - ההרגשה שלי מהתקשורת היא שאני 'חמוד' - 'הוא פותח מופע בשוני? כל הכבוד, חמוד. אבל לא בשבילנו'".
למה?
"אני לא יודע. בעיניי זה זלזול בקהל צעיר יותר, שהוא לא מה שבאמת רלוונטי. שמעתי ביקורות של אנשים מהרדיו שאני 'עדיין לא מצליח בשטח'. אתה שומע מה אני אומר? אחרי שמכרנו כל כך הרבה כרטיסים והופענו במלא מקומות בארץ. אבל היום אני אחרי הדברים האלה. פעם הייתי לוקח קשה. היום אני מקבל הכול באהבה. אם שיר לא עובר פלייליסט אני אומר שזה סימן שאני צריך לעבוד יותר קשה ועם הזמן אני מבין שזה זלזול בקהל הצעיר".
8 צפייה בגלריה
"אני תמיד בצד ליד כולם. לא משנה כמה הישגים נעשה - ההרגשה שלי מהתקשורת היא שאני 'חמוד'". אבי אבורומי מתוך הסדרה "פאודה"
(צילום מסך)
זה זלזול בקהל הצעיר או זלזול באבי?
"יכול להיות שזה שילוב של שניהם. באותה מידה יש מקומות שמפרגנים ומרימים לנו. אף אחד לא הביא אותנו למיינסטרים - רק הקהל, לא אף אחד אחר".
אז למה אתה מחבק את התקשורת? היו אמנים שהחליטו לנסות לבד והצליח להם, כמו פאר טסי ועומר אדם בשנות השיא שלו.
"חשוב לי שהקהל יקבל ממני את כל התוכן שאני יכול לתת לו דרך כל המערכות שאפשר. לא אכפת לי אם התקשורת מפרגנת או לא, אני תמיד מפרגן בחזרה. היו תחנות רדיו שהתעלמו ממני בהתחלה ואז התקשרו שנבוא לעשות ביצוע אצלם. על פניו אתה אומר 'אני אחזיר להם, אבל הם לא השמיעו אותנו - עכשיו אני לא בא אליהם', אנחנו פועלים אחרת. אנחנו בגישה של 'לא פרגנתם עד עכשיו, אבל עכשיו אתם כן? אנחנו איתכם'. אנחנו משתדלים לשים את האגו בצד, הוא לא נותן שום דבר חוץ מהתחושה שאתה יותר טוב ממישהו אחר. יש אנשים שלא מחבקים את התקשורת וזו זכותם. אני מאוד ורבלי, לא אכפת לי להתראיין. יש אנשים שלא בא להם לחשוף, לי אין לי מה להסתיר. הקהל שלי יודע איפה אני גר - הם מחכים לי מחוץ לבית, יש לי פתקים על הדלת מדי יום".
מתי זה עובר את הגבול?
"ברגע שהם הגיעו אליי הביתה - זה עובר את הגבול. אני לא יודע איך הם יודעים איפה אני גר. אני פותח את הדלת ואומר להם בצורה מאוד יפה, 'חבר'ה אני שרוף עליכם, אבל אל תגיעו לבית שלי, זה לא נעים לי'. אני מדבר איתם בגובה העיניים ולרוב הם מקשיבים".
"יש הרבה בני נוער שמושפעים ממני, אני לא אתן להם לראות אותי עם בגדים יקרים"
אבורומי כאמור הצליח לפרוץ כמעט כל תקרת זכוכית מבחינת הילד שהחל את דרכו בנסיעה ברכב פרטי עם הנגנים מאילת לתל אביב וכלי הנגינה שבבגאז', אבל הרגע שהיווה סגירת מעגל מבחינתו היה דווקא ההצעה להפוך לפרזנטור של חברת האופנה רנואר.
"כשהייתי בכיתה ז', אמא שלי אמרה לי 'לכבוד יום ההולדת שלך בוא נלך לקנות לך נעליים ממותגות ונחשבות שתהיה גאה ללכת איתן לבית הספר'", הוא מספר. "הלכתי איתה וכולי התרגשתי כי כל החברים שלי לבשו מותגים ואני אלתרתי עם מה שהיה בבית. רציתי להרגיש שייך. היא לקחה אותי לחנות של לי קופר, קנינו זוג והתרגשנו שנינו. למחרת בבוקר הלכתי איתם לבית הספר והייתי בטוח שאני אשוויץ בהן ושלא יצחקו עליי יותר. הגעתי מבסוט ומתרגש, ופתאום בהפסקה אחד הילדים צחק עליי שהנעליים שלי מלי קופר, ומשם קונים רק ג'ינסים.
"כל השכבה צחקה עליי. חזרתי הביתה ונשברתי. אמא שלי שאלה אותי בהתלהבות, 'מה אמרו בבית הספר על הנעליים?'. איזה פרצוף יש לי להגיד לה שצחקו עליי? היא כל כך התרגשה מזה שסוף סוף יש לי משהו להתגאות בו. אמרתי לה שהיה מדהים ונכנסתי לחדר. הייתי בדיכאון מאוד-מאוד קשה מזה. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיים שלי. לדעתי אמא שלי לא יודעת את זה עד היום. אמרתי לעצמי 'אני לא יכול לנצח את העולם הזה, אין לי את היכולת, אין לי את האמצעים'. היום אני אומר זה 'כולה בגד', אבל בתור ילד זה כרטיס הכניסה שלך אדידס. לכל החברים שלי היו מותגים, נעלי נייקי וכובע אדידס ואני רק זורם עם מה שהיה לי בבית. זה גמר אותי".
וכשהגיעה ההצעה להיות פרזנטור של חברת אופנה, הרגשת שניצחת?
"כן, ויותר מזה אני אגיד לך - קיבלתי הצעות ואמרתי שאני אלך רק עם חברה שכולם יכולים לקנות את הבגדים שלה. יש הרבה בני נוער שמושפעים ממני, אני לא אתן להם לראות אותי עם בגדים יקרים. כל מה שאני לובש, גם עכשיו, הוא בר השגה. לא תראה אותי עם חולצה שעולה אלף שקל, למרות שאני יכול. אני רוצה שהילדים יבינו שהבגדים האלה זה סתם, החולצה רק עוטפת אותך כדי שלא ירד עליך גשם, המכנסיים רק שומרים שלא יראו לך את 'החבילה', הנעליים זה רק כדי שלא תדרוך על קוצים".
מה שאתה אומר נחמד, אבל כשתצטרך לעלות לבמה בהיכל מנורה, לא תהיה לך סטייליסטית שתבחר לך בגדים יקרים?
"רוצה שנעלה אותה על הקו?"
כן.
"אין סיכוי בעולם שהוא ילבש משהו מאוד יקר", הסטייליסטית מאשרת את דבריו של אבורומי, ומוסיפה, "יש משפט שהוא אמר לי, שהוא רוצה שכשבן אדם יבקש לרכוש את מה שהוא לובש, הוא יסתכל על המחיר ויגיד, 'אני יכול לקנות את זה. מותגים לא בבית ספרנו. כסף לא קונה סטייל - זה קו המחשבה והווייב שלנו".
אתה יודע אבל שככל שתגדל וההופעות יגדלו יהיה לך קשה לשמור על קו המחשבה הזה. בסופו של דבר יש כללים למשחק, איך תבטיח שההצלחה לא תשנה אותך?
"שמע, אין דבר כזה לא להשתנות. אתה צריך לדעת לאן אתה הולך, או שאתה משתנה לרעה או שאתה משתנה לטובה. ואני אשתדל להשתנות רק לטובה".
