"וויל סמית' עשה זאת שוב", "הדאבל ההיסטורי של ביג ווילי", "הנסיך המדליק מבל אייר הפך רשמית למלך הוליווד", "הכוכב האפרו-אמריקאי המעוטר בהיסטוריה, שלושה אוסקרים בשנתיים".
במציאות אלטרנטיבית, אלה הכותרות שהייתם קוראים בבוקר יום שני, 13 למרץ 2023, אחרי טקס האוסקר הקרוב. לצידן הייתה כנראה מתנוססת תמונתו של סמית', מניף בגאווה שני פסלונים מוזהבים, כמפיק וכשחקן ‑ זכייה שנייה ברציפות, אחרי פרס השחקן הטוב ביותר מ-2022 על "משפחה מנצחת". גם הסרט בכיכובו, Emancipation ("שחרור"), היה בוודאי מוכתר כ"12 שנים של עבדות" החדש פינת "רשימת שינדלר" וכיצירה בעלת חשיבות היסטורית שראוי ללמד בתיכונים בארה"ב, כדי להמחיש את הזוועות שעברו האפרו-אמריקנים במדינה. איזה מלך.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בינתיים, בעולם האמיתי, את טקס האוסקר הקרוב יראה וויל סמית' מהספה בבית. וגם את כל תשעת טקסי האוסקר הבאים אחריו, שמכולם הורחק. זאת בהנחה שיבחר לצפות בעשרה שחקנים מוכשרים, ובעיקר רגועים ממנו - מודים להוריהם ולסוכן שהביאם עד הלום. גם הסרט "שחרור", שבו הוא מגלם עבד שנמלט לעבר החופש, כבר לא יהפוך לקלאסיקה, אחרי שיצא בשירות הסטרימינג של אפל וזכה בעיקר לביקורות איומות.
8 צפייה בגלריה
הסטירה באוסקר. ''כמו הנחיתה על הירח של דורנו, כולנו נזכור איפה היינו כשזה קרה''
(צילום: AFP)
וכך, בגיל 54 הרגיש, שבו כוכבים שייצגו נעורים וחוצפה בניינטיז נאלצים להזיע בכדי לשמר את מעמדם על המסך הגדול ולא לעבור לטלוויזיה (רק טום קרוז, בראד פיט ולאונרדו דיקפריו איכשהו מצליחים בזה) - סמית' צריך להתפלל שמישהו יזרוק עליו איזו סדרה, או הצעה להופיע בסרט עצמאי. הקריירה שלו אולי לא גמורה, אבל בהחלט נכנסה להקפאה עמוקה. ולמרות שאין דבר שהאמריקנים אוהבים יותר מסיפור קאמבק טוב וסוחט דמעות, את ההזדמנות לקבל אותו השנה, עם "שחרור" - הוא כבר פיספס. והצרה הכי גדולה: נראה שאת האיש שאוחז במפתחות לקאמבק העתידי, פגש סמית' בפעם האחרונה במרץ האחרון מקרוב, תחת נחת זרועו - ברנש בשם כריס רוק.
הודעת משטרת לוס-אנג'לס בבוקר 28 במרץ 2022, הייתה לקונית משהו: "דווח לנו על אירוע שהתרחש במהלך תוכנית האוסקר. האירוע המתואר כולל אדם אחד שסטר לאחר. האדם המעורב לא ביקש להגיש תלונה. אך אם אותו אדם ירגיש בהמשך שהוא רוצה להגיש תלונה, מחלקת החקירות של משטרת אל־איי תמשיך לברר מה שקרה באירוע".
"הו, אני חושב שכולנו יודעים להגיד לכם מה קרה באירוע", גיחך בתגובה מנחה הלייט-נייט ג'ימי קימל, כחלק משרשרת בדיחות אינסופית על התקרית שהשתלטה על סדר היום האמריקני. "אני חושב שהסיפור הזה הוא כמו הנחיתה על הירח של הדור שלנו, כולנו נזכור איפה היינו כשזה קרה".
לטובת מי שנחת בדיוק על הירח, הנה תקציר האירועים: הכול החל כשעה לפני מועד הסיום של טקס האוסקר ה-94. רגע השיא המתוכנן באותו לילה, היה זכייתו הצפויה של וויל סמית’ עבור הסרט (המזעזע) "משפחה מנצחת", שבו גילם את אביהן של הטניסאיות ונוס וסרינה וויליאמס - רגע לו שאף כל הקריירה.
סמית', שישב בשורה הראשונה כמו סולטן האירוע, המטיר חיוכים לכל עבר כשכריס רוק עלה להגיש את אחד הפרסים "המשעממים" של הערב - פרס הסרט הדוקומנטרי. כנהוג אצל מגישי הפרסים (בניגוד למדווח, רוק לא הנחה את הטקס), הוא פצח בשורה של בדיחות קרש וירידות-לייט על יושבי השורה הראשונה. ביניהם גם ג'יידה פינקט־סמית', בשמלת ערב ירוקה ומבהיקה וראש מגולח, שהקריירה שלה מעולם לא באמת המריאה מעבר לתפקידי משנה בסרטי ה"מטריקס". "ג'יידה, אוהב אותך. הסרט ג'י-איי-ג'יין 2 - ממש מחכה לצפות בו", אמר רוק, כשהוא מתייחס לסרט משנות ה-90, שבו מגלמת דמי מור טירונית מגולחת שיער.
8 צפייה בגלריה
משפחת סמית' באירוע של הוונטי פייר לאחר האוסקר. חוגגים כאילו אין מחר
(צילום: Gettyimage)
זהו, משפט בן פחות מעשר שניות. הקהל צחק באופן מעושה. גם וויל סמית', שנראה כי דווקא צחק מכל הלב. ג'יידה לעומת זאת, שמרה על פנים חתומות. וויל הבחין בכך - קם ממקומו, עלה לבמה, סטר לרוק וחזר לכיסא. רק אז התרחש אסון יחסי הציבור האמיתי שמאיים לקבור את הקריירה של סמית'. ייתכן אף שהקהל היה מאמין שמדובר בגאג טיפשי ומבוים, אלמלא זעק סמית' לעבר רוק בזעם: "תשאיר. את. השם. של. אשתי. מחוץ. לפאקינג. פה. שלך!!!". פעמיים. כשדמעות בעיניו. חשוב להדגיש כי לבטא את המילה המפורשת "פאק" בשידור חי, בטלוויזיה האמריקנית, מול עשרות מיליוני צופים - זה מעשה שלא ייעשה. רוק רק מילמל בתגובה: “זו הייתה בדיחה על ג'י-איי-ג'יין…" וניסה לחזור להגשת הפרס. הקהל השתתק. העולם השתתק.
רצף הדיווחים הבאים, על מה שקרה בדקות ובשעות שלאחר האירוע, מציג רשומון מאוד לא מחמיא לסמית’ ולהוליווד כולה, וחושף כי בזמן אמת, האולם היה לגמרי עם הצד הפוגע. בראדלי קופר ודנזל וושינגטון מיהרו אל סמית' כדי לנחם אותו בזמן הפסקת הפרסומות, אנתוני הופקינס שיבח אותו על הבמה, בעוד אשת יחסי הציבור הוותיקה שלו, מרדית' וואסון, ממהרת לחדר בקרה כדי להבהיר למפיקי האירוע - שחשבו לרגע לדרוש מסמית’ להתפנות מהאולם - שישכחו מזה, אין מצב, לא יקרה, תראו הוא יתנצל.
המפיקים טענו אומנם לאחר מכן כי רצו רק להימנע מסצנה מכוערת וחסרת תקדים במונחי הוליווד, שבה מפונה הכוכב השחור הגדול בעולם מאולם דולבי המפואר על ידי שוטרים לבנים, אבל האמת היא שגם הם חשבו על הרייטינג ורצו לראות מה סמית’ יגיד ברגע השיא של הטקס. לפי כל העדויות, המפיק הראשי של השידור וויל פארקר, אפרו-אמריקני בעצמו, היה מי ששב ואמר "לא" לדרישת ראשי האקדמיה להעיף את סמית’ מהמקום.
כבר בדקות הראשונות שאחרי האירוע החלו מקורבי סמית’ לדאוג לבקרת נזקים ולהפיץ בקרב עיתונאים את הגרסה הרשמית: ג'יידה סמית’ סובלת מאלופציה אראטה, מחלה שגורמת להתקרחות. רוק צחק, במודע או לא, על אישה חולה. סמית' רק נזעק להגנתה.
כשסמית' עלה לקבל את הפרס, הגיע אסון יחסי הציבור השני במספר: הוא פתח בנאום מלא דמעות על אלוהים וכמה חשוב להגן על המשפחה שלך, בלי מילת התנצלות לרוק או אפילו אזכורו. למרבה התדהמה, האולם כולו קם על רגליו להריע לו - כולל אושיות כמו השחקן חוויאר בארדם, הבמאי הנערץ פול תומאס אנדרסון והבמאית ג'יין קמפיון שזכתה באוסקר על סרט "כוחו של הכלב" שעוסק בגבריות רעילה ואלימה. מי שסירב לקום על רגליו ולפי דיווחים נמנה גם על חברי האקדמיה המיליטנטיים ביותר שדרשו בתוקף להשעות את סמית’, הוא זקן השבט בהוליווד, סטיבן ספילברג. אותו ספילברג שאחראי לפריצה הגדולה של סמית' לקולנוע, לפני יותר מ-25 שנה כשליהק אותו כמפיק "גברים בשחור".
אסון יחסי הציבור השלישי אירע כמה שעות לאחר מכן, כשסמית' יצא לחגוג עם משפחתו בכל המסיבות השוות באל-איי, שיכור מהצלחה ומכוח. אשתו ג'יידה נראתה זורחת מאושר וציחקקה כל פעם שנשאלה על האירוע. בנו ג'יידן סמית’, כוכב כושל שבגיל 23 כבר עונה להגדרה "לשעבר", אף הגדיל וצייץ, "ככה אנחנו עושים את זה!". גאווה משפחתית.
"זה היה לילה נוראי, לילה נוראי", אמר סמית’ בדמעות בהופעה פומבית ראשונה בתקשורת, אחרי תשעה חודשים שבהם נעלם מעיני הציבור, למנחה הלייט-נייט "הדיילי שואו", טרבור נואה. הסיבה הרשמית לראיון הייתה קידום הסרט "שחרור" שיצא באפל TV, אבל המטרה האמיתית הייתה כמובן להציג את וויל סמית’ החדש, המודע לעצמו, המואר.
גם הבחירה בנואה לא הייתה מקרית: המנחה ידוע אומנם כטיפוס עוקצני, אבל את וויל סמית’ הוא משח בדבש לאורך כל הריאיון, תוך שהוא מוסיף עדות ממקור ראשון: "כשראיתי את זה זה היה כל כך מוזר כי זה לא אתה". היה זה כמובן רק אחרי שדיברו כמעט 20 דקות על הסרט המשעמם ועל עבדות במאה ה-19, כשנואה שאל את סמית’ בשיא הזהירות איך הוא מתאר הלילה שהיה "אחד הימים הכי טובים והכי גרועים בחיים שלך". לשאלה המלטפת בחר סמית’ לענות במילה "נוראי", כאילו הוא זה שחטף את הסטירה.
"איבדתי את זה. היה בתוכי כל כך הרבה זעם עצור… והוא פשוט התפרץ. אני לא מנסה להצדיק את מה שקרה", אמר לנואה, ומיד ניסה כמובן להצדיק את מה שקרה: "אומרים: אנשים פגועים פוגעים באנשים אחרים… הכול ביעבע ועלה למעלה… גם הזיכרון של אבא שמכה את אמא עלה לי".
כשנשאל על התנהגותו הזחוחה במסיבות אחרי הטקס אמר, "הייתי מנותק, פשוט ריחפתי". בהמשך הריאיון פרץ בדמעות מספר פעמים נוספות, בעיקר כשסיפר על תגובת אחיינו, דום בן התשע, לאירוע: "הוא הילד הכי מתוק בעולם, ואנחנו יושבים במטבח, האוסקר בידיים שלו. ואז הוא שואל: 'דוד וויל, למה הכית את האיש הזה'", שב סמית’ והתייפח תוך שהוא פונה לנואה ולקהל: "אתם מנסים לעשות לי אופרה ווינפרי?" כלומר לגרום לו לפרוץ בבכי מרגש.
אין ספק שסמית' הדומע זכה לאהדת הקהל שהתקבץ באולפן הקטן של “הדיילי שואו", אבל בהם זה גם הסתכם בערך. אפל TV, שהשקיעה ב"שחרור" יותר מ-120 מיליון דולר, מעולם לא דיווחה לכמה צפיות זכה הסרט (סימן רע לרוב) שקיבל רק 46 אחוז ביקורות טובות בעיתונות האמריקאית. נראה שהמבקרים, שמתייחסים בדרך כלל לסרטים היסטוריים העוסקים בעבדות בדחילו ורחימו - נהנו לחבוט הפעם בסרט המנופח ובסמית’. "סרט חלול ונצלני", "משתמש בפטיש על נושא שדורש משיכות מכחול עדינות", "היה יכול להיות סרט יותר טוב אם סמית’ והבייבי-פייס שלו לא היו משתלטים עליו", וכמובן: "מביך יותר מהסטירה ההיא בטקס האוסקר, וארוך ביותר משעתיים ממנה".
כדי להבין את עומק הצרה שאליה הכניס את עצמו סמית’ באותן 20 שניות של איבוד עשתונות ועוד כמה שעות של זחיחות מרגיזה, צריך לזכור את המעמד שהצליח לרכוש עד אז ככוכב קולנוע. נכון אומנם שלא כל סרטיו בשנים האחרונות היו הצלחות - למעשה רובם, ביניהם "איש התאומים" ו"משפחה מנצחת", היו כישלונות. ועם זאת, סמית' השתייך לחבורת קרוז-דיקפריו, קבוצה מצומצמת של כוכבים שניתן למנות על כף יד אחת ש"פותחים סרט", קרי יכולים להביא להפקתו של פרויקט עתיר תקציב רק כי שמם נמצא על הפוסטר. גם העובדה שיש לו חברת הפקה סייעה לכך.
אלא שמסע בקרת הנזקים שלו לאחר התקרית, שכלל התנצלויות פומביות באינסטגרם וביוטיוב למשפחתו של רוק, לאמו ואפילו לאחיו - לא הצליחו לשדרג את מעמדו השוקע של סמית’ בהוליווד. אפל, שחשבה אפילו לגנוז כליל את "שחרור" ודאגה גם לפרסם את הרעיון בפומבי, שיחררה אותו לבסוף במסע יחסי ציבור צנוע שכלל בעיקר את אותו ראיון של סמית’ לנואה. אגב, תרומתו של "שחרור" ליוקרה של אפל, היא אפסית. סמית’ יכול אומנם עקרונית להיות מועמד לאוסקר, אם חברי האקדמיה יחשבו משום מה שהציג בו הופעת מופת, למרות שהסיכוי לכך קלוש ‑ אבל בהינתן העובדה שהוא לא יכול להגיע לטקס בכלל, מה יהיה הטעם בכך?
לא בכדי הקדיש סמית' את הדקות הראשונות בריאיון עם נואה להתנצלות בפני הבמאי של "שחרור", אנטואן פקואה ("יום אימונים מסוכן", שהביא לדנזל יריבו-חברו של סמית’ אוסקר). זה שכל ההשקעה שלו ושל מאות אנשי צוות שצילמו בביצות שורצות התנינים של לואיזיאנה, שנה לפני התקרית - נקברה תחת האירוע המביך.
חמור מכך, מבחינת סמית'. גורמים בנטפליקס אישרו כי פרויקט עתיר תקציב בשם "מהיר ומשוחרר", שבו אמור היה לגלם פושע שבונה את חייו מחדש אחרי שאיבד את זיכרונו - "יצולם אולי עם כוכב אחר". גם סוני, שהחלה לקדם את הפקת "בחורים רעים 4" - פרק חדש בסדרת האקשן שהפכה את סמית לכוכב לפני כמעט 30 שנה ואף הזמינה טיוטת תסריט, "עצרה כרגע את התהליך ומחכה לראות מה ההשלכות". אתר TMZ הוסיף כי "יש עוד שורה של סרטים באולפן סוני שקשורים אליו - כבמאי או כמפיק - למשל המשכונים ל'הנקוק' ו'קרטה קיד' בכיכוב בנו שעלולים לסבול מגורל דומה". בינתיים, נראה כי גם שרשרת ההתנצלויות לא הועילה, ואף סרט חדש בכיכובו של סמית' או בני משפחתו, לא יצא לדרך.
הפרויקט היחיד שסמית' יכול להתנחם בו הוא קריינות והנחיה של סדרת מסעות בדיסני פלוס שכבר יצאה לדרך, בשם "מהקוטב לקוטב", במסגרתה הוא נוסע למדינות שונות בעולם ולומד על האקולוגיה שלהן. בראיון עם נואה, שמח סמית' לספר על הביקורים שלו בבהוטן, במזרח התיכון ובאנטארקטיקה, כשהוא מצטייר כמטייל מהורהר שיצא ולעשות ויפסאנה בהרים כדי להתמודד עם האלימות שפיעפעה בתוכו.
יש כאמור אדם אחד שלא קונה את "המהפך" של וויל סמית’. לרוע מזלו, זה גם האיש החשוב ביותר להמשך הקריירה שלו: כריס רוק. ברור לכולם שסולחה פומבית בין השניים, אולי אפילו בסרט או מופע סטנד-אפ משותף, היא המפתח לקאמבק ולשיקום מעמדו בהוליווד. איזה. בימים הראשונים אחרי התקרית, רוק נעלם. היו אף מי שחששו לשלומו ובריאותו הנפשית. גם שבוע לאחר מכן, במופע הסטנד-אפ שלו, סירב רוק להתייחס לנושא למרות בקשות הקהל. ואז לפתע משהו השתחרר בו. הוא החל לשלב את סיפור התקרית במופעיו, תוך שהוא מזכיר לכולם מי הבריון ומי הקורבן באירוע. יכול להיות שתרמה לכך העובדה שכמות ההזמנות למופע של רוק עלתה ב-641 אחוז (!) בעקבות האירוע. וכך, אם נראה בתחילה שהוא זה שיצא מושפל מהתקרית, גם בעקבות הדיון המוזר שעלה ברשתות בשאלה "מכות לקומיקאי שצחק על אשתי - בעד ונגד" ‑ מהר מאוד התברר שרוק לא רק התגבר על התקרית, הוא גם הצליח לצאת ממנה כשידו על העליונה.
בספטמבר, אחרי עוד סרטון התנצלות של סמית' - רוק כבר הבהיר במופע סטנד-אפ שאין על מה לדבר. "פאק יו ופאק הסרטון שלך'", אמר רוק לקהל המריע בלונדון. כשהקומיקאי דייב שאפל שהופיע איתו וגם לו לא חסרו השנה שערוריות, שאל אותו: "כריס, תגיד, זה כאב?" הוא ענה: "בטח שהשיט הזה כאב! האיש שיחק פעם את מוחמד עלי!" ‑ תזכורת לתפקיד שעליו היה מועמד סמית' לראשונה לאוסקר, והפסיד. כשהופיע בליברפול בהמשך אותו סיבוב, רוק, שהיחסים בינו לסמית' היו מתוחים כבר קודם - הוסיף גם פאנץ' אכזרי ומדויק: "זה מה שקורה כשאתה מקדיש 30 שנה להיראות כמו 'הבחור המושלם', ואז ברגע אחד מתברר שאתה מכוער כמו כולנו".
וזה בעצם הסיפור כולו: לו הסטירה הייתה מוטחת על ידי כוכב ידוע לשמצה כמו ג'וני דפ, קניה ווסט, או צ'ארלי שין, כולם היו מצקצקים, מגנים, ועוברים לאירוע הבא. אבל סמית’ בנה קריירה שלמה על הדימוי של מיסטר פרפקט וכשהלכה לו הפסאדה, הלכה גם הקריירה. היו גם מי שנזכרו פתאום במיילים של אולפן סוני שהודלפו ב-2015 על ידי צפון-קוריאה, שבהם הזהיר מנהל בכיר את חברו: "אל תיתן למשפחה הזו להתקרב לסרטים שלך". במילים אחרות: סמית’ אולי נראה כמו החבר הכי טוב של כולם, אבל הוא ומשפחתו (אותה ניסה ללהק לסרטיו) הרבה פחות פופולריים בעיר הסרטים מהתדמית ה"ביג ווילי" שטיפח. היו גם מי שאיווררו באותה הזדמנות גם את הדיווחים על היחסים הפתוחים של סמית’ וג'יידה, כראיה לכך שלא מדובר בבחור הנחמד מהדלת ממול.
והייתה גם זווית נוספת ומשמעותית לאירוע. בניגוד לדנזל וושינגטון, כוכב אמיץ ממנו, סמית’ דאג תמיד לשחק את מה שניתן לכנות בזהירות "השחור הטוב". הוא מעולם לא גילם על המסך פושע, אדם עלוב או סתם לא נחמד. הוא תמיד היה גיבור, תמיד זכה לגאולה, תמיד משעשע ולא מאיים, בטח לא כלפי לבנים. אגב, הוא סירב בעבר לתפקיד ג'אנגו בסרט של טרנטינו כי "הוא לא באמת הגיבור של הסרט", מה שמסביר אולי למה הפיק לעצמו לבסוף ג'אנגו משלו בדמות הסרט "שחרור".
וזה אולי הצד הטרגי והמטריד ביותר בסיפור הסטירה. סמית’, שהואשם בתחילת הקריירה שאינו מייצג את מצוקת השחורים ומעדיף לבדר את הלבנים בלהיטי ראפ בטעם וניל כמו "גטינג ג'יגי וויז איט" ‑ הגיע לשלב בקריירה שבו הוא רוצה להשאיר אחריו מורשת של אייקון, וספציפית אייקון שחור. משהו בין אופרה ווינפרי לברק אובמה. גם הסרט עליו זכה באוסקר, "משפחה מנצחת", הוא שיר הלל לאבות אפרו-אמריקנים שמצליחים לחלץ את המשפחה שלהם משכונת עוני (צדדים אפלים יותר של ריצ'רד וויליאמס כאיש משפחה מחורבן כלפי ילדיו מנישואים ראשונים, הוצנעו מאוד בסרט). "שחרור" היה אמור להכניס אותו לפנתיאון כנציג הבכיר של האפרו-אמריקנים, בדומה למה ש"שינדלר" עשה לספילברג.
במקום זאת, תקרית הסטירה עשתה את ההפך: לדיון על גבריות רעילה מול הרצון להגן על משפחתך, נוספו גם הערות על שכיחות האלימות במשפחות אפרו-אמריקניות. לחלק גדול מהתגובות ברשתות היה טעם גזעני מגעיל. גם סמית’ עצמו, בריאיון עם נואה, דיבר לראשונה בפתיחות על כך שאביו היה גבר מכה. מי יודע, אולי ייצא מזה סרט טוב יום אחד.
ואולי מכאן תבוא הגאולה של וויל סמית’. לקראת סוף השנה התפרסמו בעיתונות ההוליוודית מאמרים שטענו שאולי הגיע הזמן לסלוח לוויל סמית’. שאולי הגזמנו, שאולי העובדה שמדובר בגבר שחור גרמה לתקשורת להוציא את המעשה המכוער שלו מפרופורציה. אולי. מה שבטוח הוא רק דבר אחד: מעולם לא ניחתה סטירה כואבת יותר על קריירה של אדם אחד. ואת הסטירה הזו נתן אדם אחד, לעצמו: וויל סמית’.
