בשבוע שעבר רכבה השחקנית אגם רודברג על אופניה ופתאום הבחינה בנועה ארגמני ובאביה. בריאיון ל"7 לילות", שיתפרסם מחר (ו'), היא מספרת על המפגש ועל התחושות הקשות שעלו בה בעקבות המלחמה. "עצרתי לידה ואמרתי לה שאני מעריצה אותה", היא מספרת. "נועה מהממת, יש לה חיוך כובש. אני מניחה שהיא מתחילה תהליך שיקום לכל החיים, אבל תודה לאל שהיא פה, והלוואי שיהיו לנו עוד חטופים וחטופות שיחזרו, כי בסוף זה הדבר הכי חשוב. אין לנו בכלל מה לדבר על שום דבר אחר. המלחמה צריכה להיגמר".
בריאיון היא גם סיפרה מדוע היא יוצאת להפגנות. "אני יוצאת להראות תמיכה במשפחות החטופים, אני חושבת שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות. מאז 7 באוקטובר נפגשתי עם תחושה שלא הכרתי, שהיא זעם. לפני 18 שנים, כשגרתי בניו יורק, אנשים היו אומרים לי, "איך את לא מפחדת לגור בישראל?" והייתי אומרת להם, "תקשיבו, זה המקום הכי טוב בעולם. יש שם את הים הכי טוב, את מזג האוויר הכי טוב, את האנשים הכי טובים והכי מצחיקים והכי יפים". גם עכשיו אני מאמינה בזה, אבל המצב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו חייב להיגמר. חייב להסתיים. יש לנו שתי בנות, שיהיו בריאות, הלני בת ארבע ומילה בת שנתיים, ואנחנו עושים הכול כדי לשמור עליהן. אין לנו מחשבה לא לחיות כאן, אין לי פלאן בִּי. אנחנו נשארים במדינת ישראל. זו המדינה שלנו, לטוב ולרע. אנחנו בתקופה משוגעת בהיסטוריה של מדינת ישראל. אני מאוד מקווה שהנקודה הזו בזמן תעבור בקרוב והמלחמה תיגמר, שנחזור לחיות פה בטוב. אבל בשביל שזה יקרה, דברים צריכים להשתנות".
מתוך "אינדל"
(באדיבות HOT ודורי מדיה סטודיו)
רודברג, שמככבת בימים אלה בסדרה המדוברת "אינדל" ב-HOT, מסבירה למה לדעתה הנהגת המדינה כשלה. "המדינה לא מתנהלת טוב. אין על זה עוררין. קרה פה האסון הכי גדול מאז קום המדינה, מאז השואה. הממשלה צריכה לקחת אחריות. זו העבודה שלכם. כשלתם בה? קחו אחריות! הכול השתנה. לא נחזור להיות אותם אנשים. אנחנו הרבה פחות תמימים ונאיביים. לא האמנתי בחלומות הכי מופרעים שלי שדבר כזה יכול לקרות. עד גיל 15 גרתי במושב, עד שעזבתי לתל אביב. המשפחה שלי עדיין שם. המושב חצי שעה מג'נין, זה ממש קרוב, ו-7 באוקטובר גרם לי לחשוב על המשפחה שלי. לא היה לי פחד כזה מעולם כשגרתי שם, כי מי האמין שדבר כזה יכול לקרות? כל הסביבה אלה יישובים ערביים ויש בינינו שלום. אני רוצה להאמין שמי שחי בישראל אוהב את ישראל. לצערנו הרב אנחנו רואים בין ההרוגים גם חיילים דרוזים וערבים. אנחנו חיים בסיוט. בלב שלי אני אדם אופטימי שמאמין בטוב. אני יודעת שבסוף יהיה טוב, אבל אני רוצה שזה יגיע עכשיו. שיבטיחו לסינוואר הכול ויחזירו את החטופים. איך זה הגיוני שהבנות המסכנות האלה יושבות במנהרות חשוכות מתחת לאדמה ועוד לא חזרו? צריך לעשות הכול, לתת להן הכול, מבחינתי שלא יישאר פה אדם אחד בבית הכלא. לתת להם את כולם - ושיחזירו את 120 החטופים. אחרי זה לגמור אותם. אבל אחרי זה".
2 צפייה בגלריה
"מי האמין שדבר כזה יכול לקרות? אנחנו חיים בסיוט". מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר
(צילום: REUTERS/Mohammed Fayq Abu Mostafa)
השחקנית מספרת גם על הדרך שהיא בוחרת להשקיע את הכסף שאותו היא מרוויחה."בגלל שעזבתי את הבית שלי בגיל 15 ועברתי לגור אצל הדודים שלי בתל אביב, בגלל העבודה, היה לי איזה רצון לחיות בבית שהוא שלי, שלא יוכלו להוציא אותי ממנו. מתוך המקום הזה, מתוך צורך, ב-2003 קניתי דירה. אחרי כמה שנים מכרתי אותה וקניתי שתיים, ואז המשכתי להתפתח בתחום הזה. היה לי שכן שאמר לי, "אני הולך לקנות דירה". אמרתי לו, "אני באה איתך". ככה התחלתי. זה התחיל בכלל ממקום הישרדותי. אני ממש זוכרת שב-2004 שחקניות בנות גילי היו נוסעות באאודי וב.מ.וו, ואני אמרתי לעצמי, 'אני לא אבזבז על מכוניות, אני אקנה לי בתים'".
רודברג מספרת גם על החלום המקצועי הכי גדול שלה. "החלום שלי זה לשחק את שרה נתניהו. חלום חיי. היא סופר-חכמה בעיניי, כריזמטית. דמות מורכבת. פגשתי אותה לפני המון שנים בקיסריה".
