התמונות המשותפות של אשטון קוצ'ר וריס וויתרספון על השטיח האדום, במהלך קידום הסרט המשותף שלהם, "אצלך או אצלי", די סיכמו את העניין. וויתרספון וקוצ'ר נראו יותר כאילו הם חולקים מגירה בארון תיקים במס הכנסה מאשר מגלמים זוג אוהבים בקומדיה רומנטית חדשה. שניהם נראו כל כך לא בעניין האחד של השני ולהפך, עד שלא מעט צופים העלו תהיות לרשת. קוצ'ר ענה בתשובה מוזרה משל עצמו: "לא רציתי להיות ידידותי מדי כלפי וויתרספון כדי לא לעודד שמועות שיש בינינו רומן". כאילו, מה? או שזה הכובע הכי בוער שנתקלתי בו אי פעם או, וזאת האפשרות היותר סבירה, שלאף אחד, כולל שני הכוכבים, לא מתחשק לקדם את הקומדיה הרומנטית שלהם. אולי מפני שהיא לא רומנטית ולא קומית, ובעיקר לא מוצלחת. ואתם לא זקוקים לשעתיים שנטפליקס תגזול מחייכם כדי להבין את זה, מספיקות חמש דקות ותגיעו למסקנה הזאת לבד.
האירוע המכונן של "אצלך או אצלי" מתרחש אי אז בשנת 2003. בתאורה מחמיאה ואפלולית, וויתרספון וקוצ'ר הם שני אנשים בשנות ה-20 לחייהם בסטוץ לילי. 20 שנה מאוחר יותר - אלוהים יודעת מה קרה באמצע - פיטר (קוצ'ר), הוא התגלמות הקלישאה של הגבר שלא מצליח להתחייב למערכת יחסים. דבי (וויתרספון) היא האמא הלחוצה והחד-הורית מסוג הליקופטר לנער מתבגר, שאלרגי לכל מה שאמא אדמה הצליחה לייצר. הבית שלה חם ועמוס, שלו קר ומלוטש. הם חברים מצוינים שלא מספרים אחד לשני שום דבר בשיחות פייס-טיים ארוכות, היא מלוס אנג'לס והוא מניו יורק.
והנה, סוף-סוף מגיעה העלילה: חופשת העבודה המתוכננת של דבי בניו יורק מאיימת להתבטל כי לשמרטפית של הבן שלה יש בלת"ם, אז פיטר מציע החלפות בתים: הוא ישמור על ג'ק בזמן שדבי תתפרע בעיר הגדולה, כלומר תעבור קורס בהנהלת חשבונות. היפוך המגורים גורמים להם להכיר טוב יותר האחד את השני כשהם עושים את מה שכולנו עושים בבתים של אחרים: מחטטים. המסקנה – לא תאמינו – הם בעצם אהבו האחד את השני במשך שנים ועכשיו הם צריכים להתגבר על מכשול מטופש כלשהו, כי הרי בלי מכשול אין מתח, ולהפוך לזוג.
לביקורות נוספות במדור:
עשרה קבין של סתמיות ושיממון ירדו לעולם, תשעה מהם צנחו על "אצלי או אצלך". נדמה שהיקום גייס את כל כוחותיו כדי לעקר אותו ממשמעות או עניין. וויתרספון וקוצ'ר, שניהם שחקנים קומיים נהדרים, כל אחד בתחומו, חולקים כימיה של שדות מגנטים דוחים. בשום שלב אני לא מצליחה להאמין לאינטראקציה ביניהם – לא חברי נפש, ואלוהים יעזור לי, בטח לא נאהבים. לחברות האמת שהסרט מבקש שנאמין שמתקיימת בין השניים אין שום אחיזה או הוכחה בשיחות שלהם. לא אצלו ולו אצלה ולא אצל אף אחד.
דבי מתנשפת כשהיא נכנסת לבית של פיטר כאילו מעולם לא ראתה אותו במאות שיחות הווידאו שהם קיימו במהלך שני העשורים האחרונים. פיטר נדהם מכמות הפתקים שהיא השאירה לו בבית כאילו לא היה לו מושג שמדובר בחולת שליטה. הדיאלוגים שלהם ושל הדמויות האחרות בסרט כל כך נוסחתיים וחסרי נשמה שנדמה שהם נכתבו על ידי צ'אט GPT מסורס. מצב מפתיע, בעיקר בהתחשב במי שאחראית לדיאלוגים - התסריטאית אלין ברוש מקנ'נה ("השטן לובשת פראדה", "האקסית המטורפת"), ש"אצלי או אצלך" הוא גם ההתנסות הראשונה שלה כבמאית. ועוד לא התחלנו לדבר על התסריט הכה צפוי, שאם הייתם מחברים אליו מוניטור רפואי הייתם מגלים שהוא מת כבר שעות.
נטפליקס מן הסתם מחויבת להציע למנויים שלה סרט ולנטיינז דביק ואופטימי עם כמה אמירות שחוקות על החיים, לרגל החג. אבל "אצלי או אצלך" מרגיש כמו המנה היקרה בארוחה שהשתבשה ולאף אחד אין אומץ להשליך אותה, כי היא עלתה כל כך הרבה כסף - אפשר רק להניח מה היו המשכורות של וויתרספון וקוצ'ר, שני שחקנים מליגה א' בהוליווד - מה שאומר שהיא פשוט נשארת במקרר עד שהיא מעלה עובש. נקודת האור היחידה היא טיג נוטארו, הקומיקאית והסטנדאפיסטית המצוינת שמצליחה להכניס קצת נשמה לתפקיד שלה, ומצילה את הצופים משעתיים של גלגולי עיניים. מחפשים מתנת ולנטיין טובה (בהנחה שהוא לא היה אנטישמי)? חסכו מאהוביכם את הצפייה בסרט הזה.