לפי נתונים שפרסם מכון המחקר Pew בחודש מרץ 2023, רק 13 מדינות מתוך 193 המדינות החברות באו"ם מונהגות על ידי נשים. בתשע מהמדינות האלה זאת הפעם הראשונה שנציגת מחצית מהאוכלוסייה מכהנת בתפקיד. "המדינה הזאת צריכה אמא", שר שלום חנוך וביטא את הכמיהה לניפוץ תקרת הזכוכית בישראל, מקום שבו אוהבים לשיר על אימהות - ואת הכוח להעניק לאבות.
"המשטר" – טריילר
(באדיבות HBO)
השאלה כיצד התרבות מקדמת מנהיגות נשית עולה מצפייה בדרמה הסאטירית "המשטר" של HBO (זמינה בישראל ב-HOT, yes וסלקום tv). המיני-סדרה של וויל טרייסי, שכתב עבור "יורשים", "השבוע שעבר" עם ג'ון אוליבר והסרט "התפריט", מעמידה במרכזה את אליינה ורנהאם - שליטה סמכותנית ברפובליקת בננות מדומיינת במרכז אירופה ואדם שראה ימים יפים יותר בכל הנוגע ליציבותו הנפשית. היא מדמיינת שהארמון ממנו היא לא יוצאת מלא בעובש שמפורר לה את הריאות, נפטרת מבעלי תפקידים כמו שזורקים גרב עם חור, ומתעניינת בנתיניה בערך כמו שאכפת לה מהרייטינג של "פקין אקספרס". ואז, בעוד קפריזה אופיינית, היא שולפת חייל זוטר וחמום-מוח (מתיאס שונארטס המצוין), והופכת אותו לאיש חשוב מדי, מה שמשנה את כל הדינמיקה המופרעת ממילא בארמון.
את אליינה מגלמת קייט ווינסלט בווירטואוזיות בלתי מפתיעה בעליל, ובאותו חן וחוסר מאמץ שבו השחקנית מעבירה את הריאיון לקידום הסדרה. אולי אלה השנים הארוכות בהוליווד או שישה חודשי צילומים בדמותה של פוליטיקאית: בכל מקרה אין לווינסלט בעיה לצלוח 20 דקות עם אותם שניים-שלושה מסרים. "אתה פשוט לא יכול לחשוב על זה", היא אומרת ל-ynet בנוגע לשאלת הייצוג השלילי של מנהיגות נשית. "כשאת שחקנית שמתבקשת לשחק תפקיד של דיקטטורית מומצאת, שחיה בפרנויה והיא פגיעה ושבירה בתוך עולם משל עצמה, התפקיד שלי הוא לנסות להרים את מה שכתוב על הדף ולהפיח בו חיים. שמחתי שהכותבים השלימו את הסיפור לפני שקראתי אותו בכלל, כך שכל הפרטים הקשורים ליקום הזה כבר נכתבו.
"אלינה כל כך מיוחדת, חריגה, שזאת העבודה שלי לגלות מה עומד מאחורי המסכה שלה", היא אומרת, "אתה כמעט לא יכול לבטוח בה. זה נועד להיות אבסורד, זה לא אמיתי. זאת לא היסטוריה, זה לא דוקו. וזה די אגנוסטי ביחס לדוגמאות מהחיים האמיתיים. אני מקווה שזה יצחיק וישעשע אנשים".
אז את עדיין חושבת שהעולם צריך יותר מנהיגות.
"אני מתגעגעת לג'סינדה ארדרן (ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר - ע"ש). ואני בכלל לא ניו-זילנדית!".
לאורך השיחה, ווינסלט תחזור על הנקודה לפיה הסדרה היא "לא היסטוריה" ו"לא דוקו". אבל "המשטר" בהחלט נראית כאילו ספגה השראה משליטים אנטי-דמוקרטיים חיים ובועטים. גם מערכת היחסים בין המדינה המדומיינת למעצמות אמיתיות, ובראשן ארצות הברית, לא מנותקת מהקשרים אמיתיים. למעשה, התחכום של "המשטר" נובע מההקפדה שאליינה לא תהיה רק מטורללת אלא גם דמות כריזמטית וחדה, שיודעת לגעת בלב העם כשיש בזה צורך וגם להצליף במערב הצבוע באמצעות מנופי הלחץ שעומדים לרשותה.
"זאת סאטירה גיאו-פוליטית וברור שאנשים ייקחו ממנה מה שהם רוצים", אומרת ווינסלט. "מה שאהבתי זה שזאת דיקטטורית אישה ורציתי לחפור באדם מאחורי המסכה, לצלול לממד ההזוי אצלה, שאין לך מושג מה היא עומדת לעשות. הרגשתי שזה חשוב שהיא תיראה כמעט מושלמת מדי, באופן שמעורר אי-נוחות, כאילו אתה לא יכול לבטוח בה, ואתה לא יודע מי היא באמת".
אחד הפיצ'רים החשובים בדמות, למשל, היא השיחות שאליינה מנהלת עם אביה המנוח, שקבור במאוזוליאום שבנתה לכבודו. "הסצנות הללו נתנו לי הרבה מאוד תובנות על טראומות הילדות שהיא עדיין נושאת. זה השפיע על האופן שבו אני רוצה לתת לטראומה לחיות בגוף שלה: איך שהיא מדברת וזזה ומתנהגת עם אנשים. צריך שנרגיש שהיא פגיעה ושבירה אבל גם חסרת פחד ומלוטשת. הייתי צריכה להיות אמיצה מספיק כדי לנסות הכל, כי אף פעם לא שיחקתי תפקיד כזה קודם. ועד עכשיו אין לי מושג איך עשינו את זה.
"הייתי אומרת לעצמי", היא מוסיפה, "שאסור לי להיות ג'ון קליז ב'מלון של פולטי', כי למרות שהוא כל כך מבריק זה כמעט בלתי ניתן לצפייה: אתה כל הזמן מרגיש שהוא עומד לפגוע בעצמו או שמשהו ישתבש, וזה לא נעים. רציתי להביא את הקהל לנקודה הזאת, אבל לא בפרק הראשון אלא אחרי שהצופים והצופות כבר יהיו שקועים בדמות שלה".
עם ארון פרסים בגודל של כמה מחוזות ברוסיה, כולל אוסקר על "נער קריאה" ואמי על "מילדרד פירס" ו"הסודות של איסטאון", ווינסלט בת ה-49 לא צריכה לבצע תחקיר מקיף כדי לדעת איך זה מרגיש שהדלתות נפתחות בפניך באשר תלך. לכן היא גם ערה לסכנה שגם שחקנים ושחקניות במעמדה יכולים להפוך לשילוב גרוע בין דיקטטור לדיווה, אך לטענתה אין סיכוי שתיפול במלכודת. "אני מאוד בת מזל שיש לי משפחה מאוד אוהבת", אומרת ווינסלט, "יש לי שתי אחיות ואח והורים טובים ודואגים. תמיד הייתי נטועה בעולם האמיתי ובמציאות. כשהפכתי לשחקנית מצליחה זאת הייתה הפתעה ענקית, לא דמיינתי את זה ואני אסירת תודה על ההזדמנויות – אבל זאת רק עבודה שאני עושה, והיא לא חשובה יותר מהאדם שנמצא מאחורי המצלמה או האיש שמביא לשחקנית את הקפה. לכולנו יש מקום וכולנו צריכים לדאוג זה לזה. אני לא בבועה, תודה לאל".
"המשטר" הוא לא מופע יחיד של ווינסלט: יו גרנט מותיר חותם למרות הופעה קצרה בתפקיד מנהיג האופוזיציה הכלוא, אנדראה רייסבורו משעשעת ונוגעת ללב כיד ימינה של אליינה, וכאמור שונארטס עושה עבודה מצוינת. גם ההפקה והעיצוב מרשימים ומשכנעים, ומעל הכל ניצב תסריט רצוף דיאלוגים מסחררים ומושחזים. אבל ווינסלט היא מה שמעניק ל"משטר" אבק פיות. באחד הראיונות, הבמאי סטיבן פרירס - שביים מחצית מפרקי הסדרה - תיאר אותה כ"כוכבת קולנוע מפעם". ווינסלט שומעת את זה ומתאמצת לא להיקרע מצחוק.
"ההגדרה שלי ל'כוכבת קולנוע מפעם' זה בהחלט לא אני, בוא נבהיר את זה. כנראה שהוא לא מצא מילים אחרות. אולי עדיף שהיה אומר 'היא נראית מאוד עצבנית, מוטרדת, ממש חסרת ביטחון', כי ככה כולנו הרגשנו בקריאה המשותפת הראשונה של התסריט. מתיאס (שונארטס) דיבר ממש בשקט, וגם ככה קשה להבין אותו. כולם שאלו 'מה, ככה הוא יבצע את התפקיד?'.
"בשבילי", היא מוסיפה, "כוכבת קולנוע זאת המצאה. זאת הדרך שאנחנו מתארים אנשים שהשיגו הצלחה מסוימת בעבודה שלהם. אני מנסה לעשות את העבודה שלי, להיות אדיבה ואסירת תודה על כל מה שיש לי. והכי חשוב לזכור זה שכשאת אישה ואת מתבגרת – זה דבר טוב, לא דבר רע. כל אדם בפרופיל גבוה בתעשייה הזאת צריך להיאחז בתכונות הללו".
