באביב 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, נחת בישראל הקולנוען האמריקני אוליבר סטון. הוא עזב את חיי הנוחות בלוס אנג'לס כדי לתעד מקרוב את המתיחות הנפיצה והאלימות הקשה באזור. מלווה בבנו שון ובצוותי הפקה מקומיים, הוא תיעד את המציאות הקשה בשטח בין פיגועי תופת נוראיים לפשיטות צה"ל ההרסניות, וסקר את הדילמות הפוליטיות, המדיניות והמוסריות של הישראלים והפלסטינים. כל אלה נכרכו יחדיו לדוקו "פרסונה נון גרטה" - שם מוזר, בהתחשב בכך שבכירים משני צדי הקו הירוק נאותו להיפגש פנים מול הפנים עם הבמאי זוכה האוסקר. ממפקד גדודי אל-אקצא ונציג חמאס ועד לאהוד ברק ושמעון פרס. אפילו ראש האופוזיציה בנימין נתניהו שמח על ההזדמנות לשוחח איתו מול המצלמה (ורק יאסר ערפאת התחמק). ואכן, הסרט שהושלם אחרי שנה הוא כנראה אחד השקולים וההגונים שנוצרו על ידי קולנוען זר על הסכסוך במזרח התיכון.
שני עשורים לאחר מכן, סטון ישוב לארץ הקודש בהזמנת פסטיבל ירושלים כאורח כבוד. בכל הנוגע לקריירה שלו, הוא אכן כזה. יצירות מופת כמו "פלאטון" (זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר ב-1987), "נולד ב-4 ביולי" (עליו זכה באוסקר כבמאי ב-1990), "אקספרס של חצות" (עליו זכה באוסקר כתסריטאי ב-1979), והדרמות "סלבדור", "וול סטריט", "הדלתות", "ג'יי. אף. קיי - תיק פתוח", "רוצחים מלידה", "ניקסון", ו"יום ראשון הגדול" מיצבו את הבמאי כקולנוען חשוב. מעמדו נשמר גם בתחום התעודה עם סרטים וסדרות דוקו מקוריים כפי שהם נועזים מ"ההיסטוריה הסודית של ארצות הברית" ועד סרטו החדש "אטום עכשיו", שיוקרן בפסטיבל שייפתח בשבוע הבא.
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
אבל כשמדובר באישיות הציבורית שלו, סטון בן ה-76 נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בהוליווד. בגלל הביקורת הנוקבת שלו כלפי האומה האמריקנית, בגלל חיבתו המוזרה לאויביה, ולא פחות מכך, בגלל התנגדותו העזה לבנות הברית של ארצות הברית, ובראשן ישראל. כפי שעולה משלל התבטאויות האנטי-ישראליות שלו בשנים האחרונות.
"ישראל זיינה את מדיניות החוץ של ארצות הברית"
יש מי שרואה בסטון אחד ממחוללי הקונספירציות הגדולים שפעלו לפני עידן האינטרנט. כך למשל ב"ג'יי. אף. קיי - תיק פתוח" מ-1991 הוא הואשם בהפצת בדיות היסטוריות בסגנון "סרק, סרק" בנוגע להתנקשות בנשיא ג'ון אף. קנדי. ואילו בסדרת הדוקו שיצר ב-2010, "ההיסטוריה הסודית של ארצות הברית", הציף תיאוריה לפיה תעשיינים אמריקנים עמדו מאחורי היטלר כמי שנלחם את מלחמתם בסוציאליזם. בריאיון ל"טיימס", סטון הסביר שהנאצים הרגו הרבה יותר רוסים מאשר יהודים, מידע שנקבר תחת השואה בגלל שליטת היהודים בתקשורת: "הם עובדים קשה. הם מנטרים כל התבטאות. זה הלובי הכי חזק בוושינגטון. ישראל זיינה את מדיניות החוץ של ארצות הברית במשך שנים".
כמובן שהליגה נגד השמצה וארגונים יהודיים אחרים אליהם כוונו הדברים הגיבו בחריפות וכינו אותם אנטישמיים. סטון, בן לאב יהודי, נאלץ להתנצל: "ניסיתי להעלות טענה היסטורית על היקף הטבח שהגרמנים ביצעו, העליתי האשמה מגושמת בנוגע לשואה. ברור שהיהודים לא שולטים בתקשורת או בכל תעשייה אחרת".
"הישראלים פשטו על ה'מרמרה' כמו פיראטים בלב ים"
בריאיון טלוויזיוני בתוכנית האירוח של ביל מאהר, אתגר המנחה את סטון בנוגע למדיניות ישראל על רקע המשט לעזה והתקרית האלימה על הספינה הטורקית "מרמרה" ב-2010. הבמאי אמר: "אני מרגיש שהמדינה שלנו איבדה את העוגן שלה. יש לנו מדינה-שותפה שעובדת איתנו, ויש לה משרד חוץ משלה ושמו איפא"ק (הוועד האמריקאי-ישראלי לענייני ציבור), והם אומרים לנו מה שהם רוצים. כמעצמה גרעינית, הם רצו לחמש את דרום אפריקה ב-1985, בעודה מדינת אפרטהייד. האינטרסים שלהם הם לא האינטרסים שלנו, ולא האינטרסים של אזרחי ארצות הברית. ועדיין הם ממשיכים להכתיב לנו".
הוא הוסיף דברי פרשנות קונספירטיבית משלו על נסיבות המשט: "רם עמנואל (ראש הסגל של הנשיא אובמה) הגיע כדי לסגור עסקה עם נתניהו בנוגע לביקור אובמה והסכם עימו. ומה קרה? לולה (נשיא ברזיל) וארדואן פנו לאיראן כדי לסגור עסקה משלהם. הם היו מאוד קרובים. הם זעמו על ההתערבות הזאת. ובתגובה, טורקיה שלחה את המשט, והישראלים פשטו על הספינה כמו פיראטים בלב ים. זה בניגוד לחוק הבינלאומי. לא היה נשק על הספינה הזאת והם ידעו זאת". כשמאהר טען שלישראל יש זכות להגן על עצמה מהברחות נשק, סטון השיב: "אני הייתי ברמאללה. נורא לחיות שם, אין להם חיים".
"בכל הנוגע לנשק גרעיני, ישראל עוברת על החוק הבינלאומי"
הביקורת על ישראל, והיחסים הקרובים - קרובים מדי לטעמו - עם ארצות הברית, צצה גם במותחן "המרגל סנודן" שיצר בהשראת סיפורו של אדוארד סנודן, שחשף כי אזרחים מן השורה נמצאים במעקב של רשויות הביטחון בארה"ב. במהלך הסרט נרמז כי האמריקנים שאבו השראה משירותי הביטחון הישראליים. בריאיון ל-ynet לרגל בכורת הסרט בפסטיבל טורונטו, ציינתי בפניו שדווקא נתניהו אמור לעמוד בציפיות שלו בהתנגדות לעוצמה האמריקנית, ואף פעל חזיתית נגד ממשל אובמה ויוזמת הסכם הגרעין עם איראן.
"ישראל תמיד הייתה תובענית, ובכל הנוגע לנשק גרעיני המדינה עוברת על החוק הבינלאומי", ענה. הוא הוסיף כי אין מדובר בהתנגשות מהותית בין אובמה לנתניהו: "אובמה לא אוהב עימותים. ייתכן שהוא חלש בהשגת רוב בקונגרס, אבל האמת היא שהוא המנהל הכי חסר רחמים שאי פעם היה לנו. כמה מדינות איסלמיות הפגזנו במהלך שלטונו - הוא פשוט לא יכול להגיד לא".
"ישראל מתערבת בבחירות בארצות הברית"
סטון נודע בחיבתו לרודנים מכיוון שהם עומדים על שלהם מול הממשל האמריקני. לפי תפיסת עולמו, ארצות הברית היא אימפריה שיש להגביל את כוחה האדיר ושליטתה הגלובלית כדי למנוע ממנה להחריב מדינות שהיא רואה בהן אויבות, וגם את עצמה. נשיא ונצואלה המנוח הוגו צ'אבס נמנה על חבריו המפוקפקים, וכך גם מנהיג קובה פידל קסטרו, שלו הקדיש שלושה סרטים דוקומנטריים. הבמאי ניסה גם לתעד את נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד ללא הצלחה, וכאמור, גם ערפאת הפנה לו גב.
הוא כן זכה לבלות זמן איכות עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וב-2017 ערך מהחומרים סדרה בשם "ראיונות פוטין". לרגל קידומה, הגיע לתוכנית האירוח של סטיבן קולבר. השיחה המתוחה הפכה לנפיצה במיוחד כשקולבר שאל את סטון לגבי התערבות הרוסים בבחירות בארצות הברית. בקטע שלא שודר, גער הבמאי במארח שלו: "המעורבות של ישראל בבחירות בארצות הברית הייתה גדולה יותר מאשר של רוסיה. למה שלא תשאל אותי על זה?". קולבר השיב: "אני אשאל אותך כשתעשה דוקו על ישראל".
"נתניהו אדם מטורף, הוא אסון נורא לעולם"
עוצמת המתקפות על ישראל גברה מאז, והתמקדה במיוחד בראש הממשלה נתניהו, אותו כינה "מטורף", "מפלצת" ו"חולה" בראיון למגזין "אינדיווייר" מאוקטובר 2018. בתשובה לשאלה מדוע לא הצביע בבחירות להילרי קלינטון, ענה סטון: "היא פרו-ישראלית והלכנו רחוק מדי עם ישראל. אנחנו הולכים אחרי אדם מטורף, הברנש הזה, נתניהו. הוא היה אסון נורא לעולם - בדומה ליורש העצר הסעודי בן סלמן. הוא מפלצת מאותו סוג. הם שניהם אנשים חולים, ויש להם אחיזה בטראמפ. זה מפחיד אותי". הוא הוסיף בהקשר זה כי הברית של ארצות הברית עם סעודיה היא הגרועה ביותר: "זה משעבד אותנו לישראל. אחת המטרות הנבזיות ביותר של מדיניות החוץ שלנו היא לערער את היציבות במזרח התיכון. זה אסון מוחלט. אם טראמפ יכריז על מלחמה נגד איראן, או מלחמה כלכלית, זה יוביל לעוד אסון".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה סטון תקף את נתניהו באופן אישי ובמילים בוטות. ארבע שנים לפני כן, פרסם פוסט תקיף בעמוד הפייסבוק שלו תחת הכותרת "תפחדו, תפחדו מאוד" על רקע מבצע צוק איתן ברצועת עזה. "הכלב השוטה נתניהו ממשיך להרוס כל אמינות שנשארה לארצות הברית אצל מרבית אומות העולם המתורבתות עם הטבח הברברי שלו בעזה", כתב ב-5 באוגוסט, 2014.
כשנה לאחר מכן, יצא נגד נתניהו ותומכיו על רקע התנגדותו להסכם הגרעין האיראני. "במתקפה שלהם על ההסכם בין איראן לארצות הברית, בני הברית האידיאולוגים הרגילים - הרפובליקנים בארצות הברית, נתניהו והגרעין הזועם שלו, וסעודיה והזהב שלה - עושים את המיטב כדי להרוס את הסיכוי שלנו לעולם בטוח יותר", כתב בפייסבוק ב-22 ביולי 2015, ושיתף מאמר של העיתונאי רוברט פארי בתוספת הערה: "הנה תזכורת לנזק שנתניהו גורם באמצעות הברית שלו עם סעודיה". בפוסט נוסף מאוגוסט פירט סטון את שלוש הבעיות העיקריות במלחמה נגד הטרור העולמי: הנאו-קונסרבטיבים האמריקנים, "נתניהו עם האחיזה שלו בקונגרס ובתקשורת" ובית המלוכה בסעודיה, "שכמו ישראל דורש היענות מוחלטת מאמריקה".
"ארה"ב, דאעש וישראל יכולים להפוך את המזרח התיכון למגרש חניה אחד גדול"
סטון המשיך להילחם את מלחמתה של איראן ברשת החברתית עם פוסט מה-12 בדצמבר 2017, שבו קשר בין התסבוכת המשפטית של היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, מייקל פלין, לגבי האשמות השווא של התערבות רוסיה בבחירות בארצות הברית, לבין ישראל וההכרה של הממשל בירושלים כבירתה. "שוב נחשפה ההתערבות האמריקנית לטובת ישראל על מנת לחלצה מכל דבר - מ'גניבת' סודות הגרעין שלנו ועד להכרזה על ירושלים כבירת המדינה. ה'ניצחונות' פה הם של נתניהו והנסיך בן סלמן, והטיפשות באופן כללי", כתב, "בהתחשב בעוצמה של איפא"ק בוושינגטון, הכסף מלאס וגאס של שלדון אדלסון הכוחני, והמסעות חסרי הבושה והחוזרים ונשנים כדי להטיף מוסר לקונגרס, זה לא נתפס בעיניי שהאינטליגנציה האנושית שלנו מאפשרת לנו להאמין שלרוסיה יש איזושהי השפעה במדינה שלנו".
אחרי שהביע תמיכה חוזרת ונשנית באיראן מרחוק באמצעות הרשתות החברתיות, סטון הגיע לביקור אישי ברפובליקה האיסלמית כאורח פסטיבל הקולנוע פאג'ר בטהראן ב-2018. לטענתו, התקשורת הישראלית יצאה נגדו בגללו והודעות נאצה התקבלו באימייל שלו. בריאיון לערוץ 4 המקומי אמר: "אני מתבונן על ההיסטוריה כטרגדיה. ארצות הברית פותחת במלחמות כדי להרוס הכול, וביחד עם דאעש וישראל, הם יכולים להחריב את המזרח התיכון ולהפוך אותו למגרש חניה אחד גדול. אבל אני לא חושב שהם יצליחו".
עם שובו הביתה, פרסם פוסט בפייסבוק, בזכות איראן, ונגד ארצות הברית, ישראל וסעודיה, אותן כינה "שלוש מדינות מסוכנות במשקל כבד, שתוקפות את איראן מילולית על בסיס יומיומי בגלל סיבות מדומיינות". בעקבות ההתנקשות בקאסם סוליאמני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שנה וחצי לאחר מכן, השתלח בטראמפ: "בגללו לעולם כולו ברור לחלוטין שארצות הברית תומכת חד צדדית בכיבוש הישראלי של פלסטין. הוא הפריך לעד את הבדיה שאמריקה נייטרלית במזרח התיכון".
לפני כשנתיים הוא התראיין ל"ידיעות אחרונות" ועל השאלה האם יהיה פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא השיב: "אני לא יודע. לא נראה לי שהפלסטינים יעזבו אתכם בשקט ואתם צריכים להתמודד עם זה. זה מזכיר את סוגיית Black Lives Matter, וזה משהו שיישאר איתנו לנצח. השלום צריך להיות האובססיה של כולנו. אני אוהב את השלום ורוצה לראות אותו בעולם. אני מאמין בדיו-קיום".
הבן שהתאסלם באיראן, והקשר האישי לאחמדינג'אד
למרות שתמיכתו בשלטון האייתוללות של איראן נובעת מתפיסת עולם רציונלית מורכבת, שלטענתו מבוססת על האמת ההיסטורית מאחורי הנרטיב האמריקני המקובל, היא משתלבת היטב בקשר שלו עם בנו. שון סטון, יוצר וקולנוען בזכות עצמו, התאסלם ב-2012 ונטל על עצמו את האמונה השיעית במהלך שהות באיראן. כשהופיע בריאיון ל-CNN כשון עלי סטון, הקפיד להגן על הנשיא מחמוד אחמדינג'אד על רקע התבטאויותיו בנוגע לשואה. "גדלתי עם יהודים אורתודוכסים ורבים מהם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל. בלי קשר לדעתו על השואה, זה לא מצדיק את הכיבוש של הגדה המערבית, והמצב של הפלסטינים", אמר סטון הצעיר וקבע: "אני רק לא רוצה שתפרוץ מלחמה, ואם זה יקרה בגלל האיום הפוטנציאלי שאיראן תפציץ את ישראל באטום, זה שקר מוחלט. זה יהיה מצב מסוכן מאוד אם ישראל תקבל אור ירוק לתקוף באיראן".
שנה לאחר מכן בריאיון לרשת RT הרוסית, סטון הבן הוכיח שהוא אולי שאב השראה רעיונית מאביו, אבל לא ירש ממנו את הידע והתחכום. לצד הצהרה תמוהה על כך שאסון התאומים הוא יוזמה של הממשל האמריקני, ניסה להצדיק את קיומו של ארגון חיזבאללה בחסות איראן. "אני לא רואה בהם טרוריסטים. אני רואה בהם מגני הריבונות הלבנונית מכיוון שישראל פלשה פעמים רבות ללבנון. כך שלהגיד שאיראן היא מדינת תומכת טרור היא הגזמה גדולה", קבע וניסה לתת פרשנות לשנאה כלפי ישראל בעולם הערבי: "כשהם רואים את היהודים האירופאים והרוסים מהגרים לישראל, הם אומרים לעצמם 'תראו את המתנחלים האירופאים האלה'. הם לא יהודים עם שורשים באזור, אין להם כל קשר לאדמה. אני לא בעד המתקפות על ישראל או תומך בפירוקה בשלב זה, אבל אני פשוט אומר שזו הסיבה שיש כל כך הרבה שנאה לישראל". מאז אגב, עלי סטון הוריד פרופיל. בניגוד לאביו.
"מכנים את גדודי חללי אל-אקצא טרוריסטים, אבל מיהו טרוריסט בימינו?"
בהתחשב בכל ההתבטאויות הללו, ההזמנה שהועברה לסטון לכבד בנוכחותו את פסטיבל ירושלים ולערוך לו מחווה (הקרנה מיוחדת של "רוצחים מלידה") נראית תמוהה למדי, במיוחד בימים אלה. הנוכחות שלו באירוע הממסדי עלולה להציב את המארגנים בעמדה בעייתית מול הממשלה והעומד בראשה, ואולי גם לעורר זעם בקהל הישראלי. ולא פחות מכך, לגרום לבעיה תדמיתית עבור הפסטיבל בניכר על רקע קרבתו של האורח לפוטין, שנחשב כנראה לאדם השנוא ביותר עלי אדמות כרגע בגלל הפלישה הרוסית לאוקראינה, וגם בגין תמיכתו במשטר האייתוללות שמושמץ ברחבי העולם על רקע הפגנות החיג'אב. בנוסף לכך, לא מן הנמנע שסטון הערמומי והמתוחכם מכין להם הפתעה. זה לא שזה לא קרה בעבר.
בעוד שבארצות הברית הוא נחשב לאישיות לא רצויה ואינו מוזמן לאירועי קולנוע במולדתו, בפסטיבלים בינלאומיים הוא נוטה לגרום לבעיות למארחים. פסטיבל קרלובי וארי היוקרתי בצ'כיה הזמין אותו כאורח כבוד ב-2013 ועורר את זעם הנוכחים במסיבת עיתונאים חגיגית, כשבמקום לענות לשאלות, סטון פתח בשיעור היסטוריה ארוך ומייגע. באותה שנה הוזמן לקבל פרס מפעל חיים מפסטיבל שנגחאי, שם חלק במה עם השחקנית הלן מירן, שתפגוש בו גם בירושלים. כששב לסין ב-2014 במסגרת פסטיבל בייג'ינג, הוא לא הצליח לשתוק והסתבך, כשתבע מהקולנוענים המקומיים להפסיק לפחד ולעשות סרטים ביקורתיים על הנהגתם. "אתם לא רוצים להתמודד עם ההיסטוריה של סין, אתם לא רוצים לדבר על זה", אמר. אפשר רק לתאר את מה יהיה לבמאי לומר בירושלים. לתשומת ליבם של המארגנים.
אבל התעלומה הגדולה יותר היא מדוע סטון מטריח את עצמו כל הדרך לישראל, אליה הוא כל כך מתנגד, ועוד להתמקם בעיר שהוא מתכחש למעמדה כבירת המדינה? ובכן, האמת היא שלמרות שהוא נותר פעיל כקולנוען, בגילו המתקדם ובהתחשב בתדמיתו השנויה במחלוקת, כל שנותר לו זה לדלג מפסטיבל לפסטיבל וליהנות מהכבוד שהוא מקבל מקהל אוהבי קולנוע, כמו בפסטיבל טרנסילבניה ברומניה שבו התארח ממש לפני שבוע. פיסת התהילה שעוד נותרו לו הביאו אותו לפסטיבל הים האדום בג'דה בסעודיה, אירוע שנתמך על ידי הנסיך בן סלמן שנוא נפשו. לזכותו יאמר שעל אף רתיעתו מהממשל בישראל, בניגוד ליוצרים וקולנוענים רבים, סטון, שביקר בארץ כמה פעמים בעבר, לא חבר לתנועת ה-BDS. במקום להחרים הוא מעדיף להתעמת ולהתריס.
ואולי זהו יצר ההרפתקנות של סטון שמתעורר בו בכל פעם שהוא נוחת במזרח התיכון, היישר אל תוך הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כפי שעשה לפני קצת יותר מעשרים שנים במהלך צילומי "פרסונה נון גרטה" (מלווה כאמור בבנו שון בן ה-19, עשר שנים לפני שהתאסלם). בשיחה שערך ב-2020 עם ג'ו רוגן לצורך קידום ספר הזיכרונות שלו Chasing The Light, נזכר סטון כיצד ניסה לחתור למגע עם ערפאת ללא הצלחה, וכשכבר יצר מגע, היה זה רגע לפני פשיטת צה"ל על מתחם המוקטעה באפריל 2002. “יש לי קשרים יותר טובים בצד הישראלי, וראיינתי את נתניהו לפני שהיה ראש ממשלה וגם את ראש הממשלה לשעבר (ברק). ואז הייתי ברמאללה יום לפני שהישראלים הסתערו, ובודדו את ערפאת. נמלטנו ברגע האחרון, אבל הצלחנו להראות את ערפאת ואת הצד שלו במשוואה, ומה הוא חושב", אמר סטון.
ואם לא די בכך, סטון, שהתנדב לצבא האמריקני במלחמת וייטנאם וחזר ממנה נחוש להיאבק במה שהוא רואה כאימפריאליזם אמריקני אלים ברחבי העולם, שם את נפשו בכפו כשהובל באישון לילה עם כיסוי עיניים למפגש עם מפקדי גדודי חללי אל-אקצא בבונקר תת קרקעי ברמאללה. כל זאת בעיצומו של מבצע חומת מגן. "הם היו צעירים והם היו רעולי פנים", שחזר, "אבל אני פחדתי יותר מהישראלים. יש להם את האמצעים לאתר אותנו, ואז לפוצץ את כולנו כשהיינו שם. הישראלים מסוכנים. הם ראו אנשים שנכנסים לבונקר עם רעולי פנים, ומי יודע מה הם חשבו. יש להם יכולות מעקב נהדרות, צריך להיות מאוד זהיר כשאתה נלחם בהם. אבל למרות זאת מאוד רציתי לפגוש את הלוחמים. מכנים אותם טרוריסטים, אבל מיהו טרוריסט בימינו? אנחנו יכולים להפציץ מדינות אחרות ולהחריבן עד היסוד ולקרוא לעצמנו החבר'ה הטובים".
