ג'וני דפ התכונן להופעה על השטיח האדום בפסטיבל קאן לפני כשבועיים, יותר מכפי שהתכונן לרוב הפרויקטים שלו בשנים האחרונות. כמעט שנה אחרי שחבר מושבעים בוווירג'יניה העניק לו ניצחון - לא מלא ולא מנקה, אבל בכל זאת ניצחון - במשפט הדיבה נגד אמבר הרד, החל השחקן בניסיון קאמבק, רחוק מארה"ב, במדינה שתמיד אהבה אותו ושהיסטוריה של אלימות כלפי נשים לא נחשבת בה לסיבה לבטל גברים. הרבה זמן עבר מאז צעד דפ על שטיח אדום, כשהמצלמות מלטפות אותו בפלאשים אוהבים, ונראה שהוא קצת שכח את ההרגשה. הוא גם כבר לא אותו כוכב עם פני תינוק, פיטר פן שאי-אפשר לעמוד בפני קסמו, וההכנות להקרנת סרטו הראשון מזה שלוש שנים, "ז'אן דו בארי", הצריכו עבודה רבה.
עוד כתבות למנויים:
"ניקו אותו היטב", אמרו מקורות המקורבים לכל הסקנדל, "עבדו עליו יום שלם בבית מלון, בסוויטה של 1,000 דולר ללילה". דפ אכן הגיע מצוחצח ונקי, עם טוקסידו בהזמנה אישית ואחרי מייקאובר סטייליסטי שלם. מה שהפוטושופ האנושי לא הצליח לעשות, היה להסתיר את צילומי השיניים הצהובות שלו, שהייתה בהם כל כך הרבה סמליות לקריסה המטאורית.
למרות הכול, דפ קיבל שבע דקות של תשואות בעמידה מהקהל בקאן. מחוץ לאולם נאסרו ההפגנות, ובתוכו לא היה אפילו שביב של אי-נוחות. למשך שבע דקות נשכח מרבית העשור האחרון, במהלכו הצליח ג'וני דפ לקחת את אחת הקריירות הקולנועיות המצליחות בעולם, ולהרוס אותה. "ז'אן דו בארי", שזכה לפתוח את פסטיבל קאן, קיבל ביקורות פושרות במקרה הטוב, ודפ עצמו אפילו לא מזכיר בו את פצצת הכריזמה שהיה פעם.
"הוא פסל שעווה מהלך", כתב דיוויד פיר בברוטליות ב"רולינג סטון", "זה לא רק שהוא הזקין בצורה פחות חיננית מאחרים; מה שמדהים אותך כשאתה צופה בו ב'ז'אן דו בארי' הוא שהמצלמה, שפעם התעלפה בכל פעם שצעד מולה, כבר לא אוהבת את ג'וני דפ. כל גרם של נוכחות המסך שלו, הכריזמה שלו, אותו קסם ייחודי שתמיד גרם לך לא להסיט את מבטו ממנו, לא משנה מה התפקיד או הסרט - מרגיש כאילו פשוט נשאב לגמרי ממנו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ולמרות כל זאת, דלת הקאמבק עדיין פתוחה למי שיחגוג בשבוע הבא יום הולדת 60. הוליווד לא באמת מבטלת גברים לבנים, היא מקסימום מושיבה אותם על הספסל לתקופת צינון, והיא לגמרי מוכנה לחבק את דפ בחזרה. היא רק רוצה שיטפל בשיניים ויגיע לעבודה בזמן. אמבר הרד יכולה מקסימום לחפש נחמה אצל שיב מ"יורשים".
בנובמבר 2020 אמור היה דפ להיות הכוכב המרכזי בפסטיבל סרטים פולני. הוא הסכים להופיע בווידיאו מארה"ב ולהציג את סרטו הקודם, דרמה דלת תקציב בשם Minamata, שנבחר לנעול את הפסטיבל. אחרי מונטאז' של קליפים מחמיאים, הגיע תורו של דפ להופיע על המסך, אבל כל מה שהקהל הפולני קיבל לבסוף, הייתה תמונת סטילס שלו בחולצה פתוחה ושיער צבוע לבלונד. זו לא הייתה תקלה טכנית. דפ פשוט לא הגיע.
רק כמה שבועות קודם הפסיד דפ בבריטניה בתביעת הדיבה שלו נגד הצהובון "הסאן" שקרא לו "מכה נשים". השופט בלונדון היה מאוד ברור כשקבע כי דפ תקף את אשתו לשעבר, אמבר הרד, כמה פעמים וכי היא חששה לעיתים קרובות לחייה. המשפט הזה גם חשף לראשונה כי דפ היה מכור פחות או יותר לכל דבר: קוקאין, אלכוהול, קסנקס, אדרל ואקסטזי.
זה היה רק הקליימקס של ארבע השנים שבמהלכן הצליח דפ להפוך מכוכב-על למישהו שהטלפון שלו לא מצלצל. באמת שאין הרבה דוגמאות להתפרקות כל כך ספקטקולרית של מגה-סטאר הוליוודי. ב-13 שנותיו הגדולות, שהסתיימו ב-2016, דפ הרוויח כ-650 מיליון דולר. בסך הכול הכניסו הסרטים שלו יותר מעשרה מיליארד דולר ברחבי העולם. אין תפקיד שהיה חסום בפניו, אין דלת שלא חיכתה שהוא יפתח אותה, אין אולפן שלא היה מוכן לתת לו כל מה שדרש. הוא היה מועמד לאוסקר שלוש פעמים. ואז בעט בכל. "ג'וני דפ הוא התרחיש הגרוע ביותר עבור מי שצריך לטפל באסון יחסי ציבור", אמר ל"אינדי ווייר" מומחה בכיר לניהול משברים, "אני משתמש בו כמודל ללקוחות שלי, למה לא לעשות. זה לא מקרה של מישהו שירה לעצמו ברגל. הוא ירה לעצמו בפרצוף".
ההאשמות הראשונות של אמבר הרד על התעללות מצד דפ עלו ב-2016, אבל הצרות שלו בהוליווד החלו עוד קודם. בימי הצ'קים הגדולים, דפ עבד עם מפיקים ששילמו לו 20 מיליון דולר לסרט. ב-2015, כשצילם את “שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" באוסטרליה, הוא בלע שמונה כדורי אקסטזי בבת אחת ונכנס לעימות פיזי קשה עם הרד. בשיאו איבד חתיכה מקצה האצבע והוטס ללוס-אנג'לס לניתוח. ההפקה נאלצה להיעצר לשבועיים, מה שעלה לאולפני דיסני כ-350 אלף דולר ליום. ג'ק ספארו תידלק חמישה סרטים של "שודדי הקאריביים" שהכניסו ארבעה וחצי מיליארד דולר ברחבי העולם, אבל בדיסני לא רוצים לשמוע יותר על ג'וני דפ וגם אם יהיה סרט שישי בסדרה, הוא יצולם בלעדיו.
9 צפייה בגלריה
עם ג'ולייט לואיס ולאונרדו דיקפריו בסרט ''מה עובר על גילברט''. אין תפקיד שהיה חסום בפניו
(צילום: AFP)
ג'ואל מנדל, מנהל העסקים לשעבר של דפ, סיפר במהלך משפט הדיבה נגד הרד כי סרטי “שודדי הקאריביים” "העלו אותו לרמה אחרת לגמרי של הצלחה. המשמעות הייתה חיים גדולים יותר ויקרים יותר". הוא גם הפך מגלומן של ממש. "התברר עם הזמן שיש לו בעיות אלכוהול וסמים", סיפר מנדל, "וזה תורגם להתנהגות לא יציבה, מלחיצה ולקושי לנהל איתו שיחות". בשלב מסוים דפ הוציא כ-100 אלף דולר בחודש רק על צוות רפואי שיעזור לו להתפכח. הייתה גם תקופה שבה הוציא 300 אלף דולר בחודש על צוות עובדים במשרה מלאה, והיו גם מקרים שבהם שילם אלפי דולרים בחודש לתרופות מרשם. "רמות ההוצאות גדלו מאוד-מאוד ודרשו לשמור על רמת הכנסה גבוהה להפליא. כשזו ירדה, הכול הפך לבלתי נסבל", סיפר מנדל. הוא עצמו פוטר ב-2015, אחרי שאמר לדפ כי הוא מודאג מאוד מההתנהלות הכספית שלו.
טרייסי ג'ייקובס, ששימשה כסוכנת של דפ 30 שנה, סיפרה במשפט הדיבה נגד הרד כי "בשנים האחרונות הוא הגיע מאוחר לסט באופן עקבי כמעט בכל סרט. הייתי מאוד כנה איתו ואמרתי לו, 'אתה חייב להפסיק לעשות את זה כי זה פוגע בך', וזה באמת פגע"
ההוצאות של דפ כללו רכישת שלושה איים בבהאמה, 14 בתי מגורים ו-30 אלף דולר בחודש לקניית יין. הוא גם שילם חמישה מיליון דולר כדי לירות מתותח שהוצב על מגדל את האפר של הכותב המיתולוגי האנטר ס. תומפסון. סך הדרישות הנוספות שלו בכל חוזה, כולל סרטי אינדי קטנים, הגיע לשלושה מיליון דולר. בין היתר דרש טכנאי סאונד אישי שיטפל באוזנייה שאיתה הוא מצלם סצנות, כדי שלא יצטרך ללמוד בעל פה את השורות שלו.
טרייסי ג'ייקובס, ששימשה כסוכנת של דפ 30 שנה, סיפרה במשפט הדיבה נגד הרד כי ״בשנים האחרונות הוא הגיע מאוחר לסט באופן עקבי כמעט בכל סרט. הייתי מאוד כנה איתו ואמרתי לו, 'אתה חייב להפסיק לעשות את זה כי זה פוגע בך', וזה באמת פגע". ג'ייקובס אמרה שהתנהגותו של דפ בשנים שלפני שפיטר אותה, ב-2016, יחד עם השימוש המתגבר בסמים ואלכוהול, היו סוד גלוי מאוד בהוליווד. "זו קהילה קטנה", אמרה.
מעט אנשים ניסו להתערב במסע ההרס העצמי של דפ. אלה שניסו, כפי שניתן להבין, פוטרו. האחרים שתקו ודפ נהנה - או סבל - מתרבות ההתחנפות של הוליווד, שבה אף אחד לא אומר שום דבר שירגיז את הסופרסטאר. "35 שנה לא אמרו לו לא", אמר מפיק בכיר, "זה אופייני לתחום, אבל אף פעם לא ראיתי את זה מגיע לדרגה כזו“.
זה אולי יכול היה להימשך ככה, אבל אז החלו לדלוף סיפורים על סצנות אלימות מאוד בינו לבין הרד, אשתו השנייה, אותה פגש במהלך העבודה על הסרט הכושל "יומן הרום" ב-2011. בניגוד לכל העצות שקיבל ממומחי יחסי ציבור וניהול משברים בהוליווד, דפ החליט ללכת על אסטרטגיה של הגשת תביעה אחרי תביעה. זו אולי גישה מובנת אם אתה מאמין שאתה לגמרי חף מפשע, אבל תביעות משפטיות מביאות איתן גילויים והגילויים במקרה הזה היו צונאמי של מזון טעים לצהובונים בצורת מיילים, הודעות טקסט ואנקדוטות על סמים ואלימות.
במהלך המשפט הוצגו ראיות חותכות לאלימות שלו כלפיה, והרבה הודעות טקסט מזעזעות, כמו זו שבה דפ התבדח עם חברו, השחקו הבריטי פול בטאני, על דרכים להרוג את הרד. "בוא נשרוף את אמבר" כתב
התביעה של דפ נגד הרד הגיעה בעקבות מאמר שכתבה ב"וושינגטון פוסט", בו חשפה כי הייתה קורבן לאלימות במשפחה. היא אומנם לא הזכירה במפורש את שמו, אבל לא היה קשה ממש לנחש במי מדובר. דפ הגיש תביעת דיבה ודרש פיצויים של 50 מיליון דולר בטענה שאיבד את פרנסתו בגלל האשמותיה. אחרי משפט מלוכלך במיוחד, שהרבה יותר דיונים התנהלו בו ברשתות המדיה החברתית מאשר בחדר חבר המושבעים, חויבה הרד לשלם לדפ עשרה מיליון דולר פיצויים, והוא חויב לשלם לה שני מיליון.
ברוס ויטקין, מוזיקאי שהיה מיודד עם דפ במשך כמעט 40 שנה, העיד במשפט כי דפ יכול להיות קנאי מאוד במערכות היחסים הרומנטיות שלו. הוא סיפר כי ראה פעם חבורות על זרועה של הרד, וראה את דפ עם שפה נפוחה. לדבריו, הוא ניסה לעזור לדפ עם בעיית הסמים שלו וקבע לו פגישה עם מטפל. "הוא היה אומר, 'אני אהיה בסדר. אני אהיה בסדר‘, ואני אמרתי לו, 'אתה לא בסדר'. כולם ידעו את זה אבל אלה שעבדו אצלו בשכר לא רצו לדבר, הם לא רצו לאבד את העבודה שלהם".
הרבה אנשים פירשו את החלטת המושבעים כאילו ניקתה את דפ מאשמת התעללות בהרד, אבל זה לא נכון עובדתית. במהלך המשפט הוצגו ראיות חותכות לאלימות שלו כלפיה, והרבה הודעות טקסט מזעזעות, כמו זו שבה דפ התבדח עם חברו, השחקו הבריטי פול בטאני, על דרכים להרוג את הרד. "בוא נשרוף את אמבר״ כתב דפ, ובטאני ענה: "אני לא בטוח שאנחנו צריכים לשרוף את אמבר. היא חברה מענגת ונעימה לעין. נוכל להטביע אותה. יש לך בריכת שחייה". דפ ענה: "בוא נטביע אותה לפני שנשרוף אותה!!! אני אזיין את הגופה השרופה שלה אחר כך, כדי לוודא שהיא מתה".
הטקסטים האלה הפכו פומביים ונשארו חרותים חזק מאוד בזיכרון, אבל זה לא הפריע לצייר את דפ כקורבן בלעדי ולהעניק לו מיד פלטפורמה להזדמנות שנייה. במהלך המשפט אמר עורך דינו של דפ, בן צ'ו, למושבעים כי הם צריכים להחזיר לו את שמו הטוב, את המוניטין ואת הקריירה. המושבעים אכן נתנו לו חבל הצלה, אבל הוליווד לא עובדת לפי פסקי דין. "זה לא מתג אור שמדליקים ומכבים", אמר ל"וראייטי" הווארד ברגמן, יועץ ניהול משברים ללקוחות מפורסמים, "יש לו חתיכת דרך לעבור חזרה".
ג׳וני דפ ידע הרבה מאוד עליות וירידות בקריירה, אבל אף פעם לא היה ויכוח כי מדובר בכמעט גאון. הסרטים שהציגו את הכישרון שלו לעולם היו יהלומים של קולנוע קלאסי, מ"המספריים של אדוארד" דרך "חלום אריזונה", "אד ווד" ועד "מה עובר על גילברט". הוא היה רומנטיקן מקסים ב"שוקולד" וסוכן FBI סמוי בדרמת הפשע המצוינת "דוני בראסקו". הוא היה כל כך טוב, שהגיע לו להפוך לכוכב מיינסטרים, וזה קרה עם תפקיד ג'ק ספארו ב"שודדי הקאריביים". קצת כמו מה שקרה לרוברט דאוני ג׳וניור עם הליהוק המפתיע ל"איירון מן", ההצלחה הייתה מיידית ומסיבית. לדאוני ג'וניור זה עשה רק טוב, אבל דפ התעקש על קלישאת הריחוף קרוב מדי לשמש.
עכשיו הוא מנסה איכשהו לחזור. אם לא למיינסטרים, אז לפחות לעולם סרטי האינדי שם הוא כנראה תמיד הרגיש יותר בנוח, ולעשות את זה באירופה, שגם בה תמיד הרגיש יותר בנוח. "זה כמו עם מל גיבסון. אף אחד לא אומר שאנחנו לא רואים את הסרט הזה כי זה מל גיבסון", אמר אריק אנגלן, מפיץ גרמני שעזר להפיץ את סרט הקאמבק הגדול של גיבסון, ”הסרבן”, מ-2016, "הקהל הרחב לא מגיב אישית כפי שאנו חושבים לפעמים. ג'וני דפ עדיין כוכב גדול מאוד ומנקודת מבט יצירתית, כנראה יש לו יותר מה לעשות בעולם הסרטים העצמאיים מאשר באולפנים".
את ההבדל בין ארצות-הברית לאירופה הרגיש דפ בעצם בחירת "ז‘אן דו בארי", סרטה של הבמאית הצרפתייה מיוואן, לפתוח את פסטיבל קאן. ההחלטה לתת לדפ צ'ופר כזה הובילה לביקורות הצפויות, שהובילו לתגובה הצפויה של מנהלי הפסטיבל. העיתונאית הצרפתייה איב בארלו, שהיא גם חברה של הרד, השיקה קמפיין מדיה חברתית, CannesYouNot#, שהאשים את הפסטיבל ב"תמיכה במתעללים". בין היתר שטפו את הרשת תמונות של דפ לצד תמונות של הארווי ויינשטיין ורומן פולנסקי, שניהם אורחי עבר קבועים בקאן.
תיירי פרמו, המנהל האמנותי המיתולוגי של הפסטיבל, לא הבין בכלל על מה הרעש. בצרפת, יספר לכם רומן פולנסקי, הסטנדרטים אחרים. "אם יש אדם אחד שלא התעניין במשפט הזה, זה אני", אמר פרמו, "אני לא יודע על מה זה. אני מתעניין בג'וני דפ כשחקן. אני לא יודע מה התדמית שלו באמריקה. אני מאמין בחופש הביטוי והמחשבה, בגבולות החוק. אם החוק היה אוסר על ג'וני דפ לשחק בסרטים ‑ הסרט לא היה מוקרן פה, אבל זה לא המצב“.
בארה"ב, לעומת זאת, יש סיכוי קטן מאוד שהסרט ימצא מפיץ, ודפ טוען שזה לא מעניין אותו והוא "לא צריך את הוליווד יותר". כשנשאל במסיבת העיתונאים, אליה הגיע באיחור עצום, איך הוא מגיב למי שחשבו שקאן לא צריכה לתת לו פלטפורמה, ענה דפ: "ומה אם יום אחד הם לא יאפשרו לי ללכת למקדונלד'ס לכל החיים כי איפשהו יהיו 39 אנשים כועסים?"
דפ בהחלט יכול להצליח באירופה. יש לו חברת הפקות משלו בלונדון ומפיקים אחרים ישמחו לממן לו סרטים. "אני לא בטוח שבשלב הזה יש להוליווד מה להציע לו בכלל", אמר מפיק עלום שם ל"אינדי ווייר", "הוא הרי לא יתחיל לעשות סרטי 'הבת שלי נחטפה', כמו ליאם ניסן, וכמה סרטים רציניים לכוכבים בגילו כבר מופקים בהוליווד היום? נראה שבאירופה הוא יוכל פחות או יותר לעשות מה שירצה". ואכן, הפרויקט הבא של דפ הוא בימוי הסרט Modi, ביוגרפיה של הצייר האיטלקי אמדאו מודיליאני בכיכובו של אל-פאצ‘ינו, שגם הוא סרט עצמאי קטן שקשה לראות אותו נרכש להפצה בארצות-הברית.
"הוא ספג אובדן ערך קטלני", אמר אריק שיפר, יועץ ניהול משברים לכוכבים, "האם הוא יכול לצאת מזה? זה באמת תלוי בו. יש לו קהל מעריצים דומה לזה של דונלד טראמפ, עם אותה עוצמה רגשית ומחויבות. זה לא מבוסס על עקרונות. מדובר בהזדהות מוחלטת"
דוגמה נוספת לפער בין היבשות, בכל הנוגע ליחס לדפ, אפשר למצוא בחוזה שלו עם חברת הבשמים "דיור". מיד אחרי סיום המשפט נגד הרד, מיהרה החברה להחתים אותו על חוזה לשלוש שנים תמורת יותר מ-20 מיליון דולר, הסכום הגדול ביותר אי פעם בשוק פרסומות הבשמים לגברים. הדרך חזרה להוליווד עצמה, תהיה כבר קשה יותר.
"הוא ספג אובדן ערך קטלני", אמר ל"הוליווד ריפורטר" אריק שיפר, יועץ ניהול משברים לכוכבים, "האם הוא יכול לצאת מזה? זה באמת תלוי בו. יש לו קהל מעריצים דומה לזה של דונלד טראמפ עם אותה עוצמה רגשית ומחויבות. זה לא מבוסס על עקרונות. מדובר בכריזמה והזדהות מוחלטת".
לא סתם השווה שיפר בין מעריציו של דפ לאלה של טראמפ. אם יש משהו שנותן לכוכב העבר סיכוי אמיתי להשתלב חזרה בהוליווד, זו כת מעריצים שכנראה אין דומה לה, והייתה אחראית כמעט בלעדית לכך שהמשפט שלו נגד אמבר הרד בווירג'יניה הסתיים כפי שהסתיים. רוברטה קפלן, עורכת דין שייעצה להרד, סבורה כי חלק מההמון האינטרנטי הזה הוא בוטים שמתגברים את המעריצים אמיתיים, אבל האפקט עדיין עצום. "המשרד שלי מעורב בהרבה מקרים שנויים במחלוקת", אמרה קפלן ל”הוליווד ריפורטר”, "הלקוחות שלנו תובעים אנשי עליונות לבנה, ניאו-נאצים, יש לי לקוחות שתובעים את טראמפ. אבל אין ספק בכלל שהמקרה שלנו שיצר את הכמות הגדולה ביותר של התקפות עוינות ברשתות הוא ג'וני דפ נגד אמבר הרד. זה אפילו לא קרוב".
ובכל זאת, הוליווד עשויה להיות מוכנה לחבק את דפ מחדש. כוכב קולנוע עם גדודי מעריצים זה מצרך נדיר היום, ומה שעוד יכול לעזור לו זו הנסיקה של לילי-רוז, בתו בת ה-24 מנישואיו הראשונים לוונסה פאראדיס, שהופכת לדוגמנית ולשחקנית מבוקשת והוכיחה לאחרונה שהגנים שבהם בורכה באים לידי ביטוי לא בגזרה הדקיקה ובתווי הפנים המשורטטים, אלא גם ביכולת למשוך אליה שערוריות.
היא כבר הספיקה לקומם עליה שחקניות נטולות ייחוס משפחתי ולגרוף את התואר "נפו-בייבי" ‑ ילדת נפוטיזם, בתרגום חופשי ‑ כשהצהירה בריאיון למגזין "אל" כי "אני לגמרי יכולה להגיד ששום דבר לא ישיג לך את התפקיד חוץ מזה שתהיי נכונה לתפקיד. הרגל שלך אולי כבר בדלת, אבל זו עדיין רק הרגל שלך. אחרי זה מגיעה הרבה עבודה". גם התפקיד שהוביל אותה לקאן, בסדרה "דה איידול" של HBO, שהוגדרה ב"רולינג סטון" כ"גרסת הפורנו של 'אופוריה'”, מסתמן כחושפני עד סליזי. דפ ג'וניור אגב, לא חלקה שטיח אדום עם אבא בפסטיבל.
"אנשים מוכנים לסלוח לג'וני דפ", אמר סוכן שחקנים ל"אינדי ווייר". "הוא שחקן נהדר, אז אני חושב שהוא יכול לקבל תפקידים, השאלה היא מה המחיר. כרגע זה לא נראה כמו יותר משלושה-ארבעה מיליון דולר לסרט, ואני בטוח שערוצי הסטרימינג ייתנו לו להוביל סדרה אם ירצה. יהיה לו סיכוי טוב יותר לעבוד בסרטים אמריקניים אם אנשים יאמינו שהוא יצליח לשלוט בעצמו ולא להפגין יותר התנהגות פרועה על הסט. אני לא בטוח שהאולפנים מעריכים שהוא הולך להיות מקצועי יותר בשלב זה, אבל הם כנראה קצת סקרנים לגביו, למרות הכול".
ביקורות טובות לסרטים הקטנים הבאים שלו, וגם קצת מזל, עשויים בסופו של דבר לעודד אולפן גדול לקחת סיכון. הבעיה היא שבהוליווד לא בטוחים שלדפ יש את המוטיבציה, שלא לדבר על המשמעת, לעשות כזו דרך ארוכה. "אני לא יודע אם הוא רוצה לעשות את סוג העבודה הקשה שהוא צריך לעשות כדי לחזור", אמר סוכן שחקנים אנונימי ל"אינדי ווייר", "עבר הרבה זמן מאז שהוא נאלץ לעשות את זה. יהיה לו גם סיכוי טוב יותר לעבוד בארה"ב אם הוא ייראה קצת יותר טוב. הוא כבר לא נראה כמו כוכב קולנוע. אם הוא יחזור לכושר, יתנהל בצורה מקצועית בסרטים שהוא עושה עכשיו באירופה, יגיע לסט בזמן ויידע את השורות שלו, אני חושב שהוליווד תלהק אותו שוב. לאנשים יש זיכרון קצר מאוד".
