אם הייתי צריך לנחש, אז הרעיון לסרט "חותנים בהפרעה" (The Out-Laws) עלה בראשם של אחד משני התסריטאים שלו - בן זזובה (תסריטאי סרט האנימציה הירוד "עולמם הסודי של גמדי הגינה" מ-2018), או אוון טרנר (שכתב פרק בודד לסיטקום "הגולדברגים" לפני שמונה שנים). אתם יודעים מה? אולי שניהם חשבו על כך סימולטנית – כי למה לקפח כישרונות גדולים? בכל מקרה, היתקלות במילה Out-Laws ("פורעי חוק") הדומה למילה In-laws (מחותנים) – והופ! הברקה! למה לא לכתוב קומדיה שבה "המחותנים" (הורי החתן או הכלה) יהיו "פורעי-חוק"? זה הספיק לחברת ההפקות "האפי מדיסון" של אדם סנדלר לעמוד מאחורי הרעיון, ולחברת נטפליקס להיות פלטפורמת השידור שבה הסרט מוקרן. עכשיו נותר רק ללהק את הקהל הלא בררני שישחית 95 דקות מחייו על התוצר המיותר הזה.
הקומבינציה העלילתית מחברת בין קומדיית "הארוס יפגוש את ההורים המופרעים של אשתו" (סדרת סרטי "פגוש את ההורים") יחד עם קומדיית שוד של לא יוצלחים (למשל, "דיק וג'יין עושים את זה" או "מאסטר מיינדס"). יש גם השפעות ניכרות של "חותנים צמודים לדולר", הקומדיה בכיכובם של אלן ארקין ופיטר פאלק מ-1979 – שני שחקנים אהובים שהאזכור שלהם באותה ביקורת יחד עם הסרט הנוכחי מעורר צמרמורת וחלחלה.
זהו סרטי הרביעי של הבמאי טיילר שפינדל, שכבר עבד פעמים עם דייויד ספייד ופעם עם רוב שניידר – שני קומיקאים ירודים במיוחד שמשתייכים למעגל החברתי הקרוב של אדם סנדלר. אחרי כל סימני אזהרה אלו, איכותו של "חותנים בהפרעה" היא גורל שנחתם מראש. נא לא לצפות לטוויסט בפסקה הבאה.
חתונתם של אוון בראונינג (אדם דוויין) ופרקר מקדרמוט (נינה דוברב) מתקרבת, אך נראה שאין סיכוי שהורי הכלה יתייצבו לחתונה. הוא גבר-ילד, שמתכנן את סידור האורחים בארוחת החתונה באמצעות שלל בובות קטנות של גיבורי ילדותו הלא נגמרת. בעבודתו הוא מנהל סניף בנק קטן מקומי, עם שלושה עובדים לא יוצלחים, שנמצאים שם כדי לזרוק רפליקות של הומור עלבונות לעברו. יש לו קנאה, שעוד תשמש את העלילה במערכה השלישית, בפיבי קינג (לורן לפקוס), מנהלת בנק גדול הרבה יותר באותה עיר, שהתקינה את הכספת הכי גדולה ומשוכללת שיש. פרקר היא מדריכת יוגה, וזאת רק כדי לבסס את הנסיבות שבהן הם נפגשו, ואת היותה יפה מדי בשביל להתחתן עם אחד כמו אוון. ברור שהוא יעשה הכול כדי שהיא תישאר איתו.
לביקורות קולנוע נוספות:
לאוון יש זוג הורים (ריצ'רד קינד וג'ולי האגרטי), שהמילה "יהודים" אף פעם לא נאמרת לגביהם באופן ישיר, אבל הם מגלמים את שלל התכונות הנודניקיות והשיפוטיות של קלישאת המשפחה היהודית. ההורים של פרקר, לעומת זאת, הם שני אנשים מסתוריים, שחיים שנים רבות בתוך מעבה הג'ונגלים בדרום אמריקה. למה? לכאורה הם אנתרופולוגים החוקרים את שבט היאנומאמי, באותו מקום נידח שקשה מאוד לצאת ממנו כדי להגיע לחתונת בתם.
בהתחשב בכך, לא לגמרי ברור מה גרם להם לצוץ, ללא הודעה מוקדמת, בבית של אוון ופרקר. יחסית למראה הממוצע למדי של הוריו של אוון, בילי (פירס ברוסנן) ולילי (אלן ברקין), ההורים של פרקר, נראים כמי שממוקמים באחוזונים העליונים של מראה וחיוניות למי שגילם חג סביב 70. ברור גם שהבחירה של הבת שלהם באוון כבן זוג נראית להם מוזרה מבחינת פערי המראה, ואופיו המעצבן למדי. תכלס, צודקים.
מסתבר ששני המגניבים המזדקנים בחן הם שודדי בנקים מדופלמים שברחו לדרום אמריקה אחרי שהם עשו סיבוב על השותפה שלהם, גנגסטרית אלימה (אבל "מצחיקה" כשהיא הורגת!) בשם רהן זקאריאן (פורנה ג'אגנתן). עכשיו היא מאוד מעוניינת לסגור איתם חשבון אם הם לא יחזירו לה את מה שהם חייבים לה בתוספת ריבית. זה הרגע שבו ניתן לשאול לא מעט שאלות על סבירות עלילתית, אבל שום דבר ממה שקורה בסרט לא מציית לכך. זה לא קורה בגלל מעוף קומי-סוריאליסטי, אלא פשוט מחוסר עניין ומינימום כישרון.
בילי ולילי מנצלים את הקרבה שלהם לאוון כדי להשיג את המידע הנדרש לפריצה לכספת הבנק שלו, אבל למרות אמצעי ההסוואה שבהם הם נוקטים, אוון מגלה את זהותם. הסיטואציה תתפתח להסתבכות של אוון כמי שאמור לסייע לחמו וחמותו העתידיים כדי להוכיח להם את ערכו. יתרחשו כמה סצנות "אקשן" שאמורות להיות פרועות ומצחיקות, אבל הן לא זה ולא זה. רגעים שבהם אנשים יחוסלו מבלי שזה גורר איזושהי תגובה רגשית, כולל לא מאנשים שלא ממש מצויים בעולם הפשע. כל המוות וההרס הם, כמובן, חלק מה"צחוקים" (כולל החרבת בית קברות שלם), והם לא משפיעים בשום אופן מתקבל על הדעת על המתרחש בסצנות הבאות. עבודה מרושלת ומיותרת של תוכן עלוב וממוחזר עד זרא.