אם רנה זלווגר חיפשה לעצמה נקודת כניסה נוחה ומפרגנת לטלוויזיה, ב-The Thing About Pam ("העניין עם פאם", בתרגום חופשי) היא עשתה בחירה נכונה ומצערת בו זמנית. בגילומה את פאם הופ - תושבת מיזורי שרצחה את שכנתה חולת הסרטן הסופנית, בטסי פרייה, והפלילה במעשיה את בעלה של בטסי - זלווגר השיגה לעצמה תפקיד מרכזי שמבוסס כולו על כישרון המשחק והיכולות הקומיות שלה. אלא שבמקביל לכך התפקיד שלה גם מסרס את הסדרה והופך אותה ליצור כלאיים שמאבד את האפקט הקומי ואף לא מבריק בז'אנר הפשע האמיתי.
לקומדיית הפשע, שעלתה בשבוע שעבר ב-NBC, שני גלגולים - שניהם בחטיבת החדשות של הרשת האמריקנית. האחד סיקור ארוך בתוכנית התחקירים "דייטליין", שאף היה לו חלק בחשיפת האמת על מעורבותה של הופ ברצח והבאתה לדין; והשני עלה במסגרת הפודקאסט "דייטליין", שנלווה לתוכנית. בשני המקרים הוביל את הסיפור כתב המגזין קית' מוריסון, שהנטייה שלו לאתר את ההיבטים הקומיים בכל סיפור, והקריינות הייחודית שלו לקחו קדימה את המגמה הקיימת ממילא - הפיכת סיפורי פשע ועבריינות לסוג של בידור.
חטיבת החדשות של NBC ראתה כי טוב, לא הסתפקה בשני הגלגולים האלה והחליטה להפוך את הסיקור ב"דייטליין" לסדרה חצי-בדיונית. היא מבוססת על התפתחות העלילה כפי שהיא מתוארת בכתבות של התוכנית ובפודקאסט, מלווה בקריינות של מוריסון עצמו ומשלבת בעלילה אפילו את מעורבותה של תוכנית התחקירים בפרשה. הסגנון הזה, שמזכיר במעט את הקריינות של "עקרות בית נואשות", הפך את סדרת הפשע האמיתי לקומדיה פארודית שנקרעת בין הרצון שלה לספר את הסיפור, על כל הצדדים הבלתי נתפסים שלו, ובין ללגלג על הז'אנר. אולי זאת אחת הסיבות לליהוקה של זלווגר, זוכת שני פרסי אוסקר.
התוצאה, כאמור, רחוקה מלהיות מגובשת. הבעיה הראשונה של הסדרה, אם לשפוט על פי הפרק הראשון, היא סימפטום מוכר של לא מעט סיפורי פשע שהפכו לסדרות - המפיקים הולכים שבי אחרי האופי ה"לא ייאמן" של הסיפור ועל האכזריות הבלתי נתפסת של הגיבורים, ונוטים להאמין שהתכונות האלו יאפשרו את החזקת השלד של הסדרה. במציאות, המתח בסיפור מתבסס על היכולת המניפולטיבית של הופ האמיתית להחצין דמות מקסימה ואהובה בעוד שבפנים השתוללה מפלצת, יכולת שהפכה אותה לעדת מפתח במשפטו של ראס, בעלה של בטסי, מבלי שלרגע הופנה אליה זרקור מאשים. אלא שהופ של זלווגר, שהרצון להציג אותה באור קומי הפך אותה לקריקטורה בלתי נסבלת, לא מקסימה אפילו לרגע, והיא לבטח גם לא מתוחכמת במיוחד. היא שחצנית ואגרסיבית באופן שנראה תלוש מהיחס החביב שהיא זוכה לו מהסביבה, ועל הדיסוננס הזה הצופה לא יכול לגשר.
כחומר גלם לקומדיה, "העניין לגבי פאם" מתעכבת גם על אזלת היד של המשטרה והתובעים במשפט הראשון, ומגלה התנהלות מטופשת להחריד אפילו בשביל פארודיה. היא נשענת בכבדות על העובדה שכל אנשי החוק שהקיפו את הופ היו עצלים ורשלנים. הם מאפשרים לה לחמוק מבלי לחשוד בה לרגע - נרטיב נוסף שהתרחש במציאות אבל אין לו הצדקה בסדרה עלילתית. תוסיפו לזה את השימוש השנוי במחלוקת של זלווגר בחליפת שומן, שנועדה לשוות לה את הממדים המקוריים של הדמות שהיא מגלמת, ואת העובדה שהגישה הקומית לפרשה לא תמיד מתיישבת עם הקורבנות האמיתיים של הופ ולעיתים אף נתפסת כפוגענית כלפיהם, ותקבלו מוצר מבולבל שמתזז בין ז'אנרים ולא מוצא את עצמו באף אחד מהם.
"אל תשכחו את הקורבנות האמיתיים של הופ", הפצירה בתה של בטסי פרייה בראיונות עיתונאים לאחר עליית הסדרה. אכן, הנחמה האפשרית היחידה מהתגלמותה של הפרשה בטלוויזיה היא שאולי עכשיו הופ, שבינתיים נשפטה על מקרה רצח נוסף ומרצה היום מאסר עולם, תוכל לנצל את הכספים שתקבל מהזכויות של הסיפור שלה לטובת פיצויים, שלפי החוק עליה לשלם למשפחות הקורבנות. הם, ככל הנראה, פחות הזדהו עם האלמנט המבדר של הסדרה.