"השמיניה"
בשנת 2005, אחרי שכל ילד בארץ חלם ללמוד בכיתה ט'8 בבית הספר רבין יחד עם "השמיניה", הצעד הבא של האימפריה היה לפרסם גם ספר. הכוכבים האהובים הגיעו לקניון גבעתיים לחתום עליו, והמוני צעירים פקדו את המקום. עד מהרה האירוע יצא משליטה, ציוד של צוות הצילום של "גיא פינס" נרמס, וההפקה הבינה שאין ברירה אלא לפנות את המקום במהרה: קניון גבעתיים וערוץ הילדים מסרו הודעה משותפת לפיה "למרות ההיערכות המוגברת, נוצר מצב שבו עודף ההתלהבות וההתרגשות גרמו ללחץ כבד אשר על פי שיקול דעתנו עלול היה להביא לסיכון ולפגיעה בילדים. על כן, לצערנו הרב נאלצנו לעצור את האירוע".
השמיניה איה וניניו פוגשים את אביהם ערוץ הילדים
(מתוך "השמיניה", באדיבות ערוץ הילדים)
כמעט 20 שנה עברו מאז עלתה "השמיניה" לאוויר, וההיסטריה לא שוככת - היא רק משנה את עורה. מי שהיה צעיר אז מגדל את ילדיו על ברכי התוכנית, סדרת סרטוני הטיקטוק בהובלת דון לני גבאי וידידיה ויטל גורפת אינספור צפיות. ובואו נודה על האמת, ייתכן שאפילו הפשוטע הפכה לקול של דור בזכות ההבנה שהמכנה המשותף האהוב על מי שגדל בתחילת שנות האלפיים - הוא הסדרה הזאת.
"השמיניה" לא הייתה סתם סדרה לנוער, היא הייתה הראשונה בארץ לקחת את הקהל שלה ברצינות, ולא לחינם רבים ממעריציה המבוגרים נהנים לחזור אליה גם כעת שוב ושוב. קסם החברות של התאומים איה וניני, השרמנטיות של אדם, הגיק שיק של דורי ואבי, החוצפה החיננית של מיקה, הסיסטרהוד של נטשה ורוני שלימדו אותנו שאי-אפשר לחלק שתיים באפס, ומה שזה לא יהיה של ניצן - גרמו לכל ילד בישראל למצוא את עצמו בין הדמויות. וכך דור של ילדי מסכים שרצה לצאת החוצה לפתור חידות, למצוא לעצמו חברים שהם כמו משפחה, שהתאהב מחדש בביטלס ושחלם על כיתה עם מחשבים שנשלפים מהשולחן, מטבע שפותח כניסה למצפה באמצע עזריאלי או גיוס מוקדם לגוף ביון חשאי.
3 צפייה בגלריה
המכנה המשותף האהוב על מי שגדל בתחילת שנות האלפיים - הוא הסדרה הזאת. מתוך "השמיניה"
(צילום מסך: HOT)
חמיצר דיבר לא פעם על המנטרה שליוותה אותו כשיצר את הסדרה - לכתוב דרמה למבוגרים שמותאמת לילדים. כך הוא ברא שמונה נערים גאונים בעלי גלי הלמדא, שמגויסים להציל את המדינה, מתאהבים, נפרדים ומבינים שזה רק הם "מול כל העולם" (כמאמר שיר הפתיחה). הם עוברים כמות תלאות שלא תבייש אף אדם מבוגר - וכשאתה ילד, כל מה שאתה רוצה זה לגדול. כמה חבל שהיו רק שלוש עונות, שהסדרה הסתיימה ב-2007, ושאף אחד לא ניסה לחדש אותה מאוחר יותר כי זה בוודאי היה גורר איזה ריבוט מצער עם דמויות שמסרבות לחזור או חלילה כוחות על. איה חיות
"ראש גדול"
כן, בסדר, כיף כיופאק להיות ילדים שיש להם חוכמה על-טבעית, שמוצאים את עצמם בכל מיני פרויקטים מסווגים והרפתקאות סודיות, אבל מה איתנו, פשוטי העם, שלא בהכרח מחפשים אסקפיזם בדיוני אלא מעוניינים בדמויות שאפשר באמת להזדהות איתן? להביט במסך ולהגיד "נכון, גם אני הרגשתי בדיוק ככה כשההורים שלי התגרשו או כשהילד שאני מאוהבת בו אוהב ילדה אחרת או כשהמפעל של אבא שלי ייצר גלולה להגברת האינטיליגנציה ועשה ניסוי על בעלי חיים?".
טוב, קו העלילה האחרון באמת היה קצת ספציפי מדי אבל הרעיון הובן. "ראש גדול" לא הורכבה מילדים חננות שברור שהדבר הבא שיקרה זה שהם יתגייסו לממר"ם ול-8200 ויצאו משם בגיל 21 עם הצעה של חמש ספרות לעבודה בהייטק. הו לא. היא הביאה למסך את הילד שחיפש את עצמו וניסה להתחבב על ילדים אחרים אבל סבל מביריונות, את הילדה שאיבדה את אמא שלה בגיל צעיר, את הילדה שסבלה מדימוי גוף נמוך ואת הניצחון שלה ואפילו את הבלונדינית היפה שבסוף מתברר שכל השאפתנות שלה בעצם נובעת מאמא דוחפנית במיוחד שמעיקה גם עליה.
נכון, "ראש גדול" סבבה בעיקר סביב רומנים והתאהבויות, אבל מה עוד קיים בחיים שלנו בשנות ההתבגרות? מה גם שסביב הרומנים האלה הסדרה השכילה ללפף עלילות דרמטיות עם נגיעות ריאליסטיות, שמדברות אל בני נוער באמת. לא דמויות שנרצה להעריץ אלא דמויות שנרצה להתחבר איתן, לשבת איתן על כוס קולה עם מנטוס ולדבר על החיים. לחלק היה קשה בלימודים, חלק סבלו מלחצים חברתיים, אז היה לא קל, אבל כל ניצחון היה מתוק. וכשחברות הפכה לאהבה, זה היה יותר מתגמל מכל פרויקט חשאי בבסיס צבאי שעלה יפה.
3 צפייה בגלריה
לא דמויות שנרצה להעריץ אלא דמויות שנרצה להתחבר איתן. "ראש גדול", עונה 5
(צילום: יוסי צבקר)
לצד כל אלה "ראש גדול" (שכל פרקיה משודרים עכשיו ב-yes) לא שכחה כמה חשוב שגם נצחק מידי פעם. הדיאלוגים היו ברובם שנונים למדי, הקטעים שהמחיזו את המחשבות של הדמויות היו מצחיקים ועוד לא התחלנו לדבר על אלחנן ברדוגו (איציק כהן המנהיג!) מנהל תיכון אביבים (שקודם מתפקידו בכוח כמנהל בפועל!) שמנצח בבחירות לראשות העיר (!) ומשם מפתח קריירה של קואוצ'ר (!!) טוב, יש גם גבול לכמה מציאות אפשר לצרוך, אבל הבנתם את הכוונה. סמדר שילוני
