נדמה שכל הקריירה של ראיין מרפי עד כה הכינה אותו לרגע הזה, ליצירת המופת הזאת שתהווה פסגת היצירה של כל הטרק היצירתי הארוך שלו. אפשר להניח שהחיפוש הארוך של מרפי, היוצר הטלוויזיוני הפורה שהפך לאחרונה לסוג של מוצר מדבקה, הגיע לסיומו המספק. "ד"ר אודיסיאה" (Doctor Odyssey), הדרמה החדשה שמרפי הוא אחד משלושת היוצרים שלה (יחד עם ג'ון רובין בייטס, השותף שלו ל"גרוטסק", וג'ו בייקן) היא התגלמות כל מה שמרפי רצה להיות. דרמה רפואית דמיקולו המתרחשת על סיפונה של ספינת תענוגות יוקרתית, נוצצת וחושנית, שמטפלת במקביל בחיי האהבה של הצוות, במספר בלתי-נתפס של אירועים רפואיים שמתרחשים על הספינה, בפגעי מזג האוויר ובחוליים האנושיים באופן כללי.
היהלום על הסיפון הוא ללא ספק ג'ושוע ג'קסון, שמגלם את ד"ר מקס בנקמן, רופא מעוטר ושורד קורונה, שקיבל על עצמו את התפקיד הנאצל של רופא ראשי בספינת היוקרה "אודיסיאה", תחת פיקודו של דון ג'ונסון ("מיאמי וייס"). לידו בצוות מתפקדים האח והאחות, טריסטן ואייברי (שון טיל המעולה ופיליפה סול). אייברי כמובן נמשכת אל הרופא השרמנטי בעל השיער המכסיף (תחשבו פייסי "דוסון קריק", אבל פי אלף), למרות שהיא לא פראיירית בכלל, היא חכמה להפליא וגם רוצה להיות רופאה. טריסטן מאוהב באייברי ואפילו המבטא הבריטי הערב שלו לא מסייע לו לזכות בה, מה שמעורר אצלו טינה כלפי הדוקטור, אבל גם הוא לומד להעריך אותו ברבות הזמן.
במהלך שלושת הפרקים הראשונים (מתוך שבעה) הצוות הרפואי מספיק לטפל בכמות אינסידנטים שמעוררת את התהייה אם האנשים שרוכשים לעצמם את הקרוז לא מגיעים לשם בעצם כדי למות. בין היתר התמודד הצוות עם שבר בפין (שהסתיים בניתוח בספינה עצמה), נקע בעצם הבריח, הרעלת יוד משרימפס (לאותו אחד שנקע את עצם הבריח), שני חילוצים מלב ים, איבוד הכרה במיטה, מוות (!) של אחד הנוסעים, אף שנפל מהפנים, צנתור ומה לא, שאיתם הם מתמודדים ברצינות תהומית וזרועת מושגים ברפואה משל היו דוקטור האוס ולא רופאים צפים. למזלם של כל הנוגעים בדבר מרפאת הספינה מצוידת באופן מעורר קנאה, כולל מכשיר MRI, דיאליזה, מכשיר רנטגן, דפיברילטור, חדר ניתוח ושאר מותרות, מה שמאפשר להם לבצע הליכים רפואיים מורכבים להפליא ועדיין להיראות טוב בלבן.
לכל קרוז יש תמה משלו - שבוע פנויים פנויות, שבוע החלמה מניתוחים פלסטיים, שבוע בריאות וכיוצא באלה, כשהמוטו שמנחה את הצוות הוא "תעבוד כמו קפטן ותבלה כמו שודד ים". נדמה לי שהמוטו של ג'קסון כשהוא החליט לקבל את התפקיד היה, "תעבוד כמו דוק מ'ספינת האהבה' וקבל שכר כמו ג'ושוע ג'קסון". "בנינו לעצמנו גן עדן פה", נואם קפטן רוברט דון ג'ונסון בכובד ראש, "אבל זה מה שזה, מבנה. אשליה. העולם הוא עדיין העולם וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להמשיך להפליג".
והאודיסיאה אכן מפליגה, למרבה הפלא. נדמה שהדוקטורט שעשה מרפי במהלך הקריירה שלו הביא אותו לנוסחה המזוקקת של הטראש הטהור והמהנה שהיא "ד"ר אודיסיאה". הוא מתעקש לחטט בנושאים כמו ניכור הורי או האדם כאמנות של עצמו ועדיין לייצר את הדרמה המגוחכת להפליא הזאת, אבל ההתעקשות הזאת עובדת. "ד"ר אודיסיאה" היא באמת גילטי פלז'ר כמעט מושלם. הבועה של ספינת המותרות היא "ספינת האהבה" משודרגת לעילא, המקרים הרפואיים מופרכים באופן מענג, נדמה שהדחף של מרפי לזעזע מרוסן פה על ידי המינון ההומאופטי שלו ביצירה אבל היתרונות של מרפי – האסקפיזם היפהפה, המצולם היטב, האסתטי, הצבעוני, זה שהעין יכולה לנוח עליו באמת מבלי להתאמץ, והחיבה הטבעית והלא מתנצלת לטראש, נוכחים פה בכל הכוח. לא פלא שהפרק הראשון בעונה, שעלתה ב-ABC (ואצלנו בדיסני פלוס) היה פרק הבכורה הנצפה ביותר ברשת מזה שנים.
הצורך האנושי בצפייה במוצר טלוויזיוני מטומטם ולחלוטין לא תובעני לצרכי מנוחה של האונות, מסופק על פי רוב על ידי סדרות ריאליטי משובטות, דרמות מהז'אנר הזה הולכות ונכחדות כי לכולם יש משהו חשוב ומתוחכם לומר לנו, הצופים. "ד"ר אודיסיאה" משתחלת לנישה הזאת ועושה עבודה מצוינת, כמו 40 דקות על ספינת תענוגות וירטואלית, כי החיים הם החיים עצמם, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק להמשיך ולהפליג.