כראוי למי שנחשב לאחד מעמודי התווך של הספרות הישראלית, במהלך יותר מחמישה עשורים הדגימו הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון הישראליים עניין מתמיד ביצירתו של א. ב. יהושע - אשר נפטר היום (ג') והוא בן 85.
סיפוריו הראשונים של יהושע החלו להתפרסם בראשית שנות ה-60, וכבר אז גילתה בהם התרבות הישראלית עניין רב, מאחר שביצירותיו המוקדמות הפנה יהושע עורף לספרות האידיאולוגית של דור התקומה, שעליו נמנו היוצרים אשר נטלו חלק בהקמת המדינה, ואשר יצירתם הדהדה את ערכי הפטריוטיזם והציונות שהוטמעו בה. כמו חלק מהסופרים הישראלים האחרים בני דורו, ביצירותיו של יהושע ניכרו דווקא השפעותיהם של ש"י עגנון וסופרים אירופיים כמו אלבר קאמי ופרנץ קפקא. כתיבתו הייתה מופשטת, ונגעה בסוריאליזם ובאבסורד; נושאיו - מנותקים מההוויה הישראלית, ועולם הסמלים נכח בהם באופן מודגש. אולם עד מהרה, בשל מצפונו המוסרי והפוליטי, הקיום הישראלי המורכב הזדחל לתוך החרכים שהותיר יהושע ביצירתו - והעיבוד הקולנועי הראשון לסיפור שלו הדגים זאת היטב.
"שלושה ימים וילד", בבימויו של אורי זוהר, יצא ב-1967 - שנתיים בלבד לאחר שהתפרסם הסיפור הקצר באותו השם מאת יהושע. אם בקובץ סיפוריו הקצרים שהתפרסם לפני כן, "מות הזקן", ביקש יהושע לנתק את הקורא מתחושה של מקום וזמן, ב"שלושה ימים וילד" אלו כבר נוכחים - אולם תחילה, דומה שחשיבותם משנית. הסיפור מתרחש בירושלים ועוקב אחר שיטוטיו של הגיבור, יוצא קיבוץ בשם דב, עם ילדה הקטן של אהובתו לשעבר. תחושותיו של דב באשר לילד מורכבים, וכוללים גם מחשבות באשר להמתתו. אולם דב הוא מספר לא מהימן - והחווייה הסובייקטיבית שלו התאימה כמו כפפה לרוח היצירתית, הסקרנית והמחפשת, של זוהר באותה תקופה, שהושפע באופן ניכר מקולנוע הגל החדש הצרפתי ומבמאים כמו ז'אן לוק גודאר ופרנסואה טריפו.
זוהר התמקד במסעו נעדר-התוחלת של דב (בסרט שונה שמו לאלי) באופן שהיווה ריאקציה לדמותו של הגיבור הישראלי כפי שהוצגה בסרט אחר שיצא באותה השנה, "הוא הלך בשדות" בכיכובו של אסי דיין. שם, הועלה על נס דמותו של הצבר המיתולוגי, הלוחם וההירואי. זוהר, בחסות סיפורו של יהושע, הציע מבט ציני יותר על הגבר הישראלי של התקופה - אינדיווידואליסט, אנוכי, מפוכח - ועשה זאת באמצעים סגנוניים ושפה קולנועית שטרם נראתה בקולנוע הישראלי עד אז. החיבור בין "הרגישות החדשה" של זוהר ובין הסיפור המהורהר ועמוס-הסמלים של יהושע התגלה כמיטבי, היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1967, ואף זיכה את עודד קוטלר, אשר גילם את אלי/דב, בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל.
כמעט 20 שנה יחלפו עד שהקולנוע הישראלי יטפל שוב בסיפור מאת יהושע - ומכיוון שבמהלך התקופה הזהות הפוליטית שלו רק הלכה והתחדדה, גם הסרט שנעשה על פי יצירתו ישקף זאת. ב-1986 יצא "המאהב", בבימויה של מיכל בת אדם ובכיכובה לצד יהורם גאון ורוברטו פולק, עיבוד לרומן הביכורים של יהושע, שעסק בבדידות של דמויותיו ושוועתם לקשר זו עם זו, ובמוסכמות המוסר הבורגני - אך גם בשבר של מלחמת יום הכיפורים ובקונפליקט הישראלי-פלסטיני. בת אדם תרגמה למסך באופן נאמן יחסית את רוחו של הרומן, שבעצם היותו מורכב ממונולוגים של דמויותיו, במעין זרם תודעה, לא ממש הקל על מלאכת עיבודו. בעיקר התבטא בו הקשר בין האישי ללאומי - הטראומות והשבר, גם אלו שחוו הדמויות וגם זו שחוותה ההוויה הישראלית עצמה עם תום האופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים, וההתמודדות הלאומית הקשה שהביאה עמה מלחמת יום הכיפורים. ב-1999 הפציע גם עיבוד איטלקי/בריטי ל"המאהב", בבימויו של רוברטו פאנצה ובכיכובו של קיירן היינס ("רומא", "בלפסט").
ב-2002 עלה על האקרנים עיבודו של מנחם גולן, מכל האנשים, ל"השיבה מהודו" - רב המכר של יהושע מ- 1994, אחת מהאינטימיות יותר שביצירותיו (והמצליחות שבהן), שעוסק באהבה הבלתי אפשרית של גבר צעיר, רופא ישראלי הנוסע להודו יחד עם זוג נשוי על מנת להחזיר לארץ את בתם שחלתה, לאישה המבוגרת ממנו. הסרט, בכיכובם של אקי אבני, ריקי גל ואסי דיין, זכה לביקורות קוטלות - אולם את הקוטלת מכל סיפק יהושע עצמו. "הייתי צריך להיות מעורב בתסריט", סיפר בריאיון ל-ynet. "כל כך הרבה מפיקים התעניינו בסרט ובסוף מי שעשה אותו היה מנחם גולן, שהוא דמות פתטית וחצי טראגית. אדם בן 75 שרץ עם מצלמה... מנחם לדעתי הלך לדברים הזולים והחטיא את העיקר. כל עיקרו של הסיפור הוא שבחור צעיר מתאהב באשה מבוגרת, נשואה, לא כל-כך יפה, קצת שמנה. הוא לא מבין מה גרם לו להתאהב בה. זה הסיפור, המקום של אי-ההבנה הזו. מנחם סיפר סיפור של אישה אקסצנטרית נוסח ריקי גל שהתאהבה בבחור צעיר. זה סיפור שנעשה בעבר על-ידי רבים אחרים. הוא הפך את היוצרות ובכך פיספס את הסרט. אז נכון שהצילומים בהודו מאוד יפים, אבל זה לא הסיפור שלי".
גולן, מצדו, החזיר בתגובה זועמת שפרסם ב-ynet. "אם אני פתטי, אתה פשוט שקרן", ענה ליהושע, "הקרנתי לך, לרעייתך ולבני משפחתך את הסרט, ואני מצטט את דברי ההתלהבות שלכם בתום ההקרנה: אשתך אמרה 'מאד נהניתי', האחרים שפכו מחמאות והעיקר אתה, בקולך הנלהב, ואני מצטט: 'כל הכבוד מנחם, עשית את זה'... גם פסטרנק לא אהב את 'דוקטור ז'יוואגו', אך העולם אהב אותו, והוא הפך ללהיט אדיר". "השיבה מהודו" לא נכשל בקופות, אך גם היה רחוק מהצלחה כלכלית.
ב-2010 יצא סרט שלדידו של יהושע, דווקא עשה חסד עם יצירתו שעליה היה מבוסס: "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", בבימויו של ערן ריקליס ובכיכובם של מארק איווניר, גורי אלפי ורוזינה קמבוס. הסיפור מלווה את מסעם של הממונה על כוח האדם של מאפייה ירושלמית ועיתונאי שכתב על מותה של אחת מעובדות המאפייה בפיגוע, להביא את העובדת לקבורה באחת ממדינות מזרח אירופה. נוח סטולמן, שעיבד את ספרו של יהושע מ-2002, עשה זאת בנאמנות מירבית, ושמר על הממד הפוליטי כמניע לסיפור האישי של הדמויות. הסרט זכה בביקורות חיוביות ובשלל פרסים: חמישה פרסי אופיר (כולל הסרט הטוב ביותר, שהפך אותו לנציג ישראל לאוסקר, על אף שלבסוף לא זכה במועמדות), ופרס חביב הקהל בפסטיבל לוקרנו. וכאמור, גם יהושע עצמו התמוגג. "התמונות שלך חזקות בדיוק כמו המילים שלי", אמר לבמאי ריקליס אחרי שצפה בסרט, כפי שהעיד ריקליס בריאיון שנערך עמו.
וגם המדיום הטלוויזיוני פנה ליצירתו של יהושע, עם דוגמה בולטת בדמות "מר מאני" - סדרה בחמישה פרקים מ-1996 מאת הבמאי רם לוי והתסריטאי גלעד עברון, שביקשה לעשות את מה שנדמה כבלתי אפשרי ולתרגם למסך את יצירתו העמוסה, הדחוסה, השאפתנית והנועזת ביותר של יהושע, שיצאה לאור ב-1990, ובה ביקש לגולל את סיפורה של משפחה ספרדית לאורך כ-200 שנה. הסדרה עלתה בערוץ הראשון דאז, בכיכובם של יהורם גאון, ירדן בר-כוכבא, מארק איווניר ואחרים, והייתה אירוע של ממש במונחי הערוץ ובמונחי הטלוויזיה המקומית, גם בגלל תג המחיר המשמעותי שלה. עם זאת, המבקרים היו חצויים בדעתם בכל הנוגע להצלחת ניסיון תמצותו של ספר כה רחב יריעה למסגרת הטלוויזיונית.
יהושע "אהב מאוד" את העיבוד של לוי ל"מר מאני", כפי שסיפר בריאיון לכלכליסט ב-2014, ושיבח את "עבודת המיקרו" של לוי, קרי: את טיפולו בפרטים הקטנים. אולי משום כך העניק בידיו של לוי את הזכות לביים סדרה נוספת על פי יצירתו, הפעם הרומן "גירושים מאוחרים" מ-1982.
קטע מתוך "גירושים מאוחרים"
במהלך השנים, גם בתיאטרון פנו ליצירתו של יהושע כמקור לתוכן והשראה. ההצגה "המאהב", למשל, עלתה בתיאטרון העירוני חיפה, בבימויה של נולה צ'לטון, ב-1978 - כשנה בלבד לאחר פרסום הרומן שעליו התבססה. ב-1994 תעלה צ'לטון בצוותא מחזה נוסף פרי עטו של יהושע, "טיפולים אחרונים". ב-2014 עלה בתיאטרון הבימה עיבוד נוסף ל"המאהב", בהשתתפות רן דנקר, יגאל שדה ואסנת פישמן. אותו רומן שימש כהשראה ליצירות בימתיות נוספות, כמו הצגות היחד "לא נעים" של גסאן עבאס, ו"מוחמד מנדל" של איציק ויינגרטן.
גם הצגה על פי "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" עלתה (הקאמרי, 2017), ומעבר לכך קרמו עור וגידים גם מחזות שיהושע כתב בעצמו: "תינוקות לילה" (הבימה בשיתוף תיאטרון חיפה, 1992), "לילה במאי" (הבימה, 2009) ו"הילכו שניים יחדיו" (התיאטרון הקאמרי ותיאטרון אנסמבל הרצליה). במאי 2005 עלתה באופרה הישראלית האופרה "מסע אל תום האלף", על פי הרומן של יהושע, שגם כתב עבורה את הליברית - קטעי הטקסט המדוברים/מושרים.
בחיבורו את הפוליטי עם האישי, שזירת הטראומות הלאומיות עם הטראומות האישיות והקונפליקטים הבין-אישיים, נגע א.ב יהושע בשורשי החוויה הישראלית. עמידות יצירתו לאורך השנים במדיומים נוספים, בלי קשר לאיכותם המשתנה של העיבודים ליצירותיו, מוכיחה את על-זמניותה. יהי זכרו ברוך.
