נטלי עמנואל (33) מופיעה מצידו השני של הזום כשאת ראשה מעטרת תסרוקת קצרה ולא רעמת השיער המתולתלת שהפכה לסימן ההיכר שלה. השינוי הוא גדול והשחקנית מסבירה שעם התספורת הגיעה תחושת שחרור וכוח. "זה הרגיש משונה מאוד בהתחלה. האנרגיה היא אחרת כשאתה מוריד מעצמך משהו כזה. בעבר פחדתי כל כך מתספורת ולשנות את השיער. חשבתי שזה חלק ממי שאני אבל בתסרוקת הזו מצאתי גם סוג של התרסה על כל השנים בהן היה עליי מין לחץ להתאים את עצמי לאסתטיקה המקובלת. אם לבנה/מערבית אז להחליק את השיער, ואם אמריקנית/אפריקנית, לעשות שזירת שיער. תלוי באיזו מדינה בעולם הייתי".
הסיבה למפגש הזום הבלעדי של ynet עם עמנואל היא "ההזמנה", סרט אימה חדש בכיכובה העולה אצלנו לאקרנים מחרתיים, יום חמישי. השחקנית מגלמת את איווי אלכסנדר, אמנית צעירה ומרוששת החיה בניו יורק ועובדת במלצרות בחברת קייטרינג על מנת לגמור את החודש. באחד האירועים של חברה לבדיקות די.אן.איי, היא מפלחת את אחת הבדיקות. אמה של איווי נפטרה לאחרונה וזו הסיבה שאיווי מרגישה בודדה, נסחפת ובחיפוש אחר תחושת שייכות. התוצאות של הבדיקה חוזרות ומתברר שלאיווי האמריקנית יש מלא בני דודים, מאוד אנגלים ומאוד לבנים. פגישה עם בן דוד חדש ומתלהב שמספר לה על הסקנדל המשפחתי שבו הייתה מעורבת סבתא רבא שלה, מובילה לכך שאיווי טסה לחתונה משפחתית באנגליה באחוזה מפוארת שלא נופלת מזו של המלכה בברידג'רטון.
איווי מגיעה לאחוזה המרשימה ומוקסמת מיידית מוולטר דה-ויל (תומס דוהרטי) בעל האחוזה הסקסי עם הלסת המסותתת, שלא נמנה עם בני משפחתה החדשים, מה שעוזר. למרות נורות האזהרה הרבות והאדומות כדם שמנצנצות - כגון היעלמותן של המשרתות (בנות מיעוטים) המזוהות רק על ידי המספר הסידורי הרקום להן על המדים, והצללים שנדמה שחיים ופועלים בין קירות הבית העתיק - איווי מתאהבת חזק בוולטר ומוצאת עצמה מסתבכת בעולם שעליו קראה רק בספרים.
"ההזמנה" – טריילר
למרות שהיא מגלמת אמריקנית בסרט, עמנואל נולדה וגדלה באסקס שבאנגליה. אחד הדברים שמשכו אותה לסרט, היא מספרת, הוא השיחות סביב מעמד חברתי והיררכיית הכוח, מי אוחז בו ומי לא. "את יודעת", היא אומרת, "כמי שגדלה במשפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך וכאישה ממשפחה מעורבת, הדברים האלה תמיד דיברו אליי והצטלבו עם החיים שלי. אז כשיש סיפור שנוגע בליבם של הנושאים האלה זה מייד מעניין אותי וגורם לי לרצות לקחת חלק בשיחה - ועל ידי כך אולי גם לעזור לנתב את הנרטיב".
התסריט, שהושפע ישירות מ"דרקולה" של בראם סטוקר, הנטוע חזק כבר מאות שנים בתרבות הפופ, מביא טוויסט על הסיפור הידוע של אחד מהאנטגוניסטים הגדולים בעולם הספרות והקולנוע של כל הזמנים, ומציג אותו דווקא מנקודת מבטה של אישה. "אהבתי את התסריט", אומרת עמנואל, "זה היה לקחת סיפור מאוד ידוע ולספר אותו מנקודת מבט פמיניסטית, והכלות של דרקולה הן בסיס מאוד מבטיח לסיפור, בטח שבז'אנר האימה".
"זה מרגיש קל יותר לגעת בנושאים סבוכים וקשים בקונטקסט של עולם פנטסטי", היא מסבירה, "כי הרקע כל כך שונה ורחוק מהחיים שלנו, כך שזו פלטפורמה נהדרת לנהל בה שיח. חשבתי שזו דרך חכמה לדבר ולהצביע על האלימות, הברוטליות והניצול שהם פעמים רבות מנת חלקן של נשים ממעמד הפועלים, ממעמדות נמוכים, נשים לא לבנות, בנות מיעוטים, במבנה הכוחני הקיים במקומות מסוימים. לעשות את זה דרך המיתולוגיה של דרקולה היה סופר-מעניין כי מציצת דם, מציצת אנרגיה, ניצול ואלימות מתחברים לי יחד. בעיני הם ממש נשואים אחד לשני. דרקולה, הנבל האולטימטיבי, הוא ההתגלמות, התמצית של היררכיית הכוח של גברים עשירים לבנים. אז כן, לחלוטין קיים פה המוטיב של הפלת הפטריארכיה, דבר שבאופן אישי ריגש אותי".
במאית "ההזמנה", ג׳סיקה מ. תומפסון ויחד איתה התסריטאית בלייר באטלר, משחקות עם פרשנות אלגורית לגזע, מעמד ופריבילגיה גברית, אך נוגעות גם בנושא של מערכות יחסים הרסניות, אלה שמתחילות כהבטחה לגן עדן והופכות לגיהינום. עמנואל מסכימה מיד. "אני חושבת שהסרט הוא שיעור בגזלייטינג בגלל שלאורכו, עד רגע הגילוי, יש הרגשה שלאיווי יש ספקות. היא חשדנית ולא ממש רגועה אבל כולם מסביב אומרים לה כמה הכל נהדר וגורמים לה לפקפק באינסטינקטים שלה. לא פעם אנחנו שומעים סיפורים על נשים שבגלל לחץ חברתי ומסכי עשן, התעלמו מהאינסטינקטים שלהן - וכשהעשן הוורוד התפוגג, הן התעוררו לתוך מציאות פוגענית".
עמנואל, שגדלה בבית של אמא דומיניקנית ואבא אנגלי–קריבי, החלה לקחת שיעורי ריקוד, שירה ומשחק בגיל שלוש. בגיל עשר כבר הופיעה בתפקיד של נלה הצעירה במחזמר "מלך האריות" של דיסני, על הבמה ברובע הווסט אנד הידוע בלונדון. ב-2006, כשהייתה בת 17, התקבלה לאופרת הסבון הבריטית "Hollyoaks", ודמותה הייתה חלק מהסדרה במשך ארבע שנים. אולם הפריצה הגדולה הגיעה ב-2012, עת לוהקה לתפקיד של מיסאנדיי בסדרה שוברת הקופות והשיאים של HBO, "משחקי הכס". ב-2015 היא קודמה לסטטוס של דמות קבועה בסדרה.
מיסאנדיי, שתחילת דרכה הייתה כשפחה לשעבר שהופכת ליועצת ולאחד האנשים הקרובים ביותר לדאינריס טארגריין (אמיליה קלארק), מלכת הדרקונים, הייתה הדמות החשובה היחידה שלא הייתה לבנה. סצנת המוות שלה, שבה כורתים את ראשה כשהיא כבולה בשלשלות, עוררה בצופים קונוטציה ישירה לעבדות, הייתה מאוד לא פופולרית וזכתה לביקורת ציבורית נרחבת ולגינויים חריפים.
"אני חושבת שתגובת הצופים הייתה מובנת, כמו שאני חושבת שהמוות שלה הבליט שאפשרי שתהיה יותר מדמות אחת בעלת עור כהה בתוכניות בעלות עלויות כה מטורפות", אומרת עמנואל. "הרעיון של הכללה הוא רעיון שחשוב שיהיה בבסיס של תוכניות מהסוג הזה בעתיד".
למרות הביקורת, עמנואל מספרת שהיא חייבת הכל לתוכנית שהכירה אותה לעולם. לפני התוכנית היא הייתה עוד שחקנית מובטלת שחולמת לפרוץ בגדול אבל לא יכולה לשלם את החשבונות, והיא משתפת עם חיוך שכשקיבלה את ההודעה שהתקבלה לסדרה, היא עבדה כמוכרת בחנות בגדים. "עבדתי במכירות, את יודעת, משכורת מינימום, אפס שעות חוזיות. עשיתי מה שכל קריאייטיב צריך לעבור באיזשהו שלב, אם זה למזוג בירה או לעבוד במשרות חלקיות רק כדי לשלם חשבונות ולסגור את השבוע. לא נולדתי למשפחה שיכולה הייתה לתמוך כלכלית בחלום שלי אז נאלצתי להפשיל שרוולים ולעבוד קשה. זו הייתה המציאות שלי, כשההזדמנות של 'משחקי הכס' הגיעה. ובן לילה המציאות שלי השתנתה. זה שם אותי באחד מהאצטדיונים הגדולים של הוליווד, הביזנס והתקשורת, למרות שבהתחלה הייתי דמות שלאו דווקא הובטח לה שתחזור בעונה הבאה. היה פוטנציאל לזה, אבל לא הבטחה, לא הייתי דמות קבועה מההתחלה. ופתאום זה שם אותי בזירה שהיו עליה המון עיניים, אז לפתע הייתה לי גישה לחדרים שלא הייתה לי גישה אליהם קודם, ופתאום היו לי את כל האודישנים האלה ודברים התחילו לקרות מסביבי בגלל התוכנית.
"'משחקי הכס' שינתה לי במאה אחוז את הקריירה ואת החיים. ומאז אני בת-מזל ומבורכת. שיחקתי ב'הרץ במבוך' ובזיכיון של 'מהיר ועצבני' ('מהיר ועצבני' 7, 8 ו–9 – ש.ג.), ואני ממשיכה לעבוד ולהתעסק בתכנים שאני מוצאת מרגשים ומאתגרים עם אנשים שמאוד טובים במה שהם עושים, כמו פרנסיס פורד קופולה שליהק אותי לסרט החדש שלו (שעליו היא לא יכולה להרחיב – ש.ג.)".
הראיון עם השחקנית מתקיים ביום אחרי שידור הפרק הראשון בסדרה "בית הדרקון", הפריקוול של "משחקי הכס". כשהיא נשאלת אם ראתה את הפרק, עונה עמנואל בעיניים נוצצות. "כן! אני מה זה מתרגשת. יצא לי לראות את הפרק אתמול בלילה וחשבתי שהוא היה מצוין. היה פשוט נהדר לצפות במשהו שקשור ל'משחקי הכס' בתור מעריצה וצופה ולא בתור מישהי שיודעת מה הולך לקרות ומחכה בחרדה לסצנות שלי, צופה בהן בקרינג'יות ולא בטוחה שעשיתי עבודה טובה. היה פשוט כיף לצפות בשחקנים האלה ולהרגיש חלק מהעולם הזה שוב, רק מהצד השני. חשבתי שהפרקים הראשונים היו מאוד חזקים ואני ממש מחכה לראות את ההמשך".
איזה טיפ יש לך לחברה החדשים שנכנסים לעולם המטורף הזה?
"תיהנו. אני חושבת שזה דבר נפלא להיות חלק מהעולם הזה, בשאיפה שהסדרה תהיה הצלחה גדולה. אבל הסוד הוא פשוט לקחת הכול כמו שהוא. המעריצים מאוד מעורבים ומאוד מחבקים וזה נהדר, אבל זה יכול להיות גם מאוד חודרני ומתיש. ולכן זה בסדר גמור שיהיו את הגבולות שלך ולקחת ספייס לעצמך. אז כן, אני חושבת שהעצה שלי תהיה פשוט ליהנות, כי הדברים יכולים להפוך לאינטנסיביים. אז תהיו קשובים ותדאגו לעצמכם. אה, ועוד דבר - שידאגו אחד לשני בתוך הקבוצה. יש יתרונות גדולים בלעבוד באנסמבל, זה אחד מהם".
