לפחות צופה אחת תאהב את העיבוד הטלוויזיוני החדש לסרט "חיזור גורלי", שעתיד לעלות בסוף אפריל - השחקנית גלן קלוז. קלוז גילמה בסרט המקורי את אלכס פורסט, האישה שאחרי סטוץ חד פעמי עם דן, עורך דין אמיד ונשוי, הופכת לסטוקרית מהגיהנום ומשלמת על כך בחייה. זה נגמר, להזכירכם, בגיחה של האישה החוקית, בת' (אן ארצ'ר) עם אקדח חוקי, ובירייה שחיסלה את אלכס, אחרי שבעלה החוקי של בת', דן גלאגר (מייקל דגלאס), לא הצליח להטביע אותה באמבטיה. האישה המפתה והמסוכנת חוסלה על ידי האישה הטובה שהגנה על המשפחה שלה. ללא ספק סוף שהקהל האמריקני העדיף. קלוז, כפי שחשפה במספר ראיונות מאז יציאת הסרט, לא הייתה שבעת רצון, בלשון המעטה, מהאופן שבו הוא הסתיים.
הסוף המקורי, אגב, היה שונה. בסוף ההוא אלכס הייתה אמורה לשסף את הגרון של עצמה לצלילי האופרה "מאדאם באטרפליי", כשעל הסכין נמצאות טביעות האצבעות של גלאגר. האירועים היו אמורים להתגלגל כך שאשתו של דן תגלה לאחר מותה על כל מעלליו. אלא שפרמאונט השקיעה מעל למיליון דולר בצילומים של סוף חדש, לאחר שמבחני צפייה שנערכו לפני שחרור הסרט הוכיחו שהקהל הפוטנציאלי לא מרוצה. "אני הערצתי את הסוף הזה", הודה הבמאי, אדריאן לין, בריאיון ל"ניו יורק טיימס". "היא הייתה מובילה למפלתו מהקבר! אבל הקהל במדינה הזאת היה זורק אבנים על המסך. ואם לא אכפת לך מה הקהל חושב, תצלם סרט ביתי ותקרין אותו על הקיר בסלון שלך". ביפן, אגב, חושבים שהסוף המקורי הוא דווקא מבריק. מי שעוד חשבה כך היא קלוז עצמה, שניהלה מאבק נגד שינוי הסוף עד שנכנעה.
"חיזור גורלי" - טריילר
(באדיבות פרמאונט+ )
הטריילר לסדרה החדשה, ששוחרר לא מזמן, מרמז שהטלוויזיה הגשימה לקלוז משאלה. עלילת הסדרה תתרחש בשני זמנים מקבילים: האחד ב-2008, הזמן שבו אלכס ודן נפגשים, והשני ב-2023, כשדן מרצה עונש מאסר על רציחתה של אלכס. ג'ושוע ג'קסון ("הרומן", ולנצח פייסי מ"דוסון קריק") יגלם את דן וליזי קפלן ("הסקס של מאסטרס", "פליישמן בצרות") את אלכס, והם כנראה ידלגו בין נאמנות לתסריט הקולנועי (כולל המשפט האלמותי, "לא מתעלמים ממני, דן!") לבין פרשנות קצת יותר עכשווית לפסיכולוגיה שמאחורי העלילה.
כשבחור ממשפחה טובה פוגש אישה פתיינית
כזכור, דן ואלכס נפגשים באירוע מקצועי, החבר שלו מתחיל עם אלכס באופן קצת אגרסיבי ודן ניגש אליה אחר כך, להתנצל בשמו. מפה לשם מתברר שהם קשורים לתיק תביעה על לשון הרע שקשור לאחת הסופרות בהוצאה לאור שבה אלכס עובדת. אחרי שהם חולקים מטרייה הם עוברים לחלוק דעות מקצועיות ומשם הדרך לחלוקת נוזלי גוף קצרה מאוד. את סוף השבוע, שבמהלכו, כמה נוח, אשתו ובתו של דן נסעו מחוץ עיר, הם מעבירים בסצנות סקס על הכיור המלא במטבח ומאוחר יותר במעלית, סצנות שאולי הציעו סוג של ריגוש אסור באותה תקופה, אבל בפועל נראות יותר מגוחכות ממרגשות.
אלא ששם נגמרת האידיליה. אלכס לא מוכנה להשלים עם העובדה שמבחינת דן מדובר בסטוץ. היא מתחילה לדרוש יותר ויותר זמן איתו והוא מתחייב בחוסר רצון, אך כאשר המשפחה שלו חוזרת הוא מסיים את מערכת היחסים הקצרצרה שלהם. כעוסה על דחייתה, אלכס הופכת אובססיבית לגבי דן ומתחילה לרדוף אחריו ואחרי משפחתו. ככל שהאיומים והמעשים שלה הופכים ליותר ויותר תוקפניים ופסיכוטיים, דן מוצא את עצמו מתמודד עם האחריות שלו. הוא לא מסוגל להגן על מעשיו אבל מנסה להגן על משפחתו.
5 צפייה בגלריה
הבחור האנושי עם האישה המהממת והילדה המתוקה, נופל טרף לאישה מתגרה. מתוך הסרט "חיזור גורלי"
(צילום: באדיבות yes)
התסריט של "חיזור גורלי" לא קנה מיד את לב המפיקים. הוא נדחה על ידי כמה אולפנים ואפילו על ידי פרמאונט עצמה, זאת מכיוון שהוליווד התקשתה לקבל את ההנחה שבעל שבוגד באשתו יכול להיתפס כאדם סימפטי על ידי הצופה. ג'יימס דירדן, התסריטאי, עידן את הדמות של דגלאס כדי להפוך אותו לחביב יותר ולשם כך הוא נאלץ להקצין את אלכס, הסטוץ שלו לסוף השבוע, ולהפוך אותה למפחידה ומניפולטיבית יותר. הבחור האנושי עם האישה המהממת והילדה שזוחלת אליהם למיטה, נפל טרף לאישה מתגרה.
אחד הדברים שהעיבוד של פרמאונט יצטרך לתת עליו את הדעת הוא השינוי העצום שהתרחש ב-36 השנים שעברו מאז שיצא הסרט. גם טכנולוגית, מבחינת אופני המעקב (אתה עדיין יכול לשפוך חומצה על המכונית של האדם שהרגיז אותך, אבל שיחות מזוהות די מבטלות את השתיקות שמעבר לקו או הניתוקים, ושיטוט אחד באינטרנט הוא שווה ערך מבחינת איסוף המידע לעשרה כיתותי רגליים או יותר). זה לא נגמר שם, כמובן. נדמה שהתמימות שבה דן נסחף אחרי אלכס נראית היום כמו טיפשות ממש. רוב הגברים יהיו מודעים היום להשלכות האפשריות של חשיבה באמצעות איבר המין שלהם.
5 צפייה בגלריה
יצטרכו לבצע התאמות, הרבה יותר קל היום להיות סטוקרית. מתוך הסדרה "חיזור גורלי"
(צילום: באדיבות פרמאונט+)
לכל סרט גדול יש ציר נרטיבי סימבולי בלתי נשכח, שכורך את עצמו בתרבות הפופולרית. עבור "חיזור גורלי", זה הארנב המבושל. לאורך כל הדרך, אלן, בתו של דן, התחננה להוריה שיביאו לה ארנב. אולי מתוך אשמה, דן קונה לה ארנבת לבנה וחמודה מאוד שהיא קוראת לה ווייטי. בזמן שהמשפחה מחוץ לבית, אלכס הורגת את ווייטי ומכניסה אותה לסיר רותח כדי שבת' תמצא אותה כשהם חוזרים הביתה. זה השלב שבו דן, שכבר עשה מאמצים רבים כדי לכסות את בגידתו, כבר לא יכול להכחיש שמשהו לא בסדר ולכן מתוודה על הרומן. בת' כל כך כועסת שהיא מעיפה את דן מהבית, אליו הוא מוחזר בהמשך באמתלה כלשהיא לטובת הסצנה האחרונה.
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
על אף העלילה מטילת האימה, היו מי שדווקא זקפו את הצלחת הסרט לכך שמדובר בסיטואציה מציאותית. "זה קרה לכולנו", אמרה שרי לסינג, המפיקה השותפה של הסרט בריאיון ל"ניו יורק טיימס" חודשיים לאחר יציאתו, "כולנו קיבלנו טלפון כזה באמצע הלילה או שהיינו הבן-אדם שעשה את הטלפון הזה". "חיזור גורלי" עלה לאקרנים בסוף ספטמבר 1987 והפך מיד להצלחה קופתית. ההישג חסר התקדים שלו היה שבסוף השבוע השני לעלייתו הוא הרוויח אפילו יותר מבסוף השבוע הראשון. הבמאי לין סיפר שעמד באחורי האולם וצפה באנשים שצפו בסרט, ובשבוע שלאחר מכן הם חזרו עם חברים. לין, שידוע בעיקר בזכות "פלאשדאנס" ו"תשעה וחצי שבועות" המלוטשים, הסביר שהוא השתדל הפעם "להשאיר את הסגנון ברקע ולהוסיף את הפרטים שיהפכו את המשפחה של גלאגר לאמיתית".
"הסרט שיחק לידי הסטיגמה על מחלות נפש"
בלא מעט מובנים "חיזור גורלי" הוא קפסולת זמן של התקופה שבה נוצר. מנהטן שנתפסת כמרושעת וחמדנית בעיצומו של עידן רייגן השמרן והמוסרני. האישה המסורתית שנשארה בבית עברה טרנספורמציה לאישה החדשה הקרייריסטית. בספרה של העיתונאית והסופרת סוזן פאלודי (Backlash: The Undeclared War Against American Women) היא מתייחסת לעובדה שבת' היא עקרת בית ואילו אלכס היא אשת קריירה (עורכת ספרותית) ומאבחנת שהסרט הטיף לחוסר התאמה בין קריירה ואושר אישי. בסיפורי המוסר "האמא הטובה" מנצחת והאישה העצמאית נענשת. הסרט עורר זעם פמיניסטי על תיאורן של "נשות קריירה מטורפות", לתמיהתה הרבה של מנהלת האולפן, שרי לסינג, שנאלצה לציין שוב ושוב שהיא אשת קריירה בעצמה, ושהיא נמשכה לסיפור מתוך אהדה לאלכס הבודדה והיחס הבלתי הוגן שקיבלה.
אירועי התקופה תמכו במסר שהציג הסרט על פיו חיי משפחה עדיפים על פני קריירה והוללות. האימה הקולקטיבית שיצר האיידס, כתבת השער המסוקרת של 'ניוזוויק' בשם "מחנק הנישואין", שטענה שסטטיסטית הסיכוי של נשים מעל גיל 40 להיהרג באירוע טרור גבוה מהסיכוי שלהן להינשא, והתרסקות הבורסה בשנה שבה יצא הסרט קטעה באחת את התרוממות הרוח שבחיים עירוניים נטולי ילדים. העיר ב"חיזור גורלי" מפתה באופן נוצץ ושקרי, ממש כמו אלכס עצמה. אף אישה, טוען הסרט מתחת לפני השטח, לא באמת רוצה סקס מזדמן. היא תמיד מנסה להשיג משהו - את הזרע שלך, את המשכורת שלך, את הגבריות שלך.
נכון, אלכס היא סטוקרית. היא פולשת לחלל העבודה ולבית של דן אחרי שזה מסרב לקיים איתה קשר. היא הופכת יותר ויותר אלימה - זה מתחיל בהרס המכונית של דן, אחר כך היא מבשלת את הארנב בסצנה שהפכה לאיקונית ואפילו טבעה מושג: "מבשלת הארנבים", כינוי שניתן לאישה נאחזת ואובססיבית. זה מסלים לכדי איומים פיזיים על אשתו ובתו של דן. ההופעה של קלוז מטרידה בעוצמתה. היא מקסימה ברגע אחד ומעוררת אימה ברגע אחר. הסצנה שלה, יושבת לבד בדירתה ומדליקה ומכבה כפייתית מנורה כשהיא מחכה שדן יענה לטלפון, הפכה לקלישאה מרוב הפעמים שהופיעה בסרטים שיצאו מאז.
אבל קלוז היא גם הראשונה שקבלה על השטחת הדמות של אלכס, ועד היום היא עדיין מוטרדת מהמסרים המסוימים שמכיל "חיזור גורלי" ומהאופן שבו אלכס צוירה. כמעט בכל ריאיון שנתנה על הסרט מאז יציאתו לאקרנים, היא הבהירה שהוא כשל בהצגת הדמות הראשית. במובן מסוים, עשיית צדק עם אלכס הפכה למטרה האישית שלה. בחיים האמיתיים, קלוז תומכת במודעות לבריאות הנפש ומדברת בכנות על חייה האישיים בצל הדיכאון. היא גם הקימה עמותה ללא מטרות רווח, Bring Change to Mind, שמטרתה לשבור את הסטיגמה סביב מחלות נפש.
בריאיון ל"גרדיאן" היא סיפרה על היקף התחקיר שביצעה לקראת התפקיד, וציינה שלאלכס היה עומק שבסופו של דבר התעלמו ממנו בסרט לטובת אפקט ההלם. "אין שום דרך לצופים לדעת מה היא עברה או ממה היא סובלת", טוענת קלוז, "זה נרמז רק כשהיא מסתכלת על דן נותן את הארנב לבתו, ואז מקיאה בין השיחים. אף אחד לא שאל 'נו, למה זה קרה?'. כשאני שאלתי את זה הפסיכיאטר שהתייעצתי איתו, הוא אמר שאם היא עברה התעללות בגיל צעיר, מה שהכריחו אותה לעשות גרם לה להסתגר ולהקיא, וזה הטריגר שלה". ניתן לשער כי אם קלוז של היום הייתה מקבלת את אותו התסריט זה היה נראה אחרת לגמרי. בריאיון ל-CBS ב-2013, היא ציינה שוב שהסרט "שיחק לידי הסטיגמה" על מחלות נפש, והוסיפה כי "הדבר המדהים היה שבתחקיר דיברתי עם שני פסיכיאטרים, ואף פעם לא עלתה האופציה של הפרעה נפשית. עכשיו זה כמובן, הדבר הראשון שהייתי חושבת עליו".
קלוז אומנם משוכנעת שמודבר באישה עם הפרעת נפש ולא בפסיכופתית, אבל רוב קהל המיינסטרים מאותה התקופה יזכור את אלכס כאחת המפלצות הגדולות של הקולנוע, ואת הסרט ככזה שמגנה התנהגות של אישה שרוצה מגבר יותר ממה שהוא יכול לתת. העובדה שבין השיחות המטרידות של אלכס להתקפות הפיזיות שלה, דן פורץ לדירתה, דורש ממנה לבצע הפלה וכמעט חונק אותה למוות, פחות נחרטת בזיכרון. למעשה כל אחת מההסלמות של אלכס משקפות הסלמה מצד דן. כאשר אלכס פוגעת בעצמה (פעולה שמוצגת בסרט כמניפולציה), דן חובש את פרקי ידיה ומבטיח לה להתייעץ עם רופא, הוא לא מזמין לה חס וחלילה אמבולנס. דן מתוודה בפני בת' רק לאחר שהארנב הולך לעולם שכולו טוב, למרות שהוא יכול היה להגן על משפחתו טוב יותר אם היה מתוודה בפניה עוד קודם. הסוף הנבחר חותם את הגולל על ההצגה של אלכס ומכניס אותה רשמית למשפחת נבלי-העל.
"הם רצו שנשמיד את הכלבה", אמר מנהל פרמאונט לשעבר, נד טאנן, ל"הוליווד ריפורטר". קלוז נאבקה במרירות בסוף החדש, כשעל פי הדיווחים היא אמרה להפקה, "אתה יכול לקחת אותי מפה בחליפת משוגעים, אבל אתה לא יכול לגרום לי לעשות את זה". בריאיון ל"ניו יורק טיימס" היא סיפרה שהיא נלחמה באולפן במשך שבועיים, וש"התסריט הזה עומד להפוך דמות שאהבתי לרוצחת פסיכופתית". השחקנית בסופו של דבר נסוגה, וצילמה את הסוף שחיזק את מעמדו של הסרט כמזעזע. בריאיון ל-Entertainment Weekly היא סיפרה שהשלימה עם העובדה שיש שני צדדים להחלטה: ההכרה שהיא צדקה "כשהרגשתי כמו שהרגשתי", אבל שעבור האולפן היה זה מהלך נכון "לשנות את הסוף לטובת הסרט שהוא כיוון אליו".
אין ספק שההופעה של קלוז הייתה אחד הגורמים שהפכו את "חיזור גורלי" למטלטל כל כך. היא הייתה כמעט בת 40 כשלוהקה לתפקיד והצליחה להכיל את כל הקצוות של אלכס ולשלב בדמות שלה התרגשות ותשוקה. המפיקים התנגדו לליהוק בשלבים הראשונים משום שקלוז נתפסה כמי שמתאימה לתפקידים בעלי אופי 'בריא' יותר, והרעיון שתגלם דמות בעלת מיניות גלויה כל כך היה בלתי נתפס בעיניהם. אבל קלוז קראה את התסריט והרגישה מתאימה לתפקיד. היא התעקשה, קיבלה מספר קריאות עם מייקל דגלאס ובסופן התפקיד היה שלה. עבורה מדובר בתפקיד משנה מסלול קריירה. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר, שהה במקום הראשון במצעד ההכנסות הקולנועי במשך שמונה שבועות והיה לסרט השני הרווחי ביותר ב-1987 בארה"ב, אחרי "שלושה גברים ותינוקת". בהקרנות מחוץ לארה"ב, אגב, הוא זכה בתואר הסרט הרווחי ביותר באותה השנה.
אילו "חיזור גורלי" היה יוצא היום, סביר להניח שהוא היה נכתש על ידי תפיסות התקופה ומואשם בניצול דמות בעלת הפרעה נפשית מבלי לציין אפילו שהיא כזאת. מה שהיה ברור לקלוז כבר אז, שאלכס היא אישה בעייתית שזקוקה נואשות לעזרה, יהיה ברור מיד לצופים המודרניים. "עכשיו היא נחשבת לאחד הנבלים הגדולים אי פעם", אמרה קלוז ל"טיימס". "זו מבחינתי טעות. מעולם לא חשבתי עליה כנבל, רק כאישה במצוקה. מבחינתי, כל מה שהם עשו בסוף זה לקחת דמות טרגית ומסובכת, הפכו אותה לנבל שהקהל ישנא ואז הרגו אותה במערכה האחרונה. הייתה להם הזדמנות לעשות משהו שבאמת יגרום לקהל לחשוב על החיים ועל אהבה, טעויות ודחייה ואחריות אבל יותר מכל, מוסר, אבל כל הסמליות הזאת התבזבזה על סוף טיפוסי".
