תראו מה זה. נדמה שרק לפני שתי דקות שלחנו את עדן גולן לאירויזיון, שם היא נאלצה להתמודד עם שלל ארחי פרחי שלא אוהבים או מבינים אותנו, והנה כבר בא הזמן להניע את גלגלי האירויזיון הבא, שייערך ב-17 במאי בשווייץ, אבל אנחנו עדיין בעמדת התגוננות. רק לפני שבוע אירופה התאכזרה אלינו באמסטרדם, ואם לא מספיקה השנה האחרונה, שוב התמלאנו עלבון נוכח תחושת הדחייה, ופחד שמא היבשת הזאת לעולם לא תקבל אותנו באמת אל שורותיה, לא נוכל להסתופף איתה בספסלים האחרונים באוטובוס או לחלוק איתה שק שינה. גם מעט האמפתיה שהצלחנו לקושש, מדינה קטנה ומזרח תיכונית שכמהה לאינטגרציה, הולכת ומתנדפת במהירות.
מצד שני, תחשבו על זה ככה - הגאווה הלאומית, הדלק הכי משמעותי שלנו בתחרות האירויזיון לדורותיה, שהוכיח את עצמו שוב ושוב, חוזר ובענק. ולראיה, "הכוכב הבא לאירויזיון 2025" שעלתה אמש (א') בקשת, כבר הגדירה את הבריף: אנחנו צריכים מישהו שיעמוד שם בשביל כולנו, שיאכיל אותם אבק כמו שעדן גולן עשתה, מישהו שיתבע את כבודנו ויראה להם מה אנחנו שווים באמת. איתי לוי הגדיר את זה כ"קרב", עדן חסון הסביר ש"זה יהיה הבנאדם שצריך לייצג ולהסביר אותנו בעולם", אנחנו צריכים שגריר, ורצוי שיהיה מוכשר וידע לבצע שיר פופ טוב. זה לא מבטיח כלום, כנראה שאירופה עדיין תתלחשש ותצביע עלינו בהפסקות, אבל לפחות נוכל להרים את הראש.
"הכוכב הבא לאירויזיון" ממשיכה בשיא הכוח, ממונפת מההצלחה של השנה האחרונה - עדן גולן אכן הייתה נציגה מושלמת ובימים כתיקונם היא כנראה הייתה עושה נטע ברזילי - ומהתמיכה הציבורית בקצת אסקפיזם ציוני בצורת רייטינג, ורוכבת על המזיגה המפוכחת של נחמה ותקווה מהעונה הקודמת. המכונה כבר משומנת.
השופטים - לוי, חסון, קרן פלס, שירי מימון, רן דנקר, אסף אמדורסקי (בחליפה ובלונד פלטין מפחיד בקטע טוב) - כבר יודעים לתמרן בין דמעות והשתתפות בצער, הכרת תודה לכל הנושאים בעול ובמקביל גם ללטף את המועמדים שבאים לאודישנים. הפעם הם קיבלו חיזוק בצורת נס וסטילה, האבא והאמא של "חרבו דרבו", ש"אמא'לה" ו"חולה" הן התרומה הצנועה שלהם לז'רגון התוכנית. הצילומים התחילו באוקטובר השנה, מן הסתם כדי להיות כמה שיותר מעודכנים אקטואלית ולא להיקלע למצוקת עריכות חוזרות כמו בעונת 2024.
לזכות ההפקה ייאמר שהשופטים לא היו צריכים להעמיד פנים כשהם החמיאו לנבחנים. הפרק הראשון קיבץ גוורדיה מכובדת של מבצעים מוכשרים באמת. אפילו אלו שנדמה שהיו שם רק כדי לסמן וי - רננה בואזיזה, אשת המילואימניק; טלי קופר, אחותה של אמילי מ"האח הגדול" או עידו מלכה, הטיקטוקר - הביאו איתם כישרון לא מבוטל. המועמדים שעברו לשלב הבא היו מצויינים, ועל כולם התעלה, כמובן, דניאל וייס מבארי, שהגיע עם כל הסט: קול נפלא וייחודי, אישיות כובשת וסיפור עצוב על 7 באוקטובר (בלי ציניות).
קלר הגיעה חמושה בביצוע מדהים ובאמא ישראלית ממוצא צרפתי, שלא הייתה מחליפה את ישראל בפריז, ושניהם לגמרי עשויים מהחומרים שעושים גמר. זאת לא תהיה הפעם הראשונה, אגב, שהזוכה של העונה מופיע בפרק הראשון, למעשה זאת תהיה הפעם החמישית. בסופו של יום מי שייצג אותנו יזדקק לכל החבילה: סיפור מעניין, שיר פופ טוב, וכן, עור של פיל, כדי לעמוד מנגד כשאירופה תתעלל בו פוליטית. ונסיים במילותיה של קרן פלס, תודה לכם, ותודה גם לנו, כעם.