הדרך הטובה ביותר לדעת אם אתם כלולים בקהל היעד של "משמרת יום" (Day Shift), קומדיית הערפדים החדשה של נטפליקס, היא להעלות במחשבתכם את הרעיון הבא: סנופ דוג צייד הערפדים. אם זה נשמע לכם כמו הרעיון הכי מגניב בעולם – יש סיכוי טוב שתיהנו מהסרט. מנגד, אם אף פעם לא הבנתם מדוע הפך סנופ דוג לגיבור תרבות, או שפעם חיבבתם אותו אבל מאז השטיק כבר מיצה את עצמו, אתם יכולים לוותר על הסרט בלב שקט.
משמרת יום - טריילר
סנופ דוג הוא לא יותר מדמות משנה ב"משמרת יום" אבל הוא לוכד את מה שהסרט מנסה להיות ולא כל כך מצליח. ההומור בסרט מבוסס על היחס הנונשלנטי לאיך שניתן להתעלל בערפדים שמדמים גוף אנושי - ומוגדרים כראויים לחיסול. הערפדים אולי מסווים עצמם במראה אנושי, אבל ברגע בו זהותם מתגלה יש לכרות את ראשם, לנפץ את גולגלותיהם עם גרזן, או לפוצץ את תכולתה עם שוטגאן, לכרות להם את הידיים ולנקר להם את העיניים. כמו משחק מחשב שבו מקבלים נקודות בונוס על יצירתיות סאדיסטית.
ביקורת קולנוע נוספות:
התסריטאים הם שאי האטן ("ג'ון וויק 3") וטיילר טיס (שזה תסריטו הראשון). הבמאי, המביים כאן לראשונה, הוא ג'יי. ג'יי. פרי - איש אמנויות לחימה, פעלולן ומתאם פעלולים בקולנוע עם קריירה שהחלה באמצע שנות ה-90.
ככל שהדרישות לסיפור בנוי היטב - כמו עומק פסיכולוגי או מקוריות סגנונית - הולכות ופוחתות, כך הגיוני יותר להפוך מתאמי פעלולים (שממילא מתפקדים כמיני-במאים בסצנות אקשן) לבמאים. זה עבד מצוין, לפחות מבחינה מסחרית, עם דייויד ליץ' וצ'אד סטהלסקי שביימו יחד את "ג'ון וויק" ומאז פיתחו קריירות מצליחות בבימוי סרטי אקשן. עכשיו תורו של פרי. בהתאם לכך חלק ניכר מ"משמרת יום" מוקדש להפגנת מיומנויות לחימה המשלבות שימוש בנשק קר. ואת מה שלא ניתן להשיג בפעלולים פיזיים הסרט משיג באמצעות כפילים דיגיטליים המושלכים לכל עבר.
הגיבור הוא באד יבלונסקי (ג'יימי פוקס), לכאורה מנקה בריכות קשה-יום בלוס אנג'לס, אבל זהו רק מסווה לעבודתו האמיתית כצייד ערפדים. זמן קצר לפני תחילת אירועי הסרט הוא נפרד מאשתו ג'וסלין (מייגן גוד) שלא ידעה על עבודתו האמיתית. השקרים שהוא פיזר כדי להסתיר זאת ממנה ערערו את היחסים וכעת המצוקה הכספית מובילה אותם למכירת הבית שבו הם גרים בלוס אנג'לס יחד עם הבת פייג' (ציון ברודנקס). בקיצור, האמתלות התסריטאיות הקלושות מציבות אתגר ליבלונסקי: יש לו שבוע להשיג עשרת אלפים דולר, לפני שהתפרקות המשפחה שלו תעלה לדרגה בלתי הפיכה.
בלוס אנג'לס יש פעילות מסיבית של ערפדים, המתפקדים כתחליף על-טבעי לכנופיות מבריחי סמים וארגוני פשע קונבנציונליים יותר. הערפדים רוצחים בכמויות סיטונאיות והם הופכים את בני אדם שדמם נשתה לנתונים בשליטתם או לערפדים. חרף המוות הרב והיקף התופעה, האנשים הרגילים בלוס אנג'לס לא שמים לב שכל זה מתחולל מתחת לאפם. בעיית הערפדים עומדת להחריף מפני שערפדה מקסיקנית בכירה בשם אודרי סאן פרננדו (קרלה זוסה) מובילה ניסיון השתלטות נרחב וחסר רחמים על נדל"ן עירוני. מחזור של רעיון שכבר נעשה בו שימוש בסרט הגזעני של נטפליקס - "ערפדים נגד הברונקס" (2020).
מחסלי הערפדים מרוויחים כסף מניבי הערפד שהם שולפים מראשם הכרות. יש תעריפים שונים לסוגי שיניים, בהתאם לגיל הערפד ועוצמתו. הבעיה היא שיבלונסקי (שהוא, כמובן, מקצוען שלא דופק חשבון) סולק מהאיגוד המורשה של מחסלי הערפדים, ולכן נאלץ למכור את הניבים בשוק השחור, במחיר זול בהרבה. בתעריפים האלו הוא לעולם לא ישיג את הכסף בזמן. בעזרת התיווך של חברו המחסל, ביג ג'ון אליוט (סנופ דוג), יבלונסקי זוכה להזדמנות אחרונה מראש האיגוד ראלף סיגר (אריק לאנג). לרוע מזלו של יבלונסקי, לא רק שהוא מורשה לעבוד אך ורק במשמרת היום הפחות רווחית, אלא שהוצמד לו בירוקרט צעיר ומרובע בשם סת' (דייב פרנקו), שמעולם לא היה במשימת שטח של חיסול ערפדים, והוא אמור ללוות את יבלונסקי ולהשטנקר על כל מעידה שלו.
קל מאוד לפרק את מרכיביו העלילתיים לסרטים ולסכמות ז'אנריות שכמותם ראינו. העלילה לא מספקת תפניות מפתיעות, או רגעים שייחרטו בזיכרון. אפשר לשחק את המשחק בו מציינים את שמות המרכיבים, מקורם, ואת העובדה הטריוויאלית שהדברים כבר נעשו טוב יותר - אבל זה גם קצת חסר תוחלת. נראה שפס היצור הפרזיטי הוא המתכונת הקבועה בסרטים הפופולריים של נטפליקס. עבור המנהלים בפלטפורמה בידור מסוג זה הוא "הצלחה".
