לפני שבע שנים, כשגרא סנדלר ורונית אשרי החליטו לנסות את מזלם בניו יורק, לא היה להם מושג מה צופן להם העתיד. הם כבר היו בשנות ה-40 לחייהם, עם קריירת משחק ארוכה ביידיש, והחששות ניצחו לא פעם את התקוות. אבל ההימור הצליח. ההתחלה זימנה להם לא מעט תפקידים ביידיש, אבל אחרי שלוהקו לסדרה "המורדת" שיצרה אנה וינגר, הגיעה גם הסדרה החדשה שלה - Transatlantic. "אל מעבר לאוקיינוס", כפי שהיא נקראת אצלנו, ושעלתה היום (ו') בנטפליקס. גם שם וינגר לא ויתרה עליהם.
הסדרה מתעדת את סיפורם של שני אמריקאיים ובעלי בריתם, בהם חסיד אומות העולם וריאן פריי, שעוסקים בנחישות בניסיון לחלץ אמנים, סופרים ופליטים נוספים, ביניהם הצייר מארק שאגאל והפילוסופית חנה ארנדט, מאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. מככבים בה שמות כמו קורי מייקל סמית', ג'יליאן ג'ייקובס, קורי סטול, לוקאס אנגלנדר, ועמית רהב, כשסנדלר ואשרי מגלמים בה את מארק שאגאל ואת אשתו בלה.
"אל מעבר לאוקיינוס"- טריילר
(קרדיט: באדיבות נטפליקס)
מה ידעתם על מארק שגאל לפני צילומי הסדרה?
סנדלר: "עד שהתחלתי לעבוד על הדמות של שגאל ועשיתי תחקיר עליו, לא הבנתי את גדולתו כצייר ואת היחס שלו לאשתו. הוא צייר אותה כמעט בכל ציור. הם באמת היו זוג מהשמיים. כל התמונות שלו הן עם בלה. ראיתי במוסקבה את התמונה שבה הוא ובלה עפים מעל העיר, ואף פעם לא שמתי לב מה קורה מתחתם. למטה יש בנאדם קטן שיושב ליד הגדר ועושה את הצרכים שלו. לדעתי הוא צייר את זה כדי להראות שמול היחסים השמיימיים שלו עם בלה, שהייתה המוזה שלו, כל מה שקורה למטה חסר ערך. בלה היא דמות אלוהית. גם רונית היא המוזה שלי. היא צוחקת כשאני אומר את זה, אבל זה נכון".
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
אשרי: "אני זוכרת שעשינו את האודישן לתפקידים שלנו. זה היה אודישן ללא מילים, כשאני מגישה לו את המכחול. היא קוראת אותו בלי מילים, כמו זוג שמשלים אחד את השני".
סנדלר: "בלה מתה ממחלה כשהם הגיעו לניו יורק. כל האנטיביוטיקה הלכה לחזית ולא נשאר כלום כדי לסייע לה. יש בזה גם ענין מטאפיזי. היא משכה אותו לארצות הברית והצילה אותו".
איך היה לשחק ליד כוכבים כמו קורי סטולי וג'יליאן ג'ייקובס?
אשרי: "קורי הוא אדם נהדר. הוא מביא עוצמה, רגישות ודיוק לתפקיד. גם ג'יליאן, שמשחקת יורשת אמריקאית שאבא שלה שולח לה כסף כדי להציל את הפליטים, נהדרת. וגם לוקס אנגלנדר וקורי מייקל סמית' הרשימו אותי מאוד".
סנדלר: "אני לא אוהב את המילים 'שחקן גדול' או 'כוכב'. כמה שהשחקן יותר מקצוען ויותר גדול, הוא יותר צנוע. אין לו זמן לעשות דאווינים. קורי סטולי באמת בנאדם נחמד וצנוע".
8 צפייה בגלריה
רונית אשרי: "ג'יליאן, שמשחקת יורשת אמריקאית שאבא שלה שולח לה כסף כדי להציל את הפליטים, נהדרת". אשרי וג'ייקובס בהשקת "אל מעבר לאוקיינוס"
(צילום: Andreas Rentz)
איך הייתה האווירה על הסט? הוליוודית?
סנדלר: "ההבדל המהותי, ואני חושב שבארץ צריכים ללמוד מזה, הוא ששם נותנים לשחקן את כל הנוחות והתנאים כדי שהוא יישחק טוב. לכל אחד יש את הזכויות שלו ואת החובות שלו על הסט. אתה קורה לזה הוליווד, שיהיה. זה היה מאוד ברור גם ב'המורדת' וגם הפעם".
אשרי: "הייתה שם אווירה שוואלה - נותנים לי את הכבוד. אם אני צריכה לעמוד בשמש לדקה מחזיקים לי את המטרייה שלא אצרב בשמש, ויש מישהו שמביא לי את המים".
סנדלר: "זה עניין של תקציב ויחס, ואני מאחל את זה גם לקולנוע הישראלי כי בסופו של דבר כל הדברים האלה יראו על המסך".
8 צפייה בגלריה
רונית אשרי: "הייתה שם אווירה שוואלה - נותנים לי את הכבוד". אשרי עם נדיב מולכו ודליילה פיאסקו, חברי הקאסט של "אל מעבר לאוקיינוס"
(צילום: באדיבות דנה ליטוין)
יש צורך לספר את הסיפור הזה לעולם דווקא כשהאנטישמיות שוב מרימה ראש?
סנדלר: "אני לא מרגיש שהאנטישמיות מרימה ראש. האנטי-ישראליות ועוד איך מרימה ראש, אבל חשוב לספר את הסיפור הזה בכל מקרה".
אשרי: "אני דור שלישי לשואה, גם גרא. זה לא שהאנשים שוכחים את השואה, אבל הזיכרון הולך ומתרחק. צפיתי בשלושת הפרקים הראשונים והיה לי מאוד קשה כי לנגד עיניי צף הסיפור של סבתא שלי ושל המשפחה שלי. אבל לא רק הסיפור שלהם".
סנדלר: "הסיפור הזה מיוחד מכל סיפורי השואה האחרים כי הוא לא מתעסק באנשים שכבר נרדפו על ידי הנאצים והיו על סף מוות, אלא באמנים בעלי שם עולמי, שהיה להם טוב, ולא רצו לעזוב. זאת הגדולה שלו. הם גם לא הצליחו לחלץ את כולם. הצייר חיים סוטין נאלץ לעזוב את הבית שלו בפריז ולהסתתר במקומות שונים, לעיתים גם ביערות תחת כיפת השמיים, מפחד הגסטפו, עד שמחלה הכריעה אותו. הסדרה מתייחסת גם לשאלה מה זה המולדת שלך".
"כשמזיזים אותך מאזור הנוחות, זה משחק הרבה פעמים לטובתך"
סנדלר (49) נולד ברוסיה ועלה לארץ כשמלאו לו 17. אשרי (47) נולדה בכפר סבא וגדלה בכוכב יאיר. הם למדו בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, אבל סיפור האהבה שלהם תפס תאוצה כששיחקו ביידישפיל. סנדלר כבר היה אז אבא לדב, היום בן 19. "אני התחלתי איתו כי זכרתי אותו מבית צבי", אומרת אשרי. "התחלנו לצאת כידידים וזה התגלגל הלאה. הוא נורא מצא חן בעיניי, אבל הוא היה אגוז קשה לפיצוח. בסוף התחתנו בחתונה ממש קטנה וחמודה ואנחנו מאוהבים עד היום". מאז נולדו שני ילדיהם - נועם בן 14, ואיתמר, אוטוטו בן 10. "נועם רקדן בלט כבר חמש שנים בניו יורק", מספרת אשרי. "הוא גם שיחק ב'המורדת' ובהצגות שעשינו כאן".
8 צפייה בגלריה
"התחתנו בחתונה ממש קטנה וחמודה ואנחנו מאוהבים עד היום". רונית אשרי וגרא סנדלר
(צילום: באדיבות דנה ליטוין)
סנדלר הוא זה שעמד מאחורי ההחלטה להעתיק את מגוריהם לניו יורק. "גרא נורא רצה לגור בארצות הברית ואני לא רציתי לעזוב את הארץ", אומרת אשרי. "היה לי טוב בארץ. אני חושבת שהייתי במקום הכי טוב שלי ביידישפיל. לאט-לאט קיבלתי תפקידים מרכזיים. אבל גרא פשוט התעקש, והלכתי אחריו. בדיעבד אני יכולה להגיד שזה הדבר הכי טוב שקרה לי. כשמזיזים אותך מאזור הנוחות, ולי קשה לזוז מאזור הנוחות, זה משחק הרבה פעמים לטובתך".
במה זה מתבטא?
אשרי: "אנחנו, כמשפחה, מגובשים הרבה יותר משהיינו בארץ. אנחנו כל הזמן זה עם זה. אין לנו לאן ללכת. אם אני רבה עם גרא, אנחנו צריכים להתמודד עם זה ביחד. אנחנו תומכים זה בזה, וזאת לא קלישאה. כשהגענו לפה היה את משבר השנה הראשונה. אמרתי, מה אני עושה פה? גרנו בדירת חדר קטנה, והאוכל והמנטליות לא הסתדרו לי. ואז הגיע דיילי מנדלבאום, המנהל של התיאטרון היידי בניו יורק, ואמר לנו, 'בואו נעשה הפקה'. אחר כך גם שיחקנו ב'מלאכת החיים' ביידיש".
גרא, למה חלמת לעזוב את הארץ?
"לפעמים טוב ללכת אל הלא נודע. זה מבגר אותך".
8 צפייה בגלריה
מגלמים בסדרה את מארק שאגאל ואת אשתו בלה. רונית אשרי וגרא סנדלר (במרכז) מתוך "אל מעבר לאוקיינוס"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
דירת חדר לזוג ושני ילדים?
אשרי: "כן, ממש כמו בסרטים. כשגרא אמר לי, 'בואי, אנחנו נוסעים לארצות הברית, מצאתי דירה והראה לי צילום שלה, אמרתי, 'איזה יופי. זאת דירה ענקית'. ואז פתחתי את הדלת והתברר שטעיתי. דירה ממש פיצית. אנחנו פתחנו את הספה בסלון ולילדים היה חדר משלהם. מה לא עשינו שם? חזרות, תפאורה. הכול היה גם מאוד רומנטי וגם מאוד הישרדותי".
סנדלר: "הייתה תקופה מאוד יצירתית, עם הרבה הצגות. זה מה שחשוב. לא גודל הדירה".
אשרי: "'המורדת' הייתה הדבר הכי גדול שקרה לי, כי לא עשיתי בחיים קולנוע וטלוויזיה. אני לא יודעת אם זה היה קורה לי בארץ. משהו נפתח בי, גם באישיות שלי. בארץ אולי הייתי נטמעת בין כל כך הרבה שחקנים, ופה הייתי מיוחדת. אנה וינגר כתבה לי תפקיד בלי שהייתי צריכה לעבור את כל האודישנים".
איך זה לעבוד יחד כל הזמן?
אשרי: "לא לכל זוג זה מתאים. אצלנו זה מפרה. יש לנו חיבור טוב".
"כשבארץ אתה נכנס לאיזו משבצת, אין לך איך לצאת ממנה"
על אף המגורים בארצות הברית, המציאות הקשה בארץ לא נעדרת ממחשבותיהם. "הקרע בישראל מאוד מדאיג אותי", אומר סנדלר. "אני אומר, עדיף שלום מסכן ממלחמה מוצלחת. אני מעדיף הידברות. האנשים משני הצדדים חכמים ויודעים שהם צריכים להגיע לעמק השווה. אני מאמין שאף אחד לא רוצה ברעתה של מדינת ישראל. אנחנו חייבים לשמור על האחדות בארץ בכל מחיר".
8 צפייה בגלריה
רונית אשרי: "לא עשיתי בחיים קולנוע וטלוויזיה. אני לא יודעת אם זה היה קורה לי בארץ". קאסט "אל מעבר לאוקיינוס" בהשקת הסדרה
(צילום: Andreas Rentz)
אשרי: "לפני כשבוע, כשאנשים חסמו את איילון וחטפו מכות, הייתי בפרימיירה של הסדרה בברלין. לא ישנתי כל הלילה. נהייתי חרדה. מדאיג אותי מה שקורה כאן. אני נעה בין אופטימיות לדאגה שהולכת ומחלחלת. אני מקווה לטוב כי יש בישראל אנשים טובים שרוצים שיהיה כאן טוב.
"בהתחלה אבא שלי שאל אותי 'מתי אתם חוזרים?' עכשיו ההורים שלי כבר הפסיקו לשאול. אבא שלי זרק לי לא מזמן, 'אולי כדאי שגם אנחנו נעבור לגור לידכם עם מה שקורה פה'. אמא שלי הפולנייה תמיד אומרת, 'אני אף פעם לא אעזוב את הארץ. זאת הארץ שלי".
יש סיכוי להידברות?
סנדלר: "יש סיכוי. אם אני טס במטוס של אל על וטסים איתי אנשים חרדים, אין לי מריבות איתם. אני קודם מתייחס אליהם כבני אדם, מדבר איתם בשפה שלהם. אם איזה נוסע במטוס מתנהג כמו חזיר, אני אומר לו, ביידיש, 'אתה מתנהג כמו חיזר'. זה המפתח ללב שלו".
אשרי: "אבא שלי פטריוט, אבל הוא אומר ש'מכל מה שחוויתי עד עכשיו, אני לא זוכר דבר כזה'. וכשאבא שלי חרד, אני גם חרדה ויכולה להבין על מה הוא מדבר. אני בנאדם אופטימי, ואני רוצה להאמין שיהיה כאן טוב. תשובה חד משמעית אין לי".
סנדלר שיחק בלא מעט הצגות, בין השאר בתיאטרון גשר, בסרטים ובסדרות, אבל אין כמעט מי שלא מכיר אותו כממוקה, המוכר בסופר השכונתי מהסדרות "שנות ה-80" ו"שנות ה-90"."ממוקה", שטבע מטבעות לשון כמו "כלב בן כלב" ו"תבוא מחר בעוד יומיים". "גם בניו יורק יש כאלה שמזהים אותי לפעמים בתור ממוקה", הוא אומר. "אני חושב ששלום אסייג יצר עולם שלם, לא סדרה, שקיים כבר 12 שנה. אני לא חושב שהייתה תופעה כזאת בארץ. סדרות טובות היו, אבל סדרה שהיא עולם שלם לא הייתה. ממוקה כבודו במקומו מונח, אבל צריך להמשיך הלאה. בן גוריון אמר בזמנו, 'אנחנו מדינה נורמלית, שצריכים שיהיו בה שוטרים ופושעים'. ואני מרשה לעצמי להוסיף, 'צריך להיות שוטר אחד, זונה אחת, סרסור אחד, וממוקה אחד'".
לא תמיד טוב להיות מזוהה רק עם תפקיד אחד.
"כשאתה נכנס בארץ לאיזו משבצת, אין לך איך לצאת ממנה. אני לא מתכוון להישאר רק ממוקה כי זה פשוט לא האופי שלי. זו דמות מיוחדת, כבודה במקומה מונח, אבל חייבים לזוז. מבחינתי, כל תפקיד במקומו מונח, מה שאנשים זוכרים, זו זכותם. 12 שנה אני ממוקה, אבל באותה תקופה גם שיחקתי עם נטלי פורטמן ב'סיפור על אהבה וחושך', היה לי תפקידים בסדרות 'נויורק', 'בתולות', ותמרות עשן'. מה אני יכול לעשות? לרדוף אחרי אנשים ולהגיד להם, 'אל תגידו ממוקה?' ממש לא. מה עוד שבאוגוסט יוצא סרט שמבוסס על הסדרה".
8 צפייה בגלריה
"אני לא מתכוון להישאר רק ממוקה כי זה פשוט לא האופי שלי". גרא סנדלר, מתוך "שנות ה-80"
(צילום: באדיבות רשת)
אתם מזוהים בעיקר עם תפקידים יהודיים. אתם לא רוצים להרחיב את מנעד התפקידים שלכם?
אשרי: "במה שעשינו עד עכשיו זה נכון, אבל יש לי פרויקטים מתוכננים שאני לא משחקת בהם יהודייה".
סנדלר: "אני חושב שרונית יכולה לשחק גם תפקידים אחרים. לי, בגלל האף היהודי שלי, קשה יותר. העיקר לא לעצור. אני מקבל הרבה תפקידים יהודיים. בסופו של דבר, כשאני משחק, אני משחק את מה שאני יכול ואת מה שמתאים לי. כשאני מביים, אני מביים רק את מה שאני רוצה".
על מה אתם חולמים במיוחד?
אשרי: "בכל פעם שאני מדליקה נרות בשבת יש לי תפילה. אני לא מדברת שם על חלומות גדולים כמו הוליווד. אני נועדתי כנראה להיות שחקנית ואני רוצה לעבוד, שהילדים שלי יהיו בריאים ומאושרים, שההורים שלי יהיו בריאים, ושעם ישראל יהיה בטוב. לזה אני מתפללת. החלום שלי הוא לעבוד במקצוע כל הזמן. לא לשבת על הטוכעס".
החזרה לארץ גם נכללת בתוכניות שלכם?
אשרי: "טוב לנו פה ואנחנו מאוד מאושרים, אבל הרצון לחזור נמצא כל הזמן. אני לא יודעת מה לומר לילדים שלי. הם מדברים על זה הרבה, ואין לי תשובה לתת להם. כי אני באמת לא יודעת. דבר אחד ודאי: הגעגועים שלנו לארץ".
