לפני כמעט שלוש שנים, אסף אמדורסקי עלה על הבמה בהיכל התרבות בתל אביב - אולי ההיכל המעונב ביותר בישראל, ודאי המפורסם שבהם - לחגוג יום הולדת 20 לאלבום "מנועים שקטים" בחליפה לבנה ועם מיטב האורחים. בשיאו של המופע האורות כוונו מעלה לתקרה, אל כדור מראות עצום שהפך לרגע קט את ההיכל הרשמי למועדון מנצנץ. אבל רק לרגע קט, כי את הכיסאות של היכל התרבות אי אפשר להעיף אחורה, ולרקוד בין רווחי השורות קצת קשה. "הרבה מהקהל הביע מורת רוח על העובדה שהם לא יכולים לקיים אווירת מסיבה באלבום שמזכיר להם רייב", מספר אמדורסקי בריאיון. "אני מבין למה זה זכור להם כך בראש, ובזמנו בחרתי לקיים את זה כקונצרט ולשים את הצד הדאונרי של האלבום בפרונט, לשחק על הקווים המוזיקליים ופחות על ההופה-הופה שמח-שמח".
את הפספוס הזה אמדורסקי רוצה מאז לתקן והוא מתכוון לעשות זאת ביום חמישי הקרוב בזאפה תל אביב החדש, בהופעה שתוקדש גם היא לאלבום האיקוני שלו במסגרת פסטיבל גולדסטאר סאונדסיסטם. בינתיים הוא משקיע לא מעט זמן בלהתכונן. "אנחנו עכשיו בתקופת החזרות מעדכנים דברים, עוד קצת סאונדים ועוד קצת אנרגיות. האלבום הוא רק 40 דקות אז גם ברפרטואר שמסביב לאלבום יהיה פחות דיכאון ויותר מסיבה. מופע כזה זה כמו לפני יציאה לקרב".
אימונים זה חזרות? לבד או עם הלהקה?
"גם לבד, גם עם הלהקה, לשפץ עוד קצת כדי שהסאונד יהיה פיקס. נורא חשוב לי לתת לקהל את האווירה שתדבר עם הרעיון שיש להם בראש, כי אנשים שהיו בזמנו במערה החשמלית או בהופעות בניינטיז זוכרים את הדבר הזה. אז עם השנים הזיכרון שלהם משלים דמיונות על דברים שלא היו, ומבחינתם הדבר הזה היה נורא מפואר ואני צריך להתחרות במיטב הזיכרונות הבדויים שלהם - לתת פייט ולנצח מול הזיכרון הנוסטלגי, שזו משימה מאוד מאוד קשה".
לא במקרה נדמה שהציפיות של אמדורסקי מעצמו הן על גבול הבלתי אפשריות. מילא להתחרות באמדורסקי בן ה-30, אבל מה לגבי התחרות מול הזיכרונות. "אני אמור גם לנצח את עצמי כי אני זוכר דברים שהיו מצוינים ואני לא יכול לעשות אותם באותה רמה. אני חייב להתעלות, אני חייב להיות יותר מדויק, יותר סוחף ויותר טבעי".
"יש עניין בהופעה שאתה טיפונת מזייף את האווירה, טיפונת מתרגש בגלל הקהל - אתה על גדותיך ואולי לא ממש מדייק באווירה מבחינה מוזיקלית. המוזיקה נדפקת מרוב שאתה עף על עצמך. זה דברים שבגיל צעיר הם מתקבלים על הדעת, אבל עם הפז"ם שלי אני מצפה מעצמי היום לתת שואו מוזיקלי יותר מרהיב, עם יותר ברק, פחות מבסוט על עצמו ויותר מדגדג במקומות הנכונים. זה המון עבודה והכנות מראש כי ברגע שזה קורה זה רגע אחד ודי".
נשמע שיש לך ציפיות בלתי אפשריות מעצמך.
"אפשריות".
להיות על-אנושי.
"להיות על-אנושי זה אפשרי. צריך להתאמן הרבה. אני מרגיש שאני מתאמן לקראת איש הברזל, טריאתלון".
ואם אלו הציפיות שלו מעצמו, אולי אין מה להתפלא על כך שאמדורסקי הוא השופט הקשוח ביותר בפאנל של "הכוכב הבא". הניסיון שלו להשתפר או למקסם את העשייה בא לידי ביטוי גם בבחירה לעדכן ולשייף את היצירה שלו בכל פעם מחדש. הוא עשה את זה למשל באלבום Meforak שכלל רמיקסים לשירים שלו ובו השתתפו אמנים כמו ריג'ויסר, רד אקסס וזואי פולנסקי, והוא עושה את זה בכל פעם שהוא עולה על במה עם שירים ישנים. תשאלו את הסינת'ים שיושבים אצלו באולפן - הוא שם כל הזמן.
"כששומעים שיר בשנה מסוימת יש לו איזה קסם ולהעביר אותו פתאום שני עשורים ויותר קדימה - אנחנו חיים בעולם אחר. עולם כסוף יותר, מהיר יותר, לכל אחד יש מסך מדהים בכיס, ויז'ואל מכל העולם בכיס - זה לא דבר שהיה בניינטיז או בתחילת שנות ה-2000. אתה עומד היום בתחרות עם ההכי טובים בעולם ואין שום סיבה לעשות לעצמך הנחות, ואני גם מאמין שהקהל לא עושה את ההנחות. הם רוצים חוויה ולהתפוצץ עד הסוף, גם עם הלב, לא רק טכנית. הדברים הקטנים האלה מייצרים רגש, חוויה חושית. בסוף אנחנו זוכרים איך העור שלנו הצטמרר, אם דפק לנו הלב או אם הייתה לנו תחושת התעלות ואופוריה".
מה הכי זכור לך מהסשנים של האלבום, מה הכי נשאר לך משם?
"קצתי, פשוט נמאס לי מהסאונד הישן וחפרתי באלבום הזה כדי להגיע למחוזות חדשים בסאונד הישראלי, לשים את העברית על רקע אחר. הדבר שהכי זכור לי זה שהקהל עף איתי על הדבר הזה מיידית, התמסר ואפילו ביתר שאת. במובן מסוים הם עוד הלכו מאוד מאוד רחוק עם ההתוויה שלי לחוויה אחרת של מוזיקה אלקטרונית, של לקחת את עולם המועדונים לתוך עולם ההופעות.
"לרגע היה לי מבט שני וחשבתי, מה אני רואה? אנשים באו להתפוצץ, באו דלוקים. זה היה מאוד לא אופייני להופעות רוק, וכן חוויה של עולם המועדונים ואיזשהו תמרור שאני הפעלתי והקהל ציית וזה היה מאוד מרגש. לדעת שאפשר לקחת את התחום הזה של הופעות בעברית לכזאת רמה של רגש ושל חוויה שבטית, לאקסטזה. זה דבר שלא היה קיים בשבילי לפני האלבום הזה והציב שיא שאני צריך לעמוד בו מאז".
אסף אמדורסקי – "15 דקות" – 20 שנה ל-"מנועים שקטים" בהיכל התרבות
(צילום: שמוליק דוידפור)
כשאני שואלת אותו אם הוא חושב שהאלבום שינה במשהו את הרוק הישראלי הוא מצטנע. "קטונתי. עשיתי דברים בשבילי, בשביל שלי יהיה נעים. שלא תהיה לי את התחושה שאני דורך במקום, שלא יהיה לי משעמם. אני חושב שזה תהליך שהיה קורה גם בלעדיי", הוא מסביר. "אולי עשיתי את זה לפני אחרים אבל אני חושב שזה היה הולך לשם גם ככה, עובדה שהיום אני שומע את זה בהרבה מוזיקה גם בעולם ומאנשים שלא נראה לי שהם גדלו על אמדורסקי. זה שם, זו שפה משותפת", הוא אומר ואז מוסיף, "אני מקווה שתינתן לי הזדמנות נוספת להמשיך לקחת את המוזיקה קדימה".
עולה על 200
השיחה שלנו נעה בין העבר להווה, קדימה ואחורה, כמו שם אלבום גרסאות הכיסוי שלו מ-2005. מצד אחד מופע לאלבום שהוא במידה רבה נקודת הלפני ואחרי בקריירה שלו, ומצד שני סינגל חדש ומרענן שנשען על היסטוריה מוזיקלית ועל ההיסטוריה האישית שלו כמפיק ודי.ג'יי, ויוצא ממש ביום שבו הוא חוגג יום הולדת 51. "על מאתיים" הוא לא רק שמו של השיר, אלא גם התחושה שמתעוררת בגוף כששומעים אותו. דיסקו, לא מעט אוטו-טיון, קריצה לדאפט פאנק, אווירה של מועדון והרבה תנועה.
הוא לא יצר אותו לבד - את רונן בר חורין אמדורסקי מכיר עוד מאמצע הניינטיז. הם עבדו יחד על האלבום השני שלו, על "מנועים שקטים" ו"הרי את" (שבר חורין הפיק ומיקסס), ובשנה שעברה, אחרי שנים בנפרד הם שחררו את הסינגל "את ואני נוסעים לאט". עכשיו, הם חוזרים לרחבה ומוציאים את "על מאתיים". "זה שוב לחזור להיות צמד מפיקים ולחפש מקומות חדשים בסאונד. אני לא חושב שהשימוש שלי באוטו-טיון היה כל כך בוטה כמו בשיר הזה, מצד שני בכל מה שקשור לפילטר דיסקו, זה דברים שממש התמקצענו בהם לקראת סוף הניינטיז. עבדנו הרבה מאוד כמפיקי האוס, הוא (בר חורין, ד"צ) עשה מלא דברים באמריקה, הרבה מקומות ראשונים בבילבורד, רמיקסים לפט שופ בויז, וויטני יוסטון, דברה קוקס, גארי ניומן. הדברים הם בדם שלנו אפילו שלא נגענו בזה המון שנים. בשבילנו לחזור למקום הזה זה כמו לרכוב על אופניים - הגוף לא שוכח".
מה התניע את החיבור המחודש הזה? הוא חזר לארץ?
"הוא חזר לארץ לפני כמה שנים כבר אבל התעסק בכלל בנדל"ן, אז קשה לתפוס איתו זמן. מצד שני כל הסינת'ים ומכונות התופים שלו עוד מהניינטיז הם בני ערובה פה באולפן אז קל לפתות אותו. היה בליץ כזה של כמה ימים ואני חושב שהאנרגיה הזאת מחלחלת הלאה, כל המועדונים שהיינו בהם, כל מה שספגנו ברוקסי ובסאונד פקטורי, ובטאנל ובפאלדיום - כל כך הרבה שנים מהמוזיקה הזאת שכשאנחנו שומעים היום דברים חדשים כמו דוג'ה קאט או דואה ליפה אנחנו מיד מזהים את מקורות ההשראה ויכולים לעשות את הדבר הזה בצורה מאוד אותנטית ואינטואיטיבית".
השיר הזה הוא הצהרת כוונות מבחינתו, הכיוון הבא שלו. ניסיון נוסף לקרב את מופע הרוק אל רחבת המועדון ולייצר סינרגיה ביניהם. לבטל את המרחק שטמון בז'אנרים, אבל גם באישיות המוזיקלית שלו כמי שעשה גם את זה וגם את זה לאורך השנים. הקהל שלו אף פעם לא שמע אותו ככה, ספק אם אמדורסקי בעצמו חשב אי פעם שב-2022 הוא ישמע את קולו תחת האפקט הידוע לשמצה. אבל מבחינתו אוטו-טיון זה בכלל וינטג'. "עכשיו 2022. כששר הייתה מקום ראשון בבילבורד זה היה ב-1997 - זה 25 שנה. זה כמו להשתמש בפנדר רודס. זה מין וינטג' עתיק שהשימוש בו הוא סוג של רטרו בפני עצמו".
יש בזה משהו, רק שהשימוש בזה עלה בשנים האחרונות.
"היו כל מיני גישות שמרניות לגבי הדבר הזה, אבל אחרי 25 שנה זה לא מספיק כדי להגיד שזה משהו מפעם? אני שומע כל מיני ראפרים היום שמשתמשים בזה וחושבים שהם נורא חדשניים, איזה כיף להם שהם לא יודעים היסטוריה, הם יכולים להרגיש מהפכניים. עבורי זה קצת פחות אפשרי לחשוב שאני עושה פה משהו מהפכני. אבל זו כן גישה חדשה מבחינתי ללכת על כיף. מוזיקה שאמורה לייצר כיף טהור".
"אני מרגיש שהשלמתי מהלך עם כל השנים, כל השירים, כל האלבומים וכל ההיסטוריה, לא נותר לי הרבה דברים עמוקים להוסיף ולומר. אני חושב שמעכשיו זה יהיה סתם לחזור על עצמי. אז אם אני כבר פה ואני נהנה לעשות מוזיקה - אני רוצה להתמקד בהנאה הזו ולהפיץ אותה הלאה".
4 צפייה בגלריה
"יש מספיק צער בעולם, התפקיד שלי לתת רפואה
(צילום: אדוה גוטל ויערה עגנון, סטיילינג: בן זייגר)
אבל ב-"432", האלבום האחרון שהוצאת, כן הייתה אמירה.
"'432' זה אלבום שהוקלט ב-2018, עוד הייתי אז בן 40 ומשהו. וכן אני חושב שזה אלבום שאני מאוד גאה בו, ואולי משום שאני גאה בו אני יכול להניח את הדבר הזה היום בצד ולהגיד 'סגרתי מעגל', אמרתי את מה שהיה לי לומר. עכשיו אני רוצה לנצל את הכישרון שלי, והידע שלי והניסיון שלי בלעשות מה שנקרא פיל-גוד מיוזיק, משהו שיעשה טוב לסביבה וייפה את המציאות ויקל על הכאב, ויוסיף שמחה בעולם".
זה קשור גם למה שקורה מסביב?
"אני חושב שכן. יש מספיק צער וחרדה ואם יש תפקיד למוזיקאי בעולם זה לתת רפואה לדבר הזה. אני חושב שהאלבום נותן מענה מסוים למצוקה של הזמנים האלה. הוא בא להקל על הסטרס, הוא נכתב במטרה להוריד את הקצב, להנמיך את קצת פעימות הלב, לבטל התראות וליצור סביבה מוגנת. ממש חלק מהאג'נדה של תנועת ההאטה. אני מחובר לזה".
אסף אמדורסקי יחזור ל"מנועים שקטים" ויופיע ב-3 בפברואר בזאפה תל אביב החדש וב-24 בפברואר בזאפה עמק חפר שם יארח את שלום חנוך.
