ב-23 במרץ 2011 עצמה אליזבת טיילור את עיניה הסגולות. הכוכבת ההוליוודית, שסבלה מבעיות לב, מתה בגיל 79 בבית החולים "סידר סיני" בלוס אנג'לס. טיילור, אחת הנשים היפות והמפורסמות בתולדות האנושות, שהייתה סלב-על עוד לפני שהמושג הזה נכנס ללקסיקון וגם זכורה כאלופת הוליווד בחתונות (8 במספר, שבעה בעלים), נפרדה מהעולם כשהיא מוקפת בארבע ילדיה. בנה מייקל ווילדינג ספד לה: "אמי הייתה אדם יוצא דופן שחי את חייו במלואם, עם תשוקה גדולה, הומור ואהבה. למרות שאובדנה נוראי לכל מי שהייתה יקרה לו, כמונו, לעולם נוכל לקבל השראה מתרומתה האינסופית לעולם. כמות הסרטים המדהימה שלה, הצלחתה כאשת עסקים ומלחמתה האמיצה וחסרת הפשרות במחלת האיידס, גרמו לכולנו גאווה גדולה בהישגה. אנחנו יודעים, פשוט מאוד, שהעולם טוב יותר בזכות העובדה שאמא חיה בו. המורשת שלה לא תיעלם לעולם, רוחה תהיה איתנו תמיד ואהבתה תחיה בליבנו לעולם".
"אליזבת טיילור: הקלטות האבודות"
(HBO)
ואכן, המורשת שלה לא נעלמה. 13 שנים אחרי מותה, שמה של אליזבת טיילור עדיין שגור ואפשר לראות חלק מהסרטים שלה בערוצים השונים וברשת. יחד עם זאת קמו דורות חדשים שלא ממש בקיאים במורשת שהותירה אחריה - וגם לא בכל הרכילויות שעשו כותרות במשך עשורים רבים. אז הנה, עכשיו ניתנת הזדמנות להיזכר בטיילור או להתוודע אליה לראשונה, בזכות הסרט התיעודי "אליזבת טיילור: הקלטות האבודות", תוצרת HBO, שעשה לאחרונה את הבכורה שלו בפסטיבל קאן ומגיע בראשון הקרוב ל-yes דוקו, HOT8 וסלקום tv.
"הקלטות האבודות ישבו בעליית הגג של העיתונאי ריצ'רד מארימן, שראיין את אליזבת במשך שנה שלמה בזמנים שונים לטובת מחקר שעשה, במטרה לכתוב עליה ספר", סיפרה בורשטיין כשנפגשנו באחד ממלונות היוקרה בטיילת של קאן – מלון שאותו טיילור קרוב לוודאי נהגה לפקוד במהלך ביקוריה בפסטיבל. "ריצ'רד מת ב-2015 ואלמנתו גילתה את הקלטות בעליית הגג והעבירה אותן למנהלי העיזבון של אליזבת. הם אלה שיצרו קשר איתי ועם המפיקים כדי שנעשה עליה סרט".
למה נמשכת בכלל לעשות סרט על אליזבת טיילור?
בורשטיין פורצת בצחוק ומתוודה: "אני מעריצה גדולה שלה. אליזבת הייתה אישה שהקדימה את זמנה: היא נאלצה להתמודד עם המון סקסיזם ולנווט את מעמדה כסלב מודרני – היא הייתה הראשונה שבאמת חוותה את הפפראצי ונאלצה להתמודד מולם. אליזבת גם חטפה האשמות על פריצות, נחשבה לאישה מופקרת שמפרקת משפחות (אמריקה השמרנית של שנות ה-50 זעפה על טיילור ש"גנבה" את הזמר אדי פישר מרעייתו השחקנית דבי ריינולדס - א"ק) וארגונים קראו להחרים אותה. כמו כן, היה עליה להבין איך היא קונה לעצמה עצמאות בעולם הזה. והיא הצליחה. לכן לדעתי מדובר בסיפור מעורר-השראה".
את יכולה להשוות בין אליזבת טיילור להילרי קלינטון?
"כן! יש כאן הקבלות. לדעתי שתיהן נשים שמקדימות את זמנן - ושזה משהו שהקשה עליהן וגם שילמו עליו מחיר".
בדרך ל"אליזבת טיילור: הקלטות האבודות" בורשטיין הייתה צריכה לנבור בחומרים הרבים שהותיר אחריו מארימן, ולשלוף את המיטב. "למעשה הקלטות נועדו לכתיבת הערות רקע של ריצ'רד ולא היו לו כוונות להשתמש בהן - אז אליזבת דיברה עם המראיין מאוד בכנות. כן, הייתה לה שליטה על הספר שלו. אליזבת לא חשבה שנעשה מהן סרט", צוחקת בורשטיין. "המשפחה של אליזבת נתנה לי את ברכתה, אז אני מרגישה טוב עם ההחלטה לעשות עליה סרט שעושה שימוש בקלטות האבודות. האמת שהן היו באורך של 70 שעות, אז היו שם חומרים לא כל כך מעניינים - המון שעות שבהן אליזבת פשוט לא רצתה להיפתח. מצאתי הרבה דיבורים של 'מסביב' או רגעים שבהם היא דוחה את השאלות. לא אהבתי חלק מהשאלות – ריצ'רד שאל אותה ללא הרף על היותה סמל מין. זה כל כך עיצבן אותי. אלוהים ישמור, שחרר כבר! בחייאת, למה אתה כל כך מתעניין בנושא הזה? אני בשום אופן לא מנסה להשפיל כאן את ריצ'רד מארימן, לדעתי הוא עשה ראיונות נפלאים - אבל היו בהם משהו שהיה אופייני לתקופה בה הם נעשו, שורת שאלות מיזוגניות שפשוט הזוי להקשיב להן ב-2024".
10 צפייה בגלריה
תפסיק כבר לשאול אותה על היותה סמל מין, בן אדם! אליזבת טיילור, 1960
(צילום: Getty Images)
בורשטיין מעידה ש"בעשיית הסרט רציתי לוודא שאליזבת טיילור מוצגת בתור האישה המורכבת, המעניינת ומרובת-הפנים שהייתה. המטרה שלי לא הייתה ליצור סרט שיכפיש את שמה. גם לא רציתי לעשות ביוגרפיה. פשוט רציתי לספר סיפור כן על אישה עם תעצומות נפשיות גדולות, שנתקלה בקשיים בדרך להשגת עצמאות ולפעול על דעת עצמה וגברה עליהם".
הדימוי שנוצר בסרט שלך הוא שמחד אליזבת טיילור הייתה אישה מאוד שברירית, ומאידך גם יכלה להיות חזקה.
"טיילור הייתה הראשונה בכלל, ללא קשר למגדר, שהרוויחה בהוליווד מיליון דולר עבור תפקיד. נקודה. שחקנים גברים תמיד עושים יותר כסף מנשים - אבל אליזבת עשתה יותר כסף מכל גבר וכל אישה שעבדו בתקופתה. אבל כן, אתה צודק, זה הקטע עם אנשים מורכבים. מצד אחד אליזבת הייתה חסרת ביטחון, ומצד שני היא הייתה מאוד חזקה ועם המון עוצמות פנימיות. היא גם נמשכה לתפקידים שדמו לה - דמויות נשיות חזקות ונועזות".
10 צפייה בגלריה
הראשונה שהרוויחה מיליון דולר על תפקיד, בלי קשר למגדר. אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון מתוך "קלאופטרה", 1964
(צילום: Hulton Archive ,Getty Images)
"מעולם לא היו לה חיים אישיים ולא הייתה לה ילדות אמיתית ונורמלית"
אגדת טיילור החלה בלונדון ב-1932. אמה הייתה שחקנית בדימוס ואביה היה סוחר אמנות אמריקני, אלכוהוליסט שנהג להכות את בתו. ב־1939, היגרה המשפחה לארצות הברית והשתקעה בקליפורניה. חבר משפחה הופנט מיופייה של אליזבת הקטנה וסבר שכדאי לה לנסות את מזלה בתעשיית הקולנוע. ההורים שמעו בעצתו וב-1942 הגיח סרט הביכורים שלה - "כל דקה נולד אחד כזה". כעבור שנה היא הופיעה ב"לאסי שובי הביתה" שהפך לקלאסיקה. טיילור ביססה את מעמדה כילדת-פלא עם "ג'יין אייר", "נשיונל ולווט" ו"צוקי דובר הלבנים".
מה שהיה מפחיד בביוגרפיה של טיילור, שלא היה אף יום בחייה, שבו היא לא הייתה מפורסמת. שלא היה לה מושג מה זה להיות אדם פרטי.
"נכון, מעולם לא היו לה חיים אישיים ולא הייתה לה ילדות אמיתית ונורמלית. אליזבת הלכה לבית הספר שהיה ממוקם באולפנים, ובין טייק לטייק היו לה מורים פרטיים. היא מעולם לא הרגישה שזכתה בהשכלה אמיתית, לא הלכה לנשפים, לא היו לה חברים, מעבר לילד בשם רודי מקדואל, שחקן שהיא פגשה על הסט של 'לאסי שבה הביתה'".
בניגוד לילדי-פלא רבים, טיילור הצליחה להפוך לשחקנית בוגרת מצליחה, בין היתר בקלאסיקות כמו "ענק", "חתולה על גג פח לוהט" ו"מקום תחת השמש". לחלק מהמבקרים היו השגות על כישרונה ויכולותיה, אבל זה לא מנע ממנה לזכות פעמיים באוסקר - על "גלוריה" (1960) ו"מי מפחד מווירג'יניה וולף" (1966). יחד עם זאת, הקריירה שלה לא אחידה ברמתה, והיא עשתה הרבה סרטים זניחים ונשכחים.
10 צפייה בגלריה
האוסקר השני שלה. (משמאל) אליזבת טיילור, מתוך "מי מפחד מוירג'יניה וולף"?
(צילום: Keystone ,Getty Images)
הסרט שלך מעביר ביקורת על המערכת ההוליוודית. לדעתך היא נוצלה?
"כן, לדעתי היא נוצלה. בשנות ה-40 וה-50 היו מעט מאוד סוכנויות שחקנים. האולפן היה אומר לכוכבים ולכוכבות שלו: 'אתה משחק את התפקיד הזה והזה', ולא הייתה לך ברירה. אם ממש רצית לעשות סרט עם אולפן אחר, היה על האולפן שלך לתת אישור ובעצם 'להשאיל' אותך. התייחסו אליך כמו לבקר, כמו למוצר. שלטו בך לחלוטין. בימינו כמובן שזה כבר לא המצב: שחקנים יכולים לבחור באיזה סרטים ישתתפו, ואת הגורל שלהם. במערכת האולפנים הישנה, לאולפנים הייתה גם שליטה מוחלטת על האימג' שלך – הם היו שותלים סיפורים בתקשורת שלא היו נכונים בכלל, או כאלה שהיו הגזמה פרועה. כמו 'ליז (שם החיבה של טיילור. א"ק) מאורסת לככה וככה או לככה וככה', וזה היה בולשיט. היא לא באמת יצאה עם הגברים שהדביקו לה. הם אפילו לא התנשקו. הכול היה חלק מהניסיון לבנות אותה כאייקון. האולפנים נהנו מהסקנדלים שנוצרו סביבה".
אחרי "מי מפחד מווירג'יניה וולף", הקריירה של טיילור הייתה בנסיגה - לדעתך היא לא הצליחה להתאקלם בהוליווד החדשה, או שמא הוליווד החדשה כבר לא רצתה כוכבים ותיקים כמותה?
"ובכן, היה כאן גם קטע של גילנות. רק לאחרונה - בזכות הטלוויזיה והסטרימינג - שחקניות זוכות להערצה ואנשים שמחים כשהם רואים שחקניות מבוגרות יותר מקבלות תפקידים. אבל בשנות ה-60 וה-70 כשהגעת לגיל מסוים – אפילו 35 - זהו, הקריירה שלך נגמרה. לדעתי הנסיגה של הקריירה של אליזבת יותרה קשור לגיל. יחד עם זאת, טיילור פיתחה התמכרויות די קשות לסמים ואלכוהול, מה שגם לדעתי השפיע על הקריירה שלה".
את חושבת שהיא זכתה להאמין בעצמה כשחקנית? כי כל הזמן התייחסו לנישואיה הרבים, לתחלואים ולהתמכרויות.
"זו סוגייה שאליזבת התקשתה איתה לאורך כל הקריירה שלה - כל הזמן אמרו לה שהיא סמל מין או כוכבת קולנוע, אבל לא 'שחקנית'. והאמת היא שהיא כן הייתה שחקנית מאוד מוכשרת. בכל פעם שהיא קיבלה את ההזדמנות לשחק תפקיד עשיר היא הייתה פנטסטית - וזכתה לשבחים על כך - אבל היה כל כך נדיר שהיא זכתה בהזדמנויות הללו. גם כשזה כבר קרה, במקרים רבים אנשים כמו ג'ורג' סיגל ששיחק איתה ב'מי מפחד מוירג'יניה וולף', או במאים גברים רבים אחרים, היו משפילים אותה. מורידים אותה למטה וגורמים לה להרגיש נורא עם עצמה. אני חושבת שזה קרה בגלל היופי שלה. הגברים האלה חשבו ש'היא סתם פרצוף יפה' ושבגלל זה היא לא יכולה לשחק. זו הייתה ההנחה. אתה יודע, זה כמו הרגע הזה שרואים בחורה יפה וחושבים: 'אה, היא לא חכמה'".
העובדה שטיילור הייתה באורח קבע בכותרות ובמדורי הרכילות שעקבו אחר מסכת הנישואין והגירושין שלה, לא עזרה לתדמית שלה. במהלך צילומי "קלאופטרה" ברומא, 1961, התאהבה טיילור בריצ'רד ברטון. אין ספק שמכל הרומנים הרבים שחוותה טיילור, בן הכורים הוולשי הסקסי היה אהבת חייה. "כשראיתי את ריצ'רד על הסט של 'קלאופטרה', התאהבתי", כתבה טיילור באוטוביוגרפיה שלה. "הוא הציג בפני אורח חיים שנראה יותר נהנתני משהיה באמת. ריצ'רד ואני מיצינו כל רגע בחיים, אך גם שילמנו את המחיר. לא היה לנו קל עם הידיעה שאנו פוגעים באנשים אחרים. אך המשיכה בינינו הייתה חזקה כל כך, שלא יכולנו לנסות אפילו לעצור אותה".
ברטון המתחבט זנח בסופו של דבר את רעייתו השחקנית סיביל ויליאמס למען טיילור. "אמרתי לאליזבת שלא איכפת לי אם רגליה, שדיה והתחת שלה ייפלו, ושיניה יצהיבו והיא תקריח", כתב ברטון, "אני כל כך אוהב את האשה הזו עד שאיני יכול להאמין למזלי הטוב. היא נתנה לי כל כך הרבה". הם התחתנו ב-1964 אבל התגרשו ב-1974, מאחר וטיילור קצה בקפריזות של הבעל האלכוהוליסט. אהבתם הייתה כה עזה, שהם התחתנו בשנית ב־75'. אבל חיבתם לדרמות, ויכוחים, ריבים וקללות, הובילה שוב לגירושין פחות משנה לאחר מכן.
"כשתעשיית הבידור פחדה להתמודד עם איידס, אשה אחת לקחה פיקוד"
לבורשטיין יש הסבר מעניין למה טיילור אהבה כל כך לאהוב. "כשהייתה בת 14 היא שיחקה בחורה בת 24 שנשואה לגבר בן 40. היא תמיד שיחקה דמויות שהיו מאוהבות, אז היא עשתה אידיאליזציה ורומנטיזציה לקונספט של אהבה - הייתה מאוהבת ברעיון של להתאהב. זה משהו שהיה חקוק בה, כי ככה היא גדלה – אליזבת תמיד הייתה על המסך, מאוהבת עד כלות בבחור כזה או אחר. אני לא חושבת שהייתה לה הבנה ריאליסטית אודות מערכות יחסים, בדיוק בגלל שהיא כל הזמן רק שיחקה אותן. זה משהו שהשתדלתי להציג בסרט שלי, את איך שהתפקידים שלה בסרטים הקרינו על חייה האמיתיים".
בשני העשורים האחרונים לחייה, טיילור - שסבלה מהפרעות אכילה ושלל תחלואים - כמעט שלא עבדה ובעיקר התמסרה למאבק במחלת האיידס. היא נרתמה למאבק אחרי שאיבדה מספר חברים, כולל רוק הדסון ששיחק לצידה ב"ענק", והפכה ליקירת קהילת הגייז. טיילור התמנתה ליו"ר אירגון לחקר האיידס והצליחה לאסוף עשרות מיליוני דולרים. היא הטיפה לגישה ישרה ופתוחה יותר בחינוך מיני וביקשה לא להפקיר ולא להפנות עורף לחברים חולים. לא מפתיע שמנחה הטלוויזיה ארסיניו הול אמר עליה: "כשתעשיית הבידור עוד פחדה או לא הייתה מעוניינת להתמודד עם איידס, אשה אחת נכנסה לתמונה ולקחה פיקוד, וזוהי אליזבת טיילור".
10 צפייה בגלריה
אפשר לנצל את הפרסום גם לדברים מדהימים. אליזבת טיילור ושני בניה, 1950
(צילום: Hulton Archive ,Getty Images)
בורשטיין מחזקת. "אליזבת החשיבה את פועלה במאבק באיידס להישג הכי גדול שלה בחיים. כלומר, הסרטים? אחלה, היא הייתה גאה בחלקם - לא בכולם, אבל האמת היא שהפרסום חרה לה. כפי שהיא אמרה, היא לא אהבה להיות מוצעת כ'שירות' לציבור. היא רצתה להיות שחקנית, אבל לא נהנתה מהתחושה שהיא חיה תחת עדשה מגדלת. כשפרץ משבר האיידס, היא הבינה שהיא בעצם יכולה להשתמש בפרסום שלה כדי לעשות משהו מדהים. כל החברים שלה היו הומואים שלא יצאו מהארון - כי לא הייתה ברירה אז - והיא הייתה האדם המפורסם הראשון שהתבטא בקול על איידס. הנשיא רונלד רייגן לא היה מוכן אפילו להגיד את המילה הזו בקול. היא גם הראשונה שהצליחה לגייס המון כסף לטובת המאבק. והעמותה שלה ממשיכה לפעול גם היום. במובן הזה יש לסרט שלי נרטיב עוצמתי מאוד: כשאתה מרגיש שנפלת קורבן לפרסום, אתה יכול לנצל את כוחו. הפרסום לא חייב להיות דבר שלילי ואתה יכול לעשות איתו דברים מדהימים".
איך המשפחה של טיילור הגיבה לסרט?
"המשפחה של אליזבת נתנה לנו שליטה קריאטיבית מלאה ולא היו דברים שהסתרנו בסרט. המשפחה הייתה מרוצה מהתוצאה ואהבה אותה. ילדיה שמחים שהמורשת שלה תישמר ושצעירים ייחשפו לאליזבת טיילור. יש לי שני אחיינים בני 20, משכילים, וכשאמרתי להם שאני עושה סרט על אליזבת טיילור הם שאלו אותי מי היא. לא כולם יודעים כעת מי זאת אליזבת טיילור. עכשיו אני מקווה שבזכות הסרט שלי זה ישתנה".
ומאחר ואנחנו פרובינציאלים, לא נפרד מבלי לעסוק בנקודה היהודית והישראלית באגדת אליזבת טיילור. ב־1957 היא התחתנה בשלישית, הפעם עם המפיק היהודי מייק טוד, ואפילו הסכימה להתגייר למענו – וזכתה לשם חדש: אלישבע רחל. "למדתי שנה אצל רבנים", סיפרה טיילור. "הרגשתי צורך עמוק לקבל על עצמי את הדת היהודית. חשבתי שזהו ניסיון גדול". האושר היה קצר מועד - שמונה חודשים אחרי החתונה, טוד נהרג בהתרסקות מטוס. טיילור התנחמה מהר מאוד בחברת יהודי אחר – הזמר-בדרן-שחקן אדי פישר, שהפך לבעלה הרביעי.
טיילור הייתה תומכת נלהבת של ישראל, אספה עבורנו כספים וביקרה אותנו פעמים אחדות. ב-1975 למשל היא הגיחה לביקור קצרצר עם ברטון ואף פקדה את הכותל המערבי. השניים ביקשו להתחתן בישראל, אבל הרבנות דחתה אותם משום שברטון לא היה יהודי. זה לא מנע מטיילור להצהיר: "ישראל מאוד מוצאת חן בעיניי. חבל רק שהצלמים הסובבים אותי לא מאפשרים לי לראות אותה". בסוף הביקור העידה: "נהניתי מהביקור במולדת".
שנה לאחר מכן, טיילור הגיעה לירח דבש בזק בישראל עם בעלה הטרי, השישי במספר, ג'ון וורנר, תת-שר הימיה האמריקאי לשעבר. השניים ביקרו במוסדות ילדים, שתלו עצים ונפגשו עם ראש הממשלה יצחק רבין. ב-1979 טיילור הגיעה לישראל במטוסו הפרטי של הנשיא אנואר סאדאת ונפגשה עם ראש הממשלה מנחם בגין. "העובדה שסאדאת שלח אותי במטוסו, היא הצהרה כשלעצמה", הכריזה. "המטרה שלי בביקור במצרים וישראל היא שוב להדגיש את רגשותיי ביחס לשלום במזרח התיכון". בשלהי 1982 ובראשית 1983, בעיצומה של מלחמת לבנון, טיילור נחתה אצלנו. מצד אחד היא השתתפה בנשף השנה החדשה במלון הילטון בתל אביב שבו בילתה עם ברוק שילדס והמנחה מייק בורשטיין, ומצד שני - היא ביקרה שוב בלשכתו של בגין והביאה מסר מנשיא לבנון אמין ג'ומאייל. בגין הג'נטלמן הפולני נישק את ידה. בצאתה מהפגישה, טיילור רטנה בפני העיתונאים שבגין לא היה ידידותי כלפיה.
ובורשטיין מסכמת את מסכת יחסים של טיילור עם העם היהודי, "אליזבת התגיירה למען האהבה ובקלטות של הראיונות איתה שומעים אותה משתמשת בכל מיני אמירות ביידיש נוסח ׳'אוי וויי', או 'אוי געוואלד'. וזה בהחלט מצחיק".
