"נכס", "שחקן ענק", "עוצמתי", "אחד השחקנים הכי טובים היום", "תצוגת משחק נהדרת", "משתמש בגופו כמו פסל", אלה הם רק חלק מהסופרלטיבים שהומטרו בשנים האחרונות על פרנץ רוגובסקי, כוכב הקולנוע הגרמני המוערך. למרות ואולי כי הוא לא נראה כמו כוכב קולנוע מצוי, ואת פניו מעטרת צלקת - מזכרת מניתוח שסע בילדותו, קשה להעתיק את העיניים ממנו. הוא מהפנט, כריזמטי ומלא נוכחות. אחרי שביסס את מעמדו בקולנוע האירופאי ובסצנת הפסטיבלים הבינלאומית, השנה הקרובה הולכת להיות משמעותית במיוחד עבור רוגובסקי והוא ייחשף לקהלים רחבים יותר, כאשר ב-2024 נראה את השחקן בן ה-37 ב"ציפור" של אנדראה ארנולד וב-Wizards!, לצד אורלנדו בלום ופיט דייוידסון.
בינתיים אפשר להתוודע לכשרון שלו הודות לשני סרטים שהוצגו בפסטיבל ברלין האחרון. הראשון הוא "דיסקו בוי", שהשתתף בתחרות הראשית ומגיע להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בישראל בסוף השבוע הקרוב. רוגובסקי מגלם גבר בלארוסי שמגיע לפריז ומצטרף ללגיון הזרים, בתקווה לקבל דרכון אירופי ולפצוח בפרק חדש בחייו. "זה סרט שמדבר על זהות והתבגרות, וזה דיבר אלי", מספר רוגובסקי במפגשנו במלון ברלינאי במסגרת הפסטיבל. "אני בעצמי מחפש את המקום שלי בעולם על בסיס יומי. התפקיד שלי בסרט היה מאוד פיזי וסיימתי את הצילומים עייף בצורה בלתי רגילה. כדאי לציין שאני לא בוחר תפקידים בגלל העניין הפיזי, אבל יש לי נטייה לתרגם רגשות לתנועה".
רוגובסקי, שהיה בעברו רקדן וכוריאוגרף, מופיע במהלך הסרט כשהוא רוקד בדיסקוטק ואף מבצע תרגילי מתח, אך לדבריו הוא כלל לא רוצה לרקוד בסרטים. "רוב הבמאים חושבים שאני רקדן טוב, אני ממש לא", הוא צוחק. את יכולת ההבעה באמצעות גופו הוא מפגין גם ב"מעברים" של איירה סאקס ("אהבה היא מוזרה"). הסרט יוצג בפסטיבל הקולנוע הגאה ה-18, שייפתח מחר (חמישי), ומתקיים בסינמטקים ברחבי הארץ. ב"מעברים", שזיכה את רוגובסקי בפרס המבקרים הניו-יורקיים ובמועמדות לאינדיפנדט ספיריט, הוא מוכיח כמה הוא שחקן אמיץ, נטול פחד, גבולות ומעצורים. זה בא לידי ביטוי למשל בסצנת סקס נועזת, שבה הוא שוכב עם בן זוגו בסרט, אותו מגלם השחקן הבריטי בן ווישו (הלוא הוא M בסרטי ג'יימס בונד האחרונים). בריאיון שהעניק ווישו ל-ynet בחודש יוני האחרון התוודה כי "סצנת הסקס נמשכה זמן רב. פרנץ ואני הפכנו לגוש מוזר שאי אפשר להפריד אותו, וזה נהדר".
5 צפייה בגלריה
"התפקיד שלי בסרט היה מאוד פיזי וסיימתי את הצילומים עייף בצורה בלתי רגילה". מתוך "דיסקו בוי"
(צילום: באדיבות קולנוע חדש)
גם עבור רוגובסקי, שכבר גילם בעבר הומואים, למשל בסרט האוסטרי הנהדר "חופש מוחלט", צילומי הסצנה הזאת הייתה בסופו של דבר חוויה טובה. "לא נעזרנו במתאם אינטימיות", מסביר רוגובסקי. "תיאמנו בעצמנו את האינטימיות שלנו. אני מאוד ממליץ על בן בתור פרטנר - הוא סקס טוב ויש לו גב נחמד. סקס יכול להיות מקודש ומפחיד באותה מידה, ולעשות אותו מול צוות ולפני המצלמה זה משהו שכנראה לעולם לא נוכל להתרגל אליו, אלא אם אתה כוכב פורנו. בצילומי הסצנה ניסינו כל מיני דברים, למשל פוזיציה מסוימת הייתה בלתי אפשרית כי היינו חשופים מדי. במקרה כזה יצרנו מעין כוריאוגרפיה שתאפשר לנו להרגיש בסדר. בכל מקרה, צילום סצנות סקס הן דבר מוזר לעשות בכל פעם מחדש. מעולם לא חשתי משוחרר כמו שחשתי על הסט של 'מעברים'. אני לא מעשן בדרך כלל, אבל כשאני על הסט אני מעשן כמו קטר. 'מעברים' הוא הסרט הראשון שבו לא עישנתי, הצילומים היו מאד תרפויטיים עבורי".
מה לדעתך הדבר הכי חשוב כשמצלמים סצנות כאלה?
"האינטימיות שיש לך עם הפרטנרים. 'במעברים' זה היה אתגר כי האינטימיות יוצרת פגיעות וגם ולעיתים חשש, והדרך הטובה ביותר היא לתקשר עם הפרטנר או הפרטנרית, לדבר ולהגיע לרמה של אמון והנאה, ולא ליצור דימויים של איך סקס טוב, הומואי וסטרייטי כאחד, יכול להראות. בצילומי סצנות סקס יש המון מלכודות שאפשר ליפול לתוכן, אבל אם אתה יכול לשחרר את כל הקונספציות ופשוט להיות באינטימיות אחד עם השני או השנייה, הסקס יהיה מה שהוא, ובעיקר אינטימי".
5 צפייה בגלריה
"הצילומים הללו היו מאד תרפויטיים עבורי". פרנץ רוגובסקי ואדל אקסרקופולוס, מתוך "מעברים"
(צילום: Courtesy of SBS Productions)
"המנגינה הפנימית שלי היא כמו רעש נורא, איפשהו בין אופוריה לדיכאון"
ב"מעברים", רוגובסקי מקיים גם סקס סטרייט וגם הומואי. הוא מגלם את תומאס, במאי גרמני נרקיסיסט ובלתי נסבל, שחי בפריז עם בן זוגו מרטין. תומאס זה עתה סיים צילומי סרט והזוגיות של השניים נקלעת למשבר - תומאס מתאהב במפתיע באגאת, מורה צעירה שופעת חיים ומצודדת. בעוד תומאס מתאהב ברעיון להקים איתה משפחה, מרטין הנבגד ממהר להתנחם בזרועותיו של סופר מוערך, וזה כמובן מסבך את העניינים. "כשקיבלתי את ההצעה להופיע בסרט אמרתי לאיירה שזה עתה סיימתי לצלם את 'דיסקו בוי' ואני לא בטוח ב-100 אחוז שיש לי את האנרגיה שהוא מחפש. איירה אמר לי שזה לא משנה ושאני אתעסק רק בללמוד את הטקסט. זה העניק לי אמון שהוא בטוח בתסריט ובליהוק שלו, מעולם לא הייתי כל כך לא מוכן. הייתי צריך ללמוד לא רק את הטקסט, אלא להכיר את הדמות של תומאס".
הצלחת בסוף להבין את הדמות? אתה חושב שהוא למעשה ביסקסואל?
"ככל שאני יודע יש כל מיני סוגים של סקסואליות בטבע ויש חיות שמשנות את המין שלהן, כך גם אצל בני אדם. יש כל מיני סוגים של זהויות מיניות. אני מכיר הרבה אנשים שהם כמו תומאס. אנשים מאד אוהבים שיוצרים כאוס גדול סביבם והם לא מודעים לכך. זה אבסורדי כמה אנשים פוגעים באחרים כדי להגיע למשהו טוב. אני מקווה שב'מעברים' יצפו לא רק אנשים שמקורבים לנושא, אלא גם קהל יותר שמרני שאולי יהיה להם יותר קשה להבין. לא כי הם לא מסוגלים, אלא מכיוון שחסרים להם אוצר המילים או ניסיון. בעולם שבו אני חי לא קשה לדבר על הנושאים האלה ולא היה קשה לדבר על כך גם לפני 10 שנים. אבל אם אני עוזב את הבועה שלי, אני מגלה שאלה עדיין דברים מורכבים".
"מעברים" מדגים איך מוסד המשפחה מאוד השתנה בשנים האחרונות, כולל בחברה הלהט"בקית.
"להביא ילד לעולם זה עניין גדול מאד להתמודד איתו. לאיירה ובן זוגו למשל יש ילדים נהדרים, ובסיפור הזה יש אמא. יש לי חבר קרוב שהוא הומו וגם הוא הקים משפחה עם אישה. זה מאוד מעניין איך מתמודדים עם זה".
5 צפייה בגלריה
"אני מקווה שיצפו בסרט לא רק אנשים שמקורבים לנושא, אלא גם קהל יותר שמרני שאולי יהיה להם יותר קשה להבין". מתוך "מעברים"
(צילום: באדיבות פסטיבל הקולנוע הגאה)
כשאנשי תקשורת נוהגים לתחקר את רוגובסקי בסוגיות אישיות, שעברו כולל פרק של בליינות, ברים ומועדונים פרועים והוללים בברלין, הוא חומק-הודף בעדינות. "אנשים תמיד יכולים לשאול, אבל אני לא אענה", הוא אומר. רוגובסקי בעיקר מסרב להיכנס להגדרות מגדריות ונטיות מיניות מגבילות. "החלוקה האמיתית היא לא האם אתה הומו או קוויר. החלוקה האמיתית היא האם אתה מעמד הפועלים או המעמד העליון?".
הוא נולד בעיר פרייבורג שבדרום-מערב גרמניה, ולדבריו הוא סובל מאישיות סבוכה ("לפעמים אני לא החבר הכי טוב של עצמי") ומהפרעות קשב וריכוז. "המנגינה הפנימית שלי היא כמו רעש נורא, איפשהו בין אופוריה לדיכאון. אגב, התשוקה שלי למשחק התחילה דווקא כטראומה".
מה הוביל לטראומה הזאת ששינתה ועיצבה את חייך?
"שהייתי צריך ללמוד בתיכון ולהקשיב למורים מדברים כל היום על נושאים שלא גיליתי בהם עניין. באותן שנים מה שעניין אותי היה ספורט, אמנות ואתיקה. עניינו אותי אלה שלא האמינו באלוהים. חשבתי שאולי משחק הוא צירוף של כל השלושה האלה. ריתק אותי עיסוק בבני אדם, במאבק, בשפת האמנות, חיפוש אחרי השפה לחיים. זאת הייתה תחילת הדרך. ניסיתי הרבה דברים בצעירותי, כמו לנגן בסקסופון בתחנת רכבת תחתית, ללכת לבית ספר לאמנות, להיות פיזיותרפיסט, שליח, רקדן וכוריאוגרף. הסיבה שאני כאן היא הרבה מזל, צרחתי כדי לקבל תשומת לב".
5 צפייה בגלריה
"מעולם לא חשתי משוחרר כמו שחשתי על הסט". מתוך "מעברים"
(צילום: באדיבות פסטיבל הקולנוע הגאה)
בסופו של דבר הצעקה לתשומת לב הגיעה לאוזניים הנוכחות. לרוגובסקי יש כאמור לא רק מזל, אלא גם הרבה כישרון. אחרי שעבד עשור בתיאטרון, במחול ובכוריאוגרפיה, החל להופיע בקולנוע, ובשנים האחרונות במאים מובחרים ביותר גילו את קסמיו - מיכאל הנקה שיבץ אותו ב"סוף טוב", כריסטיאן פצולד, שראה בו מוזה, ליהק אותו ל"טרנזיט" ול"אונדינה", וטרנס מאליק שכר את כישורי המשחק שלו ל"חיים נסתרים". "ההבדלים בדמויות שאני עושה לא נוצרים רק על ידי, הם גם קשורים לעבודה של הבמאים שיוצרים את העולם שלהם. חלק מהסרטים שאני עושה הם לא מה שהייתי רוצה שהם יהיו".
החמיא לך שאיירה סאקס כתב במיוחד עבורך את "מעברים" אחרי שראה אותך בסצנת הקריוקי של "שנדלייר" בסרט "סוף טוב"?
"כן, חשתי גאווה. האמת היא שלא ידעתי את זה בהתחלה. אני אוהב את העבודה של איירה. הוא כותב נפלא ובמאי מצוין ואנחנו נלחמים יחד על אותו דבר - להשתמש בקולנוע כדי לדבר על משהו גדול יותר מדרמה של דמויות ממוצאות. ידעתי שיהיו אנשים שישנאו את דמותו של תומאס ב'מעברים'. איירה רצה שתומאס יהיה על הקצה".
ומה לגבי תיאטרון? בעבר הופעת לא מעט, יש לך כוונות לחזור לבמה?
"כרגע אין תכנון להופיע על הבמה. סגרתי את הפרק הזה בחיי, אני כולי בעשייה קולנועית עכשיו".
לאחרונה אתה מופיע יותר ויותר בסרטים דוברי אנגלית. יותר משחרר לדבר בשפה זרה? או שזה בעצם מגביל?
"הייתי רוצה להביע את עצמי יותר בבהירות. אני מתקשה להסביר את עצמי באנגלית, גם עכשיו כשאני מדבר איתך. אני רוצה להתגבר בצורה קבועה על מחסום השפה. מצד שני, כשאתה משחק, אתה עוטה על עצמך שכבות שהן לא אתה. מה שאתה אומר בסרט הוא לא אמיתי, זה מגיע מפיה של הדמות. המילים לא שייכות לי, אלא לסרט".
