כמעט חצי מאה חלפה מאז שגארי גייגקס ודייב ארנסון פיתחו את משחק התפקידים "מבוכים ודרקונים". מאז הוא המשיך להתפתח עם אינספור חומרים נלווים, חמש מהדורות, ועשרות מיליוני שחקנים בארצות הברית וברחבי העולם. למשחק הפופולרי הייתה גם נוכחות רבה בתוצרי תרבות אחרים. ספרים וחוברות קומיקס שנכתבו בהשראת המשחק, אזכורים בסרטים (למשל, "אי.טי"), עשרות סצנות שבהן המשחק מגיח בסדרות טלוויזיה עם קהל יעד החופף לפרופיל שחקני המשחק (למשל ב"קומיוניטי", ו"המפץ הגדול" ולאחרונה גם "דברים מוזרים"). מה שטרם היה הוא עיבוד קולנועי מוצלח למשחק. חברת הסברו, המחזיקה גם בזכויות לרובוטריקים, היא בוודאי לא חברה שתימנע מעיבוד המשחק לסדרת סרטים.
מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים - טריילר
הניסיון הקודם להפוך את המשחק הפופולרי לסדרת סרטים הסתכם בשלושה סרטי נפל. הראשון Dungeons & Dragons (2000) עוד ניסה להתהדר בתקציב בינוני, ובשחקנים מוכרים שלפחות אחד מהם משמעותי (ג'רמי איירונס). הסרט נכשל כלכלית וקיבל ציון 14 מתוך 100 במטאקריטיק. לשני סרטי ההמשך (שיצאו ב-2005 וב-2012) היה תקציב דל יותר, והם יועדו מלכתחילה לתהום הנשייה של המסך הקטן.
לביקורות קולנוע נוספות:
נדרשה גישה אחרת שתיתן צ'אנס אמיתי להפיכת "מבוכים ודרקונים" לסדרת סרטים. נכונות להשקיע סכום כסף משמעותי, וטון שיכול להדהד טוב יותר את חווית המשחק. "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" (Dungeons & Dragons: Honor Among Thieves) בוחר בגישה קלילה הנובעת ממודעות למופרכות אירועי הפנטזיה המתרחשים בו. כך הסרט מצליח לשמר את התחושה כי אנו צופים בדמויות שהן סוג של השתקפות של אנשים הדומים לצופים, במקום לנסות לשכנע אותנו שמדובר בעולם שלם וסגור העומד בפני עצמו. זוהי גישה שהיבטיה השונים מזכירים את סדרת סרטי האנימציה "סרט לגו", את רוח "טרילוגיית הקורנטו" של אדגר רייט, ואת "הנסיכה הקסומה" הקלאסי של רוב ריינר.
הבימאים והתסריטאים ג'ון פרנסיס דולי וג'ונתן גולדשטיין ביימו לפני חמש שנים את הקומדיה "לילה בטירוף" שעוסקת בערב של משחקי חברה שגולשים להרפתקאות פרועות ברחובות העיר. אפשר להבין מדוע הם נבחרו להפקה הנוכחית. כפי שהם התפתחו כיוצרים מהקומדיה הבעייתית "חופשה" (2015) עד ל"לילה בטירוף", כאן הם מבצעים קפיצה בגודל ההפקה ובמיומנות הנדרשת ליצירת עולם פנטזיה. הם גודשים את הסרט ביצורי פנטזיה מוכרים יותר או ופחות, חלקם בגרסאות לא צפויות, תוך שילובם בסצנות אקשן יצירתיות. אין מתח אמיתי, אין מורכבות פסיכולוגית אפלה נוסח "משחקי הכס", ואין פאתוס של פנטזיה כמו בסרטי "שר הטבעות". אבל מושג בידור קליל ומוצלח, שבכלל לא יהיה נורא אם הוא יצליח להפוך לסדרת סרטים.
הטון של תפניות קומיות נקבע בדקות הראשונות של הסרט. מפלץ גדל-גוף מובא למתקן כליאה אדיר ממדים ועגום למראה. בתא אליו הוא מוכנס נמצאים שני בני אדם - אדג'ין דארוויס (כריס פיין) "בארד" בסיווגו ותחמן באופיו, וה"ברברית" הולגה קילגור (מישל רודריגז). המפלץ שמח יותר מדי לגלות שהוא כלוא באותו תא יחד עם אישה, רק כדי לגלות שלא כדאי להתעסק עם הולגה.
3 צפייה בגלריה
הטון הקומי נקבע כבר בדקות הראשונות. מתוך "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים"
(באדיבות פורום פילם)
אדג'ין והולגה ישמשו כליבה של החבורה שתתגבש לקווסט. שניהם כלואים מזה שנתיים, לאחר ניסיון שוד כושל שהמטרה שלו הייתה להשיג חפץ כשף שיכול להחזיר לחיים, גם את אלו שמתו לאחר קללת "המכשפים האדומים של תאי". בסיקוונס פלשבק גדוש במידע מוצג מה שקרה. החבורה כללה גם את הקוסם הצעיר סיימון אומאר (ג'סטיס סמית') שלמרות היותו נצר לשושלת קוסמים כישוריו מוגבלים למדי, פורג' פיצוויליאם (יו גרנט) הגנב, והמכשפה סופינה (דייזי הד). החבורה היא צוות שעובד זמן מה יחד בהובלת אדג'ין. חפץ הכשף שאותו הם ניסו לשדוד היה אמור להחזיר לחיים את אשתו האהובה. לאחר מותה הוא הפך לאב הלא-לגמרי-מוצלח של הבת קירה (קלואי קולמן). בגלל פעולת קסם לא מוצלחת אדג'ין והולגה נלכדים במהלך השוד, ושאר בני החבורה בורחים. אדג'ין מספיק להפקיד בידיו של פורג' את האחריות לבתו.
שני הכלואים מצליחים לברוח, ולהגיע לעיר המבוצרת נוורוינטר שעליה שולט כעת פורג', ולצידו המכשפה סופינה. הבת קירה נוטרת טינה לאביה על כך שביצע את שוד עבור לא יותר מתאוות בצע. ברור שפורג', המתגלה במלוא נוכלותו, היה מי שמנע מקירה את המידע אודות המוטיבציה של אביה. זוהי ההצדקה לקווסט שמטרתו תהיה להשיג את חפץ הכשף המחזיר לחיים, להחזיר את קירה לזרועות אביה, ולנקום בפורג'.
לשם כך העלילה נעה מהרפתקה להרפתקה. חבורה חדשה צריכה להתגבש, והיא תכלול מלבד אדג'ין והולגה את סיימון הקוסם, ואת דוריק (סופיה ליליס) – דרואידית, בת לגזע הטייפלינג, המסוגלת להשתנות לצורת שלל חיות. בהמשך יצטרף אליהם גם הפאלאדין קסנק ינדר (רג'ה-ז'אן פייג') בעל הטוהר המוסרי, יכולת הלחימה, והיעדר מוחלט של חוש הומור.
3 צפייה בגלריה
לפעמים המהלכים של התפתחות העלילה מאולצים - גם זה חלק מהקסם. מתוך "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
בעולם המעוצב ישנם אלמנטים מהסוג המעורר את רפלקס הזעם של אלו השוטמים פנטזיות רב-גזעיות. יש כמה זוגות מעורבים, ויש - בוודאי בשעה הראשונה של הסרט - תחושה של הצגה גסה מדי של גברים לא מאוד מוצלחים ונשים ללא דופי. בהמשך זה קצת מתאזן. בכל מקרה מדובר בעולם פנטזיה שאפשרי לעצב אותו כרב-גזעי. זה לא המקרה של הסדרה הלא-מאוד מוצלחת "שר הטבעות: טבעות הכוח" שמעצבת מחדש ומשטחת את טולקין ברוח ערכי ההווה.
המהלך העלילתי חופשי למדי. נקודת הפתיחה והסיום של הקווסט ברורה, אבל הדרך מפותלת וכוללת שלבים רבים שבהם השגת חפץ, מובילה לאדם, שמוביל למקום, שמתפתח לאירוע, שמוביל לעוד חפץ, וכך הלאה. לפעמים המהלכים של התפתחות העלילה מאולצים באופן מופגן, כחלק מאותו טון קומי של מודעות עצמית המלווה את הסרט. רצף שיש בו אלמנט של חווית משחק הנעה לכיוונים לא צפויים, ולא מתבססת על מבנה מנומק היטב מהסוג הנדרש בפנטזיה כמו "משחקי הכס" או "שר הטבעות". אלמלא הביצוע רב התנועה והדמיון, העלילה הייתה עשויה להפוך למייגעת. כמובן שלצופים המכירים את המשחק צפויים מפגשים תדירים עם עשרות "ביצי פסחא" של חפצים, מפות, יצורים ודמויות שהם עשויים להכיר.
"כבוד בין גנבים" מצליח להיות מה שהוא מנסה להיות: סרט הרפתקאות קליל וקומי המתבסס על המאגר האדיר של חומרים המקושרים ל"מבוכים ודרקונים". כמהלך ראשון בניסיון להתחיל סדרת סרטים הוא לא נופל מהפרק הראשון בסדרה כמו "שודדי הקאריביים". עכשיו נותר לראות אם הקהל, בין אם אלו שמכירים את המשחק, ובין אם אלו שלא, יעניקו לסרט את ההצלחה המגיעה לו.
