לאחת מההופעות היותר מהנות ומפתיעות שמתקיימות בשנים האחרונות בארץ אין לכם סיכוי להשיג כרטיס. ההופעה הזאת לא מתקיימת בפארק הירקון או בקיסריה, אלא בגן ילדים בשכונת נווה צדק בתל אביב. הקהל מורכב מילדים בגילאי שנה עד שלוש, שרואים ושומעים את רם אוריון כשהוא יושב על כיסא קטן עם הגיטרות שלו. הוא עובר בין האקוסטית לחשמלית ומנגן להם קלאסיקות של הראמונס, הדורז, דפש מוד, הסמית'ס, הפיקסיז, לצד חומרים מלהקתו הפה והטלפיים, שירים עבריים ושירי ילדים קלאסיים כמו "שעון בן חיל".
ילדי הגן רוקדים ליד אוריון ומתופפים לו על הברכיים. גם הוא נהנה מכל רגע. אל הגן הזה הגיע אוריון, מבכירי מוזיקאי האינדי בארץ, בעקבות הזמנה של דמיטרי פוליקוב, איש להקת D.R.Y, שביקש ממנו להעשיר את עולם התוכן המוזיקלי של הילדים "בלי שום הנחיות או אג'נדה". בארבע השנים שאוריון מנגן שם הוא קיבל לא מעט פניות מגנים ומהורים נוספים למצוא גם להם מקום ביומן שלו, אך הוא הודה לכולם, סירב בנימוס והסביר שחצי השעה השבועית הזו זה המקסימום שהוא יכול להקדיש לנושא כרגע.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
אפשר להבין אותו. בגיל 55, אוריון הוא אחד מהמוזיקאים היותר עסוקים בארץ. הוא מנגן בשלל להקות (ואף הוכתר לא מזמן ב-ynet בתור המוזיקאי שהיה חבר בהכי הרבה הרכבים בישראל); הוא מלווה עם הגיטרה שלו מוזיקאים כמו ערן צור ואסף אמדורסקי; הוא מפיק אלבומים; וגם מתפנה מדי פעם להקליט את המוזיקה שלו. בשנה האחרונה הוא גם הפך למעין כוכב קולנוע תיעודי, לאחר שהשתתף בשלושה סרטים מוזיקליים - "אם זה נגמר" שעסק בחייה של ענבל פרלמוטר, "ימי הפיק" שעקב אחר צביקה פיק ויצא לאחר מותו, ועוד קודם לכן ב"עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון". כשאני שואל את אוריון עליהם, הוא אומר בחיוך שהוא לא רואה בהם סיכום ביניים, אלא רק אזכורים לאירועים ספציפיים בדרך שעבר ובשותפים שפגש לאורכה.
לפיק למשל אוריון הגיע בתחילת דרכו, לפני יותר מ-30 שנה. "זה קרה ממש ברגע שנושאי המגבעת התפרקו", הוא משחזר בריאיון ל-ynet. "צביקה בא לראות אותנו בהופעה האחרונה שלנו כחמישייה, שגם ידענו שהיא תהיה האחרונה. בזמנו מסגרו את זה כ'צביקה פיק ונושאי המגבעת', וזה לא היה ממש נכון, כי התפרקנו ורק ארבעה מאיתנו ניגנו איתו. בשבילנו החיבור ההוא היה מאוד כיפי ומעניין וגם הכנסה לא צפויה, אחרי שנים שלא קיבלנו שקל במסגרת הלהקה. זה היה אמור להיות משהו חד-פעמי שהפך להרפתקה חמודה. נהנינו לנגן את השירים שלו ולתת להם את הצבע שלנו, ונראה שגם הוא נהנה מהחיבור הזה. היה מאוד מרשים להיות בחדר חזרות עם זמר שיש לו קול כזה, יכולות ושירים כאלו, למרות שגם הופתעתי מרמת החלטוריזם שלו הרבה פעמים".
6 צפייה בגלריה
רם אוריון: "היה מאוד מרשים להיות בחדר החזרות עם זמר שיש לו קול, יכולות ושירים כאלו". צביקה פיק
(צילום: טל שחר)
כשלוש שנים אחרי ההרפתקה הזו, אוריון ופרלמוטר שילבו כוחות. הם הכירו קודם לכן ובהמשך היא גם החליפה את תמיר אלברט בהופעות של פורשי נושאי המגבעת עם פיק, אבל רק כשהיא הגיעה אליו ללונדון בדצמבר 1995, הם יצרו במשותף. "לא תכננו לעבוד על אלבום ביחד", מתחיל אוריון, "היא עבדה על שירים ולי היה טייפ ארבעה ערוצים, והקלטתי אותנו להנאתנו באינטנסיביות אבל עם המון תשומת לב ואהבה לכל שיר. כשסיימנו אמרנו שזה יפה ככה וחשבנו להוציא את זה. לא חשבנו שיהיה לזה עניין רחב, וחשבנו להדפיס איזה 200 קסטות ולמכור אותן בהכי זול שאפשר".
6 צפייה בגלריה
רם אוריון: "לפעמים היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב ולקחנו את זה כמו שזה". ענבל פרלמוטר
(צילום: רונן ללנה, באדיבות yes דוקו)
בתיעוד שעלה בסרט החזק והמומלץ על פרלמוטר, אוריון סיפר שהוא לא היה מודע לבעיית הסמים הקשה שלה באותם הימים. "לפעמים היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב ולקחנו את זה כמו שזה", הוא אומר כעת. ל-Inballance, אלבום הלואו-פיי הביתי ההוא שהוקלט בלונדון הקרה של שלהי 1995, לקח הרבה מאוד זמן עד שהוא ראה אור. ב-2016 הוא יצא סוף-סוף, אבל בצורה מצומצמת, ורק לאחרונה הוא הגיע לשירותי הסטרימינג. כשאני שואל את אוריון על הדרך הארוכה שעבר האלבום הקטן-גדול הזה, הוא עונה ש"בשביל מי שמאוד קרוב לענבל מדובר בטריטוריה סופר-רגישה, ולכן דברים לא קורים כלאחר יד. רק כשיש רצון מוצהר וברור וכשמי שרלוונטי לעניין מסכים - דברים יכולים לקרות. מאז שזה בחוץ קיבלתי הרבה תגובות שמאוד משמחות ומחממות אותי".
עכשיו הוא מתכונן לקראת הקלטת אלבום בהופעה עם הטריו שלו מהשנים האחרונות, שבו חברים אור אדרי בבס ובשירה, ושי ברוך בתופים. לדבריו לא מדובר רק ב"אני ועוד שניים. לכל אחד מהם יש הרבה ביטוי בהרכב". ההקלטה תתקיים ב-12 ביולי במועדון לבונטין 7 שבתל אביב, במסגרת הפסטיבל המוקדש לאחד מנמלי הבית של סצנת האינדי המקומית, שיחגוג יום הולדת 17 בשלל הופעות במועדון וגם באירוע השיא "לילה לא שקט" במוזיאון תל אביב, שיכלול הופעות של שלומי שבן, ג'ירפות המארחים את דקלה, הילה רוח ועוד.
"זו לא עוד הופעה", הוא מבטיח, "יש הרבה מחשבות לפני - איך זה יראה, יישמע ויבוצע - וצריך לעשות כל מיני תיאומים כדי שההופעה תוקלט ותצולם כמו שצריך. זו ערב מאוד מיוחד עבורנו, וגם עבור הקהל. זה אומנם קצת מלחיץ אבל זה חלק מהעניין, ואנחנו מקווים שהכול ילך כמו שצריך. זה תזמון טוב עבורנו להקליט עכשיו, מבחינת הקילומטראז' שעשינו ביחד וגם האינטראקציה שלנו כטריו. למיטיבי הלכת שהיו בהופעות שלנו בשנתיים האחרונות אולי לא צפויות הפתעות, אבל אנחנו רוצים לתת סט ממש טוב של הטריו".
"היום אני מבין איך לקבל את התוצאה שאני רוצה, בניגוד לניינטיז שאז זה היה מאוד מתסכל"
מאז שנושאי המגבעת התפרקו אוריון לא נח, ולאורך השנים הוא נע בין כמה מושבים; לפעמים הוא יושב מאחור כגיטריסט מלווה, לעיתים הוא נהג משותף, ולצד אלו נמצאים האלבומים שהוא מפיק לאחרים ואלבומי הסולו שלו. כשאני שואל אותו באיזה כיסא הוא יותר נהנה לשבת, הוא משיב שהדברים לא באמת קורים במקביל, ושדבר אחד משלים את השני. "כשאני מפיק בדרך כלל מדובר בתהליך שאורך שנה בערך", הוא מסביר.
"זה לוקח לא פחות זמן מלעשות אלבום משלי, וזה הרבה יותר תובעני ומורכב מאלבום סולו, כי יש פה מחויבות למישהו אחר וקבלת החלטות משותפת. כשאני מפיק לעצמי ואני רוצה שמשהו יקרה, הוא קורה איך שאני רוצה. כשאני מפיק אלבום למישהו אחר זה הולך להפקה גדולה ששמה בצד דברים אחרים, אבל זו לא בעיה בעיניי כי זו דרך נוספת לעשות עוד מוזיקה. יש מאות רעיונות ואירועים קטנים שאפשר לקחת מפרויקט לפרויקט. היום אני מבין איך לקבל את התוצאה שאני רוצה, בניגוד למשל לניינטיז, שאז זה היה מאוד מתסכל והתוצאה לא תמיד שיקפה את מה שרצינו לעשות - גם בעניין הטכני והטכנולוגי וגם מבחינת הבגרות של המשתתפים".
והיום יותר קל ונעים לך לעבוד באולפן?
"יש הרבה מפיקים שיבטלו את הרעיון שעבודה על אלבום אמורה להיות דבר כיפי, אבל לי זה ממש חשוב שההפקה תהיה בווייב טוב, כי זה גם מתבטא בתוצאה. מאז שעברנו לדיגיטציה מלאה אפשר אומנם לרמות בהכול, אבל חשוב לי מול עצמי ומול המוזיקאים והמוזיקאיות שאני עובד איתם שהם לא יצאו עם טראומה מהעשייה שלהם. גם אם צריך לנגן עוד פעם ועוד פעם, הדרישה הזאת מגיעה מתוך הבנה שככה נגיע לטייק הנכון והטוב".
6 צפייה בגלריה
"זה אומנם קצת מלחיץ אבל זה חלק מהעניין". רם אוריון, אור אדרי ושי ברוך. חברי הטריו
(צילום: אביב מארק)
לצד ההכנות להקלטה עם הטריו, אוריון החל לאסוף חומרים לאלבום חדש ורביעי במספר, שמתוכנן לצאת בשנה הבאה. בזמן השיחה שלנו הוא גם מוסיף שהוא בדרך לפגישת עבודה עם אסף גברון על האלבום הבא של הפה והטלפיים שצפוי לצאת ב-2025 - בהתאם לספר הקודים של ההרכב, שלפיו בכל שש שנים הם מוציאים אלבום, ויש להם אפילו כמה מועמדים לקאבר הפטריוטי שאמור לחתום את האלבום, ושאותו הוא לא מעוניין לחשוף כרגע.
אתה אחד מהגיטריסטים הטובים והעסוקים בארץ, ויש לך גם שיר יפה בשם "גיבור גיטרה". המעמד של הגיטרה במוזיקה די השתנה ב-30 השנים האחרונות.
"הקאמבק של הגיטרה קורה כל הזמן, ואני די בשוק שגיטרות עדיין ממשיכות להרים את הראש שלהן מדי פעם. כשהתחלתי לנגן בגיל 13-12 בשנת 1980, הדבר הכי דומיננטי שקרה אז בפופ היה הכניסה של הסינתיים ומכונות התופים, והיה דיבור שנגמר הסיפור של הגיטרות. הגיטרה שינתה את ההקשר, את הפרספקטיבה והתפקוד שלה, אבל זה כלי שמאוד קיים גם היום. בתקופת הקורונה נשברו שיאי הקנייה של גיטרות. הרוק אומנם פחות במיינסטרים אבל הילדים וגם הילדות קונים היום גיטרות, כך שהייתי נזהר מלהספיד את הכלי הזה".
אתה די דוגל בלואו-פיי ובגישת "עשה זאת בעצמך", כשהפופ שעושים כיום בארץ מאוד מופק ומהונדס.
"אני ניגש לסמפלרים ולמכונות תופים מכיוון של מוח אנלוגי, עובד עם סינתיסייזרים ואורגניות והרבה פחות עם כלים וירטואליים, ועדיין הכי אוהב לנגן על הגיטרה. בגלל שיש לי רקע בלואו-פיי אמיתי, כי פעם זו הייתה הדרך היחידה להקליט לקסטות, אני קורא להרבה מההפקות שאני עושה בעשור וחצי האחרונים 'מיד-פיי', כי אני מקליט כמעט הכול בדיגיטל למחשב ומשתמש בכלים דיגיטליים ברזולוציה שזהה לכל הפקה אחרת, אבל עם מנטליות מעולם האנלוג והלואו-פיי".
6 צפייה בגלריה
"אשמח שהמוזיקה תגיע לכמה שיותר אנשים". רם אוריון, אור אדרי ושי ברוך. חברי הטריו
(צילום: עמית איצקר)
אתה מסוגל לכתוב שיר שייכנס לפלייליסט? זה בכלל מעניין אותך?
"ב-1994 הלחנתי שיר שכבש את הפלייליסט - 'תישא אותי לאישה' של איגי וקסמן, וגם לנושאי המגבעת היו שירים ברדיו. אני לא עובד באיזו תבנית שסוגרת את האופציה להגיע לשם, אבל מאוד יכול להיות שהאופן שבו אני עובד והתוצאות שאני מביא לא מגיעים למקומות האלו. אני עושה את המוזיקה שאני יודע ומשתמש בכל האמצעים שיש לי כדי שהיא תצא הכי טוב שאפשר, ובהחלט אשמח שהיא תגיע לכמה שיותר אנשים".
ראיתי אותך לא מזמן במופע המחווה לג'וזי כץ, ואתה מנגן כבר כמה שנים במופע המחווה לחלונות הגבוהים. נראה שדי כיף לך לבקר לפעמים בלב המיינסטרים.
"אני מאוד אוהב להיות בהפקה הזאת של המחווה לחלונות הגבוהים, כי זו חבורה מאוד מוצלחת של אנשים ומוזיקאים עם אסופה מוצלחת של שירים. יש לי גאווה מקצועית די ענקית והנאה רבה להיות בהפקות שכאלו, במיוחד מאיפה שאני בא - שזה עולם של שוליים, לכלוך, אלטרנטיביות ולואו-פיי, ואני גאה שמזמינים אותי לנגן בדברים האלו. וגם אם אני מרגיש שם קצת חריג, תמיד אתן את העבודה בשביל לא לאכזב את מי שהזמין אותי לגיגים האלו".
השוליים פורחים כרגע, עם המון הרכבים ומוזיקאים - פסטיבל אינדינגב שמושך הרבה קהל, אבל נראה שמעט מדי מזה מגיע לציבור הרחב. זה לא קצת מתסכל?
"תלוי על איזה חצי כוס אתה בוחר להסתכל. כשאני מסתכל על מוזיקאים שלדעתי מגיע להם הרבה יותר מבחינת ההכרה, אפשר לראות את זה כך. אבל מצד שני אני רואה מוזיקאים שעושים משהו שהוא אדג'י עם תעוזה וניסיונות, והם מגיעים לסולד-אאוט בבארבי, וזה ענק בעיניי. אנחנו חיים בעולם יותר מפולח מאשר בעבר, והמקום האלטרנטיבי יותר נגיש למי שמתעניין. בסוף זו עדיין מגירה, והיא הרבה פחות סודית היום. אני מרגיש בר מזל בכל מיני אופנים שגם היום בגילי המבוגר אני עדיין עסוק מאוד ומתפרנס ממוזיקה שאני נהנה ממנה, אז אני לא יכול להתלונן והמבט שלי הוא קדימה לפרויקטים הבאים. זה העולם שלי, אלו הנטיות שלי ולמרות שאני מאוד אוהב פופ, אני מקבל את הקיק שלי מדברים פחות צפויים, אז זה גם מה שיוצא לי".
נדמה שאפשר לדבר עם אוריון כמעט על כל נושא, אבל כשמגיעים לנושאי המגבעת, אפשר לחוש את רתיעתו מהעבר השני של הקו. בעיניו אין שום סיכוי או טעם לאיחוד או אפילו להוצאה מחודשת של אלבום המופת של הלהקה, "מי רצח את אגנתה פאלסקוג", על גבי תקליט ויניל. הרבה יותר מעניין אותו לנגן עם הטריו שלו, ולא רק בגלל שהימים ההם היו בעיקר "קשים ומסובכים" לדבריו. "אני לא עסוק באיחוד של הלהקה ולא רואה איך הוא יכול להועיל למורשת של נושאי המגבעת", הוא חותם.
המצב הפוליטי בארץ מאוד הקצין בשנים האחרונות, אבל לא מעט מוזיקאים מעדיפים לא לדבר מחשש שיחטפו מהצד השני. איפה אתה עומד בסיפור הזה?
"בנוודי האוכף (ההרכב המאוד-מאוד פוליטי ומתריס של אוריון ושל העיתונאי רוגל אלפר, א"ש) אולי נעשה משהו עקב המצב, אבל בדברים שאני מוציא אין לי מחשבה או כוונה מראש שתהיה לזה נוכחות. אני משתדל לספוג כמה שפחות אקטואליה. אני יודע מה קורה ויש לי דעה וצד, אבל הם לא מניעים אותי והם בקושי נכנסים למוזיקה שאני עושה לעצמי".
