בסוף אפריל יצאו פושים חגיגיים על אודות מינויה של ליטל שמש לחברה במועצת הקולנוע הישראלית. שני השושבינים שפעלו כדי שהמינוי ייצא לפועל - שר התקשורת שלמה קרעי ושר התרבות והספורט מיקי זוהר - פרסמו הודעה נרגשת: "שמש היא אשת תקשורת, תרבות וקולנוע מהמעלה הראשונה, בטוח שתתרום רבות ותכניס רוח חדשה למועצת הקולנוע". בריאיון ל"7 לילות" ול-ynet+ שיתפרסם מחר (ו') מספרת שמש על גבולות החופש האמנותי מבחינתה לסרטים במימון ציבורי של מועצת הקולנוע הישראלית.
"ואלס עם באשיר", "בופור", "ויהי בוקר" - זכאים למימון, מבחינתך?
"לא יודעת מה המועצה הזו עושה וכמה היא פקטור אם סרטים יקבלו תקציב או לא. כדי לענות על השאלה הזו, אני צריכה להבין מה מהות התפקיד. יש מקום גם לביקורת על ישראל, אני לא דוגלת בגישה שכולם צריכים לנטוף פטריוטיזם, אבל נדרש תיקון. צריך לתת תקציב גם לאלה וגם לאלה".
ובכל זאת, אני יכולה להניח שאת בעד הצהרת הנאמנות שזוהר החליט עליה עם כניסתו לתפקיד. קרנות קולנוע צריכות להחתים את היוצרים שמקבלים מימון שהסרט שלהם לא יפגע בשמה הטוב של ישראל ובחיילי צה"ל.
"אני לא מכירה. לא שמעתי על זה בכלל".
ומה דעתך לגבי הרפורמה של השר זוהר, של תעדוף התמיכה בסרטים מסחריים? המשמעות היא החלשה של סרטי איכות, ואיתם קולות ביקורתיים. בקרוב, המועצה לקולנוע צריכה לדון בהערות הציבור לרפורמה.
"אני לא מכירה את הרפורמה הזו. לא הייתי בפגישה אחת עדיין ואני לא מכירה את הנפשות הפועלות ולא את מהות התפקיד. הספקתי לעשות רק שיחה אחת עם יו"ר המועצה, עליזה לביא, ואני מחכה לחפיפה איתה. היא אמורה לשבת ולהסביר לי".
אני מודה שזה קצת מוזר, חוסר הידע שלך לגבי המועצה לקולנוע.
"את צריכה להבין שאני לא מקבלת על זה תשלום. יש לי עבודה מפה עד הונולולו, אני אישה עסוקה, עם תוכנית חדשות יומית ובכל זאת לקחתי על עצמי את כאב הראש הזה. יכולתי לחיות בלי הווג'ראס הזה, שיביא לי עוד עבודה אבל בהתנדבות".
אז למה לקחת את זה על עצמך?
"מדינת ישראל חשובה לי ואני רוצה שתעשיית הקולנוע תפרח ותצליח ותהיה מהטובות בעולם".
נשמעת אוהדת קולנוע ישראלי אמיתית. איזה סרט ראית לאחרונה?
"לא הייתי בקולנוע כל כך הרבה זמן, בגלל המלחמה".
גם סרט לפני שמונה חודשים או שנה, זה בסדר גמור.
"אוי, אני לא זוכרת. אל תעשי לי חידון מירי רגב. אני לא קולנוענית ואני לא צריכה... אה, לקחתי את אחיינים שלי ל'להציל את שולי'. חמוד מאוד".
לאחרונה, הוציאה את ספרה הראשון בעל השם הפרובוקטיבי "כמה שווה יהודי מת" (הוצאת סלע מאיר) שבו היא עוסקת באופן שבו, לטענתה, הרשות הפלסטינית מממנת ומתמרצת טרור.
נתחיל בשם הספר. לא בחלת.
"המטרה הייתה לזעזע. אנחנו חיים במציאות שצריך להתעורר ממנה. המשרד השלישי בגודלו ברשות הפלסטינית הוא המשרד לענייני אסירים ושהידים. זה משרד שמשלם משכורות לאנשים שפגעו ביהודים. המקצוע הכי משתלם ברשות הפלסטינית הוא להיות רוצח יהודים, זה מבטיח לך הכנסה לכל החיים. זרקת בקבוק תבערה? תקבל 4,000 שקל מהרשות. פצעת יהודי, 6,000 שקל. רצחת אותו? מיליון שקל. כשהם משתחררים מהכלא, התקופה נספרת להם כוותק, הם נכנסים לעבוד בשירות הציבורי ומקבלים דרגה ושכר בהתאם. אחרי 7 באוקטובר, הרשות נתנה מענק של 7,400 לכל משפחה של מחבל נוח'בה".
הספר ביקורתי גם כלפי ממשלת נתניהו?
"הספר מבקר גם את ביבי ומאוד ביקורתי כלפי הממשלה. הבעיה היא שמדינת ישראל מתייחסת לרשות פעם כאוהב ופעם כאויב".
ראיתי שפגשת את ראש הממשלה ונתת לו עותק מהספר.
"ביקשתי מהלשכה שלו להגיע. הייתה לי איתו רבע שעה. זה היה בשבוע שהוא חלה בשפעת, אבל הוא בסדר. כתבתי לו בהקדשה משפט של ז'בוטינסקי, 'הלוואי ונדע לנער את אבק הגלות'. צריך להפסיק להתנהג כמו היהודי הגלותי שמוריד את הראש כדי שלא ישחטו אותו".
הוא לא הרגיש נזוף?
"לא. הוא אמר שנילחם בעזה כמו שצריך".