שנים אחרי שפשט את התלבושת שלו, החזיר אותה לאפסנאות, ונפרד מהסדרה "משחקי הכס" ומהדמות שהפכה אותו למותג חובק עולם, טיריון לאניסטר, פיטר דינקלג' לא מפסיק להוכיח שיש חיים אחרי סדרת הלהיט. בשנה הקרובה נראה אותו במספר סרטים, כולל "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר", פריקוול של הטרילוגיה שוברת הקופות "משחקי הרעב". "אני אוהב לגוון בבחירות שלי ושמח שכל פרויקט שאני עושה שונה וייחודי ביחס לרעהו", אמר דינקלג' בריאיון ל-ynet, כשנפגשנו בפסטיבל ברלין האחרון. "אני אף פעם לא רוצה לחזור על עצמי. אני פתוח לחוויות חדשות, ואני מקווה שבכל פעם שאני משחק, יש שם סיכון. אם אין, אז אולי עדיף שלא אשחק. אחרת לא אאתגר את עצמי.
"נכון, כולנו חייבים לשלם חשבונות, ונכון, המקצוע שלי כייפי - אבל הוא גם מסוכן. יחד עם זאת, זה לא שאני אטפס על האוורסט, ממש לא, אני מעדיף לשחק במקום", הוא מכריז ופורץ בצחוק. "אני אוהב את הציטוט הישן של סמואל בקט, סופר ומחזאי שאהוב עליי באופן אישי, שאמר: 'אין טעויות, נסה, נסה עוד, תיכשל, תיכשל יותר טוב'. זה באמת מגדיר את מהות החיים וגם את מהות המשחק. אין דבר כזה טעויות וכישלונות, פשוט צריך לקום, לנסות שוב ולהיכשל טוב יותר".
לכתבות נוספות במדור:
בינתיים, עד שכל הסרטים בהשתתפותו יעלו על המסך הגדול, אפשר לראות את השחקן בתפקיד ראשי ב"היא באה אלי", שביימה רבקה מילר. הסרט פתח את פסטיבל ברלין ויוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, שייערך בסוכות. דינקלג' מגלם מלחין ניו-יורקי הנשוי לאישה שאותה מגלמת לא אחרת מאן הת'אוויי. המלחין סובל ממחסום יצירתי ומתקשה לסיים אופרה, שאמורה לסמן את הקאמבק שלו. הוא יוצא לחפש אחר השראה ולהביא סוף למשבר. בחיפוש אחר מוזה, חיי הנישואים שלו עוברים טלטלה. "רבקה הביאה אליי את הסרט ברגע המושלם בחיים שלי, עבור כזה פרויקט", מעיד דינקלג'. "הדמות הזאת הייתה בדיוק מה שהייתי צריך, וכך גם העולם שבו היא חייה ופועלת. בגלל שהסרט עוסק במוזיקה ובאהבה, הקצב של הסרט פשוט מקסים בעיניי, למשל איך שאנשים מדברים ומתחברים אחד לשני".
האמנת-חלמת פעם שתמצא את עצמך, לפחות בסרט, נשוי לאן הת'אוויי?
"האם זה היה חלום שלי, האם במעשה כשפים זימנתי את כל זה? אני מרגיש שאני חי בחלום שלי".
יצא גם לך לחוות מחסום יצירתי, כמו הדמות שלך בסרט?
"גם ברגע זה ממש אני לא יודע איך להביע את עצמי, אז כן, אני יכול להזדהות עם זה בקלות. למרות שאני לא כותב - בעבר העמדתי פנים שכן. ניסיתי להיות כותב. אני בן 54 ואני תוהה אם אני רוצה להיות שחקן במשך 30 השנים הבאות. כשאתה מגיע לגיל 50 יש התפצלות בדרך, ואז או שאתה מחכה להשראה או שאתה מחפש אותה. ואני בהחלט מתכוון לחפש אותה".
ואיך מתמודדים עם משבר כתיבה או יצירה?
"ההתמודדות עם מחסום יצירתי שונה מאדם לאדם ומה שעוזר בהתמודדות, אישי לכל אחד. מבחינתנו השחקנים, הרעיון של מחסום יצירתי תלוי בשיתוף הפעולה בינינו לבין אחרים. ברגעים שמשהו לא מסתדר, אתה תלוי בזה כדי שיוציא אותך מהבוץ".
אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים נפגעים נורא בקלות ו"היא באה אלי" עוסק בנושאים שנחשבים שנויים במחלוקת, כמו התמכרות למין ודת. היית צריך לחשוב פעמיים האם לקחת על עצמך את התפקיד, בגלל החשש שמישהו עלול להיעלב?
"אני אף פעם לא לוקח על עצמי את הנטל הזה, אני פשוט סומך על האנשים שאיתם אני עובד כמו רבקה שיטפלו בזה. חשוב לי לדעת שאני נמצא בידיים טובות. כי אם אתה לוקח על עצמך את הנטל הזה, אתה משתגע. כשקראתי את התסריט של 'היא באה אלי', מעולם לא חשבתי שהוא פוגעני או מעליב, כי התסריט היה מקסים וטוב כלפי כל הדמויות, גם מבחינת הסתכלות על החיים ועל האהבה. לא חששתי להעליב מישהו. אבל אתה לא יכול לרצות את כולם, גם אם כולם אוהבים משהו מתעוררת השאלה האם אתה עושה משהו נכון? או לא? אני אוהב מחלוקת. אני אוהב את הדיאלוג והפורום הפתוח, למשל לצאת מהאולם ולדון בסרט ומישהו אומר, 'אני פאקינג שנאתי את זה', ואני אומר, 'זה הסרט הכי טוב שראיתי אי פעם'. זה הכיף מבחינתי. אחד הסרטים האחרונים שממש אהבתי היה 'משולש העצבות' ואני מכיר כל כך הרבה אנשים, שאני מכבד את הדעה שלהם, ששנאו אותו".
הסרט שלך מדבר גם על סיכונים באהבה. אתה חושב שהסיכונים האלה הם האתגר האמיתי היום? מבחינתך, כמה חשוב להסתכן באהבה, ולהיות אמיץ?
"היינו הך. זה תלוי במי נמצא בצד השני של האהבה הזו, והאם הוא מרגיש אותו הדבר. אתה לוקח את הסיכון לא בשביל עצמך, אלא בשביל האדם השני - וזו הנתינה האולטימטיבית. כשאכפת לך ממישהו אחר, יותר משאכפת לך מעצמך - זה מסוכן. זה נכון גם במקרה של להיות מאוהב, וגם במקרה של להיות הורה".
הסרט גם מדבר על הרשתות החברתיות. אתה חושב שהדורות הבאים עלולים לאבד את הקשר למציאות, בגללן?
"זה כבר קרה, חבר", אומר דינקלג' וצוחק. "איחרת למסיבה, אחי. אכלנו אותה. לפחות אנחנו עדיין עושים סרטים, כדי שאנשים יעזבו לרגע את הטלפון - אנא, עזבו את הטלפון לשעתיים. רק שעתיים, ואז תוכלו לגעת בו שוב".
אחד מכוכבי הסרט הוא כלב. נהנית לעבוד איתו?
"כן, אני אוהב את הכלב הזה. זה הכלב של המפיק שלנו, כך שזה היה קל. לא היה איתנו מאלף. לפעמים יצא לי לעבוד בסרטים עם כלבים והייתי צריך למלא את הכיסים שלי בבשר, כדי להתמודד איתם ולספק אותם. אבל לא במקרה של 'היא באה אלי' - הכלב הפעם היה אחלה. הוא היה מאוד חזק, ממש כוח טבע".
"הייתי סנוב סלקטיבי כבר בשלב מוקדם בקריירה"
דינקלג' נולד בניו-ג'רזי עם אכונדרופלזיה, פגם גנטי הגורם לגמדות. אביו היה סוכן ביטוח ואימו מורה בבית ספר למוזיקה. הוא למד אמנויות הבמה, ובשנות ה-90 היה חבר בלהקת פאנק, "לא הייתי קורא לזה שירה, יותר ראפ וצרחות", הוא אומר. "מאחר שגדלתי בבית של מוזיקאים, מוזיקה היא מהדברים הכי חשובים בחיי עד היום. אני נהנה לשיר כמו כולם, לכן גם שמחתי להופיע לאחרונה בסרט המוזיקלי 'סיראנו'". באמצע שנות ה-90, דינקלג' התחיל לשחק בסרטים וגם בסדרות, ועדיין מצא עצמו מתמודד עם קשיי הישרדות.
זה נכון שבשלבים המוקדמים של הקריירה גרת בדירה שורצת עכברושים בניו יורק?
"זה נשמע הרבה יותר רומנטי ממה שזה היה, אבל היא בהחלט הייתה מאוד קרה והיה לילה אחד שגם היה בה עכברוש. לא הייתי יכול לחיות בסביבה כזו עכשיו. אני שמח שאני דורש רמת נוחות גבוהה יותר היום, אבל זה חלק מלהיות צעיר. עבורי זה היה חלק מהקושי, זה העצים את הרעב שלי וגרם לי להילחם עוד יותר כדי להשתפר. הרגשתי את הקושי והמאבק היה הכול. הלוואי שהרעב וההיאבקות, עוד היו בי, כפי שהיו אז".
ולמרות שחיית באותן שנים בתנאים קשים, אמרת לא לתפקידים שלא נראו לך.
"נכון, העדפתי לעבוד בעבודות אחרות, כדי להשלים הכנסה, מאשר לקחת על עצמי תפקידים שלא מצאו חן בעיניי. הייתי סנוב וסלקטיבי כבר בשלב מוקדם. רציתי להרגיש בנוח עם מי שאני בסוף היום, אם זה אפשרי. אני אוהב משחק ולא רציתי להכתים את המקצוע עם חוויות שליליות. זה טריקי, אבל חשוב לומר 'לא', בפרט בשלבים מוקדמים בקריירה, כי החיים הם קצרים ואתה רוצה להיות גאה בדברים שעשית, ולא להתבייש בהם. חשבתי שאני הולך לאכול מרק מקופסת שימורים לשארית החיים.
"תמיד נמשכתי לכתיבה ולסיפורים טובים והדברים שהציעו לאנשים בגודל שלי, תמיד היו מוגבלים. לאנשים היה דמיון מאוד מוגבל, בנוגע לדמות שהייתי אמור לשחק - והגודל שלה הגדיר את התפקיד כולו. אבל הגודל שלי לא מגדיר אותי, הוא פשוט חלק ממי שאני, אז למה שהוא יגדיר את הדמות? גם בתפקידים שאני בוחר, זה חלק מהם, אבל זה לא מה שמגדיר אותם. במיוחד היום, שחקן שחור לא משחק שחקן שחור. הוא משחק דמות שבמקרה היא גם שחורה. בכלל, בשנים האחרונות יש הגדרה שונה לדמות הגבר המוביל בסרטים. הוליווד סוף-סוף פותחת את הדלת לרווחה לייצוגים יותר ריאליסטיים של אנשים ולא רק לכוכבים הוליוודיים יפים".
"זה בושה וחרפה שאנשים עושים עניין מסקס ואלימות בסדרת פנטזיה"
הרזומה של השחקן הוותיק כולל סרטים עצמאיים, כמו "אנשי התחנה" (2002) שהפנה אליו הרבה תשומת לב ("זה היה סרט שנעשה עם חברים ומעט מאוד כסף, בתקופה שבה באמת יכולת לעשות את זה"), לצד הפקות גדולות כמו "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן". ואז הגיעה הפריצה הבינלאומית האימתנית עם "משחקי הכס", הסדרה האפית, המעוטרת והמופתית, תוצרת HBO, על פי ספרי הפנטזיה "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין. דינקלג' גילם כאמור את טיריון לאניסטר, גמד עוקצני וערמומי, שאימו מתה בלידה ואביו לא סלח לו מעולם. טיריון כונה "השימדון" ו"חצי איש" ולא מעט פרקים הוצגו מנקודת המבט שלו. התפקיד המרשים זיכה את דינקלג' בארבעה פרסי אמי ובגלובוס הזהב.
"אני חושב שטיריון הוא הדמות שהכי מתחברת לרוח המודרנית, משום שהוא לא גיבור ולא נבל, יש לו חוש הומור אפילו ברגעים הכי קשים, ובסופו של דבר מי באמת מרגיש חיבור לנד סטארק? הוא אחלה ושון בין עשה עבודה מדהימה, אבל האם הוא דומה למישהו שיושב איתך לארוחת ערב? בחייך, בן אדם, תעשה טעות מידי פעם! אבל טיריון הוא האיש מהשולחן".
איך הרגשת לגבי הביקורת של אנשים על ההצגה הבוטה של סקס ואלימות ב"משחקי הכס"?
"אם אנשים היו מרכזים את התסכול שלהם בעולם שבו אנחנו חיים ולא בתוכנית פנטזיה בטלוויזיה שיש בה דרקונים, הייתי מבין. אבל לאנשים יש בעיה עם תוכנית שהיא פנטזיה. בחיים האמיתיים יש הרבה יותר אלימות ויותר סקס. עצוב מאוד שההשקפה הפוריטנית הזו סבורה שיצירה מזיקה לחברה, אבל היא לא, במיוחד כשמדובר בסיפור ממש טוב. 'משחקי הכס' היה סיפור מדהים והרבה יותר משמעותי, מלראות אלימות רנדומלית בטלוויזיה ובמשחקי מחשב, ובכל שאר הדברים שיש בהם דמויות שלא אכפת לך מהן. לדעתי, במיוחד מבחינת סקס, אנשים צריכים להתקדם. הרי אנשים מקיימים יחסי מין. יש לנו כזו הסתכלות פוריטנית על סקס ברוב חלקי העולם. כולנו כאן בגלל שמישהו עשה סקס, אז אנשים צריכים קצת להירגע. ברגע שיש דיכוי מיני בחברה מסוימת, המיניות תמצא לעצמה מוצא מסוכן בהרבה. ככל שחברה יותר מדוכאת מינית, כך היא הופכת יותר אלימה ומסוכנת. אז בושה וחרפה שאנשים עושים עניין מסקס ואלימות בסדרת פנטזיה".
אתה אדם מאוד ביישן, ההתמודדת עם החשיפה העצומה ומחיר התהילה, הייתה מן הסתם לא קלה?
"אני לא ספר פתוח, אני אדם די פרטי. בעודי יושב כאן ומדבר על החיים שלי, אני אומר: 'אני אדם פרטי, כל כך פרטי'. כמה שזה אירוני. דברים כמו מסיבות עיתונאים, בכורות, שטיחים אדומים ופסטיבלים הם סוריאליסטיים ומטורפים ולא תקפים לכל החיים שלי, באמת שלא. זה לא הקטע שלי. אני לא טס לאיזה מקום מפונפן אחרי השיחה איתך. אני גר בניו יורק, שם אתה אנונימי, ויש לי מקום קטן ביער, שבו אני מטפח את הגינה שלי. אני קנאי לפרטיות שלי והייתי שמח שלא לעשות את כל עניין הפרסום, אבל אני יודע שזה חלק מהעבודה וזה נהדר בפרט כשיוצא לך לתמוך בסרט שאתה באמת אוהב".
אז לא השתנית בעקבות ההצלחה?
"אני רוצה להאמין שכן, אלא אם שיבטו אותי חייזרים".
מה הדבר הכי הזוי שקראת על עצמך בתקשורת?
"שיש לי בת בשם זליג. זה הופיע בוויקיפדיה! והשם שלה בכלל אינו זליג. אבל זה הורס מצחוק, שזו הייתה עובדה בוויקיפדיה".
בזכות "משחקי הכס", דינקלג' הוצף בהצעות. חלקן בפרויקטים שמזכירים את הסדרה. "אני פשוט אומר, 'לא תודה'. ממש קל להגיד את זה, בגלל שבעקבות ההצלחה, יש לך שליטה", הוא אומר. "בכל מקרה, אני בר מזל שהשתתפתי ב'משחקי הכס', בגלל שזה מאפשר לי את ההזדמנות לעבוד על סרטים קטנים יותר, כמו 'שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי' ו'סיראנו'".
אבל עם כל הכבוד להפקות קטנות יותר, השחקן הפציע גם במגה-שוברי קופות, בהם "אקס מן: העתיד שהיה", "הנוקמים: מלחמת אינסוף", וכן ב"פיקסלים" לצד אדם סנדלר. דינקלג' שנהנה לתרום את קולו לסרטי אנימציה ("אנגרי בירדס - הסרט", "הקרודים 2: עידן חדש", "רובוטריקים: עליית החיות") גילם לא אחת דמויות של נבלים ורשעים. "בגיל 13 הקול שלי נהיה עמוק, אז יוצא שאני משחק את נבלים די הרבה, זה כיף כי נבלים הם התפקידים הכי מעניינים ומורכבים".
דינקלג' נשוי לבמאית התיאטרון אריקה שמידט ולזוג יש שני ילדים. "אשתי המבריקה, שאיתה עבדתי מספר פעמים, מעניקה לי השראה ואני מתייעץ איתה. המשפחה מביאה לי אושר. בשעות הפנאי אני אוהב גינון, לפעול למען זכויות בעלי חיים, לקרוא ולראות סרטים. אחת הסיבות שאני גר בניו יורק, היא שיש לך כל כך הרבה מה לעשות. אני נהנה לצאת עם חברים, שיחות טובות, יין טוב. אני חי דומה לטיריון, רק בלי הסכנה למות!".
בהקשר הזה, בעונה השנייה של "משחקי הכס" שואלים את טיריון איך הוא היה רוצה למות, ברמה האישית מצאת כבר את התשובה לשאלה הזו?
"או וואו. בשלווה, זקן עם נכדים ועם חיים מאושרים מאחוריי. אבל אני לא רוצה לחיות יותר מהאנשים היקרים לי. אלוהים, אני עומד לבכות".