"אני עצלנית", מכריזה מספר פעמים איזבל הופר, במהלך פגישתנו במלון מפואר בלידו שבוונציה. הכרזה שלא בדיוק מסתדרת עם ההספק ולוחות הזמנים של הכוכבת הצרפתייה האדמונית האגדית, שנעה אחוזת תזזית בין אתרי צילום ובמות התיאטרון לבין פסטיבלים ובכורות. קצב העבודה של הופר, שחגגה 70 בחודש מרץ האחרון פשוט מעורר השתאות. בשנה הקרובה נראה אותה לפחות בארבעה סרטים חדשים. אחד מהם, משתתף בימים אלה בפסטיבל ונציה ה-80, "סידוני ביפן", בו סופרת שמתאבלת על בעלה יוצאת למסע ביפן. סרט נוסף מתוך התוצרת החדשה יוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-39, שייערך בסוכות, "הפשע הוא שלי", של פרנסואה אוזון, קומדיית פשע, המתרחשת בשנות ה-30 של המאה הקודמת ועוקבת אחר שחקנית נטולת פרוטה המואשמת ברצח מפיק מפורסם.
כאשר אני תוהה איך ההכרזות על עצלנותה מסתדרות עם הלו"ז הקדחתני שלה וכמות הסרטים המטורפת שהיא עשתה לאחרונה, הופר מסבירה: "סתם צחקתי, אבל כשאני חוזרת לפעמים מצילומים, אני לא עושה כלום. כמו כולם, גם אני עוצרת לנוח. ולכן אני לא מרגישה שאני עובדת כל הזמן. כמו כן מבחינתי משחק הוא יותר סגנון חיים, מאשר עבודה. זה גם משהו שקל לי מאוד לעשות. לכן אני אף פעם לא באמת מרגישה שאני עובדת - זו דרך טובה לא להרגיש סופר עסוקה".
מה בעצם מניע אותך כעת?
"מדובר במאבק לשמור על הסקרנות שלי בחיים. תעסוקה בריאה שומרת שתחיה במצב רוח טוב".
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
בגיל 70, הופר עדיין מבוקשת על ידי בתי אופנה מובילים ולא מפסיקה להיות הרפתקנית, מעזה, אמיצה ולחפש אחר תפקידים מאתגרים, גם אם הם כרוכים בחשיפה גופנית ונפשית. הופר מעולם לא נרתעה לגלם נשים פרוורטיות, אפלות, חולניות, על הקצה. וגם לא חששה לצלם במקומות מסוכנים כמו באזורים בפיליפינים שבהם פועל ארגון טרור שחוטף תיירים או ביערות האמזונס, שם מאיימים עליה יתושים ונחשים. ואת האומץ והתעוזה שלה היא ממשיכה להפגין גם כעת. למשל בשני סרטים, שאותם ניתן לראות במרקע הביתי, שאותם ביים ז'אן-פול סלומה. ב"הסנדקית - מאמא גראס" (HOT VOD CINEMA ,yes MOVIE STORE וסלקום TV). הופר מגלמת בלשית משטרה ביחידה למלחמה בסמים. בין שאר התפקידים שלה ביחידה, היא משמשת כמתרגמת מערבית לצרפתית ולהפך. הבלשית מתקשה לממן בשכר הנמוך שלה את השהות של אימה בבית אבות יקר, ולעמוד בתשלומי שכר הדירה, אז היא מחליטה להפוך במקביל לסוחרת סמים, ועושה זאת כשהיא מחופשת.
6 צפייה בגלריה
"צריך ללמוד משהו חדש בכל סרט כדי שהוא יהיה אמין". מתוך "הסנדקית - מאמא גראס"
(צילום: באדיבות yes)
"'הסנדקית - מאמא גראס', הוא פרויקט מפתיע ולא צפוי. אני מגלמת רובין הוד נשית. יש בסרט רגעים קומיים. נכון, עשיתי קומדיות בעבר, אבל כיום קשה יותר למצוא קומדיות טובות, כי הן דורשות כישרון. לכבוד התפקיד של מאמא גראס הייתי צריכה להתחפש ולבלות עם כלב. אהבתי אותו - הוא היה כלב טוב. זה מצחיק, עכשיו כשאנחנו מדברים עליו, הבנתי שאני מתגעגעת אליו. במובן מסוים צריך ללמוד משהו חדש בכל סרט כדי שהוא יהיה אמין, והפעם למדתי ערבית יחד עם מורה, וזה דרש המון עבודה. זו שפה שבכלל לא מוכרת לי - לא רק מבחינת המצלול, אלא גם מבחינת ההגייה. עשיתי את המיטב בשביל ללמוד אותה, אבל הספקתי כבר לשכוח הכול".
עכשיו את צריכה ללמוד עברית.
"כן. אולי בפעם הבאה".
הסרט השני הוא "מטרה קלה", שהשתתף בשנה עברה ב"אוריזונטי", המסגרת השנייה בחשיבותה של פסטיבל ונציה ומגיע עכשיו היישר לפלטפורמות של yes ,HOT, פרטנר וסלקום TV. העלילה מסתמכת על סיפורה האמיתי של מורין קירני, מורה אירית שעבדה כנציגת האיגוד המקצועי של חברת "אריבה" - ספינת הדגל של הכוח הגרעיני בצרפת. קירני חשפה עסקה סודית בין חברת החשמל הממשלתית לבין חברת חשמל סינית, מאחר שחששה שטכנולוגיה גרעינית רגישה תזלוג לסין ותאיים על אלפי משרות בצרפת. בעקבות חשיפותיה והתרעותיה בפני פוליטיקאים ועיתונאים, קירני הייתה נתונה לאיומים אנונימיים, שהגיעו לשיאם במתקפה אלימה: ב-2012 קירני נמצאה קשורה לכיסא במרתף ביתה בפרברי פריז. במהלך הפריצה היא הוכתה והותקפה מינית. בהמשך מתגלים פרטים מפתיעים על "חטיפה, אלימות בנשק ואונס" והרשויות חושדות שקירני המציאה וביימה את סיפור התקיפה.
"הכוח של הסרט הוא שהוא מבוסס על סיפור אמיתי", סבורה הופר. "זהו סיפור שנוסך המון השראה, והדמות של קירני מעוררת השראה: היא לא פמיניסטית, היא לא פוליטיקאית, היא פשוט רוצה להציל מקומות עבודה של 50 אלף איש, שזה הרבה. היא לוחמת, אבל גם אובססיבית. אי-אפשר להגדיר אותה רק כאישה חזקה. היא אלכוהוליסטית לשעבר - מה שלא אומר כמובן שהיא חלשה, יש אנשים חזקים מאוד שהם אלכוהוליסטים לשעבר - אבל היא מוצגת בתור אישה שברירית, וזה מה שהופך אותה לעוד יותר יוצאת דופן ומרגשת, וגם למסתורית. אולי בגלל שהיא מאירלנד, יש בה משהו קצת לא צפוי. לאורך הסרט אתה יכול לבחור להאמין לה, או לא. כפי שעשו רוב האנשים במציאות. מעולם לא מצאו את האשמים בתקיפה, ואני משערת שעדיין יש אנשים שמשוכנעים בחשדות שלהם כלפיה".
את חושבת שלגבר היו מתייחסים אחרת?
"המ… אני בספק שגברים היו עוברים תקיפה כזו מלכתחילה. אולי היו עוברים תקיפה מסוג אחר, אבל ללא ספק הם לא היו עוברים תקיפה מינית. זה נורא מה שקירני חוותה. הסיבה העיקרית שהכול משתבש אצלה כפי שהוא משתבש, היא כמובן בגלל שהיא אישה. בגלל טבע התקיפה, בגלל שהיא אישה בעולם של גברים, ועוד גברים עם כוח, אפילו שאי אפשר לרדד את האישיות שלה לקלישאה של 'האישה היחידה שעומדת מול הגברים'".
יצא לך לפגוש אותה?
"פגשתי אותה מספר פעמים. היא אישה מעוררת השראה, גם ברמת המראה שלה: השיער הבלונדיני, תסרוקת גולגול קבועה, המשקפיים, הליפסטיק האדום, העגילים - היא כמו דמות של היצ׳קוק. העתקנו לגמרי את הלוק שלה ואיך שהיא לבושה. לא הרגשתי כאילו אני מחופשת. חשבתי שהלוק היה עשוי היטב - ועדיין הייתי אני".
הופר מגלה שחלק מהסצנות היו קשות עבורה. "הסצנה שבה הרופא בודק את קירני בדיקה גניקולוגית אחרי שהותקפה מינית הייתה נוראית. במיוחד כשהרופא שואל: 'את בסדר?' והיא עונה: 'כן, כמובן שאני בסדר'".
"אני יודעת מתי אני טובה ומתי לא. אם אני גרועה - זה בגלל שהבמאי גרוע"
הופר נולדה בפריז, לאב מהנדס כספות יהודי ואם מורה לאנגלית קתולית, שעודדה אותה להיות שחקנית. "גדלתי בבית עשיר", היא סיפרה בעבר בריאיון. "מעולם לא חסר לנו דבר. תמיד הייתי הנערה הקטנה במשפחה, שהכול ממלאים את רצונה". כשבגרה, היא למדה מוזיקה בקונסרבטוריון והחלה לשחק בתיאטרון. בראשית שנות ה-70, הופיעה בתפקידי משנה בסרטים מוכרים של במאים ידועים: "סזאר ורוזאלי" של קלוד סוטה, "הפרחחים" של ברטראן בלייה ו"רוזבאד" של אוטו פרמינגר.
הפריצה הגדולה הגיעה בזכות "רוקמת התחרה" (1977) שביים קלוד גורטה השוויצרי, שבו גילמה את ביאטריס - ספרית ביישנית, שקטה ומופנמת הפוגשת סטודנט לספרות בעיירת חוף בנורמנדי ובהמשך מתקשה להתערות בחוגים האינטלקטואלים של אהובה, מסתגרת בתוך עצמה, ומתערערת. גם בישראל, הסרט שהוצג במוזיאון תל-אביב הפך ללהיט מדובר, ומכל הארץ נהרו לראות אותו.
הופר מוכרת בעיקר הודות לשיתופי פעולה עם שני במאים: קלוד שברול, איתו עשתה בין היתר את "נערה ושמה ויולט", "עסקי נשים", "מאדאם בובארי" ו"הטקס". "הייתה לי מערכת יחסים מיוחדת עם שברול, שאפשר לי בכל פעם להמציא מחדש דמות, אבל בתוך הגבולות שהוא קבע". והבמאי האוסטרי מיכאל האנקה, שאחד מסרטיהם המשותפים: "המורה לפסנתר", סומן כשערורייתי, שנוי במחלוקת ומצמרר. הופר גילמה בו מורה בכירה לפסנתר שנהנית ממציצנות ויש לה חולשה לפורנו וסאדו-מאזו. הצמד האנקה-הופר עשה יחד גם את "שעת הזאבים", "אהבה" ו"סוף טוב". "יש מעט במאים שכדאי ללכת איתם רחוק עד הקצה, בגלל שאתה יכול להיקלע סכנה. האנקה הוא אחד מהבודדים שכדאי להסתכן איתם, אתה יודע שהוא מגונן עליך, ושום דבר רע לא יקרה לך. אתה יודע שרק דברים טובים יקרו לך איתו".
בקריירה המפוארת של השחקנית הצרפתייה רשומה אפיזודה הוליוודית - המערבון "שערי החופש" של מייקל צ'ימינו ("צייד הצבאים"), בתפקיד מאדאם המנהלת בית בושת. הסרט שיצא ב-1980 הפך למיתוס בגלל ההפקה הבעייתית, כולל חריגות תקציב וגלגולי עריכה. כישלונו האימתני הביא לסגירת אולפני "יונייטד ארטיסטס" והשליך על כל תעשיית הסרטים האמריקנית. "יש לי חיבה ל'שערי החופש'", מצהירה הופר. "הוא יצירת מופת גדולה. כולם מכירים את הסיפור סביבו - הוא נדחה על ידי הביקורת והקהל כשהוא יצא, ולאט לאט אנשים התחילו לראות אותו, ולהבין את גדולתו".
ב-50 שנות קריירה, הופר גרפה 118 פרסים. פעמיים היא הוכתרה כשחקנית המצטיינת בפסטיבל קאן, בזכות "נערה ושמה ויולט" ו"המורה לפסנתר". ב-2016 היא ליקטה שלל פרסים ומועמדויות, כולל מועמדות לאוסקר הודות להופעתה ב"היא", סרטו של הבמאי השנוי במחלוקת פול ורהובן, שבו היא גילמה מנהלת מצליחה של חברה המתמחה בהנפקת משחקי מחשב. הגרושה הקשוחה נעה בין גברים, עד שגבר זר מפתיע אותה במשכנה ואונס אותה. היא מנסה למצוא את האנס ולנקום בו. "היא" קומם עליו חלק מהמבקרים והמבקרות, שטענו שהוא עושה צחוק מאונס.
כשצפיתי ב"מטרה קלה", לא יכולתי שלא לחשוב על "היא". את מסכימה שיש דמיון בין שני הסרטים?
"כן, במובן מסוים גם אני רואה את הקשר. גם ב'היא', הדמות שלי היא קורבן מאוד לא צפוי. היא לא מגיבה באופן שבו היינו מצפים ממנה".
איך את מגיבה כשמישהו אומר "איזבל הופר היא אישה חזקה" או ש"את אישה קשוחה"?
"אי אפשר לאמץ הכללות כאלה, אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו - נשים או גברים - הוא רק 'חזק' או רק 'חלש'. אנחנו קצת מהכול".
6 צפייה בגלריה
"אף אחד מאיתנו - נשים או גברים - הוא רק 'חזק' או רק 'חלש'. אנחנו קצת מהכול". מתוך "היא"
(צילום מסך)
מאחר והופר עובדת ללא הפסקה, לא כל הסרטים שעשתה בשנים האחרונות אחידים ברמתם וחלקם לא ראויים לשבח. "אני יודעת מתי אני טובה ומתי אני גרועה. אבל אם אני גרועה, זה בגלל שהבמאי גרוע", היא טוענת.
אז זה תמיד אשמת האחרים?
"בדיוק".
הופר היא אם לשלושה ילדים מנישואיה לבמאי-תסריטאי-מפיק היהודי רונלד שאמה. הבת לוליטה היא שחקנית, שהופיעה איתה בסרטים אחדים והפכה אותה לסבתא. הבן לורנצו מפעיל עם הוריו שני בתי קולנוע שכונתיים בפריז. "האווירה נחמדה וההיצע טוב ואקסקלוסיבי. בתי הקולנוע שלנו ידועים בקרב אוהבי קולנוע מרחבי העולם. יותר ויותר צעירים מגיעים אלינו וזה מאוד מנחם שאנשים עדיין רוצים לראות סרטים ישנים על המסך הגדול. הרבה בתי קולנוע נסגרו לאחרונה בארצות רבות, גם בגלל הקורונה, אבל אני עדיין חייבת לשמור על אופטימיות, אחרת מה אעשה? אזרוק את עצמי מהחלון? אני מעדיפה לראות סרטים בקולנוע. תאר לעצמך שהייתי צריכה לצפות בהם בטלפון שלי?".
ומה שלום החתולה שלך? את עדיין מסתובבת יחד איתה בעולם?
"צר לי לבשר לך שהיא מתה לאחרונה. קראו לה קרוקט, על שם המאכל המטוגן. לא אני נתתי את השם. היא הייתה מאוד מעצבנת ולא סימפטית".
ולפני שניפרד, אני לא יכול שלא לשאול אותך, מה סוד המראה הנהדר שלך?
"אני לא אגלה לך את הסוד שלי, אחרת זה כבר לא יהיה סוד!", אומרת הופר ופורצת בצחוק. "אבל תודה על המחמאה".
